מקרא
(יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְקֹוָק עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כבר הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם אז - [1]: פ
(כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן הוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו, שגם הוא נביא וקדוש ה'[2] אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם משה אמר שירה לאנשים הוא אומר והם עונין אחריו ומרים אמרה שירה לנשים[3] שִׁירוּ לַיקֹוָק ואמרו כל השירה, אלא על ידי שכתב כבר כל השורה לא הזכיר כאן אלא תחלתה[4] כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: ס
(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל אע"ג שהיו העננים הולכים לפניהם וא"כ היה לישראל ליסע בנסוע הענן. מכל מקום כך היה המדה בכל הליכות המדבר. שלא היה הענן זז מקומו עד שהכינו עצמם לנסיעה. והחלה ההכנה ע"פ דבר ה' ביד משה והכריחן משה תחלה להכין עצמם לנסיעה מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ מן הדר הכבושה והמיושבת[5] אֶל מִדְבַּר שׁוּר הוא מדבר איתן ושני שמות היו למדבר[6] וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:
(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה למרה[7] וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם ששם היו עד עתה מים מתוקים רק עתה נתהפכו להיות מרים, ולא יכלו לשתות מים ממרה, וזה היה נסיון חדש עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָהעתה נתחדש זה השם על פי דבר החדש שנתהוה שם[8]:
(כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה היה ראוי שיתפללו אל ה' שיתן להם מים, והם באו בתרעומות על משה, שזה סימן שלא היה לבבם שלם עדיין[9]:
(כה) וַיִּצְעַק בתפילה[10] אֶל יְקֹוָק וַיּוֹרֵהוּ לימד אותו יְקֹוָק עֵץ שהעץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ אם יקבל החק והמשפט אשר שם לו, ולא יחזור לסורו[11] והתחיל להוכיחם שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם והוא יעשה צורכיהם. והיאך שם לו חוק ומשפט? שאמר להם -[12]:
(כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע שיבין מה מצווה לעשות לְקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה אלו מצות עשה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו אלו מצות לא תעשה וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה שלא יעבור עליהם. כמו ולא תלכו בחקות הגוי. וחקת השם שלא יעשו כמעשיהם[13] אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם שעשיתי מימיהם דם ולא היה להם מים לשתות לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק רֹפְאֶךָ אשר רפאתי למים. כדכתיב לשון זה באלישע כשריפא המים. כל המחלה במים מדבר. כדכתיב וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך[14]: ס
(כז) וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים מספר שבאו למקום טוב, הפך ממרה, כי באלים עינות רבים והם מים מתוקים, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים, ולכן אמר[15] וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם:
שמות פרק טז
(א) וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם אחז הכתוב דרך קצרה, כי בנסעם מאילים חנו על ים סוף, ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סיןוכאשר נסעו מאלים חנו על ים סוף, ונסעו משפת הים ונכנסו עוד לתוך המדבר ועשו בו מסעות, דפקה ואלוש, ונסעו מאלוש, אשר הוא במדבר סין, וחנו בסיני[16] וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ב) וילינו וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְקֹוָק בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב: ס
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ צורך אכילת יום ילקטו ביומו ולא ילקטו היום לצורך מחר[17] לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא מתוך שבכל יום ויום עיניהם תלויות למזונותיהם אלי מתוך כך יאמינו בי וילכו בתורתי[18]:
(ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו לצורך שבת וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם אע"פ שבכל יום לא מצאו אלא עומר לגלגולת ביום הששי ימצאו כפליים שני העומר לאחד[19]: ס
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְקֹוָק הוֹצִיא אֶתְכֶם ולא כמו שאמרתם כי הוצאתם אותנו מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם לגמרי מארץ מצרים, כי יוציאכם גם ממנהגיה, שהייתם יושבים שם על סיר הבשר, בלתי זמן סעודה קבועה כבהמות[20]:
(ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְקֹוָק כי היה הפלא במן גדול מאד, כי השליו הגיז אותו מן הים (במדבר יא, לא) ברוח כדרך העולם, אבל המן עתה נוצר להם יצירה חדשה בשמים, כענין מעשה בראשית ובפלא הגדול אשר יעשה לכם בבקר תראו את כבוד מלכותו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו[21] בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְקֹוָק וְנַחְנוּ מָה אנחנו חשובים[22] כִּי תלונו תַלִּינוּ עָלֵינוּ:
(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְקֹוָק לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל מה שהתפללנו שיתן ה' לכם המזון בערב, בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם, רצוננו שיתן לכם בערב בשר לאכול, ולא לשבוע כמנהג המצרים אשר אין לפניהם בלתי אם גוייתם וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בלבד לשבוע, שיהיה מספיק די שבעכם בִּשְׁמֹעַ יְקֹוָק אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְקֹוָק ומה שהתפללנו שתראו את כבוד ה', רצוננו שיתן לכם אלה בענין שיראה לכם שתלונותיכם הם עליו, ושהוא שמע את תלונותיכם[23]:
(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְקֹוָק כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם ע"י תלונתם שהראו שמאסו את דבר ה' ולא ילכו אחריו עוד במדבר בארץ לא זרועה, על ידי זה התרחקו מאת ה', צוה אל אהרן שיאמר להם דברי תוכחה ויחזירם בתשובה, ויאמר להם שיקרבו לפני ה' כמו שהיו תחלה עם קרובו ואלהים קרובים אליו, כי שמע ה' את תלונותיכם, וע"כ צריכים לשום לב לשוב אליו, בל יתרחק מהם ע"י תלונותיהם[24]:
(י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר להתקרב לעמוד הענן[25] וְהִנֵּה כְּבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בֶּעָנָן: פ
נביא
ירמיה פרק לב
יב וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי בן שַׁלֻּם דודו. וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
יג וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר:
יד כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים שים השטרות בכלי חרס, שיִשָמְרוּ ימים רבים (עד שישובו מהגלות):
טו כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
טז וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לֵאמֹר:
יז אֲהָהּ יְקֹוָק אֱלוֹהִים הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר אין דבר שהוא מופלא ממך. (מובדל ומופרש מיכולתך):
יח עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים אלפי דורות מקבלים שכר הצדיק. וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם כשאוחזים במעשי אבותיהם. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
יט גְּדֹל הָעֵצָה עצות יְקֹוָק גדולות וחשובות. וְרַב הָעֲלִילִיָּה רב המעשים. אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו:
כ אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם בבנ"י ובמצרים. וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה ששמך מפורסם בעולם:
כא וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל:
כב וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
כג וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ וּבְתוֹרָתְךָ לֹא הָלָכוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשֹוֹת לֹא עָשֹוּ וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת ולכן באה עליהם, כל הרעה הזאת:
כד הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת עפר, ששפכו האוייבים מול החומות לעלות עליהם לכבוש העיר. בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר מפני שהאנשים בעיר כבר נחלשו מהמתים שבהּ כאילו, כבר העיר נתנה ביד הכשדים. וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה מה שאמרת שהעיר תלכד אתה רואה שכך נהיה:
כה וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי יְקֹוָק אֱלוֹהִים קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים:
כתובים
דניאל פרק יא
(טו) וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה הוא תל העפר העושים מול העיר לעלות עליו ללחום על העיר וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת ממלך הנגב וּזְרֹעוֹת צבאותיו של מלך - הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ במלחמה והגם שישלח נגדו אח"ז - וְעַם מִבְחָרָיו בכל זאת וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד כי לכד את מבצר צידון וגת שהיו למלך מצרים, ושריו ששלח לא יכלו להצילם מידו: (טז) וְיַעַשׂ מלך הצפון הַבָּא שבא אֵלָיו אל ארצות מלך הנגב כִּרְצוֹנוֹ שכבש מידו כל מחוזות סוריא שהיו למלך מצרים וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי ארץ ישראל שם עמד עם מחנהו וְכָלָה בְיָדוֹ ואז גמר הכיבוש הזה מארץ סוריא וכל הארץ היתה כולה בידו וברשותו: (יז) וְיָשֵׂם פָּנָיו אחר שכבש אנטיוכוס כל הארצות חוץ ממצרים אשר היו בידי סילייקוס נקאטור, שם פניו ללכת לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ לכבוש את ארץ מצרים עצמה ששם תוקף מלכות מלך הנגב ובגלל שהתירא שלא יבואו הרומיים לעזרת מצרים, לכן בחר לקחת את המלכות בערמה וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה עשה את עצמו כאלו רוצה להתפשר עם מלך מצרים וליישר עמו ההדורים וּבַת הַנָּשִׁים בת אחת שהיה לו מנשיו יִתֶּן לוֹ יעד את בתו קעלאפטרא למלך מצרים וחשב שהיא תחזדיק בידו לקחת מיד בעלה את מצרים לְהַשְׁחִיתָהּ וחשב שעי"כ ישחית את מלכותו, בעזרת בתו וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא לוֹ תִהְיֶה אבל בתו נשארה נאמנה לבעלה ולא הלכה בעצת אביה בזה, כי היתה נאמנת לבעלה: (יח) וישב וְיָשֵׂם אח"כ שם אנטיכיוס פָּנָיו לְאִיִּים וְלָכַד רַבִּים הרבה איים שהיו בעלי ברית הרומיים, וגם נכנס באיי ארץ יון והתגרה בזה מלחמה עם הרומיים בעצת אניבאל שהסיתתו לזה וְהִשְׁבִּית קָצִין (לוציאוס ספיציא) שר הרומיים שמינו הרומיים על הארץ שם, נצח אותו במלחמותיו חֶרְפָּתוֹ לוֹ לאנטיוכוס וכאשר שלח לבקש שלום מאת הרומיים, השיב שר הרומיים שהרומיים לא ירך לבבם עת יתנצחו ולא ירום לבבם עת ינצחו, ושגם עתה לא יבקשו ממנו - בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ רק מה שבקשו קודם שנצחו, והוא שיסתלק ממשלתו בחלק גדול מסוריען ושישיב הוצאות המלחמה י"ב אלף טאלענטע בי"ב שנים, ולא בקשו לקחת כל מלכותו רק להשיב לו חרפתו ולא יותר: (יט) וְיָשֵׁב פָּנָיו אנטיכיוס הלך בחזרה לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ לגייס את המס אשר התחייב לתת לרומיים, ושמע כי נמצא אוצר גדול בבית עכו"ם אחת, ושלל אותה, וע"ז חרה מאד אף העם וְנִכְשַׁל וְנָפַל והרגוהו בסתר וְלֹא יִמָּצֵא ולא נודע מקומו איה: (כ) וְעָמַד עַל כַּנּוֹ אחר אנטיכיוס הגדול בנו סעליקוס פהלאפאטער מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ הֶדֶר מַלְכוּת שכל הדר מלכותו היה מה שהיה עובר לנגוש המס, (ובדרך הלצה אמר שזה היה כבוד הדר מלכותו) שכל ימי מלכותו משך י"ב שנים לא עשה שום מלחמה וכל דבר רשום, רק מה שעבר בערים לנגוש המס שהיה צריך לתת להרומיים בכל שנה וּבְיָמִים אֲחָדִים שנים מועטות של מלוכה יִשָּׁבֵר שמת ע"י קשר של עבדיו וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָה לא היה לו אף ע"י מרד בפנים ולא מלחמה עם אויב מחוץ רק שמת בסם המות: (כא) וְעָמַד עַל כַּנּוֹ נִבְזֶה הוא אנטיכיוס הרשע שהיה בזוי במדותיו ובמעשיו וְלֹא נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת כי אחיו הגדול השאיר אחריו בן יורש עצר וּבָא בְשַׁלְוָה בדברי שלוה כי במות אחיו היה ברומי ובא משם וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת שע"י חנופה ודברי חלק פעל מאת שרים ואילי הארץ לעזור לו על המלוכה: (כב) וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף הם חיילי העמים יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ וְגַם נְגִיד מלך מצרים שהיה עמו ב - בְּרִית נשבר בפני: (כג) ומספר איך ארע שהתגבר על מצרים שהלך למצרים לבקר את אחותו קלעאפטרא המלכה אמו של מלך מצרים וּמִן וע"י הִתְחַבְּרוּת שהיה לו אֵלָיו עם מלך מצרים שהיה דודו יַעֲשֶׂה מִרְמָה שבא בפמליא קטנה כדרך אנשי ברית וְעָלָה וְעָצַם בִּמְעַט גּוֹי שם התגבר כי לא נשמרו ממנו אנשי הארץ: (כד) בְּשַׁלְוָה בא לבקר כדרך ידיד ובן ברית ולכן - וּבְמִשְׁמַנֵּי מְדִינָה יָבוֹא וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר ושלל מהם שלל רב ורכוש וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו איך לכובשם וְעַד עֵת כי שב לנוח בימות החורף ולחזור לשנה הבאה, כי ג' פעמים בא לארץ מצרים: (כה) וְיָעֵר כֹּחוֹ וּלְבָבוֹבפעם השנית התעורר בכוחו בא תיכף בכח גדול עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב תלמי פאלימעטר בְּחַיִל גָּדוֹל וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה לַמִּלְחָמָה נגדו בְּחַיִל גָּדוֹל וְעָצוּם עַד מְאֹד אבל וְלֹא יַעֲמֹד כִּי יַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת כי הוא שחד את שרי צבאותיו: (כו) וְאֹכְלֵי פַת בָּגוֹ מאכלו של מלך הנגב יִשְׁבְּרוּהוּ את מלך הנגב ועל ידי כן וְחֵילוֹ של אנטיוכוס יִשְׁטוֹף וְנָפְלוּ חֲלָלִים רַבִּים ובא בידו המלך פאלימעטר אבל לא החזיקו כשבוי אלא כקרוב משפחה:
משנת ההלכה
מלאכת לש
א. מן התורה אין לישה אלא בבלילה עבה ולפיכך אין היתר לכתחילה ללושה בשבת אפילו ע"י שינוי[26]. אבל בלילה רכה[27] אין איסורה אלא מדרבנן לפיכך התירו חז"ל להכין בלילה רכה אם נעשית ע"י שינוי.
ב. ובבלילה רכה התירו גם אם אינו שנוי גמור[28] כלומר שישנה את סדר הנתינה שאם בימות החול רגיל ליתן את המשקה לתוך היבש ישנה ויתן את היבש לתוך המשקה וכן להיפך
ג. יקפיד ליתן את כל המשקה בבת אחת ולא יפסיק באמצע הנתינה[29] וכן[30] ישנה באופן הלישה כלומר שיערבם בידו[31] או באצבעו או ע"י נענוע הכלי או אם אינו יכול יערב את הבלילה בכלי שתי וערב אפילו כמה פעמים[32] (מ"ב ס"ק סג סו סח) וטוב שיוציא את הכלי שמערב על ידו כל פעם מן הבלילה בין השתי לערב[33] (חזו"א שם ס"ק ו ד"ה שתי)
ד. אם אין ידוע דרך הנתינה בחול או שפעם עושים כך ועם כך י"א שיעשה שינוי המפורש בגמרא כלומר שיתן המאכל תחלה ואח"כ המשקה. וטוב להחמיר שלא לערב בכף רק מנענע הכלי עד שיתערב לפיכך הרוצה לערב קמח מצה במשקה בבלילה רכה יתן המשקה לתוך קמח המצה וטוב שישנה את צורת העירוב כלומר שיערב בכלי וכדומה (מ"ב שם ס"ק נז) וי"א שאין לו תקנה כיון שאין לו מה לשנות (חזו"א שם ס"ק ה ד"ה ולדעת)
[1] רשב"ם
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] חזקוני
[5] העמק דבר
[6] אבע"ז
[7] רש"י
[8] מלבי"ם
[9] מלבי"ם
[10] ת"א ת"י
[11] ספורנו
[12] רשב"ם
[13] אבע"ז
[14] רשב"ם
[15] אבע"ז
[16] רמב"ן
[17] רש"י
[18] רשב"ם
[19] רשב"ם
[20] ספורנו
[21] רמב"ן
[22] ת"א
[23] ספורנו
[24] מלבי"ם
[25] ספורנו
[26] הנה בגמרא איתא דברייתא דמתיר גיבול ע"י שינוי ע"כ ר' יוסי ב"ר יהודה היא דאינו מחייב בנתינת מים [דאל"ה מנתינת מים ליחייב דבנתינת מים לא שייך שינוי] וכתב בפמ"ג דלדעת התוספות בשבת י"ח הנ"ל דס"ל דבדבר דלאו בר גיבול לכו"ע חייב בנתינת מים ע"כ דקמח קלי שהוזכר בו שינוי דמעט מעט בר גיבול הוא והותר הגיבול ע"י שינוי דמעט מעט וכתב דלפ"ז גם בקמח שאינו קלי מותר ע"י שינוי דמעט מעט לתרנגולים ע"ש וראיתי בספר נשמת אדם שהשיג עליו בזה וכתב דלפי מאי דקיי"ל חצי שיעור אסור מן התורה בודאי גם במעט מעט אסור מן התורה ולא הותר זה כ"א בקמח קלי דלאו בר גיבול הוא ולדעת התוספות וסייעתם דס"ל דקמח קלי בר גיבול הוא מפרש מה שאמר הגמרא על יד על יד דהיינו ע"י שינוי דכלאחר יד ונסתייע בזה מדברי רש"י אבל באמת חלילה לנטות בזה מדברי הראשונים היינו הרי"ף כתב בהדיא דפירושו מעט מעט וכן בפירוש ר"ח וכן כתב בערוך ערך יד וכן משמע מהרמב"ם וכן בגמרא ע"ג י"ט וקובץ על יד ירבה דהתם מוכח שפירושו מעט מעט אך לפ"ז חזרה קושייתו על מקומה דהא קיי"ל חצי שיעור אסור מן התורה ונ"ל דבאמת הדין עם הנשמת אדם דקמח בעלמא יש איסור מן התורה אף בחצי שיעור ולא הותר בקמח קלי משום זה וטעם ההיתר נ"ל לדעת התוספות משום דע"י מה שמיבשין הקליות בתנור ועושין אותן שיהיו ראוין לאכילה הוא חשיב כמו דבר שנאפה ונתבשל ולכך אף דע"י נתינת מים שנותנין בתוכו אח"כ הוא מתגבל אין זה חשיב כמו מלאכת לישה אלא כמו תיקון אוכל בעלמא דדרך אכילתו בכך והוא חשיב כמו רוטב שנותנין בתבשיל ואין זה מלאכה דאורייתא ולכך הותר מעט מעט דחשיב קצת שינוי א"נ דכוונת הגמרא מעט מעט הוא ג"כ דוקא בעת האכילה ומשום דדרך אכילה בכך אבל בסתם קמח אין טעם להתיר לישה לתרנגולים אפילו בפחות מכשיעור משום דקי"ל חצי שיעור אסור מן התורה בכל מלאכות (בה"ל שם ד"ה שמא יבוא) וא"כ לפ"ד אין מועיל היתר של מעט מעט אלא ממש סמוך לאכילה בדבר הראוי לאכילה מיד ועיין בחזו"א שם ס"ק א שכתב שאפשר שהיתר מעט מעט נאמר גם בדבר שהוא בר גיבול בבלילה עבה אם רגילותו ללוש בכמות גדולה אבל כיון דלא פסיקא ליה מילתא ובאיזה אופן חז"ל התירו אין לסמוך על היתר זה
[27] ועיין שביתת השבת לש בבאר רחובות ס"ק לו שכתב דגדר בלילה רכה היינו כל דבר שדרך לבחוש הגם שאין ראוי לשתיה אלא רק ללעוס אבל בחזו"א שם ס"ק ט ד"ה קנו כתב "דרכה היינו שנשפך ונרוק אבל אכתי הן גוש ולא נוזל" ואפשר דאידי ואידי חד שיעורא הוא
[28] עיין חזו"א שם ס"ק ב ד"ה ונראה ששינוי סדר הנתינה אינו שינוי גמור שאל"כ היה מותר אף בבלילה עבה ועיי"ש שאפשר שהעברה מכלי לכלי ושתי וערב אפשר שחשיב שינוי גמור "אבל בהיות שאין אנו בקיאין בדברי סופרין ובטעמיהן אין לנו אלא מה שאמרו חכמים"
[29] חזו"א שם ס"ק ח ד"ה הא דמותר
[30] בחזו"א שם ס"ק ה ד"ה ומשמע כתב שברכה אין צריך שינוי בגיבול אלא מהני שינוי באופן הנתינה לחוד ודלא כתרוה"ד סי' נג אבל במ"ב ס"ק נח כתב גבי קרין שיעשה רכה וישנה בנתינה ובאופן הגיבול משמע שצריך שניהם
[31] ואע"ג שגיבול ביד גיבול יפה הוא מ"מ נחשב שינוי שאין דרך לעשות כך דמאכל חמורים הוא ולפ"ז אם לובש גמי או שפופרת של מתכת על אצבעו אסור כדין טורף בכלי ואין חילוק בין מערב בידו למערב באצבעו (חזו"א שם ס"ק ח ד"ה הא ומ"מ לכאורה יהיה מותר בשתי וערב כדין מערב בכלי)
[32] כמבואר בבה"ל סי' שכד סעי' ג בבה"ל ד"ה ומעביר
[33] דאל"כ הרי יש כאן סיבוב אמנם אפשר שועשהו באופן שחוזר מאמצעו (שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה