מקרא
ויקרא פרק ד
(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ והם כל ישראל והכהנים ההדיוטים וכל הלוים[1] אבל כהן גדול שחטא בשוגג בגלל שכחה ולא הורה הוראה אינו מביא קרבן כלל ומלך שחטא כבר נתבאר לעיל שמביא שעיר בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם וידע מעצמו שחטא[2] ועושה תשובה והוא תנאי בקרבן שצריך לעשות תשובה[3]:
(כח) אוֹ הוֹדַע אֵלָיו מאחרים חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים בת שנתה תְּמִימָה בלא מום נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא:
(כט) וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה בצפון:
(ל) וְלָקַח הַכֹּהֵן בכלי שרת מִדָּמָהּ ממקום השחיטה ומוליך למזבח ולוקח בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה כמעשה נתינת הדם בקרבן הנשיא היה עולה על הסובב הנמצא באמצע גובה המזבח ובא לקרן דרומית מזרחית ונותן הדם על חוד הזוית מבחוץ ואח"כ הולך לקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית ונותן על קרנותיהם כנ"ל וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד דרומי של הַמִּזְבֵּחַ:
(לא) וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח עז הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ ובשניהם ובכל האשמות נתן חלק לכהנים, כי אכילת הכהנים תועיל בהם לכפרת החוטאים[4]: פ
(לג) וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת מכאן שבכל חטאת צריך לשחוט לשם חטאת ואם שחט לשם קרבן אחר החטאת פסולה[6] בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה בצפון:
(לד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ הכל כמעשה העז:
(לה) וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר יוּסַר חֵלֶב הַכֶּשֶׂב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים כלומר ששם נתרבה לכבש אף הקטרת האליה וה"ה גם כאן יעשה כן וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֹתָם הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְקֹוָק בעולה ובמנחה ובשלמים אמר אשה לה'. שהם מתקבלים למנחה על האש כי באו נדבה. ובחטאת על אשי ה', כי אינם מתקבלים מצד עצמם כי באו על חטא, רק שהחוטא יתכוין לאשים כאלו חלבו ודמו של החוטא נקטר, ומתכוין לה' בעל הרחמים שמקבל חלב החי תמורת האדם[7] וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ: פ
ויקרא פרק ה
(א) וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא באחת משלושת החטאים הבאים וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה שני אנשים שדרשו מהם בית דין להעיד והתובע משביע אותם ואומר להם "מביע אני עליכם פלוני בן פחוני, ופלוני בן פלוני, שתבואו ותעידו לטובתי והרי אתם באלה כלומר בקללה וארורים אתם לה' אם אתם יודעים עדות ולא תעידו לי" וְהוּא עֵד (סתם עד בתורה הכונה לשני עדים) ואותם שניים באמת עדים בדבר על ידי - אוֹ רָאָה שראו את המעשה בעצמו אוֹ יָדָע שיודעים שכך היה המעשה מכיון שהנתבע הודה בפניהם אבל לא ראו אותו בעיניהם אִם לוֹא יַגִּיד אם לא יעידו ויאמרו נשבעים אנו שאין אנו יודעים ויקבלו על עצמם השבועה וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ יעברו עוון ואפילו אם לא יהיה שבועה בענין אלא סתם לא יעידו עדות שהם יודעים יעברו עוון אבל הקרבן המפורש להלן אינו אלא בשבועה ובתביעה ובכפירה בבית דין ובשני עדים[8]:
(ב) אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה כלומר בעלי חיים טמאים ככלב וסוס וכדומה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה כחמור וכן אם נגע בבהמה טוהרה שמתה ולא נשחטה שגם היא נבילהאוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא כעכבר לטאה וכדומה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא הפסוק קצר בדבר המובן, וכתב שעל ידי שנעלם ממנו חטא, במה שהוא טמא ואין צריך לפרש החטא שבא על ידי העלמה, כי ידוע הוא שאין בהעלמת טומאה חטא, כי שום איסור להטמא מלבד אכילת קדש או שנכנס למקדש בטומאה, ששניהם במזיד בכרת[9] וְאָשֵׁם:
(ג) אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם כלומר שנגע באדם מת לְכֹל טֻמְאָתוֹ כל סוגי הטומאו שיוצאות מהאדם כגון זב זבה נדה מצורע אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ ואכל קדשים או נכנס למקדש לעזרה וְהוּא יָדַע אחר שעשה כן נודע שהיה טמא או שמה שאכל היה קודש[10] וְאָשֵׁם:
(ד) אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם שהוציא בשפתיו השבועה ולא שאמר רק בלבו ונקרא בחז"ל שבועת ביטוי והיא נחלקת לארבעה חלקים, שתים להבא, ושתים לשעבר, כגון שנשבע על דבר שעבר שנעשה או שלא נעשה, ועל דבר שעתיד להיות שיעשה ושלא יעשה וזהו - לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לעצמו כגון אוכל ולא אוכל ואין שבועת ביטוי נוהגת אלא בדברים שאפשר לו לעשותן בין להבא בין לשעבר, כיצד לשעבר, שאכלתי, או שזרקתי אבן לים, או שדבר פלוני עם פלוני, או שלא אכלתי, או שלא זרק אבן לים, או שלא דבר פלוני עם פלוני, כיצד להבא, שאוכל או שלא אוכל, או שאזרוק או שלא אזרוק אבן לים, הרי אלו שתים לשעבר ושתים להבא לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ שנשבע או שכח שאסור לעבור על שבועתו[11] וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה:
(ה) וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה לדרשת חז"ל הכוונה על כל האמור לעיל גם על קבנות החטאת שצריכים ווידוי וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ ווידוי זה אומר בשעה שסומך ידיו על ראש הקרבן[12]:
(ו) וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיקֹוָק עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא שלושת החטאים שהוזכרו לעיל שהם שבועת העדות טומאת מקדש וקדשיו ושבועת ביטוי נְקֵבָה מִן הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ:
(ז) וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה כלומר[13] שאפילו אם ימכור את ביתו ונכסיו לא יצליח להגיע למספיק כסף לקנות שה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים גדולים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה קטנים לַיקֹוָק אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה כנגד האימורים – החלבים הקריבים בקרבן הבהמה[14] וקרבנות אלו נקראים בחז"ל קרבן עולה ויורד כלומר קרבן שתלוי בעטשרו של האדם עשיר בהמה דל – עני עופות ודלי דלות – עני שבעניים מנחה כמבואר לקמן:
(ח) וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק חותך הכהן בציפורנו אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ כלומר בצוואר מתחת לראש ובצידו האחורי של הראש וְלֹא יַבְדִּיל כלומר שחותך רק סימן אחד קנה או וושט[15]:
(ט) וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת אוחז בעורף ומתיז מרחוק - עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ בקרן דרומית מערבית מתחת לחוט הסיקרא להבדיל מעולת העוף שנעשית למעלה מחוט הסיקר ואין בה הזאה אלא רק מיצוי כדלעיל וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה יסחוט על קיר המזבח ומשם ייזל אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא צריך לעשותה לשם טאת ואם עשה לשם קרבן אחר הרי היא פסולה:
(י) וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט כמבואר בעולת העוף של נדבה בתחילת הפרשה[16] וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ: ס
נביא
מלכים א פרק טו
(א) וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט רחבעם נכנס בשנת שמנה עשרה למלכותו שהרי הוא וירבעם התחילו למלוך באותה שנה ולא מנו אותה לפי שלא השלימה ומנה אותם לירבעם כמשפט מָלַךְ אֲבִיָּם עַל יְהוּדָה:
(ב) שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם להודיע כי אשה רעה היתה כמו שאומר למטה אשר עשתה מפלצת לאשרה ובנה הלך בדרכיה:
(ג) וַיֵּלֶךְ בְּכָל חַטֹּאות אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה לְפָנָיו וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו:
(ד) כִּי כל כך הרשיעו, עד שלא היה ראוי למלוך רק לְמַעַן דָּוִד נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם ניר הוא הארץ הנעבדת באופן שיהיו הצמחים אשר בה פרים ובזה יאמר כי לולא דוד לא היה השם יתברך נותן לו בירושלם זרע שימשול בו להעמיד את ירושלם והוא אסא לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם כדי שיתקיים הבית אשר בירושלים, כאשר ימלוך בה מזרע הבונה אותה:
(ה) אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי כי בבת שבע לא חטא, כי כל היוצא למלחמת בית דוד, גט כריתות כותב לאשתו:
(ו) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם המלחמה שהיתה בין רחבעם לירבעם, היתה כָּל יְמֵי חַיָּיו של אבים, רוצה לומר מעת היותו לאיש, כי הוא היה היוצא והבא במלחמה:
(ז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה וגם נכתב שם - וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם:
(ח) וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(ט) וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שהרי אבים מלך כנכנס ירבעם לשנה השמונה עשרה למלכותו וכנ"ל מָלַךְ אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(י) וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אם אִמּוֹ כלומר סבתו מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם שאם אמו גדלה אותו וזכר זה כי עם כל זה לא למד אסא ממעשיה ועשה הישר בעיני ה' כדוד אביו:
(יא) וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּדָוִד אָבִיו:
(יב) וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים הזונות מִן הָאָרֶץ וַיָּסַר אֶת כָּל הַגִּלֻּלִים עבודה זרה שהם כמו גללים (צואת בהמה) אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו:
(יג) וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה כלומר העביר אותה מלהיות גבירה אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת הוא בנין עשתה לכבוד הע"ג וקראה מפלצת לפי שהוא מביא פלצות –פחד וצרות רבות לעובדיו לָאֲשֵׁרָה וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן:
(יד) וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ אשר היו עשויות לשמים, ולפי שכאשר נבנה הבית נאסרו הבמות בכל מקום, לזה יחשב לחטא רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם יְקֹוָק כָּל יָמָיו:
(טו) וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו וקדשו וְקָדְשֵׁי בֵּית יְקֹוָק כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים:
(טז) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אשר מלך אחר נדב בן ירבעם, כאשר יאמר למטה כָּל יְמֵיהֶם:
(יז) וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה מגדל גבוה בנה מול שערי ירושלים, להשליך ממנו אבנים ליוצא ולבא לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה:
כתובים
שיר השירים פרק ד
(ט) לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה משכת את לבי מרוב אהבה אליך, אחותי וכלה שלי לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ משכת את לבי, אפילו במבט רק של אחד מעינייך בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ ואפילו רואה אני רק ענק אחד ממחרוזת הענקים התלויה בצוארך.
והנמשל הוא שהקב"ה אומר לעמ"י שהוא אוהבם בעבור אברהם אבינו שהיה עין העולם ובעבור משה רבינו ע"י זה שהיה מפרסם את אלהות וגדלות הקב"ה והוא מכנה אותו בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ שהוא היה הקישוט המיוחד שהיה קורא ללכת בדרכי הקב"ה:
(י) מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה כמה טובה ויפה האהבה שלך מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן כמה טובה היא יותר מיין וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים וריח השמן שעל גופך טוב לי יותר מכל בשמים.
הנמשל הוא שהאמונה שעמ"י מאמין בהקב"ה ופרסום קדושת שמו ע"י כנסת ישראל הגון הוא ומקובל בפני הקב"ה:
(יא) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה מתוק לשמוע את דיבור שפתותיך, כאילו השפתיים שלך נוטפות דבש דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וכאילו דבש וחלב תחת לשונך וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹןוריח הבגדים שלך כריח לבנון.
והנמשל הוא ללימוד ועסק התורה הקדושה:
(יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה את כמו גינה נעולה שאף אחד אינו יכול להיכנס להשחית את הצמחים לולי בעל הגינה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם כמו נחל ומעין סגור שאף אחד אינו יכול להיכנס ולזהם את המים.
והנמשל הולך ומסביר את ריחוקו של עמ"י מעבודה זרה וממזלות שלא יטמאו מהם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה