מקרא
שמות פרק ט
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי הזכיר מגפות בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו. ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כאשר פחד מזאת. ואמר ה' הצדיק[1] אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ:
(טו) כִּי עַתָּה כשהיה הדבר של בהמות שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ כלומר היתה דעתי לשלוח יד כמו כן בך ובעמך למות בדבר והיית נכחד מן הארץ[2]:
(טז) וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפוץ במות המת[3] וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ להודיעך שטותך שאמרת לא ידעתי את ה'[4]:
(יז) עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל כובש אותם לעבדים כדכתיב (ירמיה ל"ד) וכבשום לעבדים[5] ולשפחות בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם:
(יח) הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם להגדיל להפליא לפי שאין הגשמים יורדים במצרים תמיד ולא הברד ועל כן היה הפלא גדול יותר[6] לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה:
(יט) וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז קבץ כלומר אסוף - אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ בברד היה מכה באילנות ובעשבי האדמה, שעליהם היתה עיקר הגזירה, לכך הזהירם להציל הבהמות[7]:
(כ) והסיבה שאני מזהירך הוא מפני ש - הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְקֹוָק מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים:
(כא) וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר יְקֹוָק וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה: פ
(כב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם האויר נקרא שמים[8] וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיקֹוָק נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה הפך מתולדתה, שתולדתה לעלות למעלה[9] וַיַּמְטֵר יְקֹוָק בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כד) וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד בחוזק תנועת הברד ברדתו נלהב האויר ונתן קולות[10] אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי:
(כה) וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה במה שנתפוצץ זה הברד עליהם ונאחז האש בשערות ובבגדים ונשרפו משא"כ אלו היה ברד מוקשה לבד לא היה הורג את מי שכחו יפה לסבול הכאת הברד[11] וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר זאת היתה מכה קשה שהרג אדם ובהמה ושבר עץ השדה[12]:
(כו) רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד בעבור שנטה ידו על השמים והוריד הברד היה ראוי שירד גם על ארץ גשן, שהאויר שלה ושל ארץ מצרים אחד הוא, ולכן פירש הכתוב שניצל אויר ארץ גשן בעבור ששם בני ישראל[13]:
(כז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם אודה לה' כי חטאתי לו והוא יְקֹוָק הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים שמרדנו בדברו מאז ועד עתה[14]:
(כח) הַעְתִּירוּ אֶל יְקֹוָק וְרַב כי רב להושיע הוא שלא יהיו[15] מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד להתעכב במצרים[16]:
(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אמרו המפרשים כי לא יוכל לפרוש כפיו במצרים בעבור שמלאה אלילים[17] אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְקֹוָק הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד כל זה יהיה יחדיו כמו רגע, שלא כמנהג הטבע לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיקֹוָק הָאָרֶץ לא בשביל שאחשוב שכבר שבתם בתשובה, כי אמנם -[18]:
(ל) וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהִים עדין אינכם יראים שהרי החטה והכוסמת לא נכו ועדיין יש לכם לאכול[19]:
(לא) וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה נשברה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו. וכן וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה[20]:
(לב) וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה[21]:
(לג) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְקֹוָק וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה:
(לד) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו בא וראה מה רב רשעם של פרעה ועבדיו כי אף על פי שהחטה והכסמת לא נכו, ומשה התפלל, וראה פרעה כי חדל כל הרע בתפלתו, כי באופן אחר היה כלה גם יתר הפלטה, מכל מקום הוסיף פרעה לחטוא והכביד לבו במזיד הוא ועבדיו[22]:
(לה) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך בְּיַד מֹשֶׁה בנבואה שנאמרה למשה, וכן כל ביד משה[23]: פ
סליק פרשת וארא
נביא
ירמיה פרק כו
טז וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים אֵין לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ:
יז וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ צדיקים. וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר:
יח מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי מיכה הנביא מהעיר מָרֵישָה. הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר שמיכה, ניבא על חורבן ירושלים, ושבו בתשובה:
יט הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ האם הרגוהו?! חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת יְקֹוָק וַיְחַל אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק אֶל הָרָעָה יְקֹוָק התחרט מהרעה שחשב לעשות, משום ששבו בתשובה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ להמית את ירמיהו:
כ תשובת הכהנים והנביאים לזקנים: וְגַם אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם יְקֹוָק אוּרִיָּהוּ בֶּן שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים וַיִּנָּבֵא עַל הָעִיר הַזֹּאת וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּכֹל דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ ניבא בימי יהויקים על חורבן ירושלים:
כא וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וְכָל גִּבּוֹרָיו וְכָל הַשָּׂרִים אֶת דְּבָרָיו וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ הֲמִיתוֹ בקש להורגו וַיִּשְׁמַע אוּרִיָּהוּ וַיִּרָא וַיִּבְרַח וַיָּבֹא מִצְרָיִם ברח למצרים מפחד המלך יהויקים:
כב וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים אֲנָשִׁים מִצְרָיִם אֶת אֶלְנָתָן בֶּן עַכְבּוֹר וַאֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל מִצְרָיִם להביא את אוריה:
כג וַיּוֹצִיאוּ אֶת אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם וַיְבִאֻהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וַיַּכֵּהוּ בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נִבְלָתוֹ אֶל קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם אחר שהרגו, השליך נבלתו בבזין גדול:
כד אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן הָיְתָה אֶת יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת אֹתוֹ בְיַד הָעָם לַהֲמִיתוֹ אחיקם בן שפן הציל את ירמיהו, מידי העם שרצו להורגו:
ירמיה פרק כז
א בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם בֶּן יֹאושִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָה מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת רצועות, ומוטות עץ לקשור עול הבהמה לעגלה. וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ על צוואר ירמיהו:
ג וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן תשלח את המוסרות והמוטות אל המלכים האלה, (אלו חמשת המלכים שנתן נבוכדנצר, תחת ידו של צדקיהו).בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלַם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה:
ד וְצִוִּיתָ אֹתָם אֶל יְקֹוָק הֶם לֵאמֹר תצווה את השליחים, שיאמרו למלכים ששלחו אותם.נכֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹאמְרוּ אֶל יְקֹוָק כֶם:
ה אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת הָאָרֶץ אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי:
ו וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ:
כתובים
דניאל פרק ו'
| |
(טז) רעשו האנשים ההם על המלך ואמרו למלך! דע לך כי יש חוק לפרס ומדי, ואין לשנות חוק שהמלך גוזר.
(יז) אמר המלך: השליכוהו לגוב האריות והמלך צעק לו: אלוקיך שאתה תמיד עובד אותו, הוא יצילך. אותו הלילה היה ליל חג הפסח. בגוב האריות היו אלף ארבע מאות שישים וארבעה אריות. הסיבה שדניאל נענש בכך הוא בגלל שהוא נתן לנבוכדנצר עצה ונבוכדנצר קרא לו על שם הע"ז שלו, והתורה אמרה פסילי אלוהיהם ישרפו באש. משמים נתנו בליבו של דריוש להליך אותו לבור האריות ולא לכבשן האש כי שם לא הייתה לו תקומה. ולא ירד דניאל לגוב האריות אלא כדי שיעשה לו הקב"ה ניסים ונפלאות ויתקדש שמו הגדול בעולם.
(יח) לאחר שהשליכו את דניאל לגוב האריות, הביאו אבן גדולה לסתום את פי הבור והמלך חתם את טבעתו ובטבעות גדוליו כדי שהם לא יחליטו להרוג אותו במיתה אחרת כגון בסקילה, והם לא רצו שהמלך פתאום יתחרט ויוציא אותו מגוב האריות. ברגע שדניאל ירד לבור האריות, נעשו האריות לפניו כבהמות. אותו הלילה נעשה נס ומלאך הביא את הנביא חבקוק מארץ יהודה ואורחת פועלי שדהו והוא ישב עם דניאל ואכל ושתה עימו והודו לה' יתברך על הנס הנפלא, ואח"כ המלאך החזיר אותו.
(יט) כל אותו הלילה הייתה שנתו של דריוש נודדת ולא הכניס שום דבר לפיו.
(כ) מיד עם אור השחר מיהר דריוש אל גוב האריות.
(כא) כשהתקרב לגוב האריות קרא אליו: דניאל עבד אלוקים חי! אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד יכול להצילך מן האריות?
(כב) דניאל היה קורא קריאת שמע, ולא ענה לקריאתו. כשסיים ענה למלך:
(כג) ה' שלח את מלאכו שסגר את פי האריות הרבים שהיו בבור, והם לא עשו לי כלום לפי שנמצאה לי זכות לפני הקב"ה, וגם כלפיך לא עשיתי שום פשע.
(כד) שמח המלך לשמוע שלא קרה לדניאל כלום, והוא צווה להעלות את דניאל מן הבור ולא נמצאה בו שום חבלה כי האמין בה'.
(כה) אחר כך הלכו וקראו לשרים שהלשינו על דניאל וסיפרו להם שדניאל ניצל משיני האריות. מיד אמרו השרים שהסיבה שהם לא טרפו את דניאל היא כיוון שהם היו שבעים. אמר המלך, אם הם שבעים, הלילה אתם תלונו איתם, וציווה להשליכם לבור יחד עם נשותיהם ובניהם סך הכל 366 אנשים. ברגע שהושלכו לבור, התנפלו עליהם האריות מיד וטרפו אותם.
(כו) אחר כך כתב דריוש המלך לכל העמים האומות והלשונות.
(כז) ממני נתנה הוראה שבכל שלטון מלכותי יהיו יראים ופוחדים מפני אלוקיו של דניאל שהוא חי לעולמים ומלכותו עד סוף ימי עולם.
(כח) הוא ממלט ומציל ועושה אותות ומופתים בשמים ובארץ אשר הציל את דניאל מיד האריות.
(כט) ודניאל המשיך בגדולתו בכל מלכות דריוש ולאחריו במלכות כורש הפרסי.
|
(טז) בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְאָמְרִין לְמַלְכָּא דַּע מַלְכָּא דִּי דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּי כָל אֱסָר וּקְיָם דִּי מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָה:
(יז) בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל וּרְמוֹ לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אֱלָהָךְ דִּי אנתה אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ:
(יח) וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי דִּי לָא תִשְׁנֵא צְבוּ בְּדָנִיֵּאל:
(יט) אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵיכְלֵהּ וּבָת טְוָת וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קָדָמוֹהִי וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי:
(כ) בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם בְּנָגְהָא וּבְהִתְבְּהָלָה לְגֻבָּא דִי אַרְיָוָתָא אֲזַל:
(כא) וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא לְדָנִיֵּאל בְּקָל עֲצִיב זְעִק עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דָּנִיֵּאל עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא אֱלָהָךְ דִּי אנתהאַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן אַרְיָוָתָא:
(כב) אֱדַיִן דָּנִיֵּאל עִם מַלְכָּא מַלִּל מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי:
(כג) אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כָּל קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי וְאַף קדמיך קָדָמָךְ מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵת:
(כד) בֵּאדַיִן מַלְכָּא שַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל אֲמַר לְהַנְסָקָה מִן גֻּבָּא וְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן גֻּבָּא וְכָל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ:
(כה) וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיו גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל וּלְגֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ אִנּוּן בְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן וְלָא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּי שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא וְכָל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ:
(כו) בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דארין דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא:
(כז) מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֹן זאעין זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי דָנִיֵּאל דִּי הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל וְשָׁלְטָנֵהּ עַד סוֹפָא:
(כח) מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא דִּי שֵׁיזִיב לְדָנִיֵּאל מִן יַד אַרְיָוָתָא:
(כט) וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ פרסיא פָּרְסָאָה:
|
משנת ההלכה
מלאכת טוחן
ה. כלים המיוחדים לטחינה כגון מטחנה מכתשת או מגרדת אסור לטחון בהם בכל אופן אפילו סמוך לסעודה שהרי זה דרך חול ודמי לשחיקת תבלין במכתשת וה"ה בכלי אחר המיוחד לכך (מ"ב שם ס"ק כו לו)
ו. סכין המיועדת לקציצה כגון סכין גדולה המיוחדת לקציצת ירקות דינה ככלי המיוחד לטחינה ולפיכך אסור[24] להשתמש בה לצורך חיתוך ירקות דק דק אפילו סמוך לסעודה[25] (מ"ב שם ס"ק מה)
ז. כלי המיוחד לחיתוך בצלים וכיו"ב כגון מעבד מזון ידני או מערכת סכינים המותקנת בציר וקפיצים דינו ככלי המיוחד לטחינה ואסור להשתמש בו בשבת (שמירת שבת כהלכתה פ"ו סעי' ג)
ח. מקצץ ביצים וכיו"ב או סכין המיוחדת לחיתוך דק של גבינה מותר להשתמש בו בשבת ואין דינו ככלי המיוחד לטחינה (שמירת שבת כהלכתה שם)
ט. י"א שאין למרוח או למעך פירות חיים כבננה אבוקדו וכיו"ב[26] על אף שאינם נפרדים לחלקים נפרדים אלא חוזרים ונדבקים מיד ונעשים כעין עיסה (חזו"א או"ח סי' נז ד"ה לענין טוחן שמירת שבת כהלכתה שם סעי' א ז) וי"א[27] שכיון שאינם מתפוררים אלא רק נמעכים אין בו משום טוחן אמנם לצאת ידי דעת המחמירים ראוי לעשות הטחינה בשינוי כגון בקת המזלג וכיו"ב אבל תאנים יבשים וכיו"ב שנטחן לרסיסים אך מפני שיש בהגרוגרות דבר המדביק נדבקים הרסיסים זה לזה ואף אחר שנדבקו ניכרין שהם רסיסים שנדבקו זה לזה בזה לכו"ע הוא טחינה (אגר"מ שם ס"ק ב)
[1] אבע"ז
[2] רשב"ם
[3] ספורנו
[4] רשב"ם
[5] רשב"ם
[6] רבינו בחיי
[7] פי' הטור
[8] אבע"ז
[9] אבע"ז
[10] ספורנו
[11] העמק דבר
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] ת"א
[17] אבע"ז
[18] ספורנו
[19] חזקוני
[20] רש"י
[21] רש"י
[22] ספורנו
[23] חזקוני
[24] אמנם בערוה"ש שם סעי' ט כתב "ולא נהירא לי כלל שהרי זהו ג"כ סכין ובריב"ש [סי' קפ"ד] חשש לאסור לגרור גבינה במורג חרוץ וקורין לזה רי"ב אייזי"ן שזהו עשוי לטחון דק דק כקמח ובזה שפיר הוי מלאכת טוחן אבל הסכין שקורין הא"ק מעסע"ר הרי הוא סכין העשוי בתמונת חצי עיגול והוא כסכין דעלמא ולמה נאמר שבנות ישראל עושות שלא כדין" ועיין אג"מ ח"ד סי' עד ס"ק א שכתב שהעיקר כדברי הערוה"ש "שצדק מאד, אבל מן הראוי להחמיר בלא צורך גדול".
[25] ועיין שמירת שבת כהלכתה פ"ו הערה ט בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שנסתפק דאפשר דכמו שמותר לחתוך בסכין לאכול מיד ה"ה נמי מותר לחתוך בכלי כזה שמיוחד אך ורק לחתוך בו סמוך לסעודה ואין בזה משום עובדין דחול כיון שמיוחד לאכול לאלתר ועיין בשולחן שלמה אות יב ב שכלי המיועד למיעוך תפו"א מבושלים אפשר שיש בו דין כלי המיוחד לטחינה
[26] אא"כ הם כ"כ רכים שכשאוחז מקצת הפרי אין השאר נגרר אחריו שאז הרי הם כטחונים (שמירת שבת כהלכתה שם הערה יח)
[27] דענין טחינה הוא כשנעשו פירורין ורסיסין דקין כטחינת קמח וכדומה וכאן נשאר רק חתיכה אחת אך שנעשה רך מאד בלחות הרבה וגם המראה לא נשתנה, והחזו"א בעצמו שם בד"ה ולהאמור כתב שכעין זה לא הוי טחינה דכתב דמיירי שאינן נפרכין לרסיסים אלא נעשין רכין ואין זה טחינה, וכן מסתבר בפשיטות שלכן לא שייך טחינה כלל בריסוק בננות, ולכן לא מובן מש"כ החזו"א דבשחיקת בננות לפני התינוקות בשבת איכא איסור טחינה, ומה שכתב אחר זה לענין חיוב טוחן אין נפקותא בין דבר יבש שמתפרד לרסיסים נפרדים ובין דבר רטוב שמתדבק בטחינתו לגוש עב שהרי דבלה וגרוגרות שנכתשין מתדבקים לגוש ומ"מ יש בהן משום טוחן, דל"ד כלל דגרוגרות הא הם תאנים יבשים שנטחן לרסיסים אך מפני שיש בהגרוגרות דבר המדביק נדבקים הרסיסים זה לזה ואף אחר שנדבקו ניכרין שהם רסיסים שנדבקו זה לזה לכן הוא טחינה ואינו כן שחיקת בננות שא"א ע"י שחיקה לעשותן רסיסין אלא הוא בכל שחיקה שיהיה לא מתפרדין לפירורין אלא שהוא דבר אחד כמתחלה אלא שנעשה רך מאד בלחות הרבה כידוע וגם בדקנו בעצמנו ששחקנו גרוגרות ושחקנו בננה על ריב אייזין (מגררת) וראינו שהוא כן. ולכן יש להתיר לשחוק בננות לתינוקות סמוך לאכילתן גם במזלג כדרך שהנשים שוחקות להתינוקות. ולכן למעשה אם אפשר לשחוק שיהיה טוב להתינוקות גם בקתא טוב לעשות כן לצאת גם שיטת החזו"א אבל אם הוא דבר קשה לפניה מותרת לשחוק גם במזלג (שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה