פרשת בא יום א'

מקרא

שמות פרק י

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה ואל תשתומם בעבור שחזק לבו עד עתה[1] כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו סיבה אחת להכבדת ליבו - לְמַעַן שִׁתִי שאני אשים[2] אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:

(ב) סיבה שניה -  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בארבה שייך סיפור דברים יותר משאר מכות, שארבה רגיל לבא לעולם, וכשרואין את הארבה מזכירין ארבה משונה שהיה, ואומרים - "אין זה ארבה". אבל אני שמעתי על ארבה אחד שהיה בעולם שאין נראה כמותו. וכן הוא אומר ביואל על הארבה "עליה לבניכם ספרו, ובניכם לבניהם, ובניהם לדור אחר"       [3] בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי שחקתי בהם כשעשיתי בהם נקמות גדולות, כלשון יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב, ד)[4] בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ[5]:

(ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת להיכנע ולהיות עני[6] מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:

(ד) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ:

(ה) וְכִסָּה אֶת עֵין מראה[7] הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל הרואה[8] לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד הברד בחדש אדר בשנה ההיא כי השעורה אביב והחטה אפילה ולא יזיק אליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות ואמר הכתוב (לעיל ט כה) ואת כל עץ השדה שבר, כי שבר הענפים והפארות ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת, והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד, והתחילו העצים להוציא פרח והנצנים נראו ועל זה אמר - וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל אשר לא השאיר להם פרח או ציץ, ובחדש הזה עצמו נגאלו, והכתוב שאמר (להלן פסוק טו) ואת כל פרי העץ, יאמר על הנץ שיעשה פרי, כמו שאמר (שם) כל ירק בעץ[9]:

(ו) וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם, ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר[10] וכן עשו, נטלו עצה שישלח אותם, ועל כן צוה המלך שישובו, הוא שכתוב ויושב את משה ואת אהרן[11]:

(ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ דבר זה שאתה מעכבם[12] לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע - וכי עדיין לא ידעת כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם בדבר ובברד ובשאר מכות[13]:

(ח) וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם, אנשים אשר נקבו בשמות, ומשה ענהו -[14]:

(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְקֹוָק זה חג שבועות הוא יום מתן תורה שכבר אמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה[15]לָנוּ ומצוה על כלנו לחוג לפניו[16]:

(י) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְקֹוָק שאתם אומרים[17] עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם הרעה שאתם סבורים לעשות, שאתם רוצים לברוח מכל וכל מארצי, אינה מסותרת, אלא "נגד פניכם" היא עומדת, ואדם יכול להבינה, ובפניכם היא ניכרת[18]:

(יא) לֹא כֵן כמו שאתם אמרת אלא -[19] לְכוּ נָא הַגְּבָרִים והטף יהיו ערבון עד שתשובו[20] וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים לעבוד את ה' אתם מבקשים פני. וא"כ טף ונשים למה לכם[21] וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה: פ

(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בשביל שיבא  -[22] בָּאַרְבֶּה בצד הארבה, והוא הדרומי, כמו מצוה לארבה שיבא[23] וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד:

(יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיקֹוָק נִהַג רוּחַ קָדִים רוח מזרחית[24] ונקרא כן שממנו תקדים השמש לזרוח[25] בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים לפי שהיא חמה, ודרך הארבה לבא בעת החום, וכשרצה הקב"ה שתסור המכה הביא רוח ים שהיא קרה[26] נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה ממקומו והניחו בכל ממלכות מצרים[27]:

(יד) וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן בכל גבול מצרים, אבל במקומות אחרים אפשר שיהיה. וכתב ר"ח בפירושו על התורה שמעת תפלת משה ואילך אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים, והוא דבר ידוע ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל[28]:

(טו) וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ מצל הארבה שהיה פורח עליה[29] וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

(טז) וַיְמַהֵר פַּרְעֹה בטרם יאכל הארבה את שרשי החטה והכסמת ושאר העשבים[30] לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם לפי שביזה אותם וצוה לגרשם מהיכלו[31]:

(יז) וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם כי לא אחטא עוד למרוד פי השם[32] וְהַעְתִּירוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה לימדך שהיו בני אדם מתים במכת הארבה כשם שהיו מתים במכת הברד[33]:

(יח) וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְקֹוָק:

(יט) וַיַּהֲפֹךְ יְקֹוָק רוּחַ יָם רוח מערבית[34] חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:

(כ) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

נביא

ירמיה פרק כז

ז    וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם  את נבוכדנצר. וְאֶת בְּנוֹ אֶוִיל מרוֹדַך וְאֶת בֶּן בְּנוֹ   ובלשאצַר. עַד בֹּא עֵת אַרְצוֹ  של נבוכדנצר (שיפול ביד דַרְיָוֶש מלך מדי) גַּם הוּא וְעָבְדוּ בוֹ גּוֹיִם רַבִּים וּמְלָכִים גְּדֹלִים:

ח   וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק  עַד תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ  עד שימותו כולם ביד נ"נ:

ט   וְאַתֶּם אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל נְבִיאֵיכֶם וְאֶל קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם וְאֶל עֹנְנֵיכֶם וְאֶל כַּשָּׁפֵיכֶם אֲשֶׁר הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל:

י    כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם:

יא וְהַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדוֹ וְהִנַּחְתִּיו עַל אַדְמָתוֹ נְאֻם יְקֹוָק  וַעֲבָדָהּ וְיָשַׁב בָּהּ:

יב  וְאֶל צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה דִּבַּרְתִּי כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ  וִחְיוּ  עִבְדוּ את נ"נ, ואז תחיו:

יג  לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק  אֶל הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹד אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל:

יד  וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם:

טו  כִּי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם יְקֹוָק  וְהֵם נִבְּאִים בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר לְמַעַן הַדִּיחִי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם אַתֶּם וְהַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם:

טז וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל כָּל הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק  אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי נְבִיאֵיכֶם הַנִּבְּאִים לָכֶם לֵאמֹר הִנֵּה כְלֵי בֵית יְקֹוָק  מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְּאִים לָכֶם:

יז   אַל תִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם עִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וִחְיוּ לָמָּה תִהְיֶה הָעִיר הַזֹּאת חָרְבָּה:

יח  וְאִם נְבִאִים הֵם  אם נביאי אמת הם. וְאִם יֵשׁ דְּבַר יְקֹוָק  אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּיְקֹוָק  צְבָאוֹת לְבִלְתִּי בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְּבֵית יְקֹוָק  וּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה  שיתפללו שהכלים שנשארו לא יגלו לבבל:

יט  כִי כֹה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת אֶל הָעַמֻּדִים  שבמקדש. וְעַל הַיָּם  ים הנחושת. וְעַל הַמְּכֹנוֹת  שעליהם עומדים הכיורות. וְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בָּעִיר הַזֹּאת  במקדש:

כ   אֲשֶׁר לֹא לְקָחָם נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בַּגְלוֹתוֹ אֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה וְאֵת כָּל חֹרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם  שרי יהודה וירושלים:

כא כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בֵּית יְקֹוָק  וּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם:

כב בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם יְקֹוָק  וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה  הכלים ישארו בבבל, עד שאזכור אני  להשיבם:

כתובים

דניאל פרק ז

כאן מתחיל החלק השני של הספר, שבחלק הראשון ספר קורות דניאל ומכאן יתחיל לספר נבואותיו, בלשון נוכח שהוא עצמו כתב כל הדברים כמו שהם, אמנם הפסוק הראשון כתבו אנשי כנסת הגדולה, (א) בשנה הראשונה לבלשאצר מלך בבל חלם דניאל חלום נבואי וראה בעיני שכלו בהיותו שוכב על משכבו. ומיד כשהקיץ משנתו כתב החלום כדי שלא ישכח ממנו דבר, ומפני שהמכתב הזה דינו ככתבי הקדש אמר כל דבר בפיו טרם שהעלה אותו על ספר, שכן הדין בכותב כתבי הקדש ברוה"ק (ב) מכאן מתחיל דניאל לדבר בעצמו בלשון נוכח בעת שראיתי החלום ראיתי ג"כ שהוא לילה, (שלפעמים ידמה להחולם שרואה ביום והוא ראה שהוא לילה, וזה להורות שבאה הנבואה על הלילה הגדולה שהם הגליות), וד' רוחות באות מד' רוחות העולם ונושבות בים הגדול ונלחמות בו ומרמז שכל אחת מד' מלכיות יש לו ממשלה ומקום מיוחד בא' מד' רוחות העולם, וראה את העולם בדמות הים הגדול כי סערת הרוחות ניכר יותר בים. (ג) וארבע חיות גדולות יוצאות מן הים זו אחר זו ושונים הם במראם זה מזה רמז לארבע מלכויות ששונות בהנהגתם זה מזה (ד) הראשונה שעלתה מן היה בצורת אריה, וכבר פי' חז"ל שרומז על מלכות בבל שמשלה אז, ולו כנפי נשר שזה מורה על מעופו בקלות לכבוש את העולם והיו כנפיו מרוטים כי בימי בלשאצר לא עשו חיל ולא נשאו כנפים עוד לכבוש ארצות ואותה חיה התרוממה מן הארץ ובזה ראה מיתת בלשאצר שניטל מן האדמה ונהרג ונעמדה על רגליה כבן אנוש ולב אנושי ניתן לה אז לא היתה עוד ארי טורף ושואג כי הוקמו על שתי רגלים שהם בבל וכשדים לבד ולא בתואר אריה רק בתואר רגלי אנוש חלושים ורפויי כח, ונעשו חלשים ורכי לבב כבני אדם (ה) והנה חיה אחרת שניה עלתה דומה לדב ולצד אחד הועמדה ושלושה צלעות בפיה בין שיניה ונאמר לה קומי אכלי הרבה בשר ורמז הוא ימלכות מדי ופרס שכבשו את בבל ומלכו אחריהם, ודמו לדוב כי הם לא מלכו בכפה כמו נבוכדנצר שמלך על אשור ופרס ומדי וכל הכ"ז אומות שחשב ירמיה ונשאר עומד בצד אחד, כי אחר שמת דריוש ירש כורש חתנו את כל המלכות ומני אז נשארה תמיד ביד פרס עד דריוש האחרון, ותפס שלש מלכיות שהוא מלכות בבל ומלכות אשור ומלכות מדי ופרס שהם שלשה צלעות העולם, והדוב אין מזונותיו מבשר דוקא וניזון גם מדברים אחרים, וכן תחלה לא השחיתו הפרסיים את הנכבשים תחתם ובכ"ז פקדו עליה ע"י הנביאים שתאכל בשר הרבה בשר הרוגי בבל, שהנביאים נבאו שתשחית ותהרוג את כל יושבי בבל (ו) ואחר עלתה חיה אחרת דומה לנמר ועל גופה ארבע כנפים וארבעה ראשים לחיה זו ושלטון ניתן לה ורמז למלכות יון, והנמר עז פנים, כן אלכסנדר מוקדון היה חזק ועז פנים יותר מכולם, ואלכסנדר עף לארבע רוחות העולם כעוף השמים בזמן מועט לכבוש את כל ארבע רוחות הישוב, ואחרי מותו נחלקה מלכותו לד' ראשים אבל לה בעצמה שהוא אלכסנדר ניתן שלטון על כל הד' ראשים, כי רק אחרי מותו נתפרדו לארבעה אבל בחיה עצמה היו כולם בחיה אחת. (ז) לאחר זאת ראיתי בלילה חיה רביעית עולה נוראה ואיומה וחוזקה מרובה מאד ושני ברזל רבים לה והיא אכלה ושחקה הדק וברגליה דרסה את הנותר והיא היתה שונה מכל החיות שעלו לפניה ועשר קרנים היו לה ורמז למלכות רומי כמו שהסכימו רש"י והרמב"ן והרמב"ם באגרותיו, והצלחת רומי וממשלתה היה תלוי בג' דברים, באכזריות גדול להפחיד לב העמים שלא ימרדו בם, ובתבונה וחכמה רבה בסדר הנהגתם, ובגבורה לנצח האויבים, ומנהג ממשלת רומי להפך את הממלכות הנכבשות תחתיה שיהיו גוף אחד עם מלכות רומי כמו שינים שלועסות אוכל והממלכות הרחוקות שלא הכניסו אותם תוך מלכותם והיו נפרדות היו שולחים לשם שרי צבאותיהם שהיו רומסים את העם ומשחיתים אותם והנהגת מלכותה וגבורתה ואריכת ימיה משונה לגמרי מן הקודמות, וגם אחר שהעמים שנכללו במלכות רומי תפשו אח"כ אמונות אחרות מאמונות המלכיות הקודמות שהיו עובדי ע"א, נשתנית א"כ גם בזה, ובאחרית הימים תכלול מלכות רומי בתוכה עשרה ממלכות גדולות שהם ימשלו בכפה על כל הד' רוחות (ח) מתבונן הייתי בקרנות והנה קרן אחת קטנה עולה ביניהם ושלוש מן הקרנות הראשונות נעקרו מלפניה והיו בה עיניים כעיני אדם ופה המדבר דברים גדולים ורמז ששלשה מן הקרנות שהם מן המלכים העתידים לישא קרן במלכות רומי הכלליית, ופרקו עול ממשלת האפיפיור מעליהם, ואם תבקשם תמצא שלשה מלכים אדירים חכמים ונבונים התפרדו מממשלת האפיפיור זה כמה מאות שנה, והיינו שנעקרו מממשלתו (הכוללת כל מלכות רומי), או אם תחשוב גם מלכות ישמעאל שהיא נכללת במלכות רומי הכוללת, ראה שהנפרדים מממשלתו התפרדו לשלשה חלוקי דעות באמונה, שהם דת מחמד, ושני חלוקי דעות בין אשר עשו שנויים בדתו, וחולקים על ממשלתו הדתית והמדינית. וכוחם אינו בחרב ומלחמה רק בפיו וקושר ומתיר הכל ברוח שפתיו, ובזה עשה קרב בימים הקודמים עם מלכים אדירים ויכול להם עד שנכנעו לפניו ויבקשו סליחה כנודע בקורות ימי קדם, עד שהקרן הזה נצח בפיו המדבר גדולות

(א) בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵהּ בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר: (ב) עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא: (ג) וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא: (ד) קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גפיה גַפַּהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ: (ה) וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שניה שִׁנַּהּ וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא: (ו) בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גביה גַּבַּהּ וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ: (ז) בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא ברגליה בְּרַגְלַהּ רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן כָּל חֵיוָתָא דִּי קדמיה קָדָמַהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ: (ח) מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת ביניהון בֵּינֵיהֵן וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אתעקרו אֶתְעֲקַרָה מִן קדמיה קֳדָמַהּ וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן:

דניאל פרק ז

(ט) ראיתי את החיה במחזה עד שיבא העת שיושלכו הכסאות, ופי' חז"ל בתנחומא שרמז לכסאות עובדי אלילים שעתיד הקב"ה להפכן, כמ"ש בחגי והפכתי כסא ממלכות והשמדתי ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורוכביה וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו, וראה עתיק יומין הקב"ה שהוא נעתק מן הימים והזמן, ר"ל שאינו תחת הזמן, ישב על כסאו לשפוט את הארץ לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר נקי כלומר לבושיו שהם מדותיו שבם יפעול אז יהיו רק צדקה ורחמים, וכורסתו שביבי אש כמ"ש צדק ומשפט מכון כסאו אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו, וזיקי אש הדין יוצא מן הכסא אל הגלגלים, (י) נהר אש נמשך ויוצא מלפניו אלף אלפים ישמשו אותו ומאות ועשרות אלפים יעמדו לפניו יושב לדינו וספריו פתוחים ורמז לחיות ושרפי קדש המוכנים לשרת את הכסא ולהוריד שפעו אל עולם הגלגלים הם אלף אלפים, והעומדים לפניו - הם השרפים העומדים לפני הכסא שהם השרים העליונים  ועל הכסא יושב הדין לשפוט את העולם, כמ"ש והורדתי אותם אל עמק יהושפט, והספרים פתוחים לעיין במעשיהם ודינם (יא) ואז ראה שמקול הדברים הגדולים שדיברה הקרן הקטנה גרמה לכך שנהרגה החיה הגדולה והפכה למאכולת אש ורמז לכך שעקר הדין והעון הנכתב בספרים הוא על קול דברים הגדולים שהקרן מדבר, וכן קרן הישמעאלים, שהוא נביאם נותן תורתם דבר סרה על האמונה האמתיית ועל ה', ע"ז בא עקר הדין, בנטול כח הישמעאלים (יב) ושאר החיות הוסרה שלטונם ונתנה להם ארכה להשאר חיים עד זמן קבוע ומסוים  ורמז ליתר המלכיות שניטל מהם השלטנות שהיא הממשלה ביד חזקה ובאכזריות, כמו ממשלת קסרי הרומים בעת החורבן, זה יוסר אז, וארכה בחיין יהיבת להון  וישארו בחיים להנהיג בלא שלטנות, היינו בנחת ובטוב שלא בדרך רצח עד שיגיע אחרית הימים הנועדים (יג) וראיתי במראה שינת הלילה שיחד עם ענני השמים הגיע דמות אנושית והגיע בפני עתיק ימין והקריבו אותו לפניו ורמז שבגלות הדומה ללילה בא בחיר ה' בתואר בן אנוש, ותהיה ביאתו ע"י טל הרוחני העולה ע"י תורתו ומעשיו ויתנשא במעשיו הטובים למעלה ראש עד יקרב אל האלהים ואז תבא אליו גם כן הסיוע מלמעלה ויקריבהו אל האלהים, כמ"ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני (יד) ונתן לו הממשלה והכבוד והמלוכה וכל העכו"ם יעבדו לו. וממשלתו תהיה ממשלת עולם אשר לא תסור ומלכותו תהיה נצחית אשר לא תושחת. (טו) ואני דניאל קצרה רוחי בתוך גופי ומראות שראיתי בראשי הבהילוני (טז) קרבתי אל אחד מן העומדים הם מלאכי מעלה שאין בהם ישיבה. בקשתי ממנו פתרון האמת על כל זאת ואמר לי והודיע לי פתרון הדברים (יז) אלה ארבעת החיות הגדולות הם ארבע מלכויות שיקומו בארץ (יח) תכלית המחזה שלבסוף יקבלו המלוכה קדושי עליונים הם ישראל עליונים במעלה. וינחלו המלוכה עד עולם ולעולם הבא הנצחי

(ט) חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק: (י) נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶףאלפים אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רבון רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ: (יא) חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָה חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא: (יב) וּשְׁאָר חֵיוָתָא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד זְמַן וְעִדָּן: (יג) חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי: (יד) וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל: פ (טו) אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי: (טז) קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כָּל דְּנָה וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי: (יז) אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא דִּי אִנִּין אַרְבַּע אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן אַרְעָא: (יח) וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא:

משנת ההלכה

מלאכת טוחן

       ה.       דבר שאינו חפץ לאכלו ולטועמו ולא להאכילו לתינוק אסור ללעסו בשיניו כדי לשחקו משום טחינה שאע"ג שמשנה מדרך הטחינה מ"מ מדרבנן אסור ורק לגבי מילה התירו כעין זה (מ"ב שם ס"ק לו)

         ו.         מאכלים שיש בהם טחינה מותר למעכם לצורך תינוק[35] אם עושה כן בשינוי כגון בכף[36] או בקת הסכין או המזלג ולא בשיני המזלג כדרך שרגילים לעשות בחול (שו"ע שם סעי' ז ומ"ב שם)

         ז.         מאכלים מבושלים שנתמעכו ע"י הבישול ונוחים הם לריסוק[37] אין בהם משום טוחן ומ"מ אסור לטחנם בכלי המיועד לטחינה (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ט י)

       ח.       אין טוחן אלא בגידולי קרקע ולפיכך מאכלים שאינם גידולי קרקע כגון ביצים בשר[38] דגים גבינה וכיו"ב אין איסור טחינה בהם ומותר לחתכם לחתיכות דקות אפילו אם דעתו לאכלם לאחר זמן באותה שבת אמנם מ"מ אסור להשתמש לצורך כך בכלי המיוחד לטחינה כגון לגרר גבינה במגררת אפילו אם הוא כדי לאוכלם מיד (שו"ע סעי' ט י ומ"ב שם)

---

[1] אבע"ז

[2] רבינו בחיי

[3] פי' ר' יוסף בכור שור

[4] רבינו בחיי

[5] רמב"ן

[6] רשב"ם

[7] ת"י

[8] רשב"ם

[9] רמב"ן

[10] רמב"ן

[11] רבינו בחיי

[12] חזקוני

[13] רשב"ם

[14] רמב"ן

[15] רבינו בחיי

[16] רמב"ן

[17] אבע"ז

[18] פי' ר' יוסף בכור שור

[19] ת"י

[20] חזקוני

[21] רשב"ם

[22] רש"י אבע"ז

[23] ספורנו

[24] רש"י

[25] חזקוני

[26] פי' הטור

[27] אבע"ז

[28] רמב"ן

[29] פי' ר' יוסף בכור שור

[30] ספורנו

[31] רבינו בחיי

[32] אבע"ז

[33] רבינו בחיי

[34] רש"י

[35] ומדברי המחבר משמע שמועיל שינוי זה אף בטוחן לאחר זמן ואף אם אינו לצורך תינוק ומ"מ צריך שינוי גדול דהיינו כגון פלפלים המוזכרים שם לא ירסק במכתשת אע"ג שהוא מרסק בקת אלא ירסק על השולחן ולפ"ז אף קתסכין או מזלג הרי הוא שינוי גדול וכן כתב בחיי אדם כלל יז סעי' א אמנם עיין שביתת השבת טוחן סעי' ו שי"א שצריך שני שינויים ואינו מועיל שינוי גדול לחוד ולהכי כתב שם שלגבי שום ירסק כל אחד בפני עצמו בקת הסכין על השולחן עיי"ש ועיין ערוה"ש שם סעי' יב דמשמע שהיתר דשינוי אינו אלא אם עושה כן סמוך לסעודה

[36] וא"צ בכף לשנות לעשות בקת הכף ואדרבא אפשר שזהו יותר דרך דבכף יותר קל לרסק בקתמאשר בכף עצמו ועכ"פ שוים הם ועיין שמירת שבת כהלכתה שם הערה כ ואגר"מ שם ס"ק ב

[37] ועיין אגר"מ שם ס"ק ה וז"ל "האם מותר לרסק תפוחי אדמה שנתבשלו, דהתפא"י אסר אלא בהיו מרוסקים קצת (כבסי' שכ"א סעי' י"ט) ומה הגדר בדברים אלה. תשובה: מכיון שהתם הוא דוקא בנעשו כבר ריסוק ודיכה ואין מחוסרין אלא שחיקה מותר, שזה לא שייך בתפוחי אדמה וצריך לומר בטעם המחבר שמתיר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור בשבת אחר שמורידין מעל האש דהוא כדכתב הב"י בשם תשובת הרמב"ם משום שנתבשלו כל צרכן ואינן מחוסרין אלא מעט שחיקה, כי מש"כ גם שדכו אותם במדוכה כל צרכן לא מובן שזה עשיית הריפות שעדיין ליכא בזה טחינה וצ"ע, עכ"פ הבשול הועיל בריפות שהם בזה לבד כשחוקין הרבה ואין מחוסרין אלא מעט שחיקה ובתפוחי אדמה שהוא אחר שנתבשלו אולי מצד שנתרככו בזה טובא דמי להריפות, וג"כ שצריך שיהיו מרוסקין הרבה שלא יחסרו אלא מעט שחיקה ותמוה לשון התפא"י שמתיר במרוסקין קצת, ולכן אין להתיר בתפו"א אלא כשכבר מרוסק היטב"

[38] ואפי' להפוסקים דס"ל דבהמה נמי מקרי גידולי קרקע לפי שהיא ניזונת מן הקרקע מ"מ אין לאסור בזה דבלא"ה יש פוסקים דס"ל דאין שייך טחינה באוכלין (כמבואר לעיל שכן דעת תוס' והרא"ש וסייעתם)  וע"כ מותר לחתוך אפי' דעתו להניחו לאחר זמן: (מ"ב שם ס"ק לא)