מקרא
שמות פרק יח
(כה) וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:
(כו) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:
שמות פרק יט
(א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוא חודש סיון[2] בַּיּוֹם הַזֶּה ראש חודש סיון[3] בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:
(ב) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי נסיעתם מרפידים היתה בכונת באם אל מדבר סיני, אשר שם הר האלהים, כי ידעו ששם יעבדוהו, כאמרו תעבדון את האלהים על ההר הזה[4] וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד ופניהם אל מול[5] הָהָר מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם, אבל חנו במדבר או בחורב שהוא מקום חורב שממה לפני ההר[6]:
(ג) מיום בואם אל הר סיני כסה הענן את ההר ושם כבוד ה', וזהו שכתוב (להלן כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, קודם מתן תורה וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים כי עלה אל קצה ההר להזדמן לפניו, ולא בא אל הערפל אשר שם האלהים[7] והכין עצמו לנבואה[8] וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב אלו הנשים וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אלו הגברים[9]:
(ד) תחילת דברי שליחותו ביאר להם ענין ההשגחה שהוא עיקר התורה כי כאשר יאבד הקב"ה אומה בעוונם ויציל אומה אחרת בזכותם הנה זה ממופתי ההשגחה ומעיקרי העונש והשכר[10] אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם עשרת המכות וטביעתם בים סוף[11] וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים העברתי אתכם את הים ביבשה כנשרים שעוברים ימים במעוף כנפיהם גם שלא הוזקתם כדכתיב כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף[12] וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי אל ההר הזה ששכינתי שורה בו[13] ומוכן הוא לנבואה[14]:
(ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי לקבל עליכם התורה והמצוה[15] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי הברית שיכרות משה עמהם אחר מתן תורה, כמו שנאמר (להלן כד, ח) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם[16]. והברית אשר כרת את אבותיכם להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם (בראשית יז, ז)[17] וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו כוונת הבריאה, כאמרם ז"ל (אבות) חביב אדם שנברא בצלם מכל מקום אתם תהיו לי חביבים ויקרים מכולם[18] כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ ולא בחרתי באומה ולשון כי אם בכם:
(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים מלכים ושרים וְגוֹי קָדוֹשׁ לדבקה באל הקדוש, כמו שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' (ויקרא יט ב)[19] אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם שהם חכמיהם ושופטיהם, כי להם הבחירה, ושם לפניהם כל הדברים האלה במעמד כל העדה וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק שאמר להם הנה נתתי לפניכם הדברים, בחרו לכם היום אם תעשון כן כמו שאמר ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (דברים ל טו) וכן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (להלן כא א), שיאמרו שאם יבחרו ויקבלו עליהם לעשותם[20]:
(ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה הודו וקבלו עליהם עול התורה והמצוות ועשו כן ברצונם[21] וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק נתכוין בזה לפאר לרומם עם בני ישראל על כמה בחינות טובות, אשר תגיד אופן התשובה, ולזה החזיר משה הדברים לפני ה', על דרך אומרו (שמואל ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד[22]:
(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן הוא הערפל אשר שם האלהים (להלן כ כא), והכל רואין ומכירין כן, כמו שאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (להלן כד יז)בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ ויהיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמו שנאמר באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י) וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב (במדבר יב ו -ח) אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו[23] וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק כאשר שמע תקנת קונו למען יאמינו באמתות נבואתו, הרגיש בספק העם והגיד דבריהם, בחשבו שהטעם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ולא אמרו כן נעשה בלבד, היה מפני שהיו מסופקים אם היתה נבואת משה באופן זה דברי ה' או על ידי מלאך, ושאולי אם יקבלו עליהם דברי מלאך ידקדק עליהם כחוט השערה, ולא יסלח, כאמרו כי לא ישא לפשעכם ובכן אמרו שלא יעשו זולתי דברי ה' בלבד[24]:
נביא
ירמיה פרק לד
טז וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת:
יז לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם יְקֹוָק אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ:
יח וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו כשכרתו הברית לשחרר העבדים, בתרו (חתכו) עגל לשניים, ועברו בין שני חלקיו, כדרך כורתי הברית:
יט שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלַם הַסָּרִסִים שרים. (בבית המלך) וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל:
כ וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ:
כא וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם צדקיהו ינתן ביד הבבלים שעלו מעל בנ"י, כמו שכתוב בפרק לז': "וחיל פרעה יצא ממצרים... וישמעו הכשדים, ויעלו מעל ירושלם", ולבסוף, חזרו על להלחם על ירושלים:
כב הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם יְקֹוָק שמצרים יחזרו לארצם, ובבל ישובו להלחם בירושלים. וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין ישֵׁב:
ירמיה פרק לה
א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר:
ב הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים בני יונדב בן רכב, והיו מבני יתרו. וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְקֹוָק אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן תן לפניהם יין לשתות:
ג וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל בָּנָיו וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים:
ד וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְקֹוָק אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף הבִיאם אל לשכת בני חנן בן יגדליהו, שהיתה ליד לשכת השרים, ומעל ללשכת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שומר הכלים במקדש:
ה וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת מהגביעים היו מוזגים יין לכוסות. וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן:
ו וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:
ז וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם לא בית ולא כרם ולא שדה. כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם:
ח וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ:
כתובים
פתיחה לספר עזרא
לא עלה עזרא מבבל עד שמת ברוך רבו כדאיתא במגילה (דף טז ב). וברוך בן נריה מת ג' אלפים תי"ג ועזרא עלה בשנת הז' לארתחשסתא. ולדעת המפרשים הוא דריוש בן אסתר כי כל מלכי פרס נקראו ארתחשסתא, ולפ"ז לא שהה עזרא מלעלות לארץ ישראל כי בשנה ו' נשלם הבית ובשנה ז' עלה,
אחר שנבנה בית שני על ידי זרובבל ויהושע כהן גדול, ונשלם בניינו בשנה ששית לדריוש בחדש אדר. ובשנה האחרת עלה עזרא אחר תשלום שבעים שנה לחרבות ירושלים, ועזרא היה חסיד מאד ועניו כמשה, כך אמרו (סנהדרין דף יא א) על הלל אי עניו אי חסיד תלמידו של עזרא. והיה ראוי שתנתן תורה על ידו ולא החזיק טובה לעצמו מהטוב שעשה עם ישראל כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף צד ב), ולכן נקרא ספר עזרא על שמו, ולא על נחמיה בן חכליה ואמרו במסכתא מגלה פרק ד' שהוא מלאכי שניבא על ענין הנשים הנכריות, ר"ל עזרא.
בגמ' מסכת קידושין (דף סט:) אמר ר' אלעזר: לא עלה עזרא מבבל - עד שעשאה כסולת נקיה ועלה. ופירש"י שם עזרא לנקות את בבל נתכוון לפי שראה אותם (את פסולי החיתון ואת המשפחות שלא היה להם ייחוס ברור) שנתערבו בהן (בציבור הכשר המיוחס) וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק לבדוק בהן לייחסן עמד והפריש פסוליהן והוליכן עמו והדור שראו הפרשתם הכירו בהם ולא חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים ומבואר בתוספות הרא"ש שכל הכשרים לפי שהיו בפחד ובדאגה וצער בבנין בית שני לא רצו לעלות.
עוד כתב רש"י שם סבור היה עזרא שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז) שאמר להם נבוכד נצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות מאותן עלו ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה
בסדר מסירת התורה מסר זכריה לעזרא. עד כאן היתה רוח הקודש ובימיו פסקה הנבואה ומכאן ואילך היו משתמשים בבת קול. ועזרא מסרה לאנשי כנסת הגדולה ובית דינו של עזרא הוא הנקרא כנסת הגדולה שהחזירו העטרה ליושנה ועזרא ראש לכלם ויסדה ונשארה ביד שמעון הצדיק. וכן אמרו נשתכחה מישראל ועלה עזרא מבבל וייסדה
כשעלה עזרא קנס ללוים שלא יתנו להם מעשר מפני שלא עלו שנאמר ומבני לוי לא מצאתי שם (עזרא ח, טו), ואם היו עולין כלם היה הקב"ה עושה להם נסים כמו שאמר ריש לקיש אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף. ובעבור שנתעצלו כעס הקב"ה על ישראל והיו כל דברי בית שני חלושים.
משנת ההלכה
מלאכת לש
א. אין לישה אחר לישה לפיכך אם ניתן מים ע"ג קמח וכיו"ב מבעו"י מותר להוסיף עליו מים בשבת[25] ומ"מ כיון שלא נילוש ממש אסור לערבו בשבת ואם נילושו או נתערבבו מבעו"י מותר אף ללושם ולערבבם בשבת ומ"מ לא יערבב בכוח אלא בנחת שלא יעשה כדרך לישה שהוא עושה בחול (מ"ב שם ס"ק נח ובה"ל סעי' יד ד"ה יכול)
ב. דבר המתדבק מחמת לחות עצמו כפירורי לחם או מיני פירות וכנ"ל אע"ג שנדבקו ונילושו מבעו"י אסור להוסיף עליהם משקה[26] וכ"ש שלא לערבם ע"י משקה[27] (חזו"א סי' נח ס"ק ט ד"ה נראה)
ג. חמאת בוטנים שצף על גביו שומן הבוטנים מותר לערבו בשבת[28] ואף להוסיף עליו משקה אמנם לערבו עם אוכל אחר כקמח ריבה או גבינה אסור כיון שהוא לישה גמורה שנדבקים זה בזה (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ז)
ד. מיני אבקות הנמסים במים מותר לערבן במים בשבת ואין בהן משום לישה כלל[29] (חזו"א סי' נח ס"ק ט ד"ה ומיני)
ה. מותר להטביל אוכלים במשקה אפילו אם ע"י כך מתפוררים ונימוכם כיון שאין המשקה לש אותם אלא מרככם (בה"ל סעי' יד ד"ה שמא)
ו. אסור להכין בשבת טחינה מטחינה גולמית אע"ג שלבסוף נעשית בלילה רכה כיון שבתחילת עירובה נעשית עבה כעיסה (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' כו)
ז. הנותן מים לתוך זרעוני פישתן או שומשומין או שנונתן לתוך המים חייב משום לש אף עם לא גיבל כיון שעי"כ נתלים זה בזה ונעשים לעיסה (שו"ע סי' שמ סעי' יב)
ח. אסור ליתן מים לאבקת פודינג או פירה וכ"ש לערבם ואפי' אם לבסוף יהפכו לבליה רכה מ"מ בתחילת עירובם הרי הם כבלילה עבה (אג"מ ח"ד סי' עד)
ט. רבים נהגו להכין סלט טונה עם מיונז אף ללא שינוי אמנם יש נוהגים לעשות שינוי בנתינה שקודם נותנים את המיונז ואח"כ את הטונה ומשנים באופן הגיבול (אורחות שבת פ"ו סעי' מא)
י. אין להכין ג'לי בשבת[30] (שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' מא)
יא. אין להטיל מי רגלים ע"ג טיט או עפר תיחוח[31] ובמקום הדחק מותר[32] (מ"ב שם שכא ס"ק נז)
[1] חזקוני
[2] רבינו בחיי
[3] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[4] ספורנו
[5] הכתב והקבלה
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] ספורנו
[9] ת"י רש"י
[10] רבינו בחיי
[11] אבע"ז רבינו בחיי
[12] רשב"ם
[13] רמב"ן
[14] ספורנו
[15] ספורנו
[16] אבע"ז
[17] רמב"ן
[18] ספורנו
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] רבינו בחיי
[22] אור החיים
[23] רמב"ן ועיי"ש עוד שכתב "וכן מה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה כא), לומר הנה נתקיים הדבר אצלינו בראיית עינינו כאשר היה חפץ אלהים, ומעתה קרב אתה שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה ושמע כל אשר אמר ה' אלהינו ושמענו מפיך ועשינו, שכבר נאמנה נבואתך כי היא העליונה על כל הנביאים".
[24] ספורנו
[25] וכן משמע בבה"ל סעי' יד ד"ה אין מגבלין שכתב שלדעת בעה"ת שפסק כרבי דנתינת מים זהו גיבלו אף אם נתן מים אסור לגבלו בשבת כיון שמוסיף ביפוי וא"כ להוסיף מים שאין בו יפוי יהיה מותר
[26] שמכיון שמחמת לחות עצמם אינם נחשבים כנילושים א"כ כשמוסיף עתה משקה לתוכם א"כ עושה עכשיו את פעולת הלישה
[27] ומ"מ ע"י שינוי שעושה בקתא דסכינא או מזלג וכגון שמרסק פירות יחד עם לחם בקת סכין ווכו' מותר כיון שנעשה בשינוי (חזו"א שם ס"ק ח ד"ה יש לעיין אמנם עיין אג"מ שם שהקשה על היתר זה)
[28] שמכיון שחלק מהשמן עדיין מעורב בתוך הבוטנים אין לישה במה שמוסיף לתוכו שמן ועוד מכיון שעי"כ נעשה רך יותר אין בו משום לישה ולכן מותר גם להוסיף עליו משקה (שם הערה כב כג)
[29] ועיי"ש ד"ה קנו שבכל בלילה אם המים מרובים והן רק כמים עכורים אינו כלל בשם לש אמנם אם נשקעים לשולי הקדרה ומתעבים אפשר דבכלל לש הוא ומ"מ הרי הם כבלילה רכה
[30] וטעמו א. משום נולד ב. משום לש וצ"ע הא בשעה שמערב הרי הוא נוזלי לגמרי ואינו מתקשה אלא מחמת שמקררים אותו וצ"ע
[31] במ"ב וחיי"א משמע שבכל גווני אסור ועיין אורחות שבת שם סעי' נט שכתב שאם מטיל מ"ר על קרקע עולם מותר דבגמ' מצינו (דף פא ע"ב) שמותר לפנות בשדה ניר ולא חששו משום לישה וע"כ דבעפר המחובר בקרקע אין בו חשיבות לישה וצ"ע
[32] דהוי פס"ר דלא ניחא ליה ובשעת הדחק יש להקל כדעת ר"י בר"י שנתינת המים אינו גיבול
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה