פרשת בא יום ב'

מקרא

שמות פרק י

(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ ויחשיך חושך, והוא מלשון אמש, והכוונה שיחשיך עליהם החושך יותר מחושך הלילה. או יהיה וימש מלשון לא ימיש (שמות יג, כב), ענין הסרה כלומר אחר שיוסר חושך הלילה. ומכאן שמכת החושך התחיל באור הבוקר אחר שעבר הלילה, שאילו התחיל מן הלילה היו המצרים חושבים שהיה הלילה ארוך שיעור שלושה ימים ולא היה בזה פרסום האות, וכדי שיתפרסם אצל הכל לא חלה המכה עד שיוסר חושך הלילה ונתבאר לכל שהוא יום ואז בא החושך[1]:

(כב) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה חשך גדול[2] איד עב מאד שירד מן השמים, כי על כן אמר (בפסוק כא) נטה את ידך על השמים, להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם והיתה מכבה כל נר[3] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים ולא ידעו שהיו ג' ימים אלא על פי ישראל שהיה להם אור[4]:

(כג) לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו מביתו. כמו שבו איש תחתיו. כי אנה ילכו בלא אור[5] שְׁלֹשֶׁת יָמִים נוספים על הראשונים, יחדיו ששה ימים[6] וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָםבכל המקום שבאין ויושבין שם אפי' שהוא יושב אצל בית המצרי[7]:

(כד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג כי אנשי המקנה היו, וכל רכושם וחילם במקנה היה, וחשב פרעה כי לא יניחו כל ממונם ויברחו ואם אולי יעשו כן הנה ישאר לו עושר גדול, כי היה מקנה כבד מאד[8] גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם:

(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לא אמר על דעת שירצה לקחת ממנו זבח או עולה, כי זבח רשעים תועבה (משלי כא, כד), וגם לא מצינו במקראות שנתן בידו זבחים ועולות, אלא אינו אלא דברי חיזוק, כי כל כך תכבד עליו יד ה' עד שירצה ליתן זבחים ועולות וכל אשר לו כופר נפשו[9]:

(כו) וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְקֹוָק איזה שור או כשב. אם בן שנה או שנתים וכדומה. וא"כ בעל כרחנו יוקח הכל לשם[10]עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה:

(כז) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה ה' חזק לבו במה שנדמה לו עתה שמלא את דבר ה' שאמר לו שלח עמי ויעבדוני, והרי הסכים לשלחם ומלא דבר ה', שה' לא שלח אליו שישלח העם עם המקנה, וחשב שזה מוסיף משה מדעתו[11] וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם:

(כח) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת שזהו מעתה מרידה במלכות[12]:

(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ אצלך בהיכלך אלא אתה תבוא אלי[13]: פ 

שמות פרק יא

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בעמדו לפני פרעה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה כולם הגברים ונשים טף ומקנה[14] גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה  בזה קיצר בסיפורים, כי ה' אמר לו עוד נגע אחד אביא על פרעה, והודיעו הנגע ההוא, ואמר לו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, וכל ענין הפרשה ההיא (פסוקים ד -ח), אבל לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר השם למשה, כי די במה שספר משה לפרעה כה אמר ה', ובאו כענין הזה פרשיות רבות בתורה[15]:

(ב) דַּבֶּר נָא עתה[16] בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אין שאלה זו כשאלה האמורה בכלים שהיא שאלה על מנת להחזיר, אלא צוה שישאלו מהם במתנה, והקב"ה יתן להם חן בעיני המצרים ויתנו להם[17] אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ[18] כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב[19] במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם שלא יכלו לשאת עמהם שהרי היו להם לישראל נחלות במצרים כדכתיב ויאחזו בה[20]:

(ג) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם אף על פי שלקו בשבילם, לא הוסיפו בהם שנאה, אלא אדרבה אהבום, ואמרו שהם הרשעים ועושים להם החמס, וראוי הוא שיחונן אותם האלהים[21] גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם המצרי והיו רבים מהם משאילים אותם מפני כבוד משה[22]: ס

(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְקֹוָק כַּחֲצֹת כשיחצה[23] הַלַּיְלָה ולא פירש עתה איזה לילה תהיה המכה הזאת, כי הדבור הזה והאמירה אל פרעה קודם ראש חדש ניסן היה וכשיאמר כחצות הלילה לא יודע איזה לילה הוא והנה לא הודיעם משה ליל מכתם[24] אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם:

(ה) וּמֵת כָּל בְּכוֹר בין בכור לאב בין בכור לאם[25] בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב הראוי לשבת עַל כִּסְאוֹ אחריו[26] עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם  שהוא טוחן בבית השבי כלומר בבור כמו שכתוב ויהיה טוחן בבית האסורים[27] וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:

(ו) וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה כי כל אחד יצעק על מתו[28] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לילה כמו זה שיש בו צעקה לֹא נִהְיָתָה כיון שהיה עת שלום ולא מלחמה ובכל זאת צעקו על מתיהם וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף צעקה כזאת[29]:

(ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה שום היזק לא יבוא להם, ואפילו הכלב לא יחרץ לשונו ולצעוק ולנבוח בהם, כדי להבעיתם[30] לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְקֹוָק בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל:

(ח) וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי דרך כבוד אמר לו שהרי בשעת מעשה ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן לילה. וכל זה אמר לו משה לקיים מ"ש לו לא אוסיף עוד ראות פניך. אתה ועבדיך תבואו אלי[31]וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ שהם ברשותך שאוליכם אל המקום שארצה כמו ויעל ברגליו[32] וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא יאמר אין אני וישראל יוצאים מרשותך עד שתשלחנו אתה בעצמך ותצוה אותנו בכך ואחרי כן אצא[33] וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף: ס

(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה בהתראת מכה זו עד שתחול עליו המכה בעצמה[34] לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם זו מכת בכורות. והזכיר מופתי כדי שיכלול עמה קריעת ים סוף וניעור המצרים בתוך הים:

(י) וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אע"פ ש - עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה לבו לשלחם כי השם חזקו. והיה ראוי להיות פרשת ויהי בחצי הלילה אחר זה להיות המכות על הסדר רק נכנסה פרשת החדש הזה באמצע. להודיע איך נמלטו בכורי ישראל בבוא המשחית על המצרים[35] וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: פ 

נביא

ירמיה פרק כח

א  וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא  נביא שקר. אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן בְּבֵית יְקֹוָק  לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר:

ב   כֹּה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל:

ג   בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְקֹוָק  אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל:

ד   וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם יְקֹוָק  כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל:

ה   וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית יְקֹוָק :

ו    וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן  הלוואי שכך יהיה. כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק  יָקֵם יְקֹוָק  אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְקֹוָק  וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:

ז    אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם:

ח   הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר  נביאים שמנבאים לרעה  עשויה נבואתם לא להתקיים  אם ישובו בתשובה:

ט   הַנָּבִיא אֲשֶׁראַפְּךָ תִּקָּחֵנוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק  בֶּאֱמֶת  אך כשנביא ינבא נבואות לטובה (כמו שאתה חנניה  נִבֵּאתָ), אם נבואתו לא תתקיים  וודאי נביא שקר הוא:

י    וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ  הוריד מירמיהו המוטה שעל צווארו, ושבר אותו לאות  שעוֹל נ"נ  יִשָבֵר:

יא וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק  כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ:

יב  וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק  אֶל יִרְמְיָה אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא לֵאמֹר:

יג  הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חֲנַנְיָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק  מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטוֹת בַּרְזֶל  אתה חנניה, ששברת מוטות עץ, עשית כעת, מוטות עול  מברזל (שהגדלת בנבואתך את כעס יְקֹוָק ):

יד  כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדֻהוּ וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ:

טו  וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה לֹא שְׁלָחֲךָ יְקֹוָק  וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר  נבואתך לבנ"י, שעוד שנתיים ימים ישבר עול נ"נ, שקר היא!:

טז לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק  הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל יְקֹוָק   השנה  תמות! כי שקר נבאת בשם יְקֹוָק :

יז   וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי  מת בערב ראש השנה, וצוה לבניו שיקברוהו לאחר ראש השנה (בחודש השביעי)  כדי לעשות את נבואת ירמיה  שקר:

כתובים

דניאל פרק ז

(יט) אז רציתי לדעת האמת על החיה הרביעית שקץ הימין יהיה אחר בטול החיה הרביעית שהיא משונה מכולם, ועל אימתה היתירה, והשנים של ברזל והצפרנים של נחשת אכלה ושחקה הדק והנשאר רמסה ברגלה (כ) ושאלתי על העשר קרנות שבראשונה, ועל הקרן שעלה ונפלו מפניה שלשה קרנות והקרן הזאת עינים לה ופה מדבר גדולות ונראית גדולה מחברותיה (כא) ספר עוד שנזכר שראה בעת חלומו שהקרן הזה עשתה מלחמה עם קדישי עליונים ונצחה אותם ורמז על שהכריחו את ישראל בימי קדם בעת רדיפת הדת, אם ע"י וכוחים אם ע"י גזרות קשות לעזוב את דתם, ויכלו להם בזה (כב) עד שבא עתיק יומין ונתן דין לקדושי עליונים, והזמן הגיע והקדושים יירשו את מלכות שמים לרמז כי הגאולה תלויה או בכלות הזמן המיועד, או בעת רצון גם לפני הזמן, על העת רצון שהוא אם יתקדשו בקדושה יתירה עד שיתקרב ה' אליהם, ואז יגאלו מצד הדין והמשפט ועל צד הב' שיגאלו ע"י שיגיע הזמן אז יקחו מלכות שמים מצד שהיא נחלתם אף שלא יהיו קדישי עליונים, רק קדושים יהיו לאלהיהם (כג) והשיב לו המלאך, החיה הרביעית - מורה על מלכות רביעית שתהיה בארץ שתהיה משונה מכל המלכיות ותחריב כל הארץ ותדוש אותה ותשחק אותה הדק (כד) ועשר הקרנות מורים שמלכות זה תכלול בתוכה עשר מלכיות שיקומון ממנה בסוף, ואחרן - הוא  הקרן זעירא שיקום אחרי שתעמוד מלכות רומי ותתפשט על כל העמים ותהיה שונה מכל המלכיות שהיו עד ימיה, ע"י שלא יעבדו עוד עבודת אלילים כמו שעבדו בימי כל המלכיות, ושלשה מן הקרנות שהם מן המלכים העתידים לישא קרן במלכות רומי הכלליית, יפרקו עול ממשלת האפיפיור מעליהם, ואם תבקשם תמצא שלשה מלכים אדירים חכמים ונבונים התפרדו מממשלת האפיפיור זה כמה מאות שנה, והיינו שנעקרו מממשלתו (כה)  והוא ידבר דברי חרוף מול העליון ואת ישראל קדישי עליונים. ויחשב לשנות מישראל זמן המועדים ומשפט התורה ויהיו מסורים בידו עד עת שתי שנים וחצי שנה יהיו מסורים בידוורמז שבימי רדיפת הדת, וכאשר עמד הקרן זעירא נביא הישמעאלים, כלו כמה צדיקים וקדושי עליון, ומחמד נותן דת הישמעאלים שינה את הדתות, והעביר את המועדות. עד זמן "העדן" שהוא הוא ת"י שנה כזמן עמידת בית ראשון, שלשה עדנים הם אלף ר"ל שנה, וחצי עדן הוא תרט"ו, סה"כ אלף שמונה מאות מ"ה שנה, ויגיע זמן הקץ בשנת תרע"ג (כו) אח"ז בזמן הדין הגדול ישב ה' על כסא דין, ויסירו ממשלתו להשמידו ולהאבידו עד סופו ותכליתו (כז) והמלכות והממשלה והגדולה של מלכיות העכו"ם אשר תחת כל השמים יהיה נתון לעם קדושי עליונים והם ישראל. ומלכותו תהיה מלכות עולם וכל המושלים יעבדו אותו ואליו ישמעו לכל אשר יצוה (כח) עוד אמר המלאך, שא"ל שעד שתעמוד מלכות שמים מלכות הנצחי אז יהיה סוף כל הדברים, ותכלית מעשה ה' בעולמו, שכל הגליות והד' מלכים היו הכנה ואמצעיים אל התכלית הזה הנשגב שהוא סוף כל המעשיםואני דניאל רעיוני מאד הבהלוני וזיוי השתנה - כי היה החזון בהתפעלות גדול יתר מאד באשר היה חזון נורא הצופה לזמן רחוק עד אחרית הימים, ובא עליו בכח גדול מאד, ומאז שמר הדבר בלבו ולא גלה הדבר לשום אדם, באשר נודע לו, כי עוד יבא לילה ארוכה ואפילה

(יט) אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי הֲוָת שָׁנְיָה מִן כלהון כָּלְּהֵין דְּחִילָה יַתִּירָה שניה שִׁנַּהּ דִּי פַרְזֶל וטפריהוְטִפְרַהּ דִּי נְחָשׁ אָכְלָה מַדֲּקָה וּשְׁאָרָאברגליה בְּרַגְלַהּ רָפְסָה: (כ) וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת ונפלו וּנְפַלָה מִן קדמיה קֳדָמַהּ תְּלָת וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וְפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן חַבְרָתַהּ: (כא) חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָה קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן: (כב) עַד דִּי אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין: (כג) כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רביעיא רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ: (כד) וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל: (כה) וּמִלִּין לְצַד עליא עִלָּאָה יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן: (כו) וְדִינָא יִתִּב וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד סוֹפָא: (כז) וּמַלְכוּתָה וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן: (כח) עַד כָּה סוֹפָא דִי מִלְּתָא אֲנָה דָנִיֵּאל שַׂגִּיא רַעְיוֹנַי יְבַהֲלֻנַּנִי וְזִיוַי יִשְׁתַּנּוֹן עֲלַי וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת: פ

משנת ההלכה

מלאכת טוחן

       ה.       אין טוחן אחר טוחן[36] לפיכך מותר לפרר לחם שוקולד וכיו"ב מאכלים שהוכנו מדבר טחון אפילו אם אינו כדי לאכלם לאלתר[37] וכן מותר לפרר אבקת טבק שנתקשתה ומ"מ אסור להשתמש בכלי המיוחד לטחינה (שביתת השבת טוחן סעי' יד שמירת שבת כהלכתה שם סעי' יא)

         ו.         סוכר[38] גבישי או גבישי מלח שנתהוו מחמת לחות הרי הם כדבר טחון כבר ואין טוחן אחר טוחן אמנם מלח שלא נטחן מעולם או שלא היה גרגירים מעיקרו כמלח שכורים במכרות המלח יש בו טוחן אחר טוחן ואין לטוחנו אלא בתנאים שנתבארו לעיל (מ"ב שם ס"ק ל)

         ז.         טיט וכיו"ב הנדבק על הבגד אסור אסור לשפשפו או לגרור בצפורן להסירו דהוה טוחן אם אין שום ממשות הצואה רק המראה, מותר לגררו ולהסירו להתפלל בנקיות. וכשעדין הטיט לח, מותר לשפשפו מבפנים להסירו. ובנאי שאין בו משום מלאכת מלבן עיי"ש (חיי אדם כלל יז סעי' ה ו)

 

 

---

[1] רבינו בחיי

[2] רשב"ם

[3] רמב"ן "ויתכן שהיה איד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש, כדברי רבותינו (שמו"ר יד א), כאשר הוא בים אוקינוס כעדות ר"א".

[4] אבע"ז וכתב "והנה בים אוקינוס יבא חשך עב שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים ואני הייתי שם פעמים רבות".

[5] אבע"ז רשב"ם

[6] חזקוני

[7] רשב"ם

[8] רמב"ן

[9] רמב"ן

[10] העמק דבר

[11] מלבי"ם

[12] אבע"ז

[13] אבע"ז רמב"ן

[14] רשב"ם

[15] רמב"ן

[16] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור

[17] רשב"ם רבינו בחיי

[18] ומה שהזכיר לשון רעהו ורעותה, יראה לי שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שקבלוה ישראל יצאו כל האומות מן האחוה והריעות ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים למקום. רבינו בחיי

[19] ולא הזכיר שמלות, ובפרשה של מעלה (ג, כב) הזכיר גם שמלות, וכן בעשייה (להלן יב, לה) הזכיר גם כן שמלות. ויש מפרשים הטעם לפי שהיה קשה בעיניהם ליקח שמלות מפני כובד המשא, אמר הקב"ה, איני מבקש מהם אלא כלי כסף וזהב, והם אמרו נקיים כל דבריו ונקח גם שמלות. פי' הטור

[20] חזקוני

[21] רמב"ן

[22] אבע"ז

[23] רשב"ם

[24] רמב"ן

[25] חזקוני

[26] אבע"ז

[27] רשב"ם

[28] פי' ר' יוסף בכור שור

[29] ספורנו

[30] פי' ר' יוסף בכור שור

[31] רשב"ם

[32] אבע"ז

[33] רבינו בחיי

[34] רבינו בחיי

[35] אבע"ז

[36] ועיין באחרונים אמאי השף מתקתאו רגב עפר חייב הא מעיקרא היה עפר ואח"כ נתקשה וא"כ אין טוחן אחר טוחן ועיין פמ"ג שכא במשב"ז ס"ק י ועיין אג"ט טוחן סעי' ט ובהערות ס"ק כא ועיין שביה"ש בפתיחה למלאקתטוחן ס"ק ז שחילק בין אם כשחזר ונידבק נתבטלה טחינה ראשונה כרגב עפר שעכשיו הוא כאבן או כלשון של מתקתששייך טוחן אחר טוחן (ולכך רצה לאסור בסוכר שהתקשה כיון שעתה הוא כאבן) לבין אם ניכר פעולת טחינה ראשונה כלחם ומלח וכיו"ב שבזה אין טוחן אחר טוחן ועיין בחזו"א סי' נז ד"ה ענין שכתב שאין טוחן אחר טוחן הוא רק בדבר שנתחבר ע"י אדם אבל דבר שנתחבר באופן טבעי מעצמו יש בו טוחן אחר טוחן  (ועיין מל"מ חמץ ומצה ה"ג ונשמ"א סי' יז ס"ק ג דס"ל דבמפרר לחם לזרותו לרוח שצריך לפררו עד דק יש טוחן אחר טוחן ועיין סי' תמו מ"ב ס"ק ה דס"ל שאין בו טוחן ועיי"ש שעה"צ ס"ק ז)

[37] אמנם בחיי אדם שם סעי' ד כתב "ויש ליזהר דוקא לאכול לאלתר, דלמקצת פוסקים גם בזה חייב"

[38] ועיין שביתת השבת שם דס"ל שיש להחמיר בסוכר לעשות בשינוי סמוך לסעודה