פרשת תרומה יום ג'

מקרא

שמות פרק כה

(לג) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים חלולים כמין כוסות[1] מְשֻׁקָּדִים שהגביעים מצוייר בהם שקדים[2] בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח באמצע כל קנה עשויים לנוי[3] וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:

(לד) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים בגופה של מנורה היו ארבעה גביעים אחד בולט בה למטה מן הקנים והג' למעלה מן יציאת הקנים היוצאים מצדיה מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:

(לה) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צדיה אילך ואילך[4]:

(לו) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:

(לז) וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות[5] וי"א שהיו מגוף המנורה מקשה אחת[6] שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסובים כלפי האמצעי כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה[7]:

(לח) וּמַלְקָחֶיהָ הם הצבתים שלוקחים בהם הפתילה מתוך השמן[8] וי"א אין המלקחים צבתים, אבל עשה על פי הנרות טס של זהב פותח וסוגר ושוכב עליו שלא יפול בשמן דבר[9] וּמַחְתֹּתֶיהָ כמין בזיכין קטנים שחותה בהם את האפר שבנר בבקר בבקר כשהוא מטיב את הנרות[10] זָהָב טָהוֹר:

(לט) כִּכָּר כלומר משקל מאה עשרים מנה[11] זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כלומר גוף המנורה ועצמותה שהם הקנים היוצאים מצדיה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה זהב טהור יעשה את כל הכלים האלה, וזה לבאר שאין הכלים נכנסין בכלל הככר[12]:

(מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך. מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש[13] בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר: ס

שמות פרק כו

(א) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן יריעות אלו נקראו משכן מכיון שהם התחתונות והלוחות והארון וכלי הקודש ששכינה שורה בהם שוכן תחתיהם[14] תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר דעת ר' נחמיה שמכל אחד מהמינים היה שמונה חוטים נמצא הכל ביחד שלושים ושנים ודעת חכמים שמכל מין היה שש נמצא הכל ביחד עשרים ואבעה חוטים שזורים יחד שמהם ארגו את היריעות[15] וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כרובים היו מצויירין בהם באריגתן ולא ברקימה שהוא מעשה מחט אלא באריגה בשני כותלים פרצוף א' מכאן ופרצוף א' מכאן ארי מצד זה ונשר מצד זה[16] תַּעֲשֶׂה אֹתָם:

(ב) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת:

(ג) חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת נתפרות יחד במחט[17] אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ:

(ד) וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת בשפת יריעה חמישית[18] וְכֵן תַּעֲשֶׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית:

(ה) חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ:

(ו) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים מכניסין ראשן אחד בלולאות שבחוברת זו וראשן א' בלולאות שבחוברת זו ומחברן בהן[19] ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע[20] וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד: פ

(ז) וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים העשויים מצמר של עיזים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן לפרוש אותן על היריעות התחתונות[21] עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אחת עשרה[22] יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם:

(ח) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת:          

נביא

ירמיה פרק מג

ח   וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק  אֶל יִרְמְיָהוּ בְּתַחְפַּנְחֵס לֵאמֹר:

ט   קַח בְּיָדְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וּטְמַנְתָּם בַּמֶּלֶט  ציוה על ירמיהו, לקחת אבנים גדולות ולכסות אותם במלט, בחומר, בַּמַּלְבֵּן  מקום עשיית ושריפת הלבנים. אֲשֶׁר בְּפֶתַח בֵּית פַּרְעֹה  בְּתַחְפַּנְחֵס לְעֵינֵי אֲנָשִׁים יְהוּדִים  בפתח בית פרעה מלך מצרים, לפני אנשים יהודים  לעדות לפניהם:

י    וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וְשַׂמְתִּי כִסְאוֹ מִמַּעַל לָאֲבָנִים הָאֵלֶּה  אשים את כסא נ"נ מעל האבנים האלה, (לאוֹת, שגם את מצרים  יכבוש) אֲשֶׁר טָמָנְתִּי וְנָטָה אֶת שַׁפְרִירוֹ  יקים את אהלו מעל אבנים אלו. עֲלֵיהֶם:

יא וּבָא וְהִכָּה אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לֶחָרֶב:

יב  וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּבָתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם וּשְׂרָפָם וְשָׁבָם  ישרוף בתי אלוהי מצרים, ויקח האנשים  בשבי. וְעָטָה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר יַעְטֶה הָרֹעֶה אֶת בִּגְדוֹ  וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם  כמו שהרועה עוטף עצמו בבגדיו, ולא עוזב אותם, כך נ"נ, יעטוף עצמו בכל השלל שבמצרים ולא ישאיר דבר, והוא  יֵצֵא בשלום בלי פגע כלל:

יג  וְשִׁבַּר אֶת מַצְּבוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם  המצבות במצרים, שעבדו בהם לשמש וְאֶת בָּתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ:

ירמיה פרק מד

א  הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הַיְּהוּדִים הַיּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הַיּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְנֹף וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס לֵאמֹר  שמות מקומות במצרים:

ב   כֹּה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה וְהִנָּם חָרְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה וְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב:

ג   מִפְּנֵי רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי לָלֶכֶת לְקַטֵּר לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם:

ד   וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר אַל נָא תַעֲשֹוּ אֵת דְּבַר הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי:

ה   וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לָשׁוּב מֵרָעָתָם לְבִלְתִּי קַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים:

ו    וַתִּתַּךְ חֲמָתִי וְאַפִּי  שפכתי כעסי. וַתִּבְעַר בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָם וַתִּהְיֶינָה לְחָרְבָּה לִשְׁמָמָה כַּיּוֹם הַזֶּה  כפי שהם חָרֵבִים  היום הזה:

ז    וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְקֹוָק  אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה אֶל נַפְשֹׁתֵכֶם לְהַכְרִית לָכֶם אִישׁ וְאִשָּׁה עוֹלֵל וְיוֹנֵק מִתּוֹךְ יְהוּדָה לְבִלְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְׁאֵרִית:

ח   לְהַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לָגוּר שָׁם לְמַעַן הַכְרִית לָכֶם וּלְמַעַן הֱיוֹתְכֶם לִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה בְּכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:

ט   הַשְׁכַחְתֶּם אֶת רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְאֶת רָעוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו וְאֵת רָעֹתֵכֶם וְאֵת רָעֹת נְשֵׁיכֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָם:

י    לֹא דֻכְּאוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה  לא הפסיקו מרעתם ולא הכניעו ליבם אלי. וְלֹא יָרְאוּ  לא פחדו ממני. וְלֹא הָלְכוּ בְתוֹרָתִי וּבְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְלִפְנֵי אֲבוֹתֵיכֶם:

כתובים

עזרא פרק ח

(א) וְאֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבֹתֵיהֶם וְהִתְיַחְשָׂם הייחוס שלהם הָעֹלִים עִמִּי עם עזרא בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ מִבָּבֶל: ס (ב) מִבְּנֵי פִינְחָס גֵּרְשֹׁם ס מִבְּנֵי אִיתָמָר דָּנִיֵּאל ס מִבְּנֵי דָוִיד חַטּוּשׁ: ס (ג) מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה ס מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ זְכַרְיָה וְעִמּוֹ הִתְיַחֵשׂ לִזְכָרִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים: ס (ד) מִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן זְרַחְיָה וְעִמּוֹ מָאתַיִם הַזְּכָרִים: ס (ה) מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה בֶּן יַחֲזִיאֵל וְעִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַזְּכָרִים: ס (ו) וּמִבְּנֵי עָדִין עֶבֶד בֶּן יוֹנָתָן וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים הַזְּכָרִים: ס (ז) וּמִבְּנֵי עֵילָם יְשַׁעְיָה בֶּן עֲתַלְיָה וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים: ס (ח) וּמִבְּנֵי שְׁפַטְיָה זְבַדְיָה בֶּן מִיכָאֵל וְעִמּוֹ שְׁמֹנִים הַזְּכָרִים: (ט) מִבְּנֵי יוֹאָב עֹבַדְיָה בֶּן יְחִיאֵל וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה עָשָׂר הַזְּכָרִים: ס (י) וּמִבְּנֵי שְׁלוֹמִית בֶּן יוֹסִפְיָה וְעִמּוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים הַזְּכָרִים: ס (יא) וּמִבְּנֵי בֵבַי זְכַרְיָה בֶּן בֵּבָי וְעִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה הַזְּכָרִים: ס (יב) וּמִבְּנֵי עַזְגָּד יוֹחָנָן בֶּן הַקָּטָן וְעִמּוֹ מֵאָה וַעֲשָׂרָה הַזְּכָרִים: ס (יג) וּמִבְּנֵי אֲדֹנִיקָם אַחֲרֹנִים שהיו אחרונים ללכת אחרי עזרא וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם אֱלִיפֶלֶט יְעִיאֵל וּשְׁמַעְיָה וְעִמָּהֶם שִׁשִּׁים הַזְּכָרִים: ס (יד) וּמִבְּנֵי בִגְוַי עוּתַי וזבוד וְזַכּוּר וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים: פ (טו) וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא הנובע שהולך אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים ועזרא התבונן לדעת מי עלה עימו אבל וּמִבְּנֵי לֵוִי הראויים להיות שוערים ומשוררים לֹא מָצָאתִי שָׁם כי כשגלו לבבל הם קיצצו את בהונות ידיהם בשיניהם באמרם "איך נשיר את שיר ה'". נבוכדנצר ביקש מהם "שירו לנו משיר ציון" והם אמרו "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר". אין לנו במה למשמש בכינורותינו. הם עלו עם עזרא ומהשאר לא נמצאו כי הם נשארו בבל לישב שם בשלווה: (טז) וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל לִשְׁמַעְיָה וּלְאֶלְנָתָן וּלְיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן וּלְנָתָן וְלִזְכַרְיָה וְלִמְשֻׁלָּם רָאשִׁים וּלְיוֹיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן מְבִינִים: (יז) ואוצאה וַאֲצַוֶּה אוֹתָם עַל אִדּוֹ הָרֹאשׁ העיר בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם שנמצא בבבל וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים איך לְדַבֵּר אֶל אִדּוֹ אָחִיו הנתונים הַנְּתִינִים בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם כדי שהוא לְהָבִיא לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ: (יח) וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ כמו שהיה עלינו יד ה' כך הצליחו והביאו לנו איש משכיל אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל וְשֵׁרֵבְיָה וּבָנָיו וְאֶחָיו שְׁמֹנָה עָשָׂר: (יט) וְאֶת חֲשַׁבְיָה וְאִתּוֹ יְשַׁעְיָה מִבְּנֵי מְרָרִי אֶחָיו וּבְנֵיהֶם עֶשְׂרִים: ס

משנת ההלכה

מלאכת הגוזז

       א.       יש ליזהר שלא לתלוש מן עור שלו בידו או במקומות אחרים[23] וכן דלדולים שסביבות הצפרנים לבלי לתלושם דהוי כתולש ממחובר וחייב חטאת: (ערוה"ש שלו סעי' לג בשם הט"ז שם ס"ק י)

        ב.        לפיכך אסור לתלוש קליפות בשר מבשרו, ואפילו קילופי עור מן השפתים אסור לתלוש דהוי כעוקר דבר מגידולו, ואפשר דחיוב נמי איכא, דאפשר דאורחיה בכך (חיי אדם שם סעי' ג)

         ג.         הנוטל צפרניו או שערו[24] או יבלת ביד או בשיניו, פטור אבל אסור. ובכלי חייב[25]. ואין חילוק בין אם נוטל לעצמו או נוטל לחברו[26]. (שו"ע סי' שמ סעי' א ומ"ב שם)

        ד.        י"א שאין הגוזז והחותך צפרנים בכלי חייב אלא אם כן צריך לצמר או לשער או לצפרנים שחתך אבל אם אינו צריך להם הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה ולפיכך אשה ששכחה מערב שבת ליטול הצפרנים ובשבת הוא ליל טבילתה יש מי שמתיר לה לומר לנכרית לחתכן לה שכל דבר שאינו אסור אלא מדברי סופרים מותר לעשותו ע"י נכרי לצורך מצוה וי"א שאף אם אינו צריך לצמר ושער וצפרנים חייב[27] ולכן אין להתיר לומר לנכרית לחתכן שזהו שבות גמור ולא התירוהו לצורך מצוה אלא תאמר לה ליטלן ביד או בשינים שזהו שבות דשבות[28]. (שו"ע הרב סי' שמ סעי' ב) וכן יש לנהוג לכתחילה ואם א"א ביד מותר על ידה אפילו בכלי[29] ואם אין עו"ג נראה שיש לסמוך בשעת הדחק על הנקור שתנקר תחת הצפורן ובלבד שתעיין היטב שלא יהיה בו שום טינוף: (מ"ב שם ס"ק ג)

---

[1] רשב"ם

[2] פי' ר' יוסף בכור שור

[3] רשב"ם

[4] רש"י

[5] רש"י

[6] רמב"ן

[7] רש"י

[8] רש"י

[9] רמב"ן

[10] רש"י

[11] רש"י

[12] רבינו בחיי

[13] רש"י

[14] רשב"ם

[15] ברייתא דמלאכת המשכן פ"ב

[16] רש"י

[17] רש"י

[18] רשב"ם

[19] רש"י

[20] ברייתא דמלאכת המשכן שם

[21] רש"י

[22] ת"א

[23] ועיין בט"ז בסימן של"ו ס"ק י בסופו וז"ל יש ליזהר שלא יתלוש מן עור שלו בידו או במקומות אחרים דהוי כמחובר לקרקע דכן משמע בריש סנהדרין דאדם הוי כקרקע עכ"ל ומה שתלה הט"ז הטעם משום דאדם הוא כקרקע משמע דטעמו משום דעוקר דבר מגידולו ברש"י בעירובין ק"ג ד"ה אם בכלי משמע דמשום גוזז הוא וכן משמע ברמב"ם פ"ט דכייל כ"ז במלאכת גוזז וכ"כ המ"א בסימן שכ"ח סקל"ה וזהו כשעושה בכלי דזהו דרך הגזיזה וביד פטור אבל אסור וא"ל דליחייבינהו משום עוקר דבר מגידולו ז"א דכבר מסקינן בבכורות כ"ה דהוא מקרי כלאחר יד דלאו אורחיה לעקור ביד אלא בכלי וכשהוא עושה בכלי דהוא אורחיה אז ממילא חיובו משום גוזז וכדאיתא שם בתולש כנף מן העוף חייב משום גוזז. ודע עוד דלפי המסקנא שם בבכורות כ"ה בדבר דאורחיה לתלוש ביד חייב על התלישה משום גוזז א"כ כשיש איזה ציצין מדולדלין על שפתיו ולא פירשו רובן אפשר דחייב חטאת התולש אותן אפילו בידו דדרך לתלוש אותן שם ביד ולא בכלי ולפ"ז אפילו כשפירשו רובן דמתירין לעיל בסימן שכ"ח לתלשן ביד כשמצערות אותו הכא אסור דיד דהכא כיון דהוא אורחיה ככלי דמיא: בה"ל שם ד"ה יבלת מגופו

[24] ושערו אינו חייב אלא בשתים וכנ"ל ולענין נטילת צפרנים כתב הא"ר דאפילו על צפורן אחד חייב (מ"ב שם ס"ק ג)

[25] האיסור הוא בין יבלת לחה בין יבישה אפילו היא יבשה דעומדת להתפרך לבסוף מעצמה אבל לענין חיובא אינו חייב אא"כ נוטלה כשהיא לחה ובכלי דאז הוא חייב משום גוזז להמחייבים משום גזיזה אף אם אינו צריך למה שגזז: (שו"ע הרב שם סעי' ג מ"ב שם ס"ק ו)

[26] אע"פ שאינו יכול לאמן ידיו ליטול יפה בלא כלי לאחרים אסור (שו"ע הרב שם סעי' א).

[27] שעיקר המלאכה היא העברת השער והצמר מהעור והצפרנים מהאצבעות והרי הוא צריך לגוף העברה זו ועוד שגם במשכן היו גוזזים עורות התחשים אע"פ שלא היו צריכים לשערן (שו"ע הרב שם)

[28] ואף שהיא מטה אצבעותיה אליה ומסייעה עמה קצת אין בכך כלום שמסייע אין בו ממש ומותר גמור מן התורה ואף מדברי סופרים אין איסור לסייע אלא לעושה מלאכה גמורה או לדבר האסור משום שבות שלא במקום מצוה אבל במקום מצוה לא גזרו על הסיוע כמו שלא גזרו על האמירה לנכרי לפי שהוא אינו עושה כלום ואף בסיוע אינו עושה מאומה שמסייע אין בו ממש באמת אלא שהחכמים גזרו עליו גזרה שמא יבא לעשות בעצמו אבל העושה מעשה אסור אפילו הוא שבות דשבות במקום מצוה (שו"ע הרב שם)

[29] דבזה מקרי מלאכה שאצ"ל שאין כונה שלה להתנאות בזה רק לצורך טבילה ונ"ל דבצפרני רגליה בודאי טוב יותר להתיר ע"י נקור מלהתיר ע"י עו"ג (בה"ל שם ד"ה וחייב)