מקרא
שמות פרק כו
(כה) וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כו) וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה אלו חמשה שלשה הן אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות זה מבריח עד חצי הכותל וזה מבריח עד חצי הכותל אבל האמצעי ארכו כנגד כל הכותל לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד:
(כז) וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה:
(כח) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים שהעליונים והתחתונים היו להן טבעות בקרשים להכנס לתוכן שתי טבעות לכל קרש משולשים בתוך עשר אמות של גובה הקרש חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה וחלק אחד מן התחתונה ולמטה וכל חלק הוא רביע אורך הקרש ושני חלקים בין טבעת לטבעת כדי שיהיו כל הטבעות מכוונות זו כנגד זו אבל לבריח התיכון אין טבעות אלא הקרשים נקובין בעוביין והוא נכנס בהם דרך הנקבים שהם מכוונין זה מול זה[1] מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה:
(כט) וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם תַּעֲשֶׂה זָהָב והם יהיו בָּתִּים לַבְּרִיחִם וְצִפִּיתָ אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב ונעשה על ידי שני חצאי קנים מזהב שהוכנסו בטבעות והבריחים נכנסו ביניהם ונמצא שהם מצופים זהב[2]:
(לא) וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב זו היא אריגה של שתי קירות והציורין שמשני עבריה אינן דומין זה לזה יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים:
(לב) וְנָתַתָּה אֹתָהּ עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים מְצֻפִּים זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב כעין מזלג קבועים בעמודים להכניס בהם שפת הפרוכת מלמעלה[4] עַל אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף:
(לג) וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים של זהב שהם לסוף עשרים אמה של יריעות (הפרוכת) בתחלת המשכן כי המשכן ארכו שלשים והקרסים באמצע של ארבעים אמה של עשר יריעות נמצא מן הפרכת עד פתח מזרח עשרים של היכל וממנו לצד מערב עשר אמות של בית קדש הקדשים[5] וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כלומר כדי שיהא הארון שמה מבית לפרכת ותבדיל הפרכת בין הקדש ובין קדש הקדשים[6]:
(לד) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:
(לה) וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן להאיר עליו וכן כתוב בפרשת בהעלותך אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות פי' אל השלחן שהוא מול המנורה יאירו שבעת הנרות[7] עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה בדרום וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן:
(לו) וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם הצורות עשויות בו מעשה מחט כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר זה[8]:
(לז) וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וְיָצַקְתָּ לָהֶם חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת: ס
שמות פרק כז
(א) וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ החיצון שהיה בעזרה ועליו מקריבים קרבנות[9] עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:
(ב) וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו ולא מחוברות וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת:
(ג) וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו כמו סירים לְדַשְּׁנוֹ שלתוכם שמים את הדשן וְיָעָיו כמו יעה שבו נוטל הדשן וּמִזְרְקֹתָיו כלים לקבל בהם דם הזבחים וּמִזְלְגֹתָיו כדי להפוך את בשר וּמַחְתֹּתָיו ליטול גחלים מהמזבח החיצון לשים על המזבח הפנימי לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת:
נביא
ירמיה פרק מד
כו לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק כָּל יְהוּדָה הַיּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל אָמַר יְקֹוָק אִם יִהְיֶה עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל אִישׁ יְהוּדָה אֹמֵר חַי יְקֹוָק אֱלוֹהִים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לא יהיה מי שישבע בשם יְקֹוָק , מפני שכולם ימותו:
כז הִנְנִי שֹׁקֵד עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה וְתַמּוּ כָל אִישׁ יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֶרֶב וּבָרָעָב עַד כְּלוֹתָם:
כח וּפְלִיטֵי חֶרֶב יְשֻׁבוּן מִן אֶרֶץ מִצְרַיִם אֶרֶץ יְהוּדָה רק הפליטים מהחרב ישובו לא"י. מְתֵי מִסְפָּר אנשים מִסְפַּר (מעט אנשים) וְיָדְעוּ כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם דְּבַר מִי יָקוּם מִמֶּנִּי וּמֵהֶם ואז ידעו דבר מי יתקיים, שלי או שלהם:
כט וְזֹאת לָכֶם הָאוֹת נְאֻם יְקֹוָק כִּי פֹקֵד אֲנִי עֲלֵיכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה וזה (הנאמר בפסוק הבא) האות שיתקיימו דברי אלו:
ל כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר פַּרְעֹה חָפְרַע יפול ביד אוייביו, כמו שנפל צדקיהו ביד נ"נ. מֶלֶךְ בָּבֶל אֹיְבוֹ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ:
ירמיה פרק מה
א הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בְּכָתְבוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל סֵפֶר מִפִּי יִרְמְיָהוּ בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים לעיל פרק לו'. בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ בָּרוּךְ:
ג אָמַרְתָּ אוֹי נָא לִי כִּי יָסַף יְקֹוָק יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי אמרת, שיְקֹוָק מוסיף לך יגון וכאב. אתה נאנח על גודל הפורענות שתבוא, ולא מוצא מנוחה שאיני מקבל נבואה מיְקֹוָק :
ד כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא אני יְקֹוָק שבניתי הארץ אני מביא עליהָ (על כל א"י) הרעה:
ה וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת ואתה מבקש לקבל נבואה?! אַל תְּבַקֵּשׁ כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר נְאֻם יְקֹוָק וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל דַי לך שאתה את נפשך הצלת ולא תמות. עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם:
ירמיה פרק מו
א אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַגּוֹיִם:
ב לְמִצְרַיִם נבואה על מצרים. עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ חיל פרעה נכו, עלה להלחם עם אשור בְּכַרְכְּמִשׁ. (מלכים ב', פרק כג' ; דהי"ב פרק ליְקֹוָק ) אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ שהיה שם, מזמן יאשיהו עד השנה ה 4 ליהויקים, שהכהו נ"נ מלך בבל. מֶלֶךְ יְהוּדָה:
ג עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה סַדְרוּ כלי מלחמה אלו (המגינים) וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה עם נ"נ:
ד אִסְרוּ הַסּוּסִים קשרו הסוסים. וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים הרוכבים על הסוסים. וְהִתְיַצְּבוּ בְּכֹובָעִים עמדו מוכנים עם כובעי המלחמה. מִרְקוּ הָרְמָחִים נקו היטב הרומח. לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת לִבְשוּ השריון:
ה מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים נְסֹגִים אָחוֹר מדוע ראיתי שהם פוחדים. וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ וגבורי מצרים, מוכים ושבורים מהבבלים. וּמָנֹוס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ נסים, ואפילו לא מפנים את ראשם מבהילות המנוסה. מָגֹור מִסָּבִיב פחד מסביב. נְאֻם יְקֹוָק :
כתובים
עזרא פרק ט
(א) וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה לאחר שהראה עזרא את מכתב המלך שנותן לו רשות לשפוט ולמנות דיינים כחוקי תורת ה' נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי: (ב) כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם של העמים לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה שהם התחילו למעול מעל להתחתן בגויי הארץ: ס (ג) וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי מרוב הצער וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם בעליבות ושממה: (ד) וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד זמן הקרבת לְמִנְחַת הָעָרֶב: (ה) ובזמן הקרבת וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי כשהוא עדיין מִתַּעֲנִיתִי שלא אכל באותו יום וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל יְקֹוָק אֱלֹהָי שכך הוא דרך שואל חסד: (ו) וָאֹמְרָה אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ נתרבו לְמַעְלָה מה- רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם: (ז) מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה כאשר נראה היום אשר כבר גלו עשרת השבטים ועדיין נשארו בבבל הרבה מן הגולים: (ח) וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע לפי שעה הָיְתָה תְחִנָּה חנינה מֵאֵת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד קבוע בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ בירושלים לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּשהקב"ה האיר את עינינו וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט ולהחיותינו מעט בְּעַבְדֻתֵנוּ: (ט) כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ למלכי פרס אבל וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט והוא נטה עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת לָנוּ מִחְיָהחַיוּת לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו של ביהמ"ק וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם כדי שלא נהיה יותר למרמס: ס (י) וְעַתָּה מַה נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי זֹאת אחרי הטובה שעשית לנו כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֹתֶיךָ כי אפילו מעט יחשב לחסד אחרי מעשינו: (יא) אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא טמאה וגעולה שטמאוה העמים הכנענים לפני בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם: (יב) וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ תאחזו בארץ להשאר בידכם וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: (יג) וְאַחֲרֵי כָּל הַבָּא עֲלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ מנעת עצמך מלגבות ממנו כל עוונינו ולא פרעת ממנו את כל חטאותינו וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת: (יד) הֲנָשׁוּב ואם נשוב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֲלוֹא תֶאֱנַף בָּנוּ עַד כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה ולא תעשה עמנו חסד: פ (טו) יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה כִּי נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין כח מעשים טובים בנו לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת אין בנו זכות לעמוד לפניך על העון הזה: פ
משנת ההלכה
מלאכת המלבן
א. המלבן[10] את הצמר או את הפשתן או את השני וכן כל כיוצא בהן ממה שדרכו להתלבן חייב, כגון ששפשפו או החליקו או עשה דבר אחר שיתלבן ע"י כגון שהניחו ב' פעמים בחמה וזרק עליו מים וכמה שיעורו כדי לטוות ממנו חוט אחד אורכו כמלוא רוחב הסיט כפול שהוא אורך ארבעה טפחים. (רמב"ם פ"ט ה"י כלכלת שבת המלבן)
ב. המכבס בגד צמר או פשתים או שאר מינים בדרך כיבוס, הרי הוא תולדת מלבן וחייב. (רמב"ם שם הי"א) ולא נקרא כיבוס אלא כשמשפשף צד אחד על השני כדרך הכובסין ואע"פ שהיה נקי לגמרי (חיי אדם כלל כב סעי' א).
ג. אין כיבוס וליבון בכלים לפיכך אין איסור לשפשף כלי עץ כגון שולחן או כסא וכיו"ב ואפילו נעלים מעץ וכיו"ב מותר (מ"ב סי' שב ס"ק מא)
ד. ולפיכך מותר להדיח כלים בשבת ואפי' אם משתמש לשם כך בחומר ניקוי נוזלי (שו"ע סי' שכג סעי' ט שש"כ פי"ב סעי' ז ובהע' סט)
ה. וכן מותר להדיח משקפיים במים ובסבון כדי לנקותם[11] וכן מותר בעדשות מגע קשות ואפי' בנוזל המיוחד להן (ארחות שבת פי"ג סעי' יא)
ו. אבל בכלי עור שייך כיבוס ולפיכך המשפשף כלי עור בין רכים ובין קשים ואפי' חפף היטב במים את מקום הלכלוך והדיחו שיהא נקי חייב (מ"ב שם וס"ק מב ובה"ל שם סעי' ט ד"ה אבל וד"ה זה על)
ז. עדשות מגע רכות אין לשרותם בנוזל ניקוי ודמיא לעור[12]
[1] רש"י
[2] רש"י
[3] רא"ם
[4] רשב"ם
[5] רשב"ם
[6] רמב"ן
[7] חיזקוני
[8] רש"י
[9] רבינו בחיי
[10] עיין שבת עג ע"א ברש"י ד"ה המלבנו פי' מכבסו בנהר וכן במאירי שם כתב המכבסו בנהר כדי ללבנו
[11] ועיין ארחות שבת פי"ג סעי' י שכתב שאין להשתמש לצורך כך בתכשיר המיועד להברקת משקפיים דדמיא למש"כ במ"ב שכג ס"ק לח בשם מהרי"ל "שהיה אוסר לשטוף את הזכוכית בשבולת שועל להצהירו וצריך טעם למה ואפשר דס"ל דדוקא להדיח הכלים שיהיו נקיים שרי אבל לא להצהירו ודוחק": אמנם בשו"ע שם סתם וכתב שמותר להדיח כלים בכל דבר וא"כ פליג לכאורה על המהרי"ל
[12] שהרי נוזל זה מיועד לניקוי העדשה מחומרים הנכנסים לתוכה ומעכירים אותה והרי הוא נספג בעדשה ודמיא ממש לפעולת ליבון (ארחות שבת שם סעי' יא)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה