מקרא
שמות פרק לו
(א) וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ כלים שהם מלאכת מעשה עבודת הקודש והכוונה היא שהכין כל כלי אומנות הצריכין לעשות בהם כל פרטי המלאכה לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק כי יש עבודת המתכות, ועבודת כלי עץ, ועבודת האבנים, והאריגה[1]:
(ב) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ שאם הרגיש בלבו תשוקה אל המלאכה והרגיש שיוכל לְקָרְבָה לקרב אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ זה היה הסימן שנתן ה' חכמה בלבו לזה, ובא לפני משה[2]:
(ג) וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה שהביאו הנדבה באהל משה, והחכמים לקחו אותו בו ביום מלפניו אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר כלומר וכן עשו ביום המחרת, שנשארו מעטים שהביאו אליו נדבה בהשכמה בבוקר והוא צוה להביא אותה לאומנים[3]:
(ד) וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים כלומר שכל אחד בא בנפרד לומר על מלאכתו שיש לו מספיק[4]:
(ה) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא יותר מִדֵּי מכדי צורך[5] הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָהּ כי בשני בקרים התנדבו כל הנדבה[6]:
(ו) וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ הכריזו[7] קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה נאמרו בזה שני דברים א. שלא יביאו יותר נדבה כי ממון נקרא מלאכה כמו שנאמר "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (לעיל כב, ז) ב. שהנשים העושות מלאכת טוויה יפסיקו לטוות[8] לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הפסיק[9] הָעָם מֵהָבִיא כתב הפסוק לשבח העם המביאים נדבתם, שהזדרזו להביא והביאו יותר מהצורך ולפאר החכמים בנאמנותם, שהפסיקו ממלאכתם כדי לומר שיש די בידיהם וגם הנגיד עליהם כלומר משה רבינו משובח, בזה שהעביר קול במחנה למונעם, כי אין לו חפץ בכספם ובזהבם[10]:
(ז) וְהַמְּלָאכָה ומלאכת המתנדבים כלומר ההמון שהביאו בכל דבר שהתנדבו הָיְתָה דַיָּם לְכָל עושי הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ המלאכה וְהוֹתֵר ולהותיר, באופן שלא היו צריכים לצמצם אופן עשייתם מדאגה פן יחסר החומר[11] ולא פירש הכתוב המותר, כי לא היה דבר חשוב שיספר ב"אלה פקודי" מה עשו בו, והיה מונח באהל לחזק בו בדק המשכן, או שעשו ממנו כלי שרת כאשר עשו במקדש בירושלים במותרות (שקלים פ"ד מ"ד)[12]: ס
(ח) וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה היותר חכמים שבהם עשו אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם צורות שונות משני עבריהם:
(ט) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת:
(י) וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אֶחָת וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חִבַּר אַחַת אֶל אֶחָת:
(יא) וַיַּעַשׂ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּמַּחְבָּרֶת בקצה של החמש המחוברות כֵּן עָשָׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית:
(יב) חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אַחַת אֶל אֶחָת:
(יג) וַיַּעַשׂ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וַיְחַבֵּר בצלאל אֶת הַיְרִעֹת אַחַת אֶל אַחַת בַּקְּרָסִים וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד לפני הקמת כל המשכן והעמיד היריעות על כלונסאות וכדומה שיעמדו לשעה. כדי להכניס לתוכם את הכלים ולא יעמדו לעין כל אדם בחוץ שאין זה כבוד כלי קודש[13]: ס
(יד) וַיַּעַשׂ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל לגג שנפרש עַל יריעות הַמִּשְׁכָּן הנזכרות עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אחת עשרה יְרִיעֹת עָשָׂה אֹתָם:
(טו) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְאַרְבַּע אַמּוֹת רֹחַב הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת:
(טז) וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד:
(יז) וַיַּעַשׂ לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצֹנָה בַּמַּחְבָּרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(יח) וַיַּעַשׂ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים בכדי לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיֹת אֶחָד אבל לא חיברם עדיין שזה לא נעשה עד שלב הקמת המשכן ואז מי שחיברם בפעם ראשונה היה משה[14]:
(יט) וַיַּעַשׂ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג ארכן ל' אמה ורחבן י' אלו דברי רבי נחמיה ולדברי רבי יהודה מכסה אחד היה חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים[15]: ס
(כ) וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים לא שוכבים זה על זה כשורות הבנין[16] וכן שלא יקחו עצי שטים נופלים והקצוצים מימים רבים שכבר נרקבו אלא מן העומדים והמחוברים לקרקע דרך גדלתן:
(כא) עֶשֶׂר אַמֹּת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כב) שְׁתֵּי יָדֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אַחַת אֶל אֶחָת כֵּן עָשָׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן:
(כג) וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קְרָשִׁים לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה:
(כד) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף עָשָׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקְּרָשִׁים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו:
(כה) וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עָשָׂה עֶשְׂרִים קְרָשִׁים:
(כו) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כז) וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה במערב עָשָׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים:
(כח) וּשְׁנֵי קְרָשִׁים עָשָׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן לשני הקצוות אחד לצד צפון ואחד לצד דרום אלא שאלו השתים אינן בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר והאמה מזה והאמה מזה באות כנגד אמות עובי קרשי המשכן הצפון והדרום בַּיַּרְכָתָיִם:
(כט) וְהָיוּ תוֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים אֶל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן עָשָׂה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת:
(ל) וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(לא) וַיַּעַשׂ בְּרִיחֵי עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָת:
(לב) וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה:
(לג) וַיַּעַשׂ אֶת הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן לִבְרֹחַ בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה:
(לד) וְאֶת הַקְּרָשִׁים צִפָּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתָם עָשָׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וַיְצַף אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב:
(לה) וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים:
(לו) וַיַּעַשׂ לָהּ אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וַיְצַפֵּם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וַיִּצֹק לָהֶם אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף:
(לז) וַיַּעַשׂ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם:
(לח) וְאֶת עַמּוּדָיו חֲמִשָּׁה וְאֶת וָוֵיהֶם וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וַחֲשֻׁקֵיהֶם זָהָב וְאַדְנֵיהֶם חֲמִשָּׁה נְחֹשֶׁת: פ
החזיר בתורה מלאכת המשכן ה' פעמים (לעיל כה, י-כח, מג. לא, ז-יא. לה, יא-כ. לו, ח-לט, מב. לט, לג-מב), בצואה הזכירו תחלה בפרט, ועשית כך, ועשית כך, ואחר כך הזכירו דרך כלל, ועשו את כל אשר צויתיך, את אהל מועד ואת הארון עדות, עד, ככל אשר צויתיך יעשו (לעיל לא, ז-יא), והטעם שצוה השם למשה שיגיד לבצלאל ולכל החכמים כל המלאכה ואחרי כן יקרבו לעשותה, כי לא יכשרו למלאכת הקדש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה ויקבלו עליהם, שידעו להשלימה:
ועדיין חסר מכאן בפרשה זו פרט אחד, כי בודאי הוצרך משה לומר לחכמים העושים במלאכה, עשו משכן עשר יריעות, אורך היריעה כך וכך, ורוחב כך וכך, וכן בכל מלאכה, ולא הזכיר זה, כי בידוע שאמר להם הכל כסדר, והטעם, כי לא הוצרך לפרט להם כל דבר ודבר כמו שנאמר לו בצואה ובמעשה, אלא קיצר להם, כאילו אמר, שיעשו המשכן עשר יריעות חמש כנגד חמש, והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב, וכיוצא בזה בכל מלאכה אמר להם הענין בקצרה והם הבינו:
נביא
מלכים א פרק י
(כו) וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנְחֵם הניח מקצתם בְּעָרֵי הָרֶכֶב ומקצתם נשארו וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:
(כז) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים הניחם ברחוב העיר כאבנים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:
(כח) וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם הסוסים של שלמה היה מוצאם ממצרים - ששם היו הסוסים המובחרים, וגם היה לו – וּמִקְוֵה הוא מקום שמגדלים שם את הסוסים ונקוים שם סוסים רבים סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר שלא קנו סוסים לאחדים רק קנו כל הסוסים שבמצרים כל המקוה והאוסף של הסוסים היו שייכים לסוחרי שלמה, וכל הסוסים הנולדים שם במקוה ההוא היה שלהם ובגלל כך -:
(כט) וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם עלה המחיר בדמים יקרים עד שמרכבה של ד' סוסים היה מחירה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ שרצו לקנות סוסים היו צריכים לקנות מסוחרי שלמה, כי סוסי מצרים היו שלהם, ומזה נתעשרו ישראל ג"כ, כי כל מסחר הסוסים של מצרים היה ברשותם: פ
מלכים א פרק יא
(א) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת:
(ב) מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם ואסר מלהתחתן עמהם, מצד ש - אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה:
(ג) וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ:
(ד) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים ושלא תחשוב שהוא עצמו עבד ע"ז ח"ו, אלא שנתגלה ש- וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו שאם היה כדוד היתה אהבת ה' גוברת על אהבת נשיו והיה מגרש אותן מעל פניו:
(ה) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה על שלא מיחה בנשיו ההולכות, מעלה עליו הכתוב כאילו הלך אחריהם אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם הוא המולך שִׁקֻּץ עַמֹּנִים:
(ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק לא השלים אחרי דבר ה', למחות בנשיו המחללות דברו כְּדָוִד אָבִיו שהיה מוסר נפשו על דבר ה' והוא לא כן עשה, כי- : ס
(ז) אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב שהבנין שעשו נשיו היה ברשותו ונקרא על שמו, כי היה הבנין בָּהָר הר הזיתים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן והיה זה לנשיו הצידוניות והעמוניות:
(ח) וְכֵן עָשָׂה להעלים עין לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן:
(ט) וַיִּתְאַנַּף יְקֹוָק בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם פעם בגבעון, ופעם אחר תפלתו, אבל ביתר הפעמים דבר עמו על ידי נביא:
(י) וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק: פ
כתובים
שיר השירים פרק ב
(ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן דודי הביא אותי אל המשתה, לשמוח יחד ולפרסם על אהבתנו וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה והוא תמיד בא אצלי, כאילו אצלי מקום הדגל שצריך להתאסף אליו, לרוב אהבתו אותי.
והנמשל הוא לומר שהקב"ה מתאווה להשרות את שכינתו בעמ"י לעיני כל עובדי הע"ז ולפרסם לכל העמים כמה שבנ"י חביבין:
(ה) סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת תחזקו אותי בכוסות מלאי יין הנקראים "לגינין" כדרך שמביאים לחולים לחזקם רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים תציעו מסביב למיטתי תפוחים לריח טוב כמו שעושים לחולים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי כי אני חולה מחמת אהבה.
והנמשל הוא שכנסת ישראל תאמר לחכמים ולזקנים חזקו ואמצו אותי לנחם אותי בהחזרת השכינה למקומה כי כלתה נפשי אליה ורוצה אני קרבת האלוקים:
(ו) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי שכשאני עם דודי, הוא שם את יד שמאלו תחת ראשי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי וביד ימינו הוא מחבק אותי.
והנמשל הוא שכנסת ישראל מאוד תאבה שהקב"ה ישרה את שכינתו בתוכה כמו בזמנים שהיו:
מרוב אהבה פונה הרעיה אל בנות ירושלים
(ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם אני משביעה אתכן, כל בנות ירושלים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה שתהיו דומות לצבאות ובאילות השדה להיות הפקר ולמאכל כמותן [ואפשר גם לפרש שהצבאות והאילות שמסתובבות כאן ושומעות את דברי, כך הדרך להשביע בדבר הקרוב, שכביכול שומע את השבועה, ויהיה לעד, והוא כאומר שכשם שימשיכו הן להתקיים, כך השבועה קיימת] אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה אל תדברו איתי על הדוד, ואל תמאיסו אותי בעיניו עַד שֶׁתֶּחְפָּץ עד שתחפוץ האהבה להתעורר מעצמה, שודאי תתעורר.
והנמשל הוא שכאילו כנסת ישראל השביעה את עובדי הכוכבים והמזלות באמירה שכל זמן שאהבת הקב"ה לא חזרה מעצמה, אל תכריחו אותי לעבור על דת התורה כדי להמאיס אותי בעיני הקב"ה ואז אהבתו תתעורר עליכם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה