מקרא
שמות פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן עתה הזכיר תחלת המצות שהיו על ידי משה ואהרן כי הם לבדם היו נביאי התורה כי אחריהם לא נתחדשה מצוה רק אם היתה לצורך שעה כדבר גדעון ואליהו[1] בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לפי שפרשה של מצות היא זו, הוצרך לפרש היכן נאמרה, כמו שמצינו בשאר מצות מהן בסיני מהן באהל מועד ומהן בערבות מואב[2] לֵאמֹר:
(ב) הַחֹדֶשׁ נקרא חדש וירח בשביל חדוש אור הירח[3] הַזֶּה לָכֶם לא אמר דברו אל כל עדת בני ישראל החודש הזה לכם, כי היה במשמע שהמצוה לכל אחד מישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים, ואין המצוה כי אם לבית דין מומחין כמשה ואהרן, על כן בא הדבר לשניהם, לפיכך הזכיר לכם כלומר בית דין מומחה כיוצא בכם[4] רֹאשׁ לחירות ואותו תעשו ראשון ל -[5] חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א) וכן כלם ומה שאנו מוצאים שמות לחודשי השנה והם ניסן אייר סיון תמוז אב וכן כולם הנה הם שמות חדשים שעלו מבבל[6]:
(ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת למשפחה ואם יש הרבה אנשים במשפחה ייקחו שֶׂה לַבָּיִת כלומר ייקחו לפי הבית ולא לכל בני המשפחה[7]:
(ד) וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת הבית אוכל - מִשֶּׂה שלא יהיו מספיק בני בית לאכול שה אחד לבד ויבא להיות נותר ממנו[8] וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת במנין נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ הכמות שיכול לאכול תָּכֹסּוּ תתמנו עַל הַשֶּׂה שלא יהיה נותר ושיגיע לכל אחד כזית[9]:
(ה) שֶׂה תָמִים בלא מום זָכָר בֶּן שָׁנָה שנולד בשנה זו יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים או[10] וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ:
(ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת שיקשרנו וישמרנו כל אחד בביתו[11] עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם אחר חצות[12]:
(ז) וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת שהם בשני צדי הפתח[13] וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:
(ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה ליל ט"ו ניסן צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת יאכלו איתו עַל עם[14] מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
(ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא שאינו צלוי כל צרכו[15] וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל עם כְּרָעָיו וְעַל ועם קִרְבּוֹ שייראה שלם[16]:
(י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
(יא) וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם מזומנים לדרך, כענין וישנס מתניו להורות על בטחון בלתי מסופק באל יתברך, בהיותם מכינים עצמם לדרך בעודם בבית כלא[17]וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק שהמלאך ידלג ויניח בית ישראל להכות בכורות שבבתי מצרים[18]:
(יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי יש מפרשים גדולי מצרים כמו נתתיך אלוהים לפרעה[19] ויש מפרשים שהכונה לע"ז של מצרים[20]מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים לפי הפי' השני הכונה שע"ז של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ובשעת מעשה כתוב (להלן פסוק כט) וה' הכה כל בכור אדם וכל בכור בהמה, ולא הזכיר השפטים באלהיהם, כי למיתת הבכורות חרדו, שנאמר (שם פסוק ל) ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים, והשפטים באלהיהם לא נודעו עד הבקר שהלכו לבית תועבותם וכתיב ומצרים מקברים אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים[21] וכל זאת כדי שיידעו כי אֲנִי יְקֹוָק:
(יג) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת שאתם מקיימים מה שציויתי אתכם[22] עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית לא יגע בכם נגף פי' מכה של אותה ההשחתה שאני עושה במצרים בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם שמלבד מכת הבכורות שלח בשאר העם עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים כי לולא הפסיחה שעשה בחמלתו על ישראל לא היו נמלטים משאר הצרות ששלח על שארית עם מצרים כענין פן תספה בעון העיר[23]:
(יד) וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן לדורות[24] וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ:
(טו) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לפני בא יום הראשון תַּשְׁבִּיתוּ וכשבא יום ראשון נמצא שהוא מושבת[25] שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי:
(טז) וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ מלאכה שצריך לעשות לצורך אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם:
(יז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת זה שמור משעת קצירה שלא יבואו עליו מים, וגם שמור משעת לישה שלא יבוא לידי חמוץ[26] כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם בין בארץ ובין בחו"ל[27]:
נביא
ירמיה פרק כט
א וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר האגרת. אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלָם אֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה אל הגולים עם יהויכין, שהיו יתר על אלו שנשארו. וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה:
ב אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה המלכה אמו של יהויכין וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלָם:
ג בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן שָׁפָן וּגְמַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה לֵאמֹר ירמיהו שלח האגרת, ביד שליחי צדקיהו אל הגולה:
ד כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה:
ה בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן:
ו קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ:
ז וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל יְקֹוָק כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם התפללו לשלום המלכות, שאז, גם לכם יהיה שם שלום:
ח כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם שלא יפתו אתכם נביאי השקר שתחזרו במהרה. אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְקֹסְמֵיכֶם וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים שאתם חולמים:
ט כִּי בְשֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם יְקֹוָק :
י כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם רק שימלאו 70 שנה אזכור להשיבכם לארץ וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אקיים הבטחתי שתשובו אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
יא כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם יְקֹוָק מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה לכן אשאיר אתכם בגולות 70 שנה, כדי שתכניעו את לבבכם אלי:
יב וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם:
יג וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם:
יד וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם יְקֹוָק וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם יְקֹוָק וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם:
טו כִּי אֲמַרְתֶּם הֵקִים לָנוּ יְקֹוָק נְבִאִים בָּבֶלָה מה שאומרים לכם "נביאכם" שבבבל שתשובו במהרה נבואות שקר הם!:
כתובים
דניאל פרק ח
(א) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי לבאר את ענין החיה השניה והשלישית וחשבון קץ הימין אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי החזון הקודם שבו נתבארו עניני החיה הראשונה והרביעית ולא השלישית והרביעית הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה: (ב) וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַיְהִי בִּרְאֹתִי בעת שראיתי וַאֲנִי הייתי אז בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לא היתה שושן עדיין עיר הבירה, שזאת נעשה אחר גדולת פרס, ודניאל ראה בחזון שעומד שם ושהיא עיר הבירה של עילם המדינה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל כלומר נהר מלשון יבלי מים ששמו - אוּלָי שמלכי פרס כרו נהר אחד יובל מים במדינה, כמו שעשו מלכי בבל בבבל כנודע, וזה נעשה גם אחר גדולת פרס ואז לא היה עדיין במציאות, ודניאל ראהו במחזה קודם היותו: (ג) וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד רמז למלכות מדי ופרס עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וְלוֹ קְרָנָיִם כי נשתתפו בו שני מלכיותוְהַקְּרָנַיִם גְּבֹהוֹת וְהָאַחַת גְּבֹהָה מִן הַשֵּׁנִית שכורש היה גבור ואיש מלחמה יותר מדריוש ומלכות פרס גדולה ממלכות מדי וְהַגְּבֹהָה עֹלָה בָּאַחֲרֹנָה כי דריוש מדאה קבל מלכותא תחלה ומלך שנה אחת ומת, ונפלה כל המלכות ביד כורש חתנו ומאז נשאר המלכות ביד פרס: (ד) רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה מערבה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה דרומה ורמז שדריוש ואחריו כורש והמלכים שמלכו אחריו כבשו ארצות רבות בכל ג' רוחות אלה, ולא הוצרך להזכיר רוח מזרחית שפרס עמדה ברוח מזרח וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ שכולם נכנעו תחתיו גם פליפוי אבי אלכסנדר היה שולח מס לדריוש וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל נעשה גדול וחזק: (ה) וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין הסתכלתי בו בבינה ובכוונת הלב מעיין אם תתמיד הצלחתו וְהִנֵּה צְפִיר גדי הָעִזִּים הוא מלכות יון, וקראו צפיר שהוא גדי קטן שהוא כאין נגד האיל העצום בָּא מִן הַמַּעֲרָב שיוון מערבית לפרס עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ שנכנסו היונים במדינת דריוש ובכל גבולו וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ שלא עמדו בשום מקום רק מגמת פניהם עד המקום שהמלך יושב להגיע במרוצה כאילו היה עף באויר ומרוב מרוצתו לא היה נראה שהוא נוגע בארץ וְהַצָּפִיר קֶרֶן חָזוּת גדולה ומסובכת בו בֵּין עֵינָיו הוא אלכסנדר המקדוני שהיה גבור גדול והקרן היה בין עיניו, שהעינים מציינים הבינה והשכל, שכל מעשיו היו בחכמה והשכל: (ו) וַיָּבֹא עַד הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתִי עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל שדריוש לא זז ממקומו לצאת לקראתו שהיה אלכסנדר כאין בעיניו, ושלח לנגדו שר צבאו וצוה שיביאנו לפניו אסור בזקים וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ שנצח את שר צבאו במלחמה ורץ אליו בעצמו: (ז) וּרְאִיתִיו מַגִּיעַ אֵצֶל הָאַיִל כי נלחם עם דריוש עצמו פנים אל פנים וַיִּתְמַרְמַר אֵלָיו שעשה את עצמו מר אליו, כי דריוש בקש שלום ורצה לתת לו כסף וזהב ופלגשים ואת בתו לאשה ולא רצה להשלים אתו וַיַּךְ אֶת הָאַיִל וַיְשַׁבֵּר אֶת שְׁתֵּי קְרָנָיו שהכניע מדי ופרס וְלֹא הָיָה כֹחַ בָּאַיִל לַעֲמֹד לְפָנָיו וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ כי דריוש מת אז וְלֹא הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ: (ח) וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד מְאֹד מלכות יון הרחיבה ממשלתה על כל העולם וּכְעָצְמוֹ בשיא עצמתו נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה שאלכסנדר מת מעצמו בחצי ימיו כבן שלושים וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת נראים כגדולים אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם שנחלקה מלכותו אחרי מותו לד' ראשים, והיה בלטמיאוס הראשון מלך במצרים לצד הנגב, וסליאוקי מלך באסיא ובבבל לצד הצפון ומזרעו היה אנטיכיוס הרשע, ואנטיכיוס הראשון מלך בפרס ובמלכות האסיאה שלצד המזרח, ופיליפוי אחי אלכסנדר מלך ביון לצד המערב, כי אלה גברו אחרי מותו: (ט) וּמִן הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן אַחַת מִצְּעִירָה ששרשו מן צעיר, בלתי ראוי למלכות שהוא עצמו צעיר ונבזה והוא אנטיכיוס עפרפהאנוס הרשע, כי סליקוס הראשון שהמליכו אלכסנדר בצפון על אשור ובבל הוליד את אנטיכיוס הגדול, ואחרי אנטיכיוס מלך בנו סליקוס גידיליקוי, והיו לו ב' בנים והקטן נקרא אנטיכיוס, ובהיות אחיו הגדול במלחמה עם מלך מצרים וקראו לעזרה מסר אותו ביד צר והוא לקח את המלכות, והניח שני בנים סולאוקי הבכור והקטן היה אנטיכיוס הרשע ומת סליאוקי והניח בן קטן ואנטיכיוס לקח את המלכות ממנו, א"כ היה צעיר מצד עצמו שלא היה המלוכה מגיע לו רק לבן אחיו הבכור, וצעיר מצד אבי אביו שג"כ לא היה ראוי למלוכה וַתִּגְדַּל יֶתֶר אֶל הַנֶּגֶב כי נלחם עם מלך מצרים ולקח את ארצו מידו עד אלכסנדריא רק שהרומיים השיבוהו אחור וְאֶל הַמִּזְרָח הוא ארץ פרס וְאֶל הַצֶּבִי הוא ארץ ישראל: (י) וַתִּגְדַּל עַד שבא להלחם עם צְבָא הַשָּׁמָיִם עם ישראל שמצד אמונתם רצה להעבירם על תורתם מה שלא עשה כן שום מלך מהמלכיות הקודמות וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן הַצָּבָא הפילם משמים לארץ שלא יהיו עוד צבא השמים וגוי קדוש רק יהיו ככל עמי הארצות העובדים אלהי נכר וּמִן הַכּוֹכָבִים שהם כהני ה' ומצדיקי הרבים ככוכבים וַתִּרְמְסֵם שהרג חסידי ה' ורמסם:
(יא) וְעַד וכל זה ימשך עד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל שיגדל שר הצבא, שהוא מתתיהו הכהן ובניו המכביים, שהיה שר ישראל, מזה הצד שהם צבא ה', הגדיל עליו ונצחו וּמִמֶּנּוּ ומן השר הצבא הזה הרים הוּרַם הַתָּמִידבסבתו נתרומם התמיד, שהתמיד שהיה בטל עד הנה על ידי היונים נתרומם ע"י כח החשמונאים ובזכותו והוחזר עבודת ה' על מכונו וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ הוא חזון אחר, שמע בחזון שאחר שנתרומם התמיד והוקם המקדש על מכונו בימי החשמונאים, הושלך שנית מכון ממקדשו של התמיד ויובטל שנית ע"י הרומיים בעת החורבן: (יב) שמע בחזון שאז וְצָבָא שהם ישראל תִּנָּתֵן עַל עם הַתָּמִיד ביד צר וזה יהיה - בְּפָשַׁע ע"י הפשעים שפשעו הפריצים בימי בית שני וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה ומלכות הרומיים תשלך את האמת שהוא דת ישראל ותורת אמת לארץ בכמה גזירות ושמדות שגזרו להפר את הדת וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה: (יג) וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ כלומר אחד מהמלאכים מְדַבֵּר ואחרי זה שמע וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי להמלאך הנעלם שדבר את החזון הנזכר הַמְדַבֵּר ושאל אותו עַד מָתַי יתארך הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת שדברתוְקֹדֶשׁ וְצָבָא יהיו ל - מִרְמָס: (יד) וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כלומר זמן עד שיהיה ערב דהיינו עד החורבן, שיבא ע"י הרומים, ועד שיהיה שנית בקר, היינו עד הגאולה העתידה, יתארך אלפים ושלש מאות שנים, ואז - וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ יחזור הקדש אל צדקו כמקדם, דהיינו הבית המקדש וקדושת ישראל:
משנת ההלכה
מלאכת המרקד
א. המרקד בנפה[28] כדי להוציא הפסולת, חייב[29] משום מרקד. אחד המרקד קמח של תבואה וכיו"ב לבררה מסובין או מפסולת אחרת או שמרקד לנפות סולת מהקמח[30] או מצה טחונה מחתיכות גסות שצריך עכשיו לאכול מעט מן הקמח הדק, והחתיכות הגדולות נחשבין כפסולת או שמרקד מוץ או עפר או חול הדק כדי להוציא הצרורות שבהן[31] חייב משום מרקד שבכל דבר יש חיוב של מרקד (ערוה"ש סי' שכד סעי' ד שביתת השבת מרקד סעי' א)
ב. אם אין בו פסולת כלל כגון קמח ממצה טחונה שנדבק קצת ורוצה להפרידו, אע"ג דלא שייך בו טחינה דאין טחינה בפת שכבר נטחן, מ"מ אסור לרקדו, אבל אינו אלא מדרבנן. וצ"ע אם מותר ע"י שינוי (חיי אדם כלל יח סעי' ב)
ג. אין חילוק במרקד בין אם מנפה אוכל מתוך פסולת או פסולת מתוך אוכל (ערוה"ש סי' שיט סעי' ה)
ד. המרקד אוכל מתוך הפסולת אע"ג שנשאר בנפה אוכל מעורב עם הפסולת מ"מ חייב על האוכל שריקד ונברר וניתקן ע"י כך אבל אם בירר ניפה פסולת מתוך האוכל אם נשאר פסולת בנפה אינו חייב כיון שלא ניתקן עי"כ ומ"מ אסור מדרבנן[32] (ערוה"ש סי' שיט סעי' ד ושכד סעי' ה)
ה. ולכן צריך למחות ביד הנותנין מספוא לסוסים שנותנין השבולת שועל בכברה וכוברין להוציא המוץ[33] ולנקותו, דזו היא מלאכה דאורייתא. (חיי אדם כלל יח סעי' א) וי"א[34] שאינו אסור אלא משום שבות
ו. לא יניח את הכברה עם התבן במקום גבוה בשביל שירד המוץ מפני שהוא כמרקד (שבה"ש שם סעי' ב)
[1] אבע"ז
[2] חזקוני
[3] חזקוני
[4] רמב"ן רבינו בחיי
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רמב"ן
[7] ת"י אבע"ז
[8] רבינו בחיי
[9] רש"י
[10] רש"י
[11] ת"י
[12] רש"י
[13] חזקוני
[14] חזקוני
[15] ת"א
[16] חזקוני
[17] ספורנו
[18] רשב"ם
[19] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[20] רש"י רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] חזקוני
[23] ספורנו
[24] רש"י
[25] חזקוני
[26] רבינו בחיי
[27] העמק דבר
[28] רש"י שבת עג ע"א ד"ה המרקד ועיין במאירי שם שפי' "המרקד בנפה להסיר הסובין והמורסן מתוך הקמח ובגמ' שאלו (עג ע"ב) שהרי זורה ובורר ומרקד שלשתן מין אחד הן להפריש אוכל מתוך פסולת ולמה נחלקו לשלשה ותירץ כל מילתא דהויא במשכן אע"ג דאיכא אחריתי דדמיא לה חשיב להו ופירוש הדברים אחר שאין מעשיהם שוים ולא בזמן אחד ובענין אחד אלא זה בתבן וזה בצרורות וזה בסובין" ועיין בשביתת השבת זורה בורר מרקד סעי' ב דכתב שלדעת הערוך הר"ח וכ"מ בירושלמי שהחילוק בין המלאכות הוא שזורה ברוח בורר ביד ומרקד בכלי ועיי"ש שמביא מהאגלי טל שלדעת רוב הפוסקים הוא שזורה הוא הפרדת המוץ בורר הוא בצרורות ומרקד הוא בקמח וכ"מ דברי המאירי הנ"ל ועיי"ש בשביתת השבת שמביא מערוגת הבשם ומעוד אחרונים שהחילוק הוא שזורה הוא ברוח לכו"ע בין אם הוא בצרורות בין אם הוא בתבן אלא שנחלקו בהבדל בין מרקד לבורר דדעת ר"ח וסייעתו שכל שעושה בכלי הוי מרקד ואין חילוק אם הפסולת נופלת דרך נקבי הנפה או האוכל ודעת רש"י אם האוכל הוא מה שנשאר בכברה הוי בורר ואם האוכל יורד למטה חיובו משום מרקד ועיין בשביתת השבת כללי זורה בורר ומרקד שהאריך בחילוק מתי הוא בורר ומתי הוא מרקד ונ"מ להתראה
[29] ושיעורו כגרוגרת דעת המנ"ח ששיעור זה הוא באוכל חוץ מהפסולת ודעת הישועות יעקב ששיעורו הוא כולל הפסולת
[30] דהיינו שמרקד כדי דיייצא הקמח הלבן הדק וישאר הסולת שהוא הגס ומובחר יותר כדאיתא בירושלמי פ' כלל גדול
[31] וכדאיתא בגמ' עד ע"ב האי מאן דעביד חביתא שחייב משום מרקד כשמנפה את העפר מתוך הצרורות וכדאיתא ברש"י ד"ה שבע ובמאירי שם
[32] דבירושלמי דכלל גדול על משנה דאבות מלאכות אומר א"ר יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב יש שהוא נוטל כגרוגרות ומיד יתחייב היאך עבידה [כמו היכי דמי] היה יושב על גבי כרי ובירר צרורות כל היום אינו מתחייב נטל לתוך ידו כגרוגרות ובירר חייב עכ"ל ולמדנו מזה דכל מי שבורר או זורה כל שלא גמר לברר או לזרות הצבור לפניו אינו חייב מיהו מדרבנן ודאי אסור ולכן לא הזכירו זה הפוסקים מיהו במרקד לא שייך זה דבמרקד הא הקמח הטוב נופל דרך נקבי הנפה והקמח עם הפסולת נשאר בנפה וכיון שיצא כגרוגרת קמח טוב חייב (שם)
[33] התבן הוא מה שמחתכין את הקש ועושין כל זנב השבולת תבן ומוץ הוא מזקן השבולת העליון ואינו ראוי למאכל בהמה וכוברין אותו כדי שיפול המוץ ואשמועינן דאפילו זה אסור בשבת וכ"ש דאין לרקד התבואה מפסולת שלהן דזה הוא מרקד ממש וחייב: (מ"ב בי' שכד ס"ק ב)
[34] ועיין במ"ב סי' שכד ס"ק א שכתב שהוא כמרקד ועיי"ש בשעה"צ ס"ק א שהוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל שאינו אלא שבות וכתב שאפשר שסברתו הוא משום שאין דרך ריקוד בתבן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה