מקרא
בראשית פרק כז
(א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת מחמת זקנה[1] וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי:
(ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא אני מבקש ממך בשביל ש - זָקַנְתִּי ואני רוצה לתת לך הברכות אשר בידי לחלוק לך בחיי[2] לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי ואם אמות תפסיד הכל ממון ושררה שהרי מכרת לו בכורתך ולפיכך אני רוצה להקדים לתת לך הכל מחיים ולא יוכל יעקב להוציא מידך כלום[3]:
(ג) וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ כלי זינך ובכלל זה החרב[4] תֶּלְיְךָ אשפת החיצים[5] וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד:
(ד) וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים תבשילים[6] כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי רצה במטעמים כדי שיתעסק בכבוד אב ובזה תחול עליו הברכה[7] בְּטֶרֶם אָמוּת:
(ה) וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא:
(ו) וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר:
(ז) הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְקֹוָק בשם ה' על פי ה'[8] לא נזכר בכל הפרשה לפני ה', רק במקום הזה, כי אמרה לו אמו הברכה לפני ה' תהיה, ברוח הקדש, ואם יתברך בה עשו אחיך תתקיים בו בזרעו לעולם, ואין לך עמידה לפניו[9] לִפְנֵי מוֹתִי:
(ח) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ:
(ט) לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים שאתה יודע שיהיו טעימים[10] וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב:
(י) וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ:
(יא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק:
(יב) אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי אמר אולי יקרב אותי אל עצמו לנשק לי או לשום ידו על פני, כדרך חבת האב על בנו וימצא במישוש שאני חלק[11] וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה:
(יג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי עלי ועל צווארי כלומר כי היתה בוטחת במה שאמר לה הקב"ה ורב יעבד צעיר[12] אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי:
(יד) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו:
(טו) וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת נאים וחדשים[13] אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת שני חליפות בגדים היו לו, אחד שהולך לצייד, ואחד שלובש בין אנשים, כן דרך הציידים[14] וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן:
(טז) וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו:
(יז) וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים התבשילים[15] וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ:
נביא
ג' אלפים כ"א: (3021)
אחאב בן עמרי מלך ג' אלפים כ"א, 38 לאסא מלך יהודה, ויקח איזבל בת מלך צידון לאשה ויעש הרע מכל אשר לפניו (מלכים א' ט"ז) ומלך 22 שנה (ובשלשלת הקבלה י"ח א', [שנה] כ"א) ונהרג ברמות גלעד במלחמה (צמח דוד) והיו לו שבעים בנים בשומרון (מלכים ב' י') ושבעים בנים ביזרעאל (רבה קהלת פ"ו בפסוק אם יוליד איש מאה
עובדיה הנביא אמרו חז"ל שהיה בימי אחאב ואיזבל כמ"ש רד"ק בראש ספר עובדיה, א"כ עובדיה זה בעל ספר עובדיה הוא עובדיה ששימש לאליהו הנזכר מלכים א' י"ח (צמח דוד), קברו בעיר גאחלאף, וכתב במסעות בנימין, באשור שלשה בתי כנסיות, אחד בנה עובדיה הנביא ואחד יונה בן אמתי ואחד נחום הנביא:
מיכיהו בן ימלה בימי אחאב (מלכים א' כ"ב):
ג' אלפים כ"ב: (3022)
אסא חלה ברגליו 39 למלכותו, שנת ג' אלפים כ"ב (דברי הימים ב' ט"ז), צמח דוד:
ג' אלפים כ"ד: (3024)
אסא מת ג' אלפים כ"ד:
יהושפט בן אסא מלך יהודה מלך בן 35 שנים, כ"ד לאלף הרביעי, ויעש הישר בעיני ה' (מלכים א' כ"ב) ומלך 25 שנים ולא נמנו רק כ"ג לפי שיהורם בנו מלך ב' שנים בחייו (רש"י מלכים ב' ח' ט"ז) ונכללים עם ח' שנים שמלך יהורם אחריו, ויכלו שנות מלכות יהושפט שנת מ"ז, יהואחז כהן גדול ויהוא בן חנני ועובדיה מיכיהו בן ימלה ויחזיאל בן זכריה מבני אסף (ובשלשלת הקבלה דף י"ז ב' וסדר עולם זוטא בן עובדיה, ט"ס) ואלעזר בן דודו נביאים:
ג' אלפים כ"ז: (3027)
בשנת ג' למלכותו שלח ללמד בערי יהודה (דברי הימים ב' י"ז), שנת ג' אלפים כ"ז (צמח דוד):
ג' אלפים ל"ד: (3034)
רעב גדול בשומרון שנת ג' אלפים ל"ד, י"ג לאחאב, ג' שנים ומחצה (ילקוט מלכים א' ט"ז), צ"ע כי לסדר הכתובים רעב שומרון היה בימי יהורם בן אחאב שהיה בערך שתי שנים אחר מות אחאב, עיין מלכים ב' ו' (ע"ל מ"ג):
ג' אלפים מ"א: (3041)
אחזיה בן אחאב מלך על ישראל שנת ג' אלפים מ"א י"ז ליהושפט, ומלך ב' שנים מקוטעות.
ג' אלפים מ"ג: (3043)
אלישע בן שפט משבט גד[16] בבשן:
אליהו הנביא עלה בסערה השמים (מלכים ב' ג'), בשנה הנ"ל, שקבל אלישע שנה ב' לאחזיה בן אחאב, ואז נפל אחזיה בעד השבכה (מלכים א' כ"ב), בימות המשיח יגלה אליהו ותיכף יסתר (שלשלת הקבלה י"ח א'):
יהורם בן אחאב מלך על ישראל אחר מות אחיו אחזיה כי לא היה לאחזיה בן לפיכך מלך יהורם אחיו (מלכים ב' ב') וכתב שלשלת הקבלה י"ח ח' וזה שכתוב במדרש וישב שיצאו מיוסף ששה שופטים צדיקים, ששה מלכים רשעים, שנת ג' אלפים מ"ג, י"ח ליהושפט, ומלך י"ב שנים (מלכים ב' ג'). יואל יש אומרים שהיה נביא בימי יהורם בן אחאב (צמח דוד) ועיין לקמן ג' אלפים ק"צ:
יונה היה נביא בימיו (צמח דוד) ע"ל ג' אלפים נ"ה:
שונמית (מלכים ב' ד') אחותה של אבישג השונמית אשת עובדיה ובנה חבקוק אמו של עדו הנביא (פרקי רבי אליעזר פל"ג וברש"י) ואין זה סותר מ"ש דחבקוק היה בנה (ע"ל ג' אלפים רנ"ד) דאכלו אריה (ע"ל ב' אלפים תתקס"ד) ונתן לה בן אחר את חבקוק (זרע ברך ראשון פרשת קדושים),) (ע"ל ג' אלפים רנ"ד):
ג' אלפים מ"ז: (3047)
אליהו נסתלק ואלישע קבל ממנו ג' אלפים מ"ז (ע"ל ג' אלפים מ"ג):
יהושפט מת ג' אלפים מ"ז:
יהורם בן יהושפט מלך על יהודה בן ל"ב שנה ומלך ח' שנים (מלכים ב' ח') משנת ג' אלפים מ"ז, והכתוב אומר שהיא שנה ה' ליורם מלך ישראל, ר"ל משנת י"ח ליהושפט שהיא ג' אלפים מ"ב, והיו כל החשבונות עולים יפה, ואשתו עתליה בת אחאב, ויעש הרע (צמח דוד) ומתחלה היה צדיק (הוריות י"א סוף ע"ב), יהוידע היה כהן גדול, אליהו נביא, זכריה כהן גדול ונביא שהרגו יואש בבית המקדש קבל מאביו יהוידע שנת מ"ז, (עיין יוחסין בסדר הדורות לדעת אחרים ע"ל ס"ז):
ג' אלפים נ': (3050)
יהורם מלך יהודה הרג כל אחיו ויבוא אליו מכתב מאליהו (מלכים ב' ה' ודברי הימים ב' כ"א), קרוב לשנת ג' אלפים ס"א ליצירה (יוחסין ושלשלת הקבלה י"ח א'), ולסדר עולם פי"ז בא המכתב ז' שנים אחר שנגנז (ע"ל ג' אלפים מ"ג) והיא שנת ג' לאלף הרביעי וג' למלכותו, ובשנה ח' מת בחלאים רעים שיצאו מעיו (דברי הימים ב' כ"א) צמח דוד:
ג' אלפים נ"ה: (3055)
אחזיה בן יהורם מלך על יהודה בן כ"ב שנה (עיין ילקוט סוף מלכים א' בשם סדר עולם) בשנת נ"ה, י"ב ליורם בן אחאב, אמו עתליה בת עמרי מלך ישראל (מלכים ב' ח' ט') ולמעלה אמר כי בת אחאב היתה ליהורם אביו לאשה, ואמר בת עמרי כי בני בנים כבנים, ומ"ש בו כי הוא חתן בית אחאב והוא היה בן חתן בית אחאב הוא ג"כ חתן לה ם, ר"ל כי ע"י חתון היתה קורבתו עמהם (מכלל יופי) יהושפט כהן גדול ואלישע נביא (ובשלשלת הקבלה י"ח כתב יהושע כהן גדול) הרי י' דורות (סדר עולם זוטא):
יהוא (בן יהושפט) בן נמשי מלך על ישראל בשומרון כ"ח שנה משנת ג' אלפים נ"ה, והרג ליורם בן אחאב עם שבעים אחיו וכל ביתו ולאחזיה מלך יהודה (מלכים ב' ט') ומצא את אחי אחזיהו מ"ב איש ויהרגם (מלכים ב' י'), ר"ל בני אחי אחזיה (וכ"ה בדברי הימים ב' כ"ב), בימיו היה יונה בן אמתי הנביא תלמיד אלישע, רבו של יהוא, והוא הנער הנביא (מלכים ב' ט') שהלך ומשחו למלך במצות אלישע (עיין צמח דוד ורד"ק), בנה בית הכנסת באשור (ע"ל ג' אלפים כ"א) ובפרקי רבי אליעזר שהצרפית היתה אמו של יונה (מ"ר ויחי ובזוהר ס"פ ויקהל ע"ש מ"מ) ובמדרש קהלת נראה שבן הצרפית לא מת, ובבראשית רבה פרשת ויחי אמו של יונה מאשר ואביו מזבולון, ויש אומרים אמו היתה גויה, ובסדר עולם יונה חי יותר מן מאה ועשרים שנה, ובמסכת ראש השנה פ"ד (צ"ל בעירובין) אשתו של יונה היתה עולה לרגל (שלשלת הקבלה י"ח ב'), בזוהר פקודי שהאנשים שהיו בספינת יונה נתגיירו ולמדו תורה,
ג' אלפים נ"ו (3056)
עתליה בת אחאב אשת יהורם בן יהושפט מלכה ו' שנים מקוטעים (עיין בהגהות הרמ"א סע"ז) משנת ג' אלפים נ"ו עד ס"א ונהרגה, ואחר מות בנה המלך אחזיה הרגה כל זרע בית דוד, רק יואש בן אחזיה בן שנה גנבה אותו יהושבע (ובצמח דוד ט"ס) בת מלך יהורם אשת יהוידע ותסתירו ו' שנים (מלכים ב' י"א) (צמח דוד) בימות החמה בעליית בית המקדש ובימות הגשמים בתאים (ילקוט שם י"ב, שוחר טוב) יהוידע חתנה היה כהן גדול ואלישע נביא[17]
ג' אלפים ס"א: (3061)
יהואש בן אחזיה מלך על יהודה בן ז' שנים ומלך מ' שנה משנת ג' אלפים ס"א עד ק"א (צמח דוד), יהוידע ופדיה כהנים גדולים. זכריה בן יהוידע כהן ונביא (ע"ל ק'), אביתר בן אחימלך הוא יואש, הוא נותר מנוב והוא נותר מזרע דוד וזה שאמר (סנהדרין צ"ה ב') חז"ל אלמלי לא נשתייר אביתר לא נשתייר מזרע דוד (גלגולי נשמות),
ג' אלפים ס"ז (3067)
זכריה כהן גדול בן יהוידע קבל מאביו שנת ג' אלפים ס"ז
ג' אלפים פ"ג: (3083)
יהואחז בן יהוא מלך על ישראל שנת ג' אלפים פ"ג, כ"ז ליהואש, ומלך משנת פ"ג י"ז שנים (מלכים ב' י"ג)
ג' אלפים פ"ד: (3084)
יהואש המלך חזק בית ה' כ"ג למלכותו, ג' אלפים פ"ד, קנ"ה שנים משבנאו שלמה (סדר עולם פי"ח) לבלתי נקפיד על שנה אחת עכ"ל צמח דוד, כי התחלת בנינו היה ב' אלפים תתקכ"ח וקנ"ה הוי ג' אלפים פ"ג, (ע"ל ש"ג):
כתובים
משלי פרק טו
(ו) בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב בית צדיק אוצר רב וחזק וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת וכשתבואת הרשע מגיעה לשם מקלקלת את כל האוצר: (ז) שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת החכמים ילמדו (יפזרו) את החכמהוְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן הכסילים גם בליבם אין דעת: (ח) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה' קרבן הרשעים השם מתעב שלא חוזרים בתשובה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ השם מתרצה בתפילת הישרים: (ט) תּוֹעֲבַת ה' דֶּרֶךְ רָשָׁע השם מתעב את דרך הרשע וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב הרודף אחר העניים לתת צדקה השם אוהב: (י) מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח יסורים רעים יבאו לעוזב את דרך התורה שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת השונא לקבל תוכחה ימות כי ישאר ברעתו ולא ישוב: (יא) שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד ה' המקומות הכי חשוכים השם רואה ומביט בם (הקבר והגיהנם) אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם ודאי שרואה מה יש בלב בני אדם: (יב) לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ הלץ לא אוהב שמוכיחים אותו אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ ולכן לא ילך לחכמים ללמוד (כי אולי יוכיחו אותו): (יג) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִיםכשהלב שמח גם פניו נראים טוב (החיצוניות) וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה וכשהלב בעצבון שובר את רוחו (הפנימיות): (יד) לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת הנבון מחפש לקנות דעת וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶתהכסיל רוצה לומר דברי אוולתו כי דרכו דרך אולת: (טו) כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים מי שלא שמח בחלקו כל חייו ברעה (שתמיד רוצה עוד ואין לו) וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד השמח בחלקו תמיד בשמחה כמו במשתה: (טז) טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת ה' טוב מעט שיש לאדם שנעשה ביראת ה' מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בּוֹ מאוצר שיש בו הרבה, אבל הרבה צועקים שגזל מהם: (יז) טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם טוב סועדה מועטת באהבה בבית מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ מלאכול שור מפוטם ושנאה בבית (וכן בנתינה לעני): (יח) אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן איש כעסן יתחיל מריבה וְאֶרֶךְ אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב המאריך אף ולא כועס גם מריבה קיימת משקיטה: (יט) דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק דרך העצל נראית לו מלאה קוצים שא"א לעבור בה וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה ודרך הישרים סלולה ודרוכה ואין בה מכשול: (כ) בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב בן חכם משמח אביו בבית מדרש וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ וכסיל מבזה את אימו (בבית):
משנת ההלכה
א. אף באיסור שבת האסור מדרבנן אסור באינו מתכוין אם הוא פסיק רישא (מ"ב סי' שיד ס"ק יא בה"ל סי' שכא ד"ה תע"ב)
ב. וכן יש ליזהר שלא לסגור תיבה קטנה, או לסתום כלים שזבובים בו בשבת, דהוי פסיק רישיה שיצודו שם אלא יתן סכין או שום ד"א בין הכיסוי להתיבה בענין שיוכלו לצאת משם וכן אם יש חור קטן בתיבה אף שאינו נראה להדיא להזבובים אפילו הכי מותר דתו לא הוי פסיק רישיה: (רמ"א שטז סעי' ג ומ"ב ס"ק יד)
ג. ודוקא דהוי פסיק רישיה דניחא ליה, כגון בקרקע שלו דניחא ליה שתצמח. אבל בשדה של חבירו דלא איכפת ליה אם תצמח או לא, לדעת רוב הפוסקים עכ"פ אסור מדרבנן, והכי נקטינן ודעת הערוך דמותר, כיון שאינו מכוין ופסיק רישיה בשאר איסורין חוץ משבת, דעת הרא"ש דלכ"ע אסור, ומשמע מדאורייתא, דדוקא בשבת דבעינן מלאכת מחשבת, משא"כ בשאר איסורין (חיי אדם שם סעי' ו ומ"ב סי' שכ ס"ק נב נג וד"ה יש מי שמתיר)
ד. ויש דברים שאע"ג שהוא פסיק רישא פטור באינו מתכוין מכיון שאם אינו מתכוין אין כאן מלאכה כלל כגון המכבה גחלת של מתכת שאם נתכוין לצרף חייב ואם לא נתכוין פטור שהרי אינו רוצה לעשותו כלי ואין כאן מלאכה כלל וכן הקוטם חתיכת עץ אם כוונתו לעשות קיסם חייב משום מכה בפטיש ואם לאו פטור שהרי לא תיקן כאן כלי כיון שלא ישתמש בו לכך (שביתת השבת כללי דבר שאינו מתכוין סעי' ד)
[1] רשב"ם רבינו בחיי
[2] רשב"ם
[3] חזקוני
[4] ת"א ת"י פי' הטור
[5] ת"י רשב"ם
[6] ת"א ת"י
[7] ספורנו
[8] רשב"ם חזקוני
[9] רמב"ן
[10] חזקוני
[11] רמב"ן
[12] רשב"ם
[13] חזקוני
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ת"א ת"י
[16] (הגה"ה רש"י פרק שני דייני גזרות (כתובות דף ק"ה סוף ע"ב) וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אלישע לא היה כהן דבדברי הימים א' ה' י"א ובני גד שפט בבשן ובפרק אלו דברים (פסחים ס"ח) דכתיב (מיכה ז') ירעו בשן דרשו בשן זה אלישע הבא מבשן דכתיב ושפט בבשן וכתיב היש פה אלישע בן שפט, הרי שפט מגד היה ולא כהן (והמהרי"ט שם כתב די"ל דשמא היו מתלמידיו כהנים). והתוס' כתבו א"צ לדחוק כפירוש הקונטרס דהכי פירושו וכי אלישע אוכל בכורים היה דהא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה, וכ"ה בסדר אליה זוטא כו', וכתב שנות חיים פ' תבוא דקשה להתוס' לפירש"י ה"ל להקשות והא אלישע לאו כהן ומדלא הקשה באלי' זוטא כך י"ל דהיה כהן ומה שאמר בדברי הימים שפט מבני גד אין זה שפט אביו של אלישע (ר"ל א"כ י"ל דאלישע היה כהן והיה מותר לו לאכול בכורים, רק שהיה בשומרון והיה חוץ לחומה וק"ל)
[17] כתב שלשלת הקבלה י"ח ב' ראיתי בספר פילון היהודי שדוד המלך צוה שהיותר קטן שבבניו ימלוך שהוא שלמה ואם ימות הוא או זרעו בלי זרע קיימא ימלוך תחתיו זרע גדול ממנו שהוא נתן ואלו נקראים אחי השר כנראה (מלכים א' ד') ומן העת ההיא עד יהושפט ואחזיה זרע נתן היה נקרא אחי השרים וכן האנשים שהרג יהורם (ע"ל ג' אלפים נ') היו זרע נתן כנראה (בדברי הימים ב' סי' כ"א) ויהורם לבדו נשאר מזרע שלמה וכאשר נהרג השתדלה עתליה להמית כל זרע הממלכה של אחי השרים ונשאר יואש הנקרא ג"כ אלי ואליקום והוא היה ראשון לזרע דוד ולשארית זרע נתן בנו עכ"ל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה