מקרא
בראשית פרק לד
(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים כי כל שלישי חלוש בכל הנבראים כולם, בין שהוא יום שלישי ללידה בין שהוא יום שלישי לימות העולם וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שמעון בן שלש עשרה שנה וארבעה חדשים, ולוי בן שתים עשרה שנה ותשעה חדשים[1] אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח שהיו יושבים בטח ולא נזהרו מהם[2] וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר לפי שבני נח מצווים להושיב ב"ד בכל פלך ופלך והם ראו שגזל את דינה ולא עשו בו דין[3]:
(כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ:
(כז) בְּנֵי יַעֲקֹב שאר האחים[4] בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים לשלול, מאחר שמתו לקחו הכל[5] וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם:
(כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ לעצמם משום צער בעלי חייים שלא יישארו הפקר בלא בעלים וימותו[6]:
(כט) וְאֶת כָּל חֵילָם ממונם ועבדים ושפחות[7] וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ משמעו שיהיה הפקר גם בשעת הבזה ולא לקחת לנפשם[8] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת ובא הכתוב להודיע, שלא היה בזתם אותם לחמדת ממונם כ"א להנקם מאנשי רשע אשר מעשה הנבלה ישר בעיניהם, עד שהתרצו להמול, וזה שאה"כ אשר טמאו אחותם[9]:
(ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי שישנאו אותי כאשר ישנא איש דבר שיבאש[10] שיאמרו ששקרנו באמונתנו אחר שנמולו[11] בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי כמו אנשיםמִסְפָּר מועטים[12] וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:
(לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ שאינה זונה וראוי לתבוע עלבונה ושהיא אחות לנו וראוי לנו לתבוע עלבונה[13]: פ
בראשית פרק לה
(א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ להטהר מעבודה זרה, או מן החללים שהרגו[14] לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ:
(ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם שיש בידכם משלל של שכם[15] וְהִטַּהֲרוּ שירחצו הגוף[16] וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם שמא יש בידכם כסות של עבודה זרה[17]:
(ג) וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי:
(ד) וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם של אלהי הנכר[18] וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם שלא לקחו לא עבודה זרה ולא משמשיה, שאותם טעונים לפזר לרוח ולהטיל לים (ע"ז מג, ב) שכל מה שלקחו כבר בטלום אנשי שכם על ידי כפיה שכפו אותם, וגוי מבטל עבודה זרה בעל כרחו (שם נב, ב), והיתה מותרת להם, אלא שיעקב צוה להסיר אותם לטהרת הקדש, שיהיו ראוים לעבוד השם ולהקריב לפניו קרבן, והיה די להם בקבורה, ולכך טמן אותם תחת האלה, מקום שלא יעבד בו ולא יזרע[19]:
(ה) וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת פחד אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב:
(ו) וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ:
(ז) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם שמחוץ ללוז שהקים שם מציבה בבואו מבית אביו שבו נגלה אליו ה-[20] אֵל שהשרה שכינתו ב -[21] בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים המלאכים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו:
(ח) וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה היתה דבורה עם יעקב, כי אחרי שבאה עם רבקה שבה לארצה, ועתה תבא עם יעקב לראות גברתה - או נתעסקה בגדול בני יעקב לכבוד רבקה ולאהבתה והיתה בביתו[22] וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת: פ
(ט) וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:
(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב בלבד כִּי אִם גם[23] יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:
(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי שמעתה אתנהג עמך בשם זה המורה על נסים נסתרים והנהגה השגחיית[24] פְּרֵה וּרְבֵה לא היה ציווי אלא ברכה שזרעו יפרה ויהיה לשבטים והוא רמז למנשה ואפרים[25] גּוֹיעם קדוש וּקְהַל גּוֹיִם קהילת נביאים וכהנים יִהְיֶה מִמֶּךָּ מהילדים שהולדת[26] וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:
(יב) וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:
(יג) וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ להודיע כי לא היה זה מראה וחלום נבואה בלבד, אבל ששרתה עליו שכינה במקום אשר הוא עומד[27]:
(יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ כמה פעמים נאמר לשון זה בפרשה זו לפי שהיה המקום באמצע הדרכים ואין שם עיר[28] מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:
(טו) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל יקראנו כן פעם אחר פעם להודיע כי הדבר אמת ונכון כי הוא בית אלהים, ושם השכינה תמיד, וכן ענין שם באר שבע[29]:
(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ שם מידה שמודדים בה מרחק והוא פחות ממיל[30] לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:
(יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כאשר התפללת יוסף ה' לי בן אחר ולא חפץ להמיתך אלא קבל תפלתך ולדבר על לבה נתכוונה[31] כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:
(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה אבל עדיין לא מתה[32] וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי בן צערי ואבלי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין אביו עשה מן אוני כחי, מלשון ראשית אוני (להלן מט ג), ולאין אונים (ישעיה מ כט) ולכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה[33]:
(יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:
(כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:
נביא
ירמיה פרק ב
כז אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה שיאמרו לפסל העשוי מעץ "אתה אבי". וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ – ולפסל העשוי מאבן "אתה ילדת אותנו". כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים הפנו ליְקֹוָק את עורפם. (ופניהם הפנו לע"ז). וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ ורק בזמן שבאה עליהם רעה, צועקים לישועת יְקֹוָק :
כח וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ ואיפה הע"ז שעשיתם לכם, יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ יקומו הע"ז, ויושיעו אתכם בזמן הרעה! כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה מספר הע"ז שאתם עובדים, הוא כמו מספר הערים שביהודה:
כט לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי מדוע תתווכחו שלא חטאתם? הלא כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם יְקֹוָק :
ל לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם היסורים והמכות שנתתי על בניכם, היו לחינם מוּסָר לֹא לָקָחוּ משום שלא למדתם מוסר מהם. אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית גם הנביאים ששלחתי להוכיח הרגתם כאריה שמשחית. ( כי הרגו את ישעיה וזכריה):
לא הַדּוֹר אנשי הדור! אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְקֹוָק שימו לב לדבר יְקֹוָק . הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה האם הייתי לבנ"י כמדבר, וכארץ אפילה וחשוכה? האם לא דאגתי לכל צורכם? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ מדוע אמרו ישראל: "מובדלים אנו מיְקֹוָק ", לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ ליְקֹוָק .
לב הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ האם דרך הבתולה הנישאת, וכלה, לשכוח את התכשיטים שקבלה, והקישוטים שקושרת בשְעָרָהּ ביום חתונתה? וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר ואיך עמי (שנמשלו במתן תורה לכלה)שכחו אותי?!:
לג מַה תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה כמה תשתדלי למצוא חן בעיני הגויים, שיאהבו אותך לָכֵן גַּם אֶת הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ אֶת דְּרָכָיִךְ כל כך רצית קִרְבַת הגויים, עד שלמדת מהם רעה לעבוד ע"ז:
לד גַּם בִּכְנָפַיִךְ בשולי בגדיהם נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים נמצא דם של אביונים שלא פשעו, ושפכו דמם בחינם. לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים לא בהסתר שפכו הדם. כִּי עַל כָּל אֵלֶּה אלא, על כנפי הבגד שעשו בגלוי:
לה וַתֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי אף שחטאת בגלוי, אמרת: "אנו נקיִים מעוון". אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי יְקֹוָק השיב כעסו ממני. הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי אני אשפוט אותך גם על זה שאמרת:"לא חטאתי":
לו מַה תֵּזְלִי לשון הליכה מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ כמה תלכי ממקום למקום לבקש עזרה מהגויים. גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר בסוף, גם ממצרים תתביישי, כמו שהתביישת מאשור שבִּקַשְתְּ עזרתו ולא קִבַּלְתְּ:
לז גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ כמו שיצאת בבושה מבקשת העזרה מאשור, כך תצאי ויָדַיִך על רֹאשֶך בבושה, מבַּקשת העזרה ממצרים. כִּי מָאַס יְקֹוָק בְּמִבְטַחַיִךְ יְקֹוָק מאס במי שבטחת. וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם ולא תצליחי, למצוא חן בעיניהם:
ירמיה פרק ג
א לֵאמֹר לבנ"י.הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ גרש אותה וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר נישאה לְאַחֵר. הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד האם יכול האיש הראשון להחזיר גרושתו?? (פר' כי תצא). הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ תַּרְשִיעַ הארץ. הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי ואתם ישראל, שזניתם בע"ז, תוכלו לשוב ליְקֹוָק ?! נְאֻם יְקֹוָק :
ב שְׂאִי עֵינַיִךְ עַל שְׁפָיִם הביטו למקומות הגבוהים (להרים). וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שֻׁכַּבְתְּ היכן לא זנית בע"ז? עַל דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם בכל פרשת דרכים, יָשַבְתְּ בהם, ועבדת ע"ז. כַּעֲרָבִי בַּמִדְבָּר שיושב ומחכה לשיירותוַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ הרשעת וחייבת את הארץ בזנות של ע"ז, וברעות שעשית:
ג וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים נמנע מהארץ גשם. וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה גשם האחרון לא ירד. וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ היתה לך חוצפה ועזות, כזונה שלא מתביישת במעשיהָ. מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם סֵרַבְת להתבייש:
ד הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה הלוואי, שמעכשיו תקראי לי "אבי", וְ "אלוף נעורי" (גיבור מזמן נעורי):
ה הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח ואם כך תעשי, האם יְקֹוָק ישמור עוונך לעולם? הִנֵּה דִבַּרְתְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת אך את, אמרת שלא תשובי אל יְקֹוָק , ותעשי עוד רעות. וַתּוּכָל וְ "הִצְלַחְתְּ" בְּמְרִידַתֶּך:
כתובים
משלי פרק כא
(יג) אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל סוגר אזנו לשמוע צעקת העני ולא עוזר לו גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה בסוף גם הוא יצעק שיעזרו לו, ולא יעזרו לו: (יד) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף צדקה בסתר תכסה את כעס השם וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה והנותן שוחד בסתר גורם שהשם יכעס עליו הרבה: (טו) שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט הצדיק שמח לעשות משפט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן והעושי רשע שמחים עשות שבר לאנשים: (טז) אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל אדם תועה מדרך החכמה (התורה) בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ בקהל המתים ינוח (גיהנם): (יז) אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה מי שאהב לשמוח ולעשות משתה יהיה עני אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר ומי שאהב תענוגות לא יעשיר: (יח) כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע פדיון הצדיק שהרשע מת במקומו וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד ובמקום הישרים מת הבוגד (אם נגזר עליהם למות ועשו תשובה הרשע מת במקומם): (יט) טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר טוב לשבת במדבר בלי אנשים מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וָכָעַס מלשבת עם אשה שרבה אתו ונמצא במקום אנשים: (כ) אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם בבית החכם יש אוצר ושמן (שומר דברים לעת הצורך) וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ ואדם כסיל יבלע ולא אוצר דברים: (כא) רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד הרודף לעשות צדקה וחסד עם אנשים יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד השם יתן לו חיים צדקה וכבוד: (כב) עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם בעיר גבורים נכנס חכם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה והוריד את חזקם שבטחו בו (שנצחם): (כג) שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ השומר פיו מלדבר דברים אסורים שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ שומר את עצמו שלא יהיו צרות לנפשו: (כד) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ אדם שמתגאה בזדון הוא לץ (שיתלוצץ מאנשים) עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן וכן עושה בכעס ובמזיד רע לאנשים: (כה) תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ תאות עצל (להתעשר) היא תגרום לו מות (בגלל שתאותו לא באה) כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת כי לא רצו ידיו לעבוד (ולכן לא יהיה לו מה שמתאוה): (כו) כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה (העצל) כל היום רוצה ואין לו וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשׂךְ והצדיק (יש לו הרבה) יתן לאחרים, ולא ימנע ממנו שישאר לו הרבה: (כז) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה כשרשע מקריב קרבן ולא שב בתשובה זה תועבה בעיני ה' אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ וודאי כשמביא קרבן גזול זה תועבה: (כח) עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד עד שקר יאבד מהעולם וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר ואיש ששומע לתורה (לא תענה ברעך עד שקר) תמיד ידבר:
משנת ההלכה
א. חצר שנתקלקלה במימי גשמים, יכול לזרות בה תבן אפילו אם יש שם גומות ואינו נחשב כממלא גומא שאסור משום חורש כיון שאין מבטל את התבן שם כיון שהוא ראוי למאכל בהמה וכן כל כיו"ב, ובלבד שישנה שלא יזרה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה, שיהפכנה ויביא תבן על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד, אסור כיון שהוא כעובדין דחול ולפיכך אם יש צורך הרבה ע"י גוי מותר גם ביד. (שו"ע סי' שיג סעי' י ומ"ב ס"ק נה נו)
ב. ובדבר שמבטלו שם כגון חול או חצץ וכיו"ב אסור כיון שיש בו משום חורש שממלא הגומות ודוקא אם בא לתקן את החצר אבל אם כונתו לדבר אחר כגון לכסות רוק או שמן או ליפותה לפי שעה מותר[34] (כלכת שבת שם ומ"ב שם)
ג. אסור לגרור על גבי הקרקע חפץ כבד שודאי יעשה חריץ[35] ואפילו במקום מרוצף אסור גזירה אטו מקום שאינו מרוצף אבל בתוך הבית מותר[36] (סי' שלז סעי' א ומ"ב ס"ק ד ושעה"צ ס"ק ב)
ד. חפץ שאינו ברור שיעשה חריץ בגרירתו אע"ג שמצוי שיעשה חריצים בגרירתו בין אם הוא כבד ובין אם הוא קל שיכול לשאתו על כתפו מותר[37] לגררו (שם ומ"ב ס"ק ג)
ה. מותר ללכת על גבי עפר תיחוח אף אם עושה גומא במקום דריסת הרגלים כיון שאין הגומא נעשית אלא על ידי כבישת והדוק הקרקע אין משום חורש (שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' קיד ס"ק יב)
ו. ומטעם זה מותר להסיע עגלה אפילו אם היא כבידה שודאי עושה חריץ[38] כיון שהחריץ נעשה ע"י הידוק הקרקע[39] (שם)
[1] רבינו בחיי
[2] רשב"ם
[3] חזקוני
[4] מלבי"ם
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] העמק דבר
[7] רש"י
[8] העמק דבר
[9] הכתב והקבלה
[10] אבע"ז
[11] ספורנו
[12] אבע"ז
[13] ספורנו
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] אבע"ז
[17] רש"י
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] רמב"ן
[20] רבינו בחיי
[22] רמב"ן
[23] אבע"ז
[24] מלבי"ם
[25] מלבי"ם העמק דבר
[26] ת"י
[27] רמב"ן
[28] רשב"ם
[29] רמב"ן
[30] רמב"ן
[31] רשב"ם
[32] חזקוני
[33] רמב"ן
[34] ובתנאי שאין בו משום מוקצה (כגון בטלטול כלאחר יד) ואם הוא במקום שיכולים להחליק אפילו אם אינו הזיקא דרבים אלא רק בני הבית גם אם הוא מוקצה מותר כמבוא בסי' שח סעי' יח ובמ"ב ס"ק עז
[35] אבל חופר גמור להתחייב משום חורש אין בזה כיון שאינו חופר כדרכו במעדר או כלי חפירה אחר אלא כלאחר יד ובפרט כשגורר בבית ולא בשדה דמקלקל הוא ע"י החריצים ומדרבנן הוא דאסור [גמרא ורש"י מ"ו ע"ב] (שעה"צ שם ס"ק א)
[36] שכיון שכל בתי העיר מרוצפים לא גזרינן מרוצף אטו שאינו מרוצף כמבואר בשעה"צ שם
[37] דכל שאינו מתכוין מותר אם אינו פסיק רישא כמבואר בפתיחה להלכות שבת
[38] אמנם במקום עשבים יש ליזהר של יסע אם ודאי הוא שיתלשו עשבים ע"י הסעת העגלה כגון בעשבים ארוכים וכיו"ב כמבואר בסי' שלו ס"ק כד כה
[39] ולכאורה אם העפר תיחוח מאד שעי"ז הגלגים מרימים החול ממקומו ועי"כ יעשה חריץ לכאורה יש לאסור אמנם אם הוא תיחוח כ"כ הא בלא"ה אין בו משום חופר גומא שבעפר תיחוח כזה אין בו משום חורש כיון שנופל חזרה לתוך הגומא כמבואר בסי' תצח במ"ב ס"ק פט וצא ועיין שמירת שבת כהלכתה פכ"ח הערה צט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה