מקרא
שמות פרק טז
(לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא לפי שאמר למעלה דק ככפור, וכפור אין לו שיעור פעמים גס פעמים דק, חזר ונתן לו שיעור דוגמא[1] כְּזֶרַע גַּד עשב מסויים שהוא בצורת עיגול ואינו לבן אבל המן היה -[2] לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ כשאוכלין אותו כמות שהוא בלא טחינה כמו האגוזים קודם טחינה וכתישה מתוקין הם אבל להלן כתיב וטחנו ברחים או דכו במדוכה לפיכך והיה טעמו לשמנונית כמו האגוזים שנעשים שמן לאחר כתישה וכן הזיתים ולפיכך כתיב שם והיה טעמו כטעם לשד השמן[3]:
(לב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם זאת הפרשה ראויה היתה להכתב אחר שנעשה המשכן. רק נכתבה במקום הזה לספר זה הנס שעומד המן לדורות. והנה משה אמר כן לישראל[4]:
(לג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן לאחר שהוקם המשכן בשנה שנייה שהיה שם ארון העדות[5] קַח צִנְצֶנֶת צלוחית של חרס[6] אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק ארון העדות שבמשכן ובמקדש[7]לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:
(לד) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת משנבנה המשכן. ועד שלא נבנה המשכן היה לפני הבמה, שמקריבין שם הקרבנות, כמו "ויבא אהרון וכל זקני ישראל לאכל לחם... לפני האלהים"[8]:
(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בחייו של משה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת מיושבת אֶת הַמָּן אָכְלוּ ארבעים יום אחר מותו של משה רבינו[9] עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן כשהגיעו לגלגל[10]:
(לו) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא: פ
שמות פרק יז
(א) וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם אחז הכתוב דרך קצרה לומר למסעיהם כי ממדבר סין נסעו אל דפקה. ומשם לאלוש. ומאלוש לרפידים עַל פִּי יְקֹוָק ביד משה[11] וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת לשתית[12] הָעָם:
(ב) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם אתה ואהרון[13] וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְקֹוָק כי הריב הזה לנסות את ה' הוא היוכל תת לכם מים, כי אם תחרישו מעלי ותתפללו אליו אולי יענה אתכם וכן היה הדבר בלבם לנסות כאשר אמר (בפסוק ז), ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין[14]:
(ג) ועמדו יום או יומים מסתפקים במים שבכליהם, ואחרי כן -[15] וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם ואז חשבו שאין ה' בקרבם ושמשה עושה הכל מעצמו[16] וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא יזכירו לו בתלונותם גם המקנה, לאמר לו כי הם צריכים מים רבים, וצריך לתת עצה לכלם, ולכך נאמר בשנית ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם (במדבר כ יא)[17]:
(ד) וַיִּצְעַק בתפילה[18] מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי דרך משל, כי רובי מריבות עשו עמי ומתרעמים עלי, ואילו היה בהם יכולת היו סוקלים אותי[19]:
(ה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם שקדם ללכת קודם להם וענין הכתוב הזה, כי העם היו ברפידים, והצור אשר יצאו ממנו המים היה בחורב, והוא הר סיני[20] וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לעדות שלא יאמרו שמא מעיינות היו שם[21] וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר כי אז הפך המים לדם והסיר אותם מטבעם, וגרם למצרים שלא יוכלו לשתות ועתה יביא מים בצור החלמיש, והביא להם לשתות[22] והנה יעשה בו דבר והפכו[23] קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ:
(ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב הצור הזה שברפידים הוא הסלע שבקדש הכל אחד, והוא היה בארה של מרים והלך כל ימי המדבר עמהם, וזהו שאמר לשון הנני כלשון האמור במן הנני ממטיר לכם ללמד כשם שהמן עמד לישראל ארבעים שנה כן עמד הבאר הזה, ועוד כי כשם שנגלית שכינה במן שנאמר וראיתם את כבוד ה' כן נגלית בכאן על הצור לבאר כי היה ענין הבאר פלא קיים כפלא המן[24] וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות, כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי אבל יצאו מים מן הצור בחורב, מים קרים נוזלים, הלכו אל רפידים, ושם שתו אותם, והוא שאמר הכתוב (תהלים עח טז) ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים, וכתוב (שם קה מא) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר ומה שאמר (שם עח כ) הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו, גם הוא על הצור הזה בחורב[25] וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְקֹוָק לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְקֹוָק בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן: פ
(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי להראות לעם בו את זמן תפלתו, כדי שיכונו לבם ויתפללו עמו[27]:
(י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר בנה של מרים היה וכלב בעלה[28] עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה עמו, כדי לסמוך ידיו, כי היה יודע שאם היה מניח ידו היו נרתעין בני המלחמה ויתגברו בני עמלק, כמו שכתוב - שאם ירים ידו מתגברין ישראל, שיודעים שהם נוצחים ומתגברין[29]:
(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ ובו המטה[30] וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:
(יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו ולא ישב לו על כר וכסת אמר ישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער[31] וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָהבאמונה פרושות השמים בתפלה נאמנה ונכונה[32] עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ ולא גבר מעולם עליהם עמלק כי לא הוצרך להניח ידיו. וכן פירוש הפסוק - לפי שהיה יודע משה, כי כאשר יניח ידו וגבר עמלק, וכאשר ירים ידו וגבר ישראל, לפיכך העלה אהרון וחור עמו, שלא יניח ידיו[33]:
(יג) וַיַּחֲלֹשׁ הרגם לגמרי, ולפי שאמר למעלה "וגבר", אמר כאן לשון הנופל עליו "ויחלש", כלומר - החלישו עד שלא היה יכול עוד להתגבר עליו עוד, כי נצחם והחלישם, כדכתיב "וגבר ימות ויחלש", אלמא חלשות שייך בלשון מיתה[34] יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ המקובץ מעם אחר להלחם[35] לְפִי חָרֶב לא במגפה ובמהומה כדרך מלחמות ה' לישראל אל במלחמת תנופה בחרב. ומה' המלחמה להחליש ולהגביר[36]: פ
(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר התורה וזו היא המצוה שכתוב לנו במשנה תורה (דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כי השם ידע כי הוא עתיד להלחם עם מלכי כנען וירמוז כי אחרי שיירשו הארץ ימחו אותו, כי מצוה עליהם תחלה להכרית שבעת הגוים וינחלו הארץ, זהו שנאמר שם (כה יט) והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו', ואם היה בימי יהושע בן נון כן, היה מזהירם למחות אותו, אבל נשאר הארץ לרשתה בימיו הרבה מאד (יהושע יג א), ולא הגיע זמנה עד מלוך שאול כִּי מָחֹה אֶמְחֶה כי אני רוצה שימחה את שמו[37] אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לפי שאלופי אדום ואילי מואב וכנען ופלשת נבהלו מגאולת מצרים וזה שמע הכל ובא ממקום רחוק להלחם עמהם ולא פחד מהקב"ה[38]:
(טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ קרא שמו של הקדוש ברוך הוא בתפלתו, כענין קראתי שמך ה' יְקֹוָק נִסִּי ה' יהיה רוממותי, כמו נתת ליראיך נס להתנוסס כלומר ה' הוא יהיה מעלתי ורוממותי על כל מתקומם, כענין ובשמך נבוס קמינו וכענין ובשמי תרום קרנו[39]:
(טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ הרים הקב"ה את ידו על כסאו וישבע וגם השביע לכל מלך ישראל כי[40] מִלְחָמָה לַיקֹוָק השלל הכל יהיה אסור בהנאה ויהיה הכל לה' לא לבני אדם[41] בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: פ
סליק פרשת בשלח
נביא
ירמיה פרק לב
מב כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם:
מג וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים:
מד שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם יְקֹוָק :
ירמיה פרק לג
א וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה והוא עדיין אסור בבית הסוהר. לֵאמֹר:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק עֹשָׂהּ כה אמר יְקֹוָק , שעשה את העיר ירושלים. יְקֹוָק יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ יוצר את ירושלים, להכינה לעולם. יְקֹוָק שְׁמוֹ שם הוי'ה, שהכל בידו לעשות כרצונו:
ג קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ ואענה לך. וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם אומר לך, נבואות גדולות וחזקות, שעדיין לא שמעת:
ד כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה הַנְּתֻצִים אֶל הַסֹּלְלוֹת וְאֶל הֶחָרֶב על הבתים השבורים, שיעשו מאבניהם סוללות מתוך העיר, לעלות עליהם להלחם בחרב מול הכשדים:
ה בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת הַכַּשְׂדִּים בגלל שבאים להלחם עם הכשדים, ולא נכנעים וּלְמַלְאָם אֶת פִּגְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר הִכֵּיתִי בְאַפִּי גרמו, שהכשדים יהרגו בהם, והעיר תִּמָלֵא בפגרי אדם. וּבַחֲמָתִי וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל רָעָתָם:
ו הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים אביא עליהם רפואה ממכותם. וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת אגלה להם פנים לטובה, ואתן להם רוב שלום ואמת. (אמת שהשלום יתקיים, ולא יפסיק):
ז וַהֲשִׁבֹתִי אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה אחזיר אותם לארצם, ויבנו כמו בתחילה:
ח וְטִהַרְתִּים מִכָּל עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וְסָלַחְתִּי לְכָל עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי:
ט וְהָיְתָה לִּי ההטבה שאטיב איתם. לְשֵׁם לפרסום שמי. שָׂשׂוֹן לשמחה. לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ שהגויים, יהללו ויפארו את יְקֹוָק , על הטובה שעשה לישראל. אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אֹתָם וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל הַטּוֹבָה יהיה להם פחד ורעדה, מגוֹדל הטובה שתבוא על ישראל. וְעַל כָּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ:
י כֹּה אָמַר יְקֹוָק עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם הַנְשַׁמּוֹת השוממות. מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה:
יא קוֹל שָׂשֹוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְקֹוָק ישמע קול שאומרים: " הוֹדוּ אֶת יְקֹוָק ...". צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְקֹוָק כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְקֹוָק קרבן תודה על רוב הטובות שעשה. כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אחזיר אותם לארצם, כמו שישבו בה בתחילה. אָמַר יְקֹוָק :
כתובים
דניאל פרק יא
(לה) וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ בימי בן כוזיבא, ואז נלוו עליהם רבים לפרוק עול הרומיים וגם מן המשכילים יכשלו כמו ר' עקיבא שנשא כליו של בן כוזיבא לִצְרוֹף בָּהֶם שעל ידם נצרפו חטאת ישראל וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּןעונותיהם, וכן יהיה עַד עֵת קֵץ שנהרגו חסידי עליון וכפרו על עונות הדורות כִּי עוֹד לַמּוֹעֵד עוד יהיה כן פעמים רבות עד שיבא מועד הגאולה, שבכל גזרת השמד נהרגו קדושי עליון ותמיד נעזרו עזר מעט בל יכלו ישראל לגמרי:
(לו) וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ הידוע שנאמר עליו עז פנים ומבין חידות שבא אחר החורבן וזהו שראהו כבר במחזה הראשונה והשניה ומרמז על מוחמד וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל שמחמד נותן דת הישמעאלים שינה את הדתות, וביטל עבודת האלילים שעבדו קודם לכן והעביר את המועדות וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת שהשריש שרשים באמונת האל, שהם נפלאים מן השכל, ויאמר שהם פלאות וְהִצְלִיחַ באמונה זו עַד כָּלָה זַעַם יצליח עד אשר יכלה זעמו של מקום מעל ישראל כִּי כאשר נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה הרעה שנחרצה על ישראל נעשתה מכבר בגזרת עליון:
(לז) וְעַל אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין לא יתן לב להתבונן לעבוד את אלהי אבותיו שאבותיו היו עובדים לצדק ונוגה וְעַל חֶמְדַּת נָשִׁים לא יבין על מעלת ישראל הנקראת היפה בנשים (שיר השירים ה) וְעַל כָּל אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין לא יתבונן לכבד שום אלוה כִּי עַל כֹּל יִתְגַּדָּל שיאמר שהוא נביא האל בארץ ומושפע ממנו ומכחו:
(לח) וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל כַּנּוֹ שיהיה עומד על כנו ובמקומו שיאמר שהוא שלוחו בארץ ועומד בשמו ובמקומו במלכות שמים יְכַבֵּד בכל זאת יכבד לאלהי מעוזים, שיאמר שיש לו עוז מאביו שבשמים וְלֶאֱלוֹהַּ שהואאלהי מעזים אֲשֶׁר לֹא יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת:
(לט) וְעָשָׂה יעשה ויבנה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים מבצרים חזקים וגבוהים עִם אֱלוֹהַּ נֵכָר אֲשֶׁר הכיר יַכִּיר יַרְבֶּה כָבוֹד ר"ל לאנשי מבצרי מעוזים יעשה כבוד עם אלוה העכו"ם ודומה לו וכ"ז להחניף ולרעות למען יכבשם תחתיו וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים שכולם יתנו מס אל המבצרים האלה וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר במחיר החזקת טובה וגניבת דעת וזה היה לו למחיר בעבור אדמתו:
(מ) עתה ניבא מה שיהיה באחרית הימים וּבְעֵת קֵץ בעת בוא קץ וסוף ימי הגאולה יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו על מלך הנגב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת אח"כ יבא בארצות של ארץ ישמעאל וְשָׁטַף וְעָבָר שם בחיילותיו. מלך הנגב יהיה להם אז מלחמה עם גוג ומגוג הבא מצפון, לכבוש ירושלים, ומלך הנגב יהיה כנגדו:
(מא) וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי היא ארץ ישראל החמודה וְרַבּוֹת ארצות רבות יִכָּשֵׁלוּ עד שיבא לארץ המזרח יהיו נכשלים וחלשים מלעמוד לפניו, רק - וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן:
(מב) וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת לשלול שלל ולבוז בז וְאֶרֶץ מִצְרַיִם יכבוש גם כן ו - לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה:
(מג) וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי אוצרות המוסתרים של - הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו שאנשי כוש הוא אביסיאניאן יעזרו לבני אדום, ולפי הנראה מיחזקאל סי' ל"ח, נראה שמלת במצעדיו מוסב על כולם ומשל במצעדיו בכל חמודות מצרים ולובים וכושים שישלול את כולם, והם יהיו בעזרת בני המזרח:
(מד) וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן שאח"כ יתעוררו חיילות לנקום נקמת אחיהם, כמ"ש ביחזקאל וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים:
(מה) וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ שיטע אהל כללי בין הים ובין הר ציון, מבאר כי במקום ההוא ימצא קבר לכלל מחנהו וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ שם יבוא עד סופו כי תכלה מלכותו ואין מי יעזור לו לשוב ולהתחזק עוד:
משנת ההלכה
מלאכת לש
א. אם ע"י הלישה מתרכך המאכל ונעשה נוזלי יותר אין בו משום לישה ומ"מ לא יערבם בכח אלא בנחת (בה"ל ד"ה יכול) לפיכך מותר ליתן סוכר לתוך שמנת בשבת ואין בזה משום איסור לישה אבל לגבינה אסור (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' טז)
ב. אוכלים שכבר נתבשלו ונתרככו מותר ליתן עליהם משקים בשבת ולערבם כיון שהמשקה מרככם ואינו אלא תיקון אוכלים (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' יט)
ג. מותר לערב קנמון בתוך דייסת אורז (שם סעי' כ)
שבת שירה
שבת זו שקוראים בה בתורה בפרשת בשלח, נקראת 'שבת שירה', על שם שירת הים שאמרו בני ישראל אחר קריעת ים סוף, והיא כתובה בפרשה זו. ויחדו ישראל שם לשבת זו, על שם השירה בלבד, ולא על שם הניסים הנוספים כגון ירידת המן מלחמת עמלק ועוד. כי שירה זו לישראל בכל הדורות כאילו עכשָׁו אמרוה. שכל דברי התורה - הקדוש ברוך הוא מדבר וישראל שומעים, ופרשה זו - ישראל דברו והקב"ה וכל פמליותיו מאזינים למוצא פיהם. ובאותה שעה נתרוממו נפשות ישראל למדרגה עליונה שאין למעלה הימנה, ונעשו לבותיהם מעינות שופעים תורה, וקול דיבורם - כקול שד"י ולא עוד, אלא שקדמה תורה זו שנבעה מתוכם, לתורה ששמעו מפי הגבורה בהר סיני. וכל כך למה? לפי שבכח השירה הזאת שאמרו אז, נטעו שירה ושמחה בלב כל זרע ישראל עד סוף כל הדורות, ובכל עת שהם נושעים מאויביהם ומתרַוְחים מצרותיהם, ירון לבם שיר ושבח לאל מושיעם, ולא תהילות עצמם יספרו.
יש נוהגים שבשבת שירה, מפזרים בחוץ משיָרי מאכלי שבת, וכתב המג"א (סי' שכ"ד ס"ק ז) שאינו נכון לננהוג כן מכיון שאסור להאכיל בעלי חיים שאין מזונותיהם מוטלים עליך וכן פסק המ"ב ורוב האחרונים (שם ס"ק לא) אמנם דעת הערוך השולחן להתיר וכתב "מנהג ישראל תורה" שהרי אין אנו טורחים בשביל העופות והצפורים שהכוונה כדי לזכור שמחת שירת הים. ולכן מותר
ומשום מחלוקת זו יש שנותנים מערב שבת שיאכלום עופות הבית וציפורי הדרור שבחוץ, ושני טעמים למנהג שמכיון שאמרו רבותינו ז"ל, שאותם האנשים שיצאו ללקוט את המן ביום השביעי רשעים היו, וידעו שהמן לא ירד בשבת כדבר משה, מה עשו? הלכו בלילה ופזרו בשדה מן המן שבכליהם על מנת לאסוף אותו בבקר ולהביאו למחנה לעיני כל העם, כדי שיאמרו, משה בדאי הוא שבודה מצוות מלבו. ויהי בבֹּקר יצאו ללקוט - ולא מצאו. והיכן היה המן הזה שהניחוהו אמש? אלא שהקדימום הצפרים שבאו בעוד לילה וישאוהו למרחוק כדי שיֵאמנו דברי משה וגם השבת תהא מקודשת אצל כל העם. משום כך ראויות הצפרים ליטול שכרן. ואימתי נוטלות שכרן? ביום שמזכירים את צדקתן, בפרשת בשלח. וטעם נוסף שמורגל בפי העולם שהעופות אמרו שירה על הים ולכן אנו מחזיקין להם טובה ומאכילים אותם בשבת זו.
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] רשב"ם
[4] אבע"ז
[5] רשב"ם
[6] ת"א
[7] רש"י
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"י
[10] אבע"ז
[11] אבע"ז
[12] ספורנו
[13] אבע"ז
[14] רמב"ן
[15] רמב"ן
[16] ספורנו
[17] רמב"ן
[18] ת"א
[19] אבע"ז
[20] רש"י
[21] חזקוני
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] רמב"ן
[24] רבינו בחיי
[25] רמב"ן
[26] אבע"ז
[27] ספורנו
[28] רש"י
[29] פי' ר' יוסף בכור שור
[30] רשב"ם
[31] רש"י
[32] רש"י
[33] פי' ר' יוסף בכור שור
[34] פי' ר' יוסף בכור שור
[35] ספורנו
[36] העמק דבר
[37] רשב"ם
[38] חזקוני
[39] ספורנו
[40] ת"א רשב"ם
[41] רבינו בחיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה