מקרא
ויקרא פרק ט
(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי למילואים והוא ר"ח ניסן[1] קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי סנהדרי יִשְׂרָאֵל עד אותו יום היה משה מקים ומפרק את המשכן בכל יום והיה משמש בכהונה ועתה הקים את המשכן ולא פרקו ויותר לא שימש על המזבח ככהן וקרא לאהרון ובניו להתחיל לשמש בכהונה[2]:
(ב) וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת לכפר לו על מעשה העגל[3] וְאַיִל לְעֹלָה להזכיר לו עקידת יצחק[4] תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ג) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר רצה שיהיה אהרן המצווה בשם ה' והוא המקריב הקרבנות, לגדלו בעיני העם קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת כפרה על ע"ז[5] וְעֵגֶל לכפר להם על מעשה העגל[6] וָכֶבֶשׂ להזכיר להם עקידת יצחק[7] בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה:
(ד) וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְקֹוָק וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק נִרְאָה אֲלֵיכֶם:
(ה) וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק תַּעֲשׂוּ העבירו יצר הרע מלבכם[8] שצוה שהם יעשו מעשה הכהן הגדול שמה שיעשה הכ"ג בבית מקדש הגדול יעשו הם בבית מקדש הקטן. שהוא הלב אשר שם משכן כבוד ה' כמ"ש ושכנתי בתוכם. וכמו שזבחו כחות החיים והקטירו אותם על מוקדה במזבח הגדול כן יזבח כל איש כחות נפש המתאוה והמתעורר שהוא היצה"ר על מזבח הקטן להעבירו ע"י אש אהבת ה' שלהבת יה, עד שייחד כל כחותיו וכל מחשבותיו לאדון המיוחד[9] וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְקֹוָק:
(ז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ לפי שכל שבעת ימי המלואים היה משה עובד, ובשמיני אמר משה לאהרן מעתה קרב אתה ועבוד[10] וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ ורק אחר כךוּבְעַד הָעָם כי לא יוכל אדם לכפר על אחד עד היותו טהור מכל חטא[11] וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:
(ח) וַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיִּשְׁחַט אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ משלו היה וכן פר יום הכפורים[12]:
(ט) בני אהרן היו ארבעה ולכן רצו להשתתף בעבודה להתחנך, לכן קבלו דם החטאת בארבעה כל אחד כוס לבדו, ומכל כוס היה נותן מתנה אחת ובזה השירים ישפכו ליסוד (זבחים ל"ד), ולכל קרן הושיט לו אחד מבניו הכוס וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו שבאו אליו כל אחד בקרן אחד ולא באו אליו תיכף עם הדם[13] וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ:
נביא
מלכים א פרק יח
(ל) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי שיראו שאינו מערים עליהם וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק הֶהָרוּס:
(לא) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ להזכיר זכות ישראל אביהם, שגם הוא כמוהו ינצח אלהים אחרים, ואנשי נביאי הבעל:
(לב) וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ כשיעור מקום זריעת סאתים זרע, בכדי שילכו בה המים להגדיל הנס:
(לג) וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים:
(לד) וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ:
(לה) וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם:
(לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה בעת העלאת מנחת הערב, הוא התמיד של בין הערבים וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ בהיות הנס הזה על ידי, ידעו הכל שאני עבדך נביא נאמן לה', ויאמינו בי לעולם בהנבאי להם ובדבריך וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(לז) עֲנֵנִי יְקֹוָק עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְקֹוָק הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית עבר במקום עתיד, ורצה לומר: בהנס הזה תסבב אליך את לבם, אשר היה עד הנה אחורנית, להפנות ממך:
(לח) וַתִּפֹּל אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה ויבשה אותם:
(לט) וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים:
(מ) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם כתב הרלב"ג יתכן שצוה העם לשחוט אותם שם, ואפשר שהוא בעצמו שחט אותם בקנאו לשם יתברך כמו שהרג שמואל את אגג בידו והרג פנחס זמרי וכזבי בידו בקנאותו לשם יתברך וזהו היותר נאות:
(מא) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כי ביום ההוא בודאי גזרו צום כמו שהיה מנהגם בעת שהיו מתפללים על עצירת גשמים, אמר שיאכל וישתה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם כי הקול הזה הנשמע בין מה שצעקו ישראל ה' הוא האלהים בין צוחת החוטאים הנשחטים הוא הוא המון הגשם אשר ירד לקראת קול הזה:
(מב) וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אַל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה נשתטח לארץ ואחרי זה קם וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין ברכו בִּרְכָּיו להתפלל:
(מג) וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ עֲלֵה נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם כלומר הבט לכיוון מערב אל הים לראות אם באים ענני גשם וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה וַיֹּאמֶר שֻׁב והבט שֶׁבַע פְּעָמִים:
(מד) וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם וַיֹּאמֶר עֲלֵה אֱמֹר אֶל אַחֲאָב אֱסֹר מרכבתך וָרֵד מהכרמל כדי ש - וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם כי אם תשאר רבוי הגשמים יעכבו אותך פה:
(מה) וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה כלומר תוך כדי שאסר המרכבה והחל לרדת מההר וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה:
(מו) וְיַד יְקֹוָק הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה:
כתובים
שיר השירים פרק ז
[הרעיה מדמיינת את הדוד אומר לי]
(א) שׁוּבִי שׁוּבִי חזרי אלי להיות עמי תמיד הַשּׁוּלַמִּית את ששמך שולמית (על שהיא קוראת לו שלמה, קורא הוא לה השולמית, והוא מלשון שמושלמת בכל עניין) שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ חזרי אלי תמיד ואוכל לראותך. ("נחזה" לשון רבים, לכבודו של הדוד בעיני הרעיה) וכשנשאל הדוד מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם מה אתה רוצה כל הזמן לחזות בשולמית, כמו שמביטים במחול של כמה מחנות, שזהו דבר שאנשים הולכים לראות.
והנמשל הוא שכאילו הקב"ה אומר לכנסת ישראל שובי מהגלות לא"י והקב"ה ביחד עם המלאכים ישלים את חפצה בבניית ביהמ"ק וחידוש חלוקת המחנות של כהונה לויה וישראל:
אז עונה הדוד כלפי הרעיה, ומשבח את יופיה מלמטה ללמעלה
(ב) מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים כמה יפו רגליך בתוך הנעליים שהן נעולות בהם בַּת נָדִיב את שאת בת חשובים חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן הירכיים המוסתרות שלך יפות כמו תכשיטים שתוקנו על ידי אומן.
והנמשל הוא שכנסת ישראל שהיא מזרע אברהם תתייפה מאוד כשתשוב לירושלים ותעלה לרגל ג' פעמים בשנה וכאשר בנ"י יקיפו את העזרה אז כנסת ישראל תהיה חמודה בעיני הקב"ה כתכשיטים הנאים:
(ג) שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג הטבור שלך כמו כלי עגול שתמיד מלא ביין מזוג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים הבטן שלך כמו ערימת חיטים גדורה בשושנים.
והנמשל הוא שההשפעה שמסבבת אותה לא תופסק בשום זמן והדימוי לבטן כי כולד שניזון ממעי אמו ופרי בטנה יתרבה כגרעיני חיטים וכולם יהיו גדורים בגדרים נחמדים והגונים כדי שהם לא יכשלו בשום דבר:
(ד) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה שני השדים שלך כמו שני ילדי צביה תאומים.
הנמשל הוא על המלך והכהן הגדול שהיו מניקים את עמ"י ומשפיעים לה טובה. המלך ע"י מלחמתו והכהן ע"י עבודתו והם היו שווים בגדולה כשני העופרים:
(ה) צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן הצוואר שלך יפה וזקוף ולבן כמו מגדל הקרוי "מגדל השן" עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים העיניים שלך כמו הבריכות היפות שנמצאות בעיר חשבון ליד שער הנקרא "שער בת רבים" אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק האף שלך יפה ומיושר, כמו מגדל הנקרא "מגדל הלבנון" שצופה על העיר דמשק.
והנמשל הוא על ביהמ"ק שהוא החוזק והמבצר של עמ"י כמו צווארו של אדם שהוא חוזקו שמשם יבוא מחילתם וליבון עוונם. העיניים נמשלו לחכמי העדה שיורו לעם את הדרך בה ילכו כמו בריכות שמשקות את הגינות והאף נמשל לשופט שהוא תואר העם כמו שהאף הוא תואר הפרצוף והוא יהיה ישר בלי עקמומיות כמו המגדל:
משנת ההלכה
מכירת חמץ
א. עושין מכירת חמץ לנכרי גם על ידי שליח, לפיכך נוהגים בדורותינו שכל אחד מוכר את חמצו על ידי בית דין, או רב העיר וכל מי שיש לו חמץ למכור, בא לבית דין או לרב, ומקנה לו את חמצו עם מקומו על מנת שבית דין ימכור את הכל לנכרי בתנאים שיהיו נראים לעיניו, או שעושה את הרב כשליחו למכור לנכרי. והכל שריר וקיָּם מדין מקח וממכר.
ב. אע"פ שמעקר הדין אין צריך למכור אלא חמץ שהוא בעין, אבל חמץ המובלע בכלים - אין צריך, אלא רוחצם היטב ונותנם במקום מוצנע ודיו בכך.נוהגים משום חומרא למכור לנכרי גם כלים של חמץ שיש להם בביתם.
ג. ובימינו שאין מוציאים את החמץ לרשות הגוי ונשאר החמץ בביתו של היהודי, נהגו בעלי התורה ויראי השמים שלא למכור חמץ גמור לנכרי אלא רק חמץ נוקשה שאינו ראוי לאכילת אדם כמות שהוא, או חמץ שיש הפסד גדול בביעורו,
ד. לפיכך נהגו שלא למכור בצקים קפואים מאכלים המצופים בפירורי לחם וכיו"ב, אמנם תרופות יש בהם חמץ או אבקות מרק ורטבים שיש בתוכם עמילנים נהגו למכור,ומן הראוי לציין בפני הרב המבצע את המכירה אלו סוגי חמץ רוצה הוא למכור,
ה. כמו כן מן הראוי לצייין את מיקומו של החמץ בבית, ואם יוצא מביותו בפסח מן הראוי להשאיר מפתח אצל שכו וכיו"ב שיהיה אפשרות טכנית לגוי הקונה את החמץ להכנס לביתו
ו. כל זמן שהחמץ מותר בהנאה, היינו עד סוף שעה חמשית מיום ארבעה עשר, מותר למכרו לנכרי. עברה שעת התר הנאתו, אסור למכרו; שהרי כבר אינו שלו ואין אדם מוכר דבר שאינו שלו, ואם מוכר אין הקנין מועיל, לפיכך חיָּב לבערו אפילו ההפסד מרובה מאד, ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה':\.
ז. ולכן צריך לוודאות למכור את החמץ לבי"ד או לרב קודם שעה חמישית וברוב המקומות מגבילים את הזמן עד אחרי בדיקת חמץ.
ח. יש לסגור את החמץ שנמכר במקום מיוחד או לייחד לו ארון ולציין שמקום זה מכור או שיש בו חמץ.
דיני בדיקת חמץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה