מקרא
בראשית פרק כד
(נג) וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי תכשיטי כֶסֶף וּכְלֵי תכשיטי[1] זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה ובכלים אלו קידש אותו כדין שליח ליצחק וּמִגְדָּנֹת פירות ודברים מתוקים נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ ולא כלי כסף וזהב, שאם יתן להם כלי כסף ישארו שמה, לכך לא נתן להם אלא מגדנות[2]:
(נד) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ בשמחת סעודת אירוסין[3] וַיָּלִינוּ לילה אחד שעל לינה שבמקרא לילה אחד הוא[4] וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי:
(נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ אבל בתואל לא היה צריך באיחור לפיכך לא דיבר, לפי שהיה יצחק קרובו, וחפץ בזיווג והוא זה שאמר לעיל הנה רבקה לפניך קח ולך[5] תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים שנה אוֹ עָשׂוֹר עשרה חודשים כי שנה אחת דין לתת זמן לבתולה, כמו שאמרו במגילה "מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש, כי כן ימלאו ימי מרוקיהן". וגם רבותי' אמרו "נותנין לבתולה שנים עשר חדש כדי לפרנס את עצמה". אבל מפני שהאיחור קשה עליו, אמרו או עשור אַחַר תֵּלֵךְ:
(נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיקֹוָק הִצְלִיחַ דַּרְכִּי וא"כ הנכם רואים שזהו רצונו של הקב"ה ומה שהיא צריכה תמרוקים - שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי ושם בביתו יהיה לה יותר מכאן[6]:
(נז) וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ אם היא מוכנה לצאת עמך עכשיו או שרוצה להתעכב בכדי להכין את עצמה ואז תלך עם שליח מעמנו[7]:
(נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ:
(נט) וַיְשַׁלְּחוּ ליוו אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ האומנת שלה כדי שלא תלך ללא מכר[8] וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו:
(ס) וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו ממך יצאו אותם הבנים שנאמר בהם בשעת עקידה ויירש זרעך את שער אויביו[9]:
(סא) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ בשביל שהלכו עמה אמה וקרובותיה, ולא יכלו לעזבה, כי נכמרו רחמם עליה בהפרדם ממנה, לכך אמר - וַיִּקַּח שחטפה מהם[10] הָעֶבֶדמכיון שע"י כלי הכסף והזהב היתה נשואה ליצחק א"כ אליעזר היה עתה כבר עבד שלה[11] אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ:
(סב) וְיִצְחָק בָּא חזר מִבּוֹא ממה שבא אל בְּאֵר לַחַי רֹאִי כלומר ששב לעירו ממה שבא לבאר כדי להתפלל כי שם היה לו מקום קבוע לתפלה, בשביל שנראה שם המלאך וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב קרוב לאותו מקום[12]:
(סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ לפני הקב"ה מלשון שיחה כלומר להתפלל[13] בַּשָּׂדֶה כדי שלא יפסיקוהו עוברי דרכים לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים בשובו מבאר לחי ראי לביתו היה דרכו מן הצפון לדרום והבאים מחרן לבית אברהם היה דרכם מן המזרח למערב לפיכך בנטותו מדרכו שהוא מן הצפון אל הדרום והלך לצד מזרח אל דרך הגמלים הבאים מארץ בני קדם חשבה רבקה שהיה הולך לקראתה[14]:
(סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק כשראתה שבא כנגדם, ידעה שבא אליהם לקרות בשלומם או להביאם לביתו, ועשתה דרך מוסר[15] וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל הטתה עצמה הצידה על הגמל לרכב כאשה בצניעות לפי שהיתה רוכבת כמו איש משום פחד הגמלים[16]:
(סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה שנראה הדור מכובד וטהור[17] הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:
(סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה ואיך ראה בחוש איך שדבר זה הוא חפץ ה' כמו שהודו לו בתואל ולבן[18]:
(סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: פ
נביא
מלכים ב פרק כה
(כה) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה בעבור זה הרג לגדליהו, בחשבו שאליו ראוי הממשלה, כי הוא מזרע המלוכה, ולא לגדליה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה הרג ישמעאל ואנשיו:
(כו) וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וַיָּבֹאוּ מִצְרָיִם כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים פן יאמרו הכשדים, אשר בעצתם נהרג גדליה פקיד המלך והכשדים אשר עמו: פ
(כז) וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ ובירמיהו נאמר בעשרים וחמשה, כי בכ"ה מת נבוכדנצאר ובכ"ו נקבר, והוציאהו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בחוצות, להודיע לכל שמת, ובכ"ז מלך ואז - נָשָׂא גידל ורומם אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא:
(כח) וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת דברים טובים ונחומים וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל:
(כט) וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא, להחליפם באחרות וְאָכַל לֶחֶם כלומר סעודה תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו:
(ל) וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו של יהויכין:
נשלם ספר מלכים ונביאים ראשונים, בעזרת שוכן הכרובים,
הנותן כח לעמלים.
ונזכה לראות בנחמת הנביאים בבנין בית עולמים.
כתובים
משלי פרק יב
(טז) אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ האוויל כשיכעיסוהו מיד ובגלוי נראה כעסו (ומתגלה בזיונו , בזה שכועס ועל מה שכועס) (ביום = בו ביום) וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם הערום אינו כועס ובזה מכסה בזיונו: (יז) יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק המדבר תמיד אמונה = אמת, בעדותו (כל שכן) יגיד דברי צדק וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה המדבר תמיד (איש-) מרמה גם בעדות ידבר שקרים: (יח) יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב יש מדבר (בוטה = דבור חזק) דברים רעים והורג בדבורו כדקירות חרב (לשון הרע) וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא המביא שלום בין אדם לחברו, מרפא למִבְטָא ההוא: (יט) שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד דברי אמת קיימים לעולם וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר דברי שקר עומדים אך רגע. (שקר אין לו רגלים) כשנודע השקר הוא מתבטל: (כ) מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע החורשים רע לבם מלא מחשבות האיך לרמות שלא יתגלה מה שחורשים, ותמיד הם בדאגה, וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה הם שמחים בשלום שעשו והמשלימים שמחים במי שיִעַצָם: (כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן לא יזדמן לצדיק אפילו בטעות לעשות רע וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע מלאים במעשים רעים בכונה: (כב) תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר מתעב המדברים שקר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ עושי אמת בהם ה' רוצה. (ואמר עושי , לא די שמדברים אלא גם עושים): (כג) אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת מכסה חכמתו וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת הכסיל מכריז האולת שבלבו: (כד) יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל העושים ביושר ובזריזות לבסוף הם ימשלו וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס המרמים סופם להיות נשלטים על ידי החרוצים וישלמו להם מס: (כה) דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה הדאגה מכופפת לבו וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה המדבר לו דבורים טובים בזה ישמח את לבו: (כו) יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק הצדיק מחפש ובודק מעשי חברו הצדיק לעשות אף הוא כמוהו (כי הצדיקים מעשיהם בצנעה) וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם הרשעים לומדים מחבריהם לעשות רשע ומתעים אחד את השני (דרך = בגלוי, שהרשעים מעשיהם בגלוי.): (כז) לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ הצד עופות ברמאות לא יספיק לשרוף כנפיהם (כדרך הציידים שלא יפריחו העופות ) ויעופו וישאר בלא כלום והכונה המרויח כסף ברמאות זה לא ישאר אצלו וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ (מסורס) ממונו הרב של החרוץ, נשאר אצלו כדבר יקר: (כח) בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים ההולך בדרך צדקה מביאתו לחיים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת ודרך ונתיב הצדקה ההולך בה מצילתו ממות:
משלי פרק יג
(א) בֵּן חָכָם מוּסַר אָב בן שהוא חכם זה מפני שאביו ייסר אותו וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה ובן לץ , הוא מפני שלא שמע גערה על מעשיו הרעים: (ב) מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב מהתורה שלמד בפיו יקבל טוב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס הבוגדים נפשם תאכל (יקבלו ענשם) גמול החמס שעשו:
משנת ההלכה
מצות הספד ובכיה על המת
א. כשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים[19] כראוי להן, ואפי' ברחובה של עיר ונספדות בין האנשים וחכמים[20] (שם סעי' ב')
ב. מי[21] שצוה שלא יספדוהו[22], שומעין לו. (שם סעי' י')
ג. קטן[23], בן כמה שנים יהיה כשמספידין עליו, עניים בני חמשה[24], וכן בבני זקנים[25] אפילו עשירים[26] כבני עניים ועשירים בני ששה. (שם סעי' ד')
ד. תינוק שיודע לישא וליתן, מספידין אותו במעשה עצמו; ואם אין לו מעשים, מספידין אותו במעשה אבותיו; ואם אין להם מעשים, מספידין להם במעשה קרוביו. ובני עשירים ובני חכמים, מוסיפין קצת על שבח מעשיהם[27]. (שם סעי' ה' ו')
ה. יש מקומות[28] שאינם נוהגים בהספד כלל (ערוה"ש שם סעי' ז' וי"ד)
[1] רשב"ם
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] מלבי"ם
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור פי' הטור והמדרש ידוע שבתואל מת כיון שניסה להרעיל את אליעזר ובא מלאך והחליף צלחותיהם
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רשב"ם
[8] ת"י
[9] רשב"ם וכתב זהו פי' ר' יוסף בר שמעון קרא
[10] פי' הטור
[11] ספורנו
[12] רמב"ן
[13] ת"א ת"י
[14] ספורנו
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] ת"א ת"י
[18] רבינו בחיי
[19] עיין ביאור הגר"א שם דמקורו מגילה כח ב' וספ"ב דר"ה וראיה ברורה לכאורה מהא דספד אאע"ה לשרה וכגמ' סנהדרין מ"ו ב' שו"ר שכ"כ בגשר החיים ח"א פי"ג אות ח' ועיי"ש שעל אשה גדולה במעשיה או אשת חבר חייבים הכל להספידה כמו על ת"ח
[20] שו"ת האלף לך שלמה חיו"ד סי' ד"ש הקשה דזה סותר לסי' שנ"ה סעי' א' דאין להעמיד מיטת אשה ברחוב משום ניוול וא"כ איך יספידוה התם והקשה עוד דאפי' להספידה במקום אחר אין ראוי דדרשי' גבי מרים במו"ק כ"ז "ותמת שם מרים ותיקבר שם דתיכף למיתה קבורה וא"כ אין להספיד אשה כלל (ודבריו צ"ע מהספידא דשרה) ועיין בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' צ"ג ושו"ת תעלומות לב ח"ג סי' י"ז דבימינו שמוציאים המת בכליבה ובארון אין חשש ניוול דכל החשש שמא ייצא ממנה דם לארץ ותבוא לניוול ובארון אין חשש זה ובמיוחד כשעושים "טהרה" כדת וכדין וא"כ א"ש ועיין שו"ת חיים ביד לר' חיים פאלאג'י סי' קכ"ה אות כ"א דכן היה המנהג באיזמיר להספיד אף לנשים ועיין גשה"ח ח"ב פ"ט סע' ד' אות ו' דביאר דמה שאין מניחין האשה ברחוב היינו למעמדות וכדו' אבל להספידה לכבודה ודאי דמניחין
[21] וכתב בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קע"ד דאם הוא גדול הדור המיקל שלא לשמוע לא הפסיד ואם הוא רשכבה"ג (רבן של כל בני הגולה) כתב שם וז"ל "והנה שמעתי מידידי הרב המאוה"ג החריף המפורסם מוהר"ל פישלס נ"י שראה בין כתבי קודש מאביו מ"ו הגאון מוהר"מ פישלס זצלה"ה שכתב ששמע ממורינו הרב הגאון נ"ע (הנודע ביהודה) כשהספיד על הגאון רשכב"ג בעל פני יהושע אב"ד ור"מ בק"ק פפד"מ אמר בזה הלשון אף שרבינו הגדול בעל פני יהושע צוה שלא להספיד אין שומעין בזה למי שהוא רשכב"ג" והוא פקפק בדבר שאין לו היתר ברור לבטל בזה דברי המת ועיי"ש סי' ר"ז דכתב וז"ל "אצל אדמ"ו הגאון ראב"ד מוהר"מ פישלש לא נאמר בו מיתה אחרי שהניח בן כמותו הוא כבוד הרב הגאון מוה' ליב א"כ עד היום לא מת הגאון מוהר"מ זצלה"ה ובכדי ספדו ספדייא אז על הגאון מוה' מאיר פישלש כי היום הוא זמן ההספד א"כ מה גם שצוה בנו הגאון מוהר"ר ליב שלא להספידו על כבודו יכול למחול אבל יקרא דשכיבא ממר אביו אינו יכול למחול ואין שומעין לו" (פ"ת שד"מ ס"ק א') והמנהג לגדול שציווה שלא להספיד להספידו בקיצור אמרים או שאין מדברים בשבחיו אלא בהתעוררות לציבור וכן עשו כשנפטר רע"א אע"ג שציווה שלא להספידו שקיצרו בשבחיו (שד"ח מע' אבילות סי' צ' גשה"ח שם אות ג')
[22] בסנהדרין דף מ"ו ב' "איבעיא להו הספידא יקרא דחיי (כבוד החי) הוי או יקרא דשכבי (כבוד המת) הוי למאי נפקא מינה דאמר לא תספדוה לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשין תא שמע ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה אי אמרת משום יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה, שרה גופה ניחא לה כי היכי דמייקר בה אברהם" ועיי"ש בחדושי הר"ן וז"ל "תמה הוא דאי משום יקרא דחיי נמי הוה לן לאפוקי מיורשים משום פגם משפחה כדאמרי' בפ' המוכר פירות (ק' ב') גבי מוכר מקום קברו ומקום הספדו, ואפשר לומר שאין פגם משפחה אלא במקום הספד שהוא דבר של קביעות" ותי' עוד דנ"מ כשכל המשפחה מתפייסת ומוחלת שאז אין פגם משפחה בכ"ז אם יקרא דשיכבא הוא לא היה מועיל המחילה
[23] ועיין בהגהות בית בלל שם דעכשיו איו נוהגים להספיד על שום קטן דהיינו לדרוש עליו בבית הקברות ועיין נטעי גבריאל אבילות ח"א פ' נ"א הערה ח' דכמדומה דהמנהג עתה להספיד
[24] שהעני מצטער על בניו יותר מהעשיר שכל שמחתם בבניהם לפי שאין לו שמחה אחרת: (ש"ך שם ס"ק ב' וערוה"ש שם ס"ק ח') ובחדושי הר"ן מו"ק כ"ד ב' פי' לפי שהעניים מגדלין בניהם ברעב וחביבין להן יותר
[25] ועיין נטעי גבריאל שם הע' ט' דכתב דמיסתבר דבן ששים נחשב זקן כמשנה אבות פ"ה מכ"א בן ששים לזקנה אמנם עיי"ש בתוי"ט דאפשר שכונת המשנה לחכמה דרין זקן אלא מי שקנה חכמה או דאם מת אחר ששים נתקיים בו זקנה וא"כ אין ראיה לנידון דידן ועיין פנ"י קידושין ל"ב ב' ד"ה ת"ר מפני שיבה ובתוד"ה מ"ש ועיין מנ"ח מצוה רנ"ז אות ט' דכתב דדעת התרגום דסתם זקן היינו בן ס' ואפי' אינו חכם וכן חשש האר"י ז"ל לענין והדרת פני זקן ואפ' לף"ד דה"ה הכא אמנם לפמש"כ בחי' הר"ן לקמן הע' י"ח א"כ אינו ענין כלל להכא דגם בן חמישים כבר אינו יודע אם יהיו לו עוד בנים ועיין יבמות ס"ב ב' "רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים" וא"כ להדיא דאף בגיל ס' ראוי להוליד ועיין שערי תשובה לר' יונה שער שני אות ט' ומשמע מדבריו דבזקותו דהגמ' היינו בן ס' וא"כ ע"כ הכל תלוי באיזה גיל כבר אינו ראוי כ"כ להוליד שחושש שלא יהיה לו עוד בנים
[26] כיון שגם הם שמחים מאד בבניהם אע"פ שהם קטנים לפי שאינם יודעין אם יהיו להן עוד בנים (חי' הר"ן שם)
[27] משום כבוד אבותם ש"ך שם ס"ק ד'
[28] וז"ל יש לתמוה על מה שענין ההספד על ת" מרפה מאד בידינו ויש מדינות שאין מספידין כלל לבד בליט"א וזמו"ט עדיין נוהגין וכו' ובאמת הטעם שאין רגילים בזה אצלם אין היודע לסדר ד"ת והתעוררות וכו' ואולי הכל מחלו בזה עכ"ל ועיין גשה"ח ח"א פי"ג אות ד' כתב דיש הרבה שיוצאים מגדרי ההספד או שמפליגים יות מדאי בשבח המת או שמדברים ד"ת בלא דברי התעוררות ולכך אין מספידין כלל בכמה קהילות קדושות כגו חב"ד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה