מקרא
שמות פרק יב
(נא) וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם זה הפסוק דבק עם הפסוק הבא אחריו שדבר השם למשה לקדש הבכורים. ובחצי הלילה היתה מכת בכורים. ובצאת ישראל ביום צוה השם מיד לקדש בכורי ישראל ובכורי בהמתם[1]: פ
שמות פרק יג
(ב) קַדֶּשׁ לִי לשון הזמנה שיהיו מקודשים לי משאר בני ישראל שהוספתי להם נס להצילם מן מכת בכורות[3] שיתחייבו כלם בפדיון כשאר כל הקדש, למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולי הפדיון היו אסורים לעשות כל מלאכת חול, כענין לא תעבוד בבכור שורך ופדיון נפשם הוא הערך המפורש לבן חדש בפרשת ערכין, בהיות אז זמן פדיונו, כאמרו ופדויו מבן חדש תפדה[4] כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל בכור שפתח את ה - רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כלומר בכור האם אבל לא בכור האב[5] בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי שלי[6] הוּא:
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים הוא מצות עשה לזכור יציאת מצרים בכל יום[7] כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:
(ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים וככה יעשו לדורות [כאשר עשיתם] ביום שיצאתם, וכאשר היה זה בזמן שהאביב נמצא, כן תעשו בכל שנה בעת שנמצא אביב בארץ ישראל[8] בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב ביכור ובישול תבואה. כמו עודנו באבו לא יקטף[9]:
(ה) וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ דוקא חמש אלו היתה ארצם זבת חלב וכו' ולא השנים הנותרים הפריזי הגרגשיוְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת של הפסח בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה:
(ו) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיקֹוָק שיביאו חגיהם ביום השביעי, ולא יאחרו עוד, שאין לו תשלומין אחר כך אבל הראשון יש לו תשלומין כל שבעה לענין החג[10]:
(ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ:
(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה שאני עושה ועובד לפניו באכילת פסח ומצה עָשָׂה יְקֹוָק לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם אותות עד שהוציאני[11]:
(ט) וְהָיָה לְךָ יציאת מצרים לְאוֹת שתכתוב ותניח עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ והם התפילין ותזכור תמיד את יצאית מצרים לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְקֹוָק בְּפִיךָ לשמור מצותיו ותורותיו כי הוא אדוניך הפודך מבית עבדים כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם:
(יא) וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ שמצות פטר רחם אינה נוהגת אלא משנכנסו לארץ[13]:
(יב) וְהַעֲבַרְתָּ והפרשת, שתעבירנו מן העדר להיות לה', וחזר ופירש מה היא העברה זו ש-[14] כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיקֹוָק וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר שמשוגר מן הבטן של -[15] בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיקֹוָק:
(יג) וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה מצוה זו לא נהגה עד לאחר שנתקדשו הלויים בשנה שניה תחת כל בכור בבני ישראל[16]:
(יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת לפי שהוא רואה בן נכר ערל תושב ושכיר לא יאכל בו מה שאין כן במועדים אחרים וכן ישאל על פסח ועל מצה כבר שמענו טעם, אבל על פדיית הבן והבהמה לא שמענו[17] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים ומה הוא החוזק יד -[18]:
(טו) תאמר לבנך -[19] וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְקֹוָק כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה והיו בכורי ישראל ראוים ללקות עמהם על דרך פן תספה בעון העיר והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיקֹוָק כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים בבכור בהמה וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה כדי שיהיו מותרים בעבודת חול[20]:
(טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה יד כהה כלומר חלשה יד שמאל בכל אדם ויד ימין באיטר[21] וּלְטוֹטָפֹת תפילין המונחים על הראש ואמר "טוטפות" ולא אמר "טוטפת" בעבור שהם בתים רבים כאשר קבלנו צורתם מן האבות הקדושים שראו הנביאים והקדמונים עושים כן עד משה רבינו[22] בֵּין עֵינֶיךָ כנגד בין העיניים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם: ס
סליק פרשת בא
נביא
ירמיה פרק ל
יד כָּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ מאהבייך, אשור ומצרים שכחו אותך. אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ לא יבקשו אותך להצילך. כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ שקבלת מכה חזקה, כמו מכה, שמכה אוייב. מוּסַר אַכְזָרִי יסורים קשים ואכזריים. עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ וכל זה, על רוב העוונות והחטאים העצומים שעשית:
טו מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ מה אתם צועקים על השבר ועל הכאבים החזקים, עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ הרי באו בגלל העוונות שעשיתם!!:
טז לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ כל מי שהרעו לך יענשו גם הם (שיְקֹוָק מעניש, כל מי שעושה רע) וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וכל אוייביך (העושים לך צרות) ילכו גם הם לשבי. וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה הרומסים אותך יִרָמְסוּ גם הם. וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז כל הבוזזים אותך יבזזו גם אותם:
יז כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ אתן לך רפואה וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ אתן רפואה למכות שקבלת. נְאֻם יְקֹוָק כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ נדחתה ציון מיְקֹוָק . צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ אין לציון מי שידרוש ויבקש אותה:
יח כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב אשיב אותם לארץ. וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם ארחם על בתיהם לבנותם. וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ תִּבָּנֶה ירושלים, על התל (מקום גבוה) שהיתה עומדת עליו. (נמשל שתחזור לחוזקה הראשון). וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב המקדש יחזור למקומו, כדרך שהיה:
יט וְיָצָא מֵהֶם מבנ"י. תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים הודאה ליְקֹוָק , ושמחה. וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ ירבו בארץ, שלא כמו שהתמעטו בגלות. וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ יגדלו, ולא יתמעטו. (מצער קטן ; כמו: "הלא מצער היא..."פר' וירא):
כ וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם יתרבו כמו בעבר. וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן יהיו מוכנים לקבלת שכנתי בניהם. וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו אזכור להעניש את הלוחצים על בנ"י:
כא וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא המלך המושל יבוא מבנ"י. וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי אחר שאקרב אותו, יגש אלי, ויתקרב עוד. כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי כי מי מֵעֵז, לחייב עצמו לגשת אלי, אם אני לא אקרב אותו בתחילה אלי. נְאֻם יְקֹוָק:
כב וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
כג הִנֵּה סַעֲרַת יְקֹוָק חֵמָה יָצְאָה הנה כעס יְקֹוָק בא כסערה. סַעַר מִתְגּוֹרֵר סערה מתקרבת ועומדת לחנוֹת. (לגוּר ולשכון) עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל על ראשם של הרשעים יחוּל. (יפול וישכון):
כד לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק עַד עֲשׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ לא ישוב יְקֹוָק מלכעוס, עד שיעשה מחשבות ליבו להעניש הרשעים. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ באחרית הימים, כשתתקיים הנבואה, אז תבינו שהנבואה התקיימה אף שנתאחרה לבוא, ולא שב יְקֹוָק מחרון אפו ברשעים:
כה בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְקֹוָק אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:
ירמיה פרק לא
א כֹּה אָמַר יְקֹוָק מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל הוליך אותם לנחול ארץ שישבו בה ברוגע:
ב מֵרָחוֹק יְקֹוָק נִרְאָה לִי מזמן, יְקֹוָק נגלה לבנ"י. וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ אהבה לעולם. עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד לכן אני מושך עָלַיִך חֶסֶד:
ג עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוד אבנה אתכם, בנ"י. עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ תתקשטי בְּתּוּפִּים אוֹת לשמחה. וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים בריקוד של שמחה:
ד עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן עוד תטעו גפנים, בכרמים שבהרי שומרון. נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ עוד תזכו, לחלל מקדושתם, את פירות שנה רביעית ולאָכְלם:
ה כִּי יֶשׁ יוֹם יש יום מוכן ומזומן. קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יום, שבּוֹ יכריזו הצופים על ההרים: קומו ונעלה ציון שחזרה השכינה לציון:
כתובים
דניאל פרק ט
(טז) אֲדֹנָי כְּכָל צִדְקֹתֶךָ שעשית לנו מקודם הגם שלא היינו ראויים, רק עשית מצד הצדקה העליונה, שגדרה שלא תשקיף על המעשים והזכות, כן - יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ תעשה זאת למען ירושלים והר ציון כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ ויש חילול השם: (יז) וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי ששכן שמו בבית הזה ויש חילול השם: (יח) הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פקחה פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: (יט) אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר את הזמן הקבוע מפי ירמיה לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ: (כ) וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר וּמִתְפַּלֵּל תפילות אחרות שלא נזכר פה שפיכת הנפש והדבקה באלהים וּמִתְוַדֶּה חַטָּאתִי וְחַטַּאת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּמַפִּיל תְּחִנָּתִי לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהַי עַל הַר קֹדֶשׁ אֱלֹהָי: (כא) וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה הנזכרת וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב פרח בפריחה ובטיסה ונגע אלי בעת זמן הקרבת מנחת הערב והוא תמיד של בין הערבים: (כב) וַיָּבֶן שעף בעפיפה לדרכו כאילו אינו יודע מקומו של דניאל, רק כשנגע בו הבין שדניאל עומד שם, והתעכב שם לדבר עמו וַיְדַבֵּר עִמִּי וַיֹּאמַר דָּנִיֵּאל עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה נגד מ"ש דניאל בינותי בספרים, אמר לו המלאך שלא הבין הדבר כראוי והוא ישכילהו איך יבין לפי האמת: (כג) בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ בל תאמר שנשתנה הדבר ע"י תפלתך, כי תיכף בתחלה - יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה על שאתה בעל מעלות חמודות לזה שלח ה' להגיד לך וּבִין בַּדָּבָר תבין היטב דברי ירמיה שלא הבנת אותם כראוי, שהוא דבר הנבואה וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה מה שאראך עוד נוסף על זה: (כד) שָׁבֻעִים שִׁבְעִים שהגזר שנחתך ונגזר על ישראל שיהיו בגלות שבעים שנה, הם שבעים שמטות, כי השבעים שנה היו בעון השמטות, כמ"ש אז תרצה הארץ את שבתותיה ואתם בארץ אויביכם וגו' (ויקרא כ"ו) ששיבת בית שני לא נחשב לגאולה המיועדת, כי הגלות הוחל מזמן גלות הראשון בימי נבוכדנצר וימשך עד הגאולה העתידה, ושיבת ישראל בימי בית שני וישיבתם שם נחשב מן הגלות, שלא היה להם נביאים ושכינה ואורים ותומים ומלך מבית דוד ולא התקבצו האובדים והנדחים, כי כל משך בית שני נדחו ונתפזרו עוד יותר בארצות שבים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע שהוא פשע בין אדם לחבירו וחטא לה' ולחתם וּלְהָתֵם חטאות חַטָּאת שהוא החטא ע"י התאוה שהוא גילוי עריות שחטאו במשך זמן בית ראשון וּלְכַפֵּר עָוֹן העון הוא על ידי עוות השכל והכפירה שהוא חטא עבודה זרה וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים שאם היו שבים בתשובה והיה בא זמן הגאולה בסוף הת"ץ שנים היה מביא צדק עולמים, שכל בני העולם יכירו את האמונה האמתית ויצדקו בצדק ובמשפט וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא שאז היו מקויימים נבואת כל הנביאים והחזון אשר חזו על הגאולה העתידה, והיו כולם מחותמים בטבעת המלך בחותמו של אמתוְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוא הבנין השלישי שימשח ע"פ נביא שהמשיחה מורה על רוב קדושתו: (כה) וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם מן החורבן עד זמן שינתן להם רשות שישובו ויבנו את ירושלים, שזה היה בשנה הראשונה שמלך כורש שנתן רשות ע"ז שישובו בני הגולה, ושבו מהם רבים, ומבם - עַד מָשִׁיחַ נָגִיד על משך הזמן שמהשיח יהיה נגיד ומושל, ר"ל כל ימי בנין הבית שהיה להם משיח, כ"ג שנמשח בשמן או נשיא ומלך שנקראו משיח, והוא יהיה נגיד ומצוה, הזמן הזה יתארך - שָׁבֻעִים שִׁבְעָה שבועים שבעה שהם שבעה שמטות ימשכו עד להשיב ולבנות ירושלים, היינו מזמן חורבן הבית עד שנתן כורש הפקודה להשיב ולבנות ירושלים שהיה בשנת אחת למלכו ואז נתקיים מ"ש ירמיה שבמלאות שבעים של בבל אפקד אתכם, שזה היה הפקודה הראשונה בימי כורש תיכף כשנחרבה בבל וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים בית שני עמד ארבע מאות ועשרים שנים, שהם ששים שבועים שעז"א עד משיח נגיד שמשל על ישראל משיח ומושל מקרבם, כלומר ת"כ שנה יתארכו עד משיח נגיד, ר"ל עד זמן החורבן שעד שם המשיח מישראל יהיה נגיד ומושל בם וּשְׁנַיִם שבועים יתארכו כלומר ב' שתי שמטות (ועוד איזה שנים שלא חשב שהם פחות משבוע), עד שהתחילו שנית לבנות ממש בימי דריוש, ובזה נתקיימה הנבואה השניה שמצא דניאל בספרים שכתוב למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה, שזה נחשב מגלות צדקיהו שהיה י"ח שנה אחר גלות יהויקים עד ש - תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ ר"ל מן הזמן שבטל הבנין בשנה הא' של כורש שכתבו שטנה ונבטל הבנין עד שתים לדריוש, שהגם שהיו י"ח שנה הלא לא חשיב רק מנין שמטות, ולא היה שם יותר מב' שמטות, לכן לא נמנה רק לשתים וּבְצוֹק הָעִתִּים שכל זמן בית שני יהיו בצוק העתים, כי היו תחת המלכיות, והיה להם צרות וצוקות לכלא פשע ולכפר עון מבית ראשון: (כו) וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ שהמלך האחרון שהוא אגריפס נהרג ברומי, וכן הכ"ג האחרון נהרג ולא היה לו עוד מלך וכ"ג מעמו וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא שהוא עם הרומיים, כי השחתת המקדש לא היה ברצון טיטוס רק עם הרומיים עשו זה מעצמם, כמ"ש ביוסיפון וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף ע"י השטף הזה יהיה קץ להקדש, שיהיה הבהמ"ק חרבוְעַד קֵץ מִלְחָמָה כלומר עד שיגיע עת מלחמת גוג ומגוג נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת עד העת שנחרץ ונגזר שיהיה שומם וחרב: (כז) ועתה מספר איך יהיה ענין החורבן וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד ששבוע אחד בקש טיטוס מהן שישלימו אתו ורצה לכרות עמהם ברית ושלא יקבל מהם אף מס, בלבד שיכנסו עמו בברית שלום וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ ג' שנים קודם החורבן יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם ע' שנה אחר החורבן העמיד אדיאנוס את צלמו במקום המקדש, על כנף של שקוצים, וזה ימשך עד - וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם היינו על המחריב ששומם אותו והחריבו: פ
משנת ההלכה
מלאכת המרקד
א. אסור לסנן מיצי פירות כדי להסיר חתיכות פרי המעורבות בהם אם אין הדרך לשתותם כך (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' נג)
ב. י"א שמותר לסנן את הרוטב מירקות מבושלים[23] (שביתת השבת מרקד סעי' יא באר רחובות ס"ק כו) ויש אוסרים[24] (שמירת שבת כהלכתה שם)
ג. יש ליזהר שלא לסנן מרק או רוטב מפסולת או מאוכל בכף העשויה נקבים נקבים ומיוחדת לסינון אא"כ אותו משקה ראוי לשתיה בלא סינון (שביתת השבת שם)
ד. וכן אסור לסנן את המים מאיטריות מבושלות (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' נד)
ה. אם מסנן בשעת השתיה אין בו איסור לפיכך מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן ע"י מפה כיון שאין שייך בורר ומרקד אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתיה ולא בשעת שתיה ממש (שם סעי' טז)
ו. קמח שנופה מע"ש שנפל בו צרור או קיסם אסור לנפותו בשבת ואפילו אם לא נפל בו קיסם ורוצה לנפותו כדי שיהיה הקמח דק יותר[25] אסור[26] (חיי אדם כלל יח סעי' ב)
ז.
[1] אבע"ז
[2] רבינו בחיי
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] ספורנו
[5] רבינו בחיי
[6] ת"א ת"י
[7] רבינו בחיי
[8] אבע"ז
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] רשב"ם
[16] חזקוני
[17] חזקוני
[18] פי' הטור
[19] רשב"ם
[20] ספורנו
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] רמב"ן
[23] שכיון שנאכלים לרוב בני אדם עם הרוטב א"כ דינם כמשקים הנשתים לרוב בני אדם
[24] שכל מה שהותר במשקה היינו משום שהכל כגוף אחד כיון שמעט הפסולת הנמצאת בהם בטילה למשקב אבל כאן הרוטב הרי הוא כמין אחר כיון שיש לו חשיבות בפני עצמו והרי הוא כשני מינים (שם הערה קנה)
[25] אמנם לנפות באותה נפה שנופה בה כבר מותר (מחצית השקל סי' תקו ס"ק ג)
[26] כן מוכח בסי' תקו סעי' ב שכל מה שהתירו שם הוא רק משום יו"ט אבל בשבת משמע שאסור אא"כ יעשה בשינוי משום עובדין דחול וגם לא יברור עי"ז שום פסולת אלא רק ינפה שיהיה דק יותר אבל אם מנפה משום הקיסם משמע דהוי איסור דאורייתא בשבת ועיי"ש בשו"ע הרב סעי' ג וסעי' ד ובקונטרס אחרון שם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה