מקרא
שמות פרק כו
(ט) וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל כלומר חציו תולה למטה אל מול פני האהל וחציה של אחרונה תסרח על אחורי המשכן יותר מיריעות המשכן שתי אמות[1]:
(י) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת הַקִּיצֹנָה בַּחֹבָרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(יא) וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים וְהֵבֵאתָ אֶת הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד:
(יב) וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן כיצד עשר התחתונות כשנתחברו יחד ארכן מ' ורחבן עשרים ושמונה. והמשכן ארכו שלשים אמות כי לעשרים קדש שבצפון ועשרים שבדרום יש שלשים אמה כי רוחב הקרש אמה וחצי. כשפורשם על המשכן ארכן לאורך המשכן שלשים אמה והרי עשר אמות תלויות אחורי המשכן ולצד צפון ולצד דרום מן העשרים ושמונה אמות עשר על המשכן ולצדדים תלוי' תשעה מכאן בכותל צפוני ותשעה בכותל דרומי. וכשפירש עליה יריעות עזים שהן ארכן ארבעים וארבעה חצי היריעה שהן שתי אמות נכפלות למטה והשלשים על המשכן בשוה ליריעות התחתונות וי"ב הנותרות העשר מהן תלויות אחורי המשכן בשוה ליריעות התחתונות וחצי היריעה העודפת שהן שתי אמות יותר מן התחתונות[2]:
(יג) וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ כשפירש רחבו שהוא שלשים אמה לאחר שנתחברו אז כל רחבו של המשכן מהן עשר אמות. ועשר אמות תלויות לצד צפון וכן לצד דרום ונמצאו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן על התחתונות שהן נגררות תשע מכאן ומכאן ואלו עשר. וזהו שכתוב והאמה מזה והאמה מזה וגו' לכסות האמה של האדנים עד הקרקע. שהרי גובה הקרשים עשר אמות עם האדנים[3]:
(יד) וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג ארכן ל' ורחבן י' אלו דברי רבי נחמיה ולדברי רבי יהודה מכסה אחד היה חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים[4]: פ
(טו) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים לא שוכבים זה על זה כשורות הבנין[5] וכן שלא יקחו עצי שטים נופלים והקצוצים מימים רבים שכבר נרקבו אלא מן העומדים והמחוברים לקרקע דרך גדלתן, ולמדתך תורה דרך ארץ לעשות בנין מאילן שאינו עושה פרי[6]:
(טז) עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(יז) שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד חורץ רביע אמה מכאן ורביע אמה מכאן, ונשאר מן הקרש אמה והחריץ חציו של האמה הנשאר באמצע, וא"כ חורץ באמצע חצי אמה והנשאר מן העץ נקרא ידות וכל יד מחזיק רביע אמה לרוחב הקרש וחצי אמה לעביו, וכל אדן חלול רביע אמה ומוקף רביע אמה סביב, ובזה מכוונים הידות להכנס בתוך חלל שני האדנים שנותן לכל קרש זו אצל זו[7] מלבד זאת היו ידות כעין שליבות של סולם יוצאות מצדי הקרש מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ שבקרש שלידו היו נקבים שלתוכם נכנסו שליבות אלו[8] כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן:
(יח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה כלומר לצד דרום:
(יט) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו האדנים אמה ארכן כעובי הקרש ורחבן שלשה רבעי אמה שהוא חצי ארכו של קרש ואורך האדן נתון לעביו של קרש ורחבו לרחב הקרש ולכל אדן באמציעתו נקב חלול רביע אמה על רביע אמה נמצא משפתי הנקב עד שפתי האדן חצי אמה פחות חצי רביע מזה וחצי אמה פחות חצי רביע מזה ומשפתי הנקב עד שפתי הרוח רביע אמה מזה ורביע אמה מזה[9]:
(כ) וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עֶשְׂרִים קָרֶשׁ:
(כא) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כב) וּלְיַרְכְּתֵי סוף הַמִּשְׁכָּן יָמָּה במערב שהמזרח שבו היה פתח המשכן נקרא פנים[10] תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים:
(כג) וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם אחד למקצוע צפונית מערבית ואחד למערבית דרומית כל שמונה קרשים בסדר אחד הן. אלא שאלו השתים אינן בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר והאמה מזה והאמה מזה באות כנגד אמות עובי קרשי המשכן הצפון והדרום כדי שיהא המקצוע מבחוץ שוה[11]:
(כד) וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ביניהם להרחיקן זו מזו וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת היה חורץ את הקרש מלמעלן אצבע מכאן ואצבע מכאן, ונותנן בתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהיו נפרדים זה מזה, שנאמר ויהיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת[12] כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ:
נביא
ירמיה פרק מד
יא לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם לְרָעָה וּלְהַכְרִית אֶת כָּל יְהוּדָה:
יב וְלָקַחְתִּי אֶת שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׂמוּ פְנֵיהֶם לָבוֹא אֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם וְתַמּוּ כֹל ימותו כולם. בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יִפֹּלוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב יִתַּמּוּ יגמרו, ימותו בחרב וברעב. מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יָמֻתוּ וְהָיוּ לְאָלָה לסמל של קללה. (וכשיקללו יקללו שיהיו כמותם). לְשַׁמָּה לשממה. וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה לבושה:
יג וּפָקַדְתִּי עַל הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל יְרוּשָׁלָם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר אזכור להעניש את היורדים למצרים, כמו שזכרתי עוונות יושבי ירושלים (בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר):
יד וְלֹא יִהְיֶה פָּלִיט וְשָׂרִיד לא יהיה להם מי שינצל וישרוד מהרעה שאביא עליהם. לִשְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לָגוּר שָׁם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלָשׁוּב אֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֵמָּה מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב לָשֶׁבֶת שָׁם שהיורדים מצרים מייחלים ומצפים לשוב לארץ. כִּי לֹא יָשׁוּבוּ כִּי אִם פְּלֵטִים שלא ישובו, אלא מעטים שינצלו:
ירמיה פרק מד
טו וַיַּעֲנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים כִּי מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים האנשים שידעו על הע"ז של נשותיהם. וְכָל הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת קָהָל גָּדוֹל וְכָל הָעָם הַיּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס לֵאמֹר:
טז הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם יְקֹוָק אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ:
יז כִּי עָשֹה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָם וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ נוסיף לעבוד ע"ז, כפי שעבדנו אנו ואבותינו, וראינו מכך, רק טובה גדולה ולא רעה:
יח וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ ורק כשהפסקנו לעבוד ע"ז, הפסיקה לנו הטובה, וכלינו בחרב וברעב:
יט וְכִי אֲנַחְנוּ מְקַטְּרִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים לְהַעֲצִבָה האם אנו הנשים המקטרות, הכנו כַּוָּנִים (מין מאכל לשמח הע"ז), ללא ידיעת האנשים?! וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים:
כ וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הָעָם עַל הַגְּבָרִים וְעַל הַנָּשִׁים וְעַל כָּל הָעָם הָעֹנִים אֹתוֹ דָּבָר לֵאמֹר:
כא הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם מַלְכֵיכֶם וְשָׂרֵיכֶם וְעַם הָאָרֶץ אֹתָם זָכַר יְקֹוָק וַתַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ הרי את עוון הע"ז שעשיתם בא"י, זכר יְקֹוָק והחריב על כך את כל ערי יהודה!!:
כב וְלֹא יוּכַל יְקֹוָק עוֹד לָשֵׂאת מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִפְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם וַתְּהִי אַרְצְכֶם לְחָרְבָּה ויְקֹוָק לא יכל לסבול עוונותיכם ועשה החורבן הגדול. וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כְּהַיּוֹם הַזֶּה:
כג מִפְּנֵי אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם וַאֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַיְקֹוָק וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְקֹוָק וּבְתֹרָתוֹ וּבְחֻקֹּתָיו וּבְעֵדְוֹתָיו לֹא הֲלַכְתֶּם לא הלכתם על פי אזהרותיו של יְקֹוָק . עַל כֵּן קָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה הַזֹּאת כַּיּוֹם הַזֶּה:
כד וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הָעָם וְאֶל כָּל הַנָּשִׁים שִׁמְעוּ דְּבַר יְקֹוָק כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
כה כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַתֶּם וּנְשֵׁיכֶם דעה אחת לכם. וַתְּדַבֵּרְנָה בְּפִיכֶם כל מה שאומרות נשיכם מה שמעו מפיכם מדברות. וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם לֵאמֹר עָשׂה נַעֲשֶׂה ואתם בידיכם משלימים המעשה ומקטרים לע"ז. אֶת נְדָרֵינוּ אֲשֶׁר נָדַרְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים הָקֵים תָּקִימְנָה אֶת נִדְרֵיכֶם וְעָשׂה תַעֲשֶׂינָה אֶת נִדְרֵיכֶם תקימו ותקיימו את נדריכם שנדרתם לע"ז:
כתובים
עזרא פרק ח
(כ) וּמִן הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם נְתִינִים מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים כֻּלָּם נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת הידועים והחשובים שבהם: (כא) וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר אַהֲוָא לכל העולים לירושלים לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שידריך אותם דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שלא ישיג אותנו יד אויב ואורב לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל רְכוּשֵׁנוּ: (כב) כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ כח נקמתו וְאַפּוֹ עַל כָּל עֹזְבָיו: (כג) וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת על הדרך הישרה וַיֵּעָתֵר לָנוּ: (כד) וָאַבְדִּילָה מִשָּׂרֵי הַכֹּהֲנִים שְׁנֵים עָשָׂר לְשֵׁרֵבְיָה חֲשַׁבְיָה וְעִמָּהֶם מֵאֲחֵיהֶם עֲשָׂרָה: (כה) ואשקולה וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ שהרימו ונתנו הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו וְשָׂרָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָאִים בבבל: (כו) וָאֶשְׁקֲלָה עַל יָדָם כֶּסֶף כִּכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּכְלֵי כֶסֶף מֵאָה לְכִכָּרִים זָהָב מֵאָה כִכָּר: (כז) וּכְפֹרֵי מזרקי זָהָב עֶשְׂרִים לַאֲדַרְכֹנִים מין מטבע אָלֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב שהיו חשובים כזהב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב: (כח) וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם אַתֶּם קֹדֶשׁ לַיקֹוָק וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נְדָבָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם: (כט) שִׁקְדוּ וְשִׁמְרוּ עַד תִּשְׁקְלוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְקֹוָק: (ל) וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים לְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ: פ (לא) וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוא חודש ניסן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם וְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ להצליחנו בדרך וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל הַדָּרֶךְ: (לב) וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה: (לג) וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ עַל יַד הגזבריםמְרֵמוֹת בֶּן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ אֶלְעָזָר בֶּן פִּינְחָס וְעִמָּהֶם יוֹזָבָד בֶּן יֵשׁוּעַ וְנוֹעַדְיָה בֶן בִּנּוּי הַלְוִיִּם: (לד) בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל וכל המשקלים התאימו כפי שקיבלוהו וַיִּכָּתֵב כָּל הַמִּשְׁקָל בָּעֵת הַהִיא לזיכרון: פ (לה) הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה לַיקֹוָק וגם החטאות היו כליל על המזבח והכהנים לא אכלו אותם וזו הייתה הוראת שעה: פ (לו) וַיִּתְּנוּ אֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּפַחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וְנִשְּׂאוּ אֶת הָעָם וְאֶת בֵּית הָאֱלֹהִים: ס
משנת ההלכה
מלאכת הגוזז
א. צפורן שפרשה רובה וכן ציצין שהם כמין רצועות דקות שפרשו מעור האצבע סביב הצפורן כלפי מעלה ומצערין אותו, מותר ליטלן בידו אבל לא בכלי, דכיון דפרשו רובן הם כתלושין, ובמקום צער לא גזרו רבנן להסירו בשינוי דהיינו בידו אך כיון שנחלקו הפוסקים בציצין מה הוא כלפי מעלה, ולכן אפילו פרשו רובן, אסור ליטלן[13] אפילו ביד (שו"ע שכ"ח סעי' לא וחיי אדם שם סעי' ד):
ב. אסור לסרוק במסרק בשבת, ואפילו באותן העשויות משערות, שא"א שלא יעקרו שערות[14] (שו"ע סי' שג סעי' כז)
ג. במברשת רכה שאין בה חשש של תלישת שיער מותר לסרוק אם אינו מכוין לתלישת השיער[15] וצריך שתהיה מיוחדת לשבת בלבד (מ"ב סי' שג ס"ק פז)
ד. אין לעשות שביל בתוך השערות ע"י כלי אבל באצבע מותר[16] (רמ"א סי' שג סעי' כו)
ה. מותר לחכך בשערו או בזקנו בנחת ואף מותר להוציא שיירי מאכל שנדבקו בזקנו ובלבד שיקפיד לא לתלוש שערות (מ"ב שם ס"ק פח)
ו. מותר להוריד ביד את הקשקשים או חתיכות עור יבש המקלף מראשו אך יזהר שלא יוריד כאלה שעדין מחוברים לגוף האדם (שו"ע שכח סעי' כב)
ז. עובר הנמצא במעי בהמה ולא נגמרו לו חדשיו והכניס ידו למעי הבהמה ודלדל עוברה י"א שחייב משום גוזז[17] (תוס' ע"ז כו ע"א ד"ה סבר)
ח. נכון להימנע מסריקת פאה נכרית[18] אבל מותר להחליקה במברשת בעלת שערות רכות (שש"כ פי"ד סעי' מו)
[1] רשב"ם
[2] רשב"ם
[3] רשב"ם
[4] רש"י
[5] ספורנו
[6] חזקוני
[7] מלבי"ם
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] רש"י
[11] רש"י
[12] רמב"ן
[13] דהיינו את הציצין אבל בציפורן לא נחלקו ולהכי בפירשה רובה ומצערת מותר ליטלה (קצות השלחן קמג בבדי השלחן ס"ק א)
[14] וע"כ אף אם אינו מכוין לתלישת השער ג"כ אסור דהוי פסיק רישא כתב בספר ישועות יעקב ראיתי אנשים מקילים לסרוק ראשם בשבת וכמעט נעשה הדבר כהיתר אצלם ואוי לעינים שכך רואות לעבור בשאט נפש לחלל שבת בידים ומהראוי לכל חכם בעירו להזהיר ע"ז אולי ישמעו ויקחו מוסר עכ"ד ומה שמשיבין שמוכרח לתקן שערותיו כדי שלא יתגנה בפני חבריו הלא יכול לעשות באופן ההיתר ומלבד כ"ז הלא יכול לחוף ולפספס שערותיו ביד ולמה יעבור איסור חמור כזה בידים: (מ"ב שם ס"ק פו פח)
[15] ובגמרא איתא דכל הסורק להשיר נימין המדולדלין [היינו שנתלשו קצת ועדיין לא נעקרו לגמרי] מתכוין כדי להפריד היטב שערותיו ונ"מ מזה דאפילו במסרק רך [כגון בארש"ט רכה] שאינו פסיק רישא ג"כ אסור אם לא באופן שאין מכוין להשיר הנימין הנ"ל (מ"ב שם ס"ק פו)
[16] "כלומר דדעת רש"י [ס ע"א ד"ה ובשבת] שאסורה לחלוק שערה בשבת והתוס' וכל הראשונים תמהו עליו מה איסור יש בזה לזה בא הרמ"א לתרץ דעת רש"י דהיינו לעשות השייטי"ל והיינו שכל כך חולקת השיער עד שבאמצע נראית כקרחה ומפנית שני צדדי השיער לכאן ולכאן בחוזק ע"י כלי כדרך שהיו הבתולות עושות בזמנינו מקודם וזה מוכרח לעשות ע"י איזה כלי ולכן שפיר יש לחוש לתלישת שיער דהוי פסיק רישא אבל באצבעותיה בלבד גם רש"י מודה דמותר (ערוה"ש שם סעי' לא)
[17] ולדעת רש"י שבת קז והאו"ז סי' נו חייב משום קוצר
[18] ועיי"ש הערה קכג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה