מקרא
שמות פרק ז
(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מכביד פרעה את לבו[1] מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם אף על פי שראה ההבדל בין המופת שעשיתם אתם ובין מעשה הכשפים[2]:
(טו) לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה דרך השרים והמלכים לטייל על שפת הנהר, ומוליכים עופות בידם כדי לצוד וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר ושם תדבר עמו, כי שם לא יהי עמו רוב עם, ותוכל לדבר אליו שם[3] וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ:
(טז) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כלומר שיאמר לפרעה באמצעות אהרן, וכן הענין בכל הדבורים והאמירות שצוה השם ית' למשה שיאמר לפרעה, כי כבר הושם אהרן לפה בכל מה שישולח משה לפרעה[4] יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה שהתראה זו לא היה על תנאי אם לא ישלח יכהו, רק הודיע שכבר נתחייב עונש על שלא שמע עד כה[5]:
(יז) ציוה אותו ה' לומר על ידי אהרון[6] כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק אתה אמרת לא ידעתי את ה' ואינך מכירני, אני אעשה שתכירני[7] הִנֵּה אָנֹכִי כלומר אני בשליחות ה'[8] מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִישהרי אהרון זה שיאמר כן והמטה בידו[9] עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:
(יח) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת מכיון שהמים יהיו דם ממש וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ נתייאשו[10] מִצְרַיִם לחפור סביבות היאור מים לשתות, כאמרו ויחפרו כל מצרים סביבות היאור[11] לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר: ס
(יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ ציוהו הקב"ה להטות ידו כנגד ארבע רוחות מצרים מלבד מה שציוהו להכות על היאור עַל כלל מֵימֵי מִצְרַיִם ועתה מפרט עַל נַהֲרֹתָם כל הנהרות שבמצרים עַל יְאֹרֵיהֶם מכיון שהיאור במקומות רבים כותב בלשון רבים וְעַל אַגְמֵיהֶם אגם המתמלא במימי גשמים וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם המעיינות הבארות והבורות וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים בכלי עץ שהיו בבתים וּבָאֲבָנִים בכיור העשוי מאבן[12]:
(כ) וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וַיָּרֶם אהרון בַּמַּטֶּה שהרים ונטה ידו על ארץ מצרים כנגד כל הרוחות, ואח"כ[13] וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם:
(כא) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם לחש שאומרים בלט ובחשאי[14] אע"ג שכל מימי מצרים דם עשו כן במים שקנו מישראל[15] וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם מה שהוכיחו כי מעשיהם משונה ממעשה שדים. לא רצה לשמוע כלל[16] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:
(כג) וַיִּפֶן פַּרְעֹה[17] וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת שם את לִבּוֹ גַּם לָזֹאת להבין ההבדל אשר היה גם בזאת בין הפעל האלהי לפעל המכשפים[18] בהיות ברור אצלו שאינו אלא כישוף ובעוד שעות יעבור כדרך הכישוף[19]:
(כד) וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר:
(כה) וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים ולא כדרך כישוף שאינו עומד כל כך הרבה זמן[20] אַחֲרֵי הַכּוֹת יְקֹוָק אֶת הַיְאֹר ואז הסתימה המכה והמים חזרו לקדמותם[21]: פ
(כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא ולא אמר לך כי כביכול ה' אמר כלומר - אני אלך עמך[22] אֶל פַּרְעֹה עם אהרון[23] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
(כז) וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף מכה[24] ומשחית[25] במגיפה שממיתה[26] אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים והמפרשים נחלקו במלת צפרדעים. ורבים אמרו שהוא מין דג נמצא במצרים ויקרא בלשון ערב אלתמס"ח. (קראקאדיל תמסח שלנו היום) ויוצא מן הנהר וחוטף בני אדם. ואחרים אמרו כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול והוא הצפרדע הידועה[27]:
(כח) וְשָׁרַץ וירבה[28] הַיְאֹר השריצה לא היתה ע"י אהרן כי היא בריאה חדשה שהיה ע"פ פקודת ה' כמו במעשה בראשית שאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה[29] צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ אלו השרים וּבְעַמֶּךָ בית עמך[30] וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ בעיסה שלך[31]:
נביא
ירמיה פרק כה
ז וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי נְאֻם יְקֹוָק לְמַעַן הַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם לְרַע לָכֶם:
ח לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת יַעַן אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת דְּבָרָי:
ט הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם יְקֹוָק וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי עבדי משום שעושה שליחות יְקֹוָק בדבר הזה, וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל ישְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב אביא את בבל על בנ"י, ועל כל הגויים שסביבות א"י ("... עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים, הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה... הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם; לעיל יב', יד') וְהַחֲרַמְתִּים יאבדו מהעולם. וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה אשים אותם להיות שממה. וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם שישרקו מרוב תמהון, ולחורבן לזמן רב:
י וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר לא ישמע עוד קול שמחת חתן וכלה, קול של עבודת הטחינה ברחיים (שלא תהיה תבואה) ואור נר (שלא יהיה שמן למאור):
יא וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה לחורבן ולשממה. וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה:
יב וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק אֶת עֲוֹנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם אחר 70 שנה אעניש את מלך בבל ואת עמו, ויהיו הם לשממה:
יג וְהֵבֵאתִי עַל הָאָרֶץ הַהִיא על בבל. אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ אֵת כָּל הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר נִבָּא יִרְמְיָהוּ עַל כָּל הַגּוֹיִם כפי הנבואה שניבא על בבל. (פרק נ' נא'):
יד כִּי עָבְדוּ בָם גַּם הֵמָּה גּוֹיִם רַבִּים כי יַעַבְדוּ הם גויים רבים... וּמְלָכִים גְּדוֹלִים וְשִׁלַּמְתִּי לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם אעניש אותם על מעשיהם הרעים:
טו כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי כוס היין, משל לכוס מלאה בחֵמָה, וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם משל, שהפורענות תגיע אליהם:
טז וְשָׁתוּ וְהִתְגֹּעֲשׁוּ וְהִתְהֹלָלוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם ישתו, וישתגעו עד שינועו בחזקה (כמו: "וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ"; לעיל יְקֹוָק , כב'), וישתטו מרוב פחד מהחרב שתבוא ביניהם:
יז וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד יְקֹוָק וָאַשְׁקֶה אֶת כָּל הַגּוֹיִם נבאתי על כך. אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְקֹוָק אֲלֵיהֶם:
יח אֶת יְרוּשָׁלַם וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה וְאֶת מְלָכֶיהָ אֶת שָׂרֶיהָ לָתֵת אֹתָם לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה לִשְׁרֵקָה וְלִקְלָלָה כַּיּוֹם הַזֶּה אתן אותם להיות שממה, וישרקו מרוב תמהון, ולסמל של קללה. (וכשיקללו יקללו שיהיו כמותם) כמו שהם היום. (שירמיהו כתב הספר אחר החורבן):
יט אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת שָׂרָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ:
כ וְאֵת כָּל הָעֶרֶב ערבוב של עמים ליד א"י. וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת עַזָּה וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֵת שְׁאֵרִית אַשְׁדּוֹד:
כא אֶת אֱדוֹם וְאֶת מוֹאָב וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן:
כב וְאֵת כָּל מַלְכֵי צֹר וְאֵת כָּל מַלְכֵי צִידוֹן וְאֵת מַלְכֵי הָאִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיָּם אי בים ליד א"י, שיכבוש נבוכדנצר:
כתובים
דניאל פרק ה'
| |
(ה) באותה עת יצאו מן השמים אצבעות של יד איש וכתבו ממול הנברשת על הסיד של קיר ההיכל של המלך והמלך ראה כף יד שכתבה.
(ו) מראות פניו של המלך השתנו ומחשבותיו הבהילוהו ונתפרקו חוליות השדרה שבמתניו וברכיו נקשו זה לזה.
(ז) מיד הכריז המלך בקול גדול להכניס את חכמי הרפואה ואת החוזים בכוכבים ואת הבקיאים במשפטים. ואז הכריז המלך: כל איש שיקרא את הכתב הזה, ויגיד לי את פתרונו ילבש בגד מלכות עשיו ארגמן ויזכה לענוד רביד זהב על צווארו ויקבל שליטה על שליש המלכות.
(ח) התכנסו כל חכמי המלך, ואף אחד לא הצליח לקרוא את מה שכתוב ולפענח את הפיתרון.
(ט) פחד המלך בלטשאצר וכל סובביו התבלבלו.
(י) אז באה המלכה ואמרה למלך: יחי המלך! אל תפחד.
(יא) הנה דניאל החכם שסבך (אביך) נבוכדנצר קרא לו בלטשאצר והוא היה שר על החרטומים וכל החכמים.
(יב) ובגלל שיש בו נבואה יתירה, קרא לו והוא ידע את הפיתרון.
(יג) כשדניאל נכנס לפני המלך אמר לו המלך: אתה הוא דניאל שמוצאך מן הגלות של בני יהודה?
(יד) שמעתי עליך שרוח אלוקים בך ויש בקרבך חכמה יתרה.
(טו) קראתי לפני את כל סוגי החכמים שלי, ואף אחד מהם לא הצליח לפתור את הכתוב.
(טז) ואני שמעתי עליך שאתה יכול לפתור פתרונות ולגלות תעלותות. ודע לך, שאת תוכל לקרוא את הכתב, אתה תזכה ללבוש בגד מלכות עשיו ארגמן ולענו רביד זהב על צווארך ולקבל שליטה על שליש המלכות.
(יז) הכריז דניאל: מתנותיך יהיו לך, ואת הדורונות שלך תן לאחרים, אך את הכתב אקרא ואף אודיע את הפיתרון.
|
(ה) בַּהּ שַׁעֲתָה נפקו נְפַקָה אֶצְבְּעָן דִּי יַד אֱנָשׁ וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל גִּירָא דִּי כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָה דִּי כָתְבָה:
(ו) אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן:
(ז) קָרֵא מַלְכָּא בְּחַיִל לְהֶעָלָה לְאָשְׁפַיָּא כשדיא כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְחַכִּימֵי בָבֶל דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִקְרֵה כְּתָבָה דְנָה וּפִשְׁרֵהּ יְחַוִּנַּנִי אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ והמונכא וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ וְתַלְּתִּי בְמַלְכוּתָא יִשְׁלַט: ס
(ח) אֱדַיִן עללין עָלִּין כֹּל חַכִּימֵי מַלְכָּא וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא ופשרא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא:
(ט) אֱדַיִן מַלְכָּא בֵלְשַׁאצַּר שַׂגִּיא מִתְבָּהַל וְזִיוֹהִי שָׁנַיִן עֲלוֹהִי וְרַבְרְבָנוֹהִי מִשְׁתַּבְּשִׁין:
(י) מַלְכְּתָא לָקֳבֵל מִלֵּי מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי לְבֵית מִשְׁתְּיָא עללת עַלַּת עֲנָת מַלְכְּתָא וַאֲמֶרֶת מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אַל יְבַהֲלוּךְ רַעְיוֹנָךְ וזיויך וְזִיוָךְ אַל יִשְׁתַּנּוֹ:
(יא) אִיתַי גְּבַר בְּמַלְכוּתָךְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ וּבְיוֹמֵי אֲבוּךְ נַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ וּמַלְכָּא נְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ רַב חַרְטֻמִּין אָשְׁפִין כַּשְׂדָּאִין גָזְרִין הֲקִימֵהּ אֲבוּךְ מַלְכָּא:
(יב) כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה וּמַנְדַּע וְשָׂכְלְתָנוּ מְפַשַּׁר חֶלְמִין וַאַחֲוָיַת אֲחִידָן וּמְשָׁרֵא קִטְרִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ בְּדָנִיֵּאל דִּי מַלְכָּא שָׂם שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּעַן דָּנִיֵּאל יִתְקְרֵי וּפִשְׁרָה יְהַחֲוֵה: פ
(יג) בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֻעַל קֳדָם מַלְכָּא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אנתה אַנְתְּ הוּא דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי הַיְתִי מַלְכָּא אַבִי מִן יְהוּד:
(יד) וְשִׁמְעֵת עליך עֲלָךְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין בָּךְ וְנַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה יַתִּירָה הִשְׁתְּכַחַת בָּךְ:
(טו) וּכְעַן הֻעַלּוּ קָדָמַי חַכִּימַיָּא אָשְׁפַיָּא דִּי כְתָבָה דְנָה יִקְרוֹן וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי וְלָא כָהֲלִין פְּשַׁר מִלְּתָא לְהַחֲוָיָה:
(טז) וַאֲנָה שִׁמְעֵת עליך עֲלָךְ דִּי תוכלתִיכּוּל פִּשְׁרִין לְמִפְשַׁר וְקִטְרִין לְמִשְׁרֵא כְּעַן הֵן תוכל תִּכּוּל כְּתָבָא לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי אַרְגְּוָנָא תִלְבַּשׁוהמונכא וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארָךְ וְתַלְתָּא בְמַלְכוּתָא תִּשְׁלַט: פ
(יז) בֵּאדַיִן עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר קֳדָם מַלְכָּא מַתְּנָתָךְ לָךְ לֶהֶוְיָן וּנִבָזְבְּיָתָךְ לְאָחֳרָן הַב בְּרַם כְּתָבָא אֶקְרֵא לְמַלְכָּא וּפִשְׁרָא אֲהוֹדְעִנֵּהּ:
|
משנת ההלכה
א. באכילת פירות שיש בהם גרעינים או גלעינים לכתחילה צריך שיקפיד להסיר הפרי מהגלעין ע"י שיחזיק בידו הגלעין[33] ויסיר הפרי ממנו או ינער את הפרי והגרעין יפול מאליו וצריך לעשות כן סמוך לאכילה[34] (כף החיים סי' שיט ס"ק מז)
ב. אסור לשפוך שומן שהצטבר על הרוטב או מי חלב שהצטברו על הגבינה וכיו"ב ואפי' אם לא יסירם בכף אלא ישפוך מהכלי עצמו דהוה כבורר ביד ולא בכלי מ"מ אסור כיון שהשומן מקרי פסולת לגבי הרוטב אם אינו רוצה לאכול השומן לאלתר ופסולת מתוך האוכל אסור אף אם רוצה לאכול האוכל לאלתר ואם שפך ביחד עם השומן גם מקצת מן הרוטב שרי (מ"ב שם ס"ק נה)
ג. אין לשפוך את מי השימורים מהשימורים שהרי הוא כבורר פסולת מתוך אוכל אלא יוציא השימורים מן המים סמוך לסעודה (שש"כ פ"ג סעי' יט)
ד. מותר לקלוף פירות וירקות אם עושה כן בידו[35] וסמוך לסעודה כיון שא"א להגיע לאוכל אלא באופן זה[36] (רמ"א סי' שכא סעי' יט ומ"ב ס"ק פד)
ה. קליפה הראוי לאכילה ורוב בני אדם אוכלים אותה מותר לקלפה בשבת אפילו אם אינו סמוך לסעודה (מ"ב שיט ס"ק כא)
ו. מותר להסיר הגבעול מן דובדבנים עגבניות וכיו"ב אם עושה כן סמוך לסעודה (שש"כ שם סעי' לח)
[1] רשב"ם
[2] ספורנו
[3] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[4] רלב"ג
[5] מלבי"ם
[6] פי' הטור
[7] רבינו בחיי
[8] אבע"ז
[9] פי' הטור
[10] הכתב והקבלה
[11] ספורנו
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן
[14] רש"י
[15] פי' הריב"א
[16] העמק דבר
[17] עיין בת"י שפי' ויפן שעשה צרכיו.
[18] ספורנו
[19] העמק דבר
[20] העמק דבר אבע"ז
[21] רמב"ן
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] אבע"ז
[24] רש"י
[25] רבע"ז
[26] העמק דבר על פי המדרש
[27] אבע"ז ועיין בהעמק דבר שכתב ששניהם אמת ברחבי מצרים היה המין השני וביאור ובבית פרעה עלו המובחרים שבהם "הצפרדעים" והם התמסח שלנו.
[28] ת"א ת"י
[29] מלבי"ם
[30] העמק דבר
[31] ת"א ת"י הכתב והקבלה
[32] ת"י פי' ר' יוסף בכור שור
[33] ואם צריך לבדקו מתולעים בודק וזורק הגרעינים בידיו כיון שהוא דרך אכילה (קצוה"ש סי' קיא בדה"ש סוס"ק יח)
[34] ועיין שש"כ פ"ג סעי' טז יז
[35] וע"ש בחידושי רע"א שם על המג"א ס"ק ח שהקשה לפ"ז על מה שפירש"י בדף ע"ד בד"ה וליחשב נמי כותש ששהוא כדש שיש בו איסור הא לאלתר שרי ונשאר בקושיא ולענ"ד י"ל בפשיטות דהגמרא איירי דקולף ביד והתם דכותש במכתשת דהוא בכלי חשיבא כמו דש דעד כאן לא פטרינן בקולף כ"א משום דבעינן מלאכת מחשבת לענין שבת כמו לענין משכן וכמו שמסיק שם בגמרא והלא מלאכת כותש היה במשכן וכמו שפירש"י. ולא אאמין שיצא זה מפי הגאון רע"א רק מאיזה תלמיד טועה: (בה"ל שם ד"ה לאלתר)
[36] ולכאורה יש לדקדק דכיון דקולף בכלל בורר הוא ליתסר אפילו לאכול לאלתר דהא מי שקולף תפוחים ושומים ובצלים נוטל הפסולת ומניח האוכל ונראה דכיון דא"א בענין אחר ודרך אכילתו בכך לא מקרי פסולת מתוך אוכל שאינו אלא לאכול התוך וכל שהוא לאלתר שרי אבל להניח אסור דלא עדיף מאוכל מתוך פסולת (בה"ל שם ד"ה לקלוף)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה