פרשת כי תשא יום ה'

מקרא

שמות פרק לג

(יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה שאודיעך מדותי, כי אז תתיישב דעתך כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם כיון שראה משה שהיה שעת רצון, הוסיף לשאול -[1]:

(יח) וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ בקש שיראה כבוד השם במראה ממש, באספקלריא המאירה, וענהו ה' -[2]:

(יט) וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל מידות טוּבִי עַל פָּנֶיךָ לפניך וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְקֹוָק לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר ראוי ש - אָחֹן אותו וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר ראוי ש – אֲרַחֵם עליו[3]:

(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי אין פירושו שיראה אותו וימות, אלא כי טרם שישיג לראיה תפרד נפשו מעליו, כי אפילו במראות המלאכים נאמר במראה נהפכו צירי עלי (דניאל י טז)[4]:

(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי בהר הזה אשר שכינתי שם וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר:

(כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי ואכסה עיניך כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי:

(כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ תראה האורה והזוהר שמזהיר עוד אחרי עברי, אבל אור שלפני המתגבר והולך לא תוכל לראות[5]: ס

שמות פרק לד

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בליל כ"ט באב[6] פְּסָל לְךָ ענין חציבה שהיא הגזירה והחתיכה ממקורו ויתכן שכולל גם עשייתו אותם חלק וישר כי הברזל המחודד שמוליכין ומביאין אותו על הלוח להחליקו נקרא מפסלת[7] שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:

(ב) וֶהְיֵה נָכוֹן מזומן מוכן[8] לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר:

(ג) וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא לא יתראה[9] בְּכָל הָהָר ולא יעלו עמך זקני ישראל כמו בלוחות הראשונות (לעיל כד, א) גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא בראשונה לא הוזהרו רק שלא תגע בו יד אם בהמה אם איש (לעיל יט, יג) ועדיין היו עומדין באזהרה ההיא, כי הכבוד היה תמיד בהר עד שנתנו הלוחות האחרונות אלא החמיר עתה בשעת מתן לוחות האחרונות מבלוחות הראשונות, והטעם מפני שמעמד הראשונות היה בעבור כל ישראל, וזה היה בעבור משה לבדו, בזכותו ובתפלתו, וגדול יהיה הכבוד הנגלה בהר, האחרון מן הראשון[10]:

(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר בעלות השחר של כ"ט אב[11] וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים:

(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב ה' בענן[12] עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְקֹוָק הקב"ה קרא כשהיה עובר בשם שכן כתוב למעלה וקראתי בשם ה' לפניך וכמו שהולך ומפרש[13]:

(ו) וַיַּעֲבֹר יְקֹוָק עַל פָּנָיו שקיים אני אעביר כל טובי על פניך וַיִּקְרָא יְקֹוָק רחום קודם שיחטא ואינו מצרף מחשבה למעשה יְקֹוָק רחום לאחר שיחטא וישוב אֵל אל רחום בעת צרה, והוא לשון גבורה. וכן הוא אומר אלי אלי למה עזבתני רַחוּם רחום שהוא מרחם על כל הבריות כאדם המרחם על הבהמה, אבל אינו דומה לאדם אלא כדי לשבר את האזן וְחַנּוּן בעת תפילה אֶרֶךְ אַפַּיִם מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע שמא יעשה תשובה וְרַב מרבה חֶסֶד שאינו מחשיב בדין שלש עבירות הראשונות שאדם עושה. ויש מפרשים ורב חסד פי' ח"ו אם עונות וזכיות שוים אז עושה רב חסד ודן לפי הזכיות וֶאֱמֶת על דברי נביאים מה שאומרים טובה, אבל פרענות אפשר לבטל ע"י תשובה:

(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן במזיד וָפֶשַׁע במטרה למרוד בבורא וְחַטָּאָה בשוגג וְנַקֵּה אם שבו לגמרי לֹא יְנַקֶּה אם לא שבו לגמרי פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים אם מחזיקים במעשי אבותיהם הרעים[14] עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

(ח) וַיְמַהֵר מֹשֶׁה כשראה הקב"ה עובר ושמע קולו מיד -[15] וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:

(ט) וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא כי אחר שנתרצה להם הקב"ה יהיה ה' טוב לקשי ערפם יותר ממלאך, ומבקש להגדיל טובם יותר, כי הם עמו ונחלתו וכאשר בשעת הכעס היה נוח להם שישלח לפניהם מלאך בעבור שהם עם קשה ערף, כמו שאמר (לעיל לג ג) פן אכלך, כן בעת הרצון טוב להם בשכינה בעבור שהם עם קשי עורף[16] וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ:

(י) וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְקֹוָק כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ כי הגדולות והנפלאות עם משה, אמר שיעשה אותם בעבורו, והעם יהיה בברית[17]:

נביא

ירמיה פרק נא

ח   פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר  וכעת, פתאום בבל נפלה ונשברה. הֵילִילוּ עָלֶיהָ  יללו עליהָ, קְחוּ צֳרִי לְמַכְאוֹבָהּ אוּלַי תֵּרָפֵא  אולי תמצאו תרופה, לרפא אותה  ממכותיהָ:

ט   רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל  וְלֹא נִרְפָּתָה  הגויים ניסו לרפאות את בבל, אך לא הצליחו. עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצֹו  בואו נעזוב את בבל, ונשוב כל אחד לארצו. כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ  כי המשפט, לדון את בבל על פשעיהָ, הגיע עד השמים. וְנִשָּׂא עַד שְׁחָקִים  ועלה עד השמים:

י    הוֹצִיא יְקֹוָק  אֶת צִדְקֹתֵינו  בכך שמעניש את בבל, מתגלה צדקותינו. (של בנ"י)  בֹּאוּ וּנְסַפְּרָה בְצִיֹּון אֶת מַעֲשֵׂה יְקֹוָק  אֱלֹהֵינוּ  נפרסם בציון, על המשפט והפורענות, שבאה על בבל:

יא הָבֵרוּ הַחִצִּים  נקו את החיצים. מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים  הכינו ואספו המגינים. הֵעִיר יְקֹוָק  אֶת רוּחַ מַלְכֵי מָדַי  עורר אותם לבוא על בבל. כִּי עַל בָּבֶל מְזִמָּתֹו  לְהַשְׁחִיתָהּ  כי מחשבתו  להשחית את בבל. כִּי נִקְמַת יְקֹוָק  הִיא נִקְמַת הֵיכָלֹו  הנקמה שעשה יְקֹוָק  בבבל, נקמת יְקֹוָק  היא  על שהחריבו את היכלו:

יב  אֶל חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ נֵס  הרימו סימן על מקל גבוה  לאסוף את כולם למלחמה. הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר, הָקִימוּ שֹׁמְרִים  העמידו משמרות הצרים על העיר, להקימם בזמן משמרתם. הָכִינוּ הָאֹרְבִים  שיהיו האורבים מוכנים במארב. כִּי גַּם זָמַם יְקֹוָק   גם חשב יְקֹוָק  מחשבה, גַּם עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל  וגם יעשה מחשבתו  שחשב על בבל:

יג  שֹׁכַנְתְּ עַל מַיִם רַבִּים  בבל ששוכנת במקום מים רבים. (משל לרוב טובה שבארצם) רַבַּת אֹוצָרֹת  מלאה ברוב אוצרות. בָּא קִצֵּךְ  בא הסוף שלך. אַמַּת בִּצְעֵךְ  לפי המידה  שחמסת מהעמים:

יד  נִשְׁבַּע יְקֹוָק  צְבָאֹות בְּנַפְשֹׁו  יְקֹוָק  נשבע בעצמו. (כמו: "בי נשבעתי") כִּי אִם מִלֵּאתִיךְ אָדָם  כַּיֶּלֶק  שארצך תִּמָלֵא אוייבים רבים  כארבה.  וְעָנוּ עָלַיִךְ הֵידָד  ויקראו האוייבים: "הידד", כשיזרזו עצמם להכותך:

טו  עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחֹו  יְקֹוָק  בכוחו  עשה הארץ. מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתֹו  הכין בחכמתו, את העולם לבני אדם. וּבִתְבוּנָתֹו נָטָה שָׁמָיִם  ובתבונתו פָּרַשֹ השמים:

טז לְקֹול תִּתֹּו הֲמֹון מַיִם בַּשָּׁמַיִם  יְקֹוָק  נתן קול של המון מים  בשמים (הגשם) וַיַּעַל נְשִׂאִים  מעלה עננים. מִקְצֵה אָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה  בזמן המטר  עושה ברקים. וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו  מוציא הרוח, ממקום ששומר אותה:

יז  נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת  העובד לפסל, הוא בַּעַר, וחסר דעת. הֹבִישׁ כָּל צֹרֵף  מִפָּסֶל  כל צורף, סופו שיתבייש בפסל שעשה. כִּי שֶׁקֶר נִסְכֹּו וְלֹא רוּחַ בָּם  שהמסכה שעשה  שקר היא, ואין בה רוח:

יח הֶבֶל הֵמָּה  הע"ז. מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים  מעשה של אנשים תועים. בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ  בזמן שיזכר עוונם  יאבדו:

יט לֹא כְאֵלֶּה  לא כמו הע"ז שהיא הבל, חֵלֶק יַעֲקֹוב  חלקם של בנ"י. כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא  שיְקֹוָק  ית', נחלתם של בנ"י, יוצר הכל הוא. וְשֵׁבֶט נַחֲלָתֹו  ובישראל בחר לנחלה. יְקֹוָק  צְבָאֹות שְׁמֹו:

כ  מַפֵּץ אַתָּה לִי כְּלֵי מִלְחָמָה  אתה, בבל היית משמש ליְקֹוָק  עד כעת  כפטיש המנפץ את כל הארץ. וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכֹות  אך כעת, אנפץ ואשחית אותך  ע"י עמים וממלכות שאשלח:

כא וְנִפַצְתִּי בְךָ סוּס וְרֹכְבֹו  אנפץ את הסוסים והרוכבים שלך. וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֶכֶב וְרֹכְבֹו  אנפץ את הרֵכָבִים והרוכבים בהם:

כב וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר וְנִפַּצְתִּי בְךָ בָּחוּר וּבְתוּלָה  אנפץ אִישׁ וְאִשָּׁה, זָקֵן וָנָעַר, בָּחוּר וּבְתוּלָה שבך:

כג וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרֹו וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדֹּו וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחֹות וּסְגָנִים  אנפץ, את רועי הצאן  יחד עם כל הצאן, איכר  והבקר שעובד בו האדמה, והשרים  שבך:

כתובים

נחמיה פרק ז

פ (ו) אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ: (ז) הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפֶּרֶת בִּגְוַי נְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל: ס (ח) בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה וְשִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: ס (ט) בְּנֵי שְׁפַטְיָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: ס (י) בְּנֵי אָרַח שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: ס (יא) בְּנֵי פַחַת מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ וְיוֹאָב אַלְפַּיִם וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁמֹנָה עָשָׂר: ס (יב) בְּנֵי עֵילָם אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: ס (יג) בְּנֵי זַתּוּא שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: ס (יד) בְּנֵי זַכָּי שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים: ס (טו) בְּנֵי בִנּוּי שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה: ס (טז) בְּנֵי בֵבָי שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: ס (יז) בְּנֵי עַזְגָּד אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: ס (יח) בְּנֵי אֲדֹנִיקָם שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: ס (יט) בְּנֵי בִגְוָי אַלְפַּיִם שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: ס (כ) בְּנֵי עָדִין שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה: ס (כא) בְּנֵי אָטֵר לְחִזְקִיָּה תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה: ס (כב) בְּנֵי חָשֻׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: ס (כג) בְּנֵי בֵצָי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: ס (כד) בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר: ס (כה) בְּנֵי גִבְעוֹן תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה: ס (כו) אַנְשֵׁי בֵית לֶחֶם וּנְטֹפָה מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה: ס

 

משנת ההלכה

מלאכת העושה שני בתי נירין

כדי להבין את המלאכות הקשורות לאריגה צריך לבאר את צורות האריגה השונות[18] להלן מובאות תמונות הממחישות את פעולות האריגה

אריגה פשוטה היא אריגת מחצלת דהיינו שלוקחים עלים או קנים ומניחים אותם אחד ליד השני והם הנקראים השתי שהוא הבסיס שעליו אורגים ואח"כ קולעים עלים בין עלי השתי ע"י שמשחיל תחת עלה השתי הראשון ומציאו ומעבירו מעל עלה השני של השתי ותחת עלה השלישי של השתי ומעל על הרביעי וכן לאורך של עלי השתי באחד מעליו ובאחד מתחתיו משחיל ועלים אלו נקראים ערב

פעולת הנחת השתי היא פעולת המיסך ופעולת השחלת עלי הערב היא מלאכת האריגה

ישנה אריגה מסובכת יותר דהיינו אריגת בד קטן הנעשית ע"י חוטים ובאריגה זו על גבי מסגרת מלבנית העשויה מעץ או קנים כורכים חוטים לאורך והם חוטי השתי ופעולה זו היא המיסך לאחר מכן קולעים כדרך שנתבאר לעיל במחצלת את חוטי הערב בתוך השתי דהיינו אחד למעלה ואחד למטה ובד"כ דבר זה נעשה  ע"י מחט גדולה הנקראת מחט של שקאים ופעולה זו היא פעולת האריגה וכדי שלא יהיו חוטי הערב רפויים אחד מעל גבי חברו לוקחים כעין מסרק ומצופפים החוטים אחד לשני כדי שיוכלו להמשיך בפעולת האריגה פעולה זו היא פעולת מדקדק[19]

באריגת בד גדול צריך לעשותו במכונה המאפשרת הכנסת חוט הערב בשטח גדול בבת אחת ודבר זה נעשה ע"י הנול

יתרונו של הנול הוא בכך שישננם שני מערכות חוטי שתי והנול מגביה מערכת אחת ומנמיך את השניה כדי שמרווח שנוצר ביניהם יוכל להשחיל את חוט הערב ולאחר מכן מגביה את המערכת שהיתה למטה ומנמיך את המערכת העליונה ועי"כ חוט הערב הוא פעם מעל חוטים מסוימים וופעם מתחתיהם

דבר זה נעשה ע"י שני מסגרות עץ שעליהם מתוחים שני דרך משל ארבעה חוטים שבמרכז החוטים ישנה לולאה והיא בית הניר בלולאה זו משחילים את חוטי השתי מערכת הנול בנויה כך ששתי מסגרות העץ שבהם הנירים מורכבות אחת מול השניה ומחוברות לדוושה או ידית שכשמגביהים מסגרת אחת השניה מונמכת וכן להיפך

פעולת האריגה נעשית כמו במחצלת לדוגמא אם במחצלת נחלק את חוטי השתי לשני צבעים אחד אדום ואחד כחול ונסדר אותם לסירוגין אדום כחול א"כ כשנשחיל את חוט הערב אם החוט הראשון הוא כחול תמיד בהשחלה זו מצד אחד של חוטי השתי השתי לצידו השני יהיה הכחול למטה ואז כשמשחיל שוב תחת האדום תמיד יהיה האדום למעלה וכך משחיל לסירוגים כך היא גם פעולת הנול דהיינו שבמסגרת אחד משחיל בתוך הלולאות את החוט הכחול ובמסגרת אחרת את חוטי האדום[20] ואז כשמסגרת החוטים הכחולים מגביה את חוטי הכחול ומסגרת חוטי האדום מנמיכה את חוטי האדום נוצר מרווח ביניהם כעין שער שדרכו מעבירים בוכייאר שהוא מתקן שבו גלולים חוטי הערב מצד אחד דרך משל צד דרום לצד צפון וא"כ נמצא שהערב עובר מעל האדום ומתחת לכחול כמו במחצלת לאחר מכן מנמיכים את הכחול ומגביהים את האדום ומעבירים שוב את הבוכייאר עם חוט הערב מצד צפון לצד דרום ונמצא שהערב עובר מתחת לאדום ומעל לכחול וכך עד שנשלימת פעולת האריגה

פעולת עשיית הנירים דהיינו הלולאות הבנויות במסגרת או הכנסת החוטים בהם היא העושה שתי בתי נירין סידור חוטי השתי בנול הוא פעולת המיסך העבר הבוכיאר בין החוטים היא פעולת האריגה

[1] פי' ר' יוסף בכור שור

[2] פי' הטור

[3] ת"י

[4] רמב"ן

[5] חזקוני וכן משמעות ת"א

[6] חזקוני

[7] הכתב והקבלה

[8] רש"י

[9] ת"א ת"י

[10] רמב"ן

[11] חזקוני

[12] רמב"ן

[13] רשב"ם

[14] חזקוני

[15] רשב"ם

[16] רמב"ן

[17] רמב"ן

[18] דברים אלו לקוחים מספר מעשה אורג ושאר ספרי אחרוני זמננו

[19] לרש"י שבת עה ע"א מדקדק הוא אפילו בציפוף חוט ערב אחד לחבירו ולערוך הוא בקירוב כל חוטי הערב אחד לשני ולרמב"ם פ"ט הי"ז מדקדק הוא שלפעמים חוט הערב אחר שנארג כבר יוצא הוא ממקומו וע"י כרכר שהוא כעין יתד עץ עם מחט עקומה בראשו מושך ומיישר חוט הערב חזרה למקומו

[20] והמסגרות הם אחת מול השניה באופן שאם נשכיב אחת מעל השניה א"כ יהיו מונחים חוטי השתי האדומים והכחולים לסירוגין כמו במחצלת