מקרא
בראשית פרק לא
(א) וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן בנים זכרים היו לו[1] לֵאמֹר לשון הרע -[2] לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הממון הרב[3] הַזֶּה:
(ב) וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם שקיבל את לשון הרע שסיפרו בניו[4]:
(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ זהו החלום שסיפר לרחל וללאה, אלא כאן קיצר דבריו, ולמטה כשסיפר לרחל וללאה פירש הכל[5]:
(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב את נפתלי שהוא שליח מהיר[6] וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה כדי שלא יוודע הדבר[7] אֶל צֹאנוֹ:
(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם שחושד בי שגזלתי אני לא גזלתי ממנו כלום אלא וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי ונתן לי[8]:
(ו) וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן:
(ז) וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי שבתחילה אמר - "לו יהי כדבריך" ואחר [כך] חזר בו והחליף, ולא עמד בדיבורו[9] וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים עשרה מנינים הרי מאה[10] ומה שנראה שעשיתי עולה ומרמה במקלות הלא אביכן התל בי שהבטיח שישאר ביד הנקודים וטלואים והוא הסיר באותו יום. עוד הוכחה שלא בא עשרי בעול של המקלות שהרי בכל שעה החליף לתנאי אחר[11] וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי:
(ח) אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ מתחלה נתן לו שני המראות, נקודים וטלואים וגם החום בכשבים, וחזר לתת לו מראה אחד והיה מחליף כל שנה[12] וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים כשהיה רואה שמאותו מין נולדו הרבה, היה מחליף לי לשנה הבאה למין אחר, וכך היה עושה בכל שנה כדי להמעיט שכרי, והקב"ה היה מצליח לי, והיו כולן יולדות מאותו המין שהיה מתנה לי[13]:
(י) וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא היה זה מראה להבטיחו כי יולידו כהם בַּחֲלוֹם זה היה אחר שהחליף את משכורתו, ולכך אמר כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך וטעם והנה העתודים העולים על הצאן, הראה לו בחלום כי יעלו על הצאן העתודים וכולם עקודים, ואחרי כן היו כולם נקודים, ושוב היו כולם ברודים, והגיד כי הוא רואה החמס שעושה לו לבן להחליף את משכורתו, ויעשה הנולדים כמראה אשר יצטרך אליו יעקב ומכאן ואילך לא יעשה יעקב מקלות כי בוטח בה' ישוגב (משלי כט כה) וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים התישים והאילים[15] הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים שיש בהם נקודות בהירות לבנות[16]:
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב סיפר לנשיו כל מה שאמר לו המלאך בחלום, והוא הכל פיוס שתלכנה אחריו, ואינו הכל חלום אחד אלא כמב חלומות כמו שיבואר להלן[17] וָאֹמַר הִנֵּנִי:
(יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ חלום זה היה בעודו רועה הצאן, פי' בז' השנים שעבד בצאן[18] וּרְאֵה שהקב"ה תובע עלבונך[19] כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:
(יג) ובשעה שנסע לכיוון ארץ ישראל היה מאמר אָנֹכִי הָאֵל שהתגליתי אליך ב -[20] בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ לא נתעכב שם לרעות עוד צאן לבן, אלא מיד בבקר שלח לרחל וללאה וסיפר להם חלומו והלכו להם[21]:
(יד) וַתַּעַן רָחֵל בהסכמתה של -[22] וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ וכי אתה צריך לפייס אותנו למה נעכב על ידך עד שאתה צריך לפייס אותנו[23] הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ:
(טו) הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי כאילו מְכָרָנוּ שלא עשה כמשפט האבות עם הבנות רק אמר שמור צאני וקח בנותי במשכרתך[24] וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ שנשתכר בנו בנשואינו את מה שהיה לך להשתכר ביגיע כפך לפרנסינו[25]:
(טז) כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל שרוקן לקח והפריש[26] אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה:
(יז) וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים בפירסום כדי שלא יחשוב לבן שהוא בורח[27]:
(יח) וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ קנין שקנה ע"י מכירת המקנה אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן לא הזכיר רבקה שעדיין היתה בחיים משום שהיא אמרה ושלחתי ולקחתיך משם (פ' תולדות ס"פ כז) וכל זמן[28] שלא שלחה אליו הרי מחלה לו כבודה:
(יט) וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים צורת בני אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים[29] אֲשֶׁר לְאָבִיהָ שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח[30] והנה לבן היה קוסם ומנחש כאשר אמר (לעיל ל כז) נחשתי, וארצו ארץ קוסמים מעולם, כדכתיב (ישעיה ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים, ובלעם בן בעור הקוסם היה מעירו[31]:
(כ) וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי בדברים שעשה כדי שלא ישים לב וגם - עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ שלא היה מי שיגיד לו[32] כִּי בֹרֵחַ הוּא:
(כא) וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר פרת[33] וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד:
(כב) וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב אחרי שהלך יעקב עמדו הרועים על הבאר ולא מצאו מים וימתינו שלשה ימים שמא תהִיה מוצפת ולא צפה ובכך באו ללבן ביום השלישי וידע כי עזב יעקב שבזכותו היתה מוצפת עשרים שנים:
(כג) וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו קרוביו[34] עִמּוֹ כי לא הרגישו ביום הראשון, ושב לבן לעירו ולקח אחיו ורדף אחריו מעירו והשיגו ביום השביעי[35] וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד:
(כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי ושלף חרב על לבן הרמאי[36] בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה כי אף על פי שהוא ארמי, ואנשי מקומו אנשי תרפים ועוננים כפלשתים (ישעיה ב ו), בא אליו חלום הנבואה לכבוד הצדיק[37] וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב השמר לך פן תדבר עמו לעשות לו טובה אם ישוב עמך מדרכו עַד רָע או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבא עמך, כי אני צויתיו לשוב אל ארצו[38]:
נביא
פתיחה לספר ירמיה
אביו ואמו של ירמיהו נזהרו בקדושה וטהרה בעת ההריון שיהיה הנביא מקודש והחכם ולכך נאמר פ"א פס' ה "בטרם אצורך אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"[39] והסיבה שנאמר זה הענין לירמיהו בלבד ולא לנביא אחר לפי שידע האל יתברך שירמיהו יסרב בשליחות האל הודיעו כי הוא מוכן לנבואה מן הבטן כדי שיחזק לבו ללכת בשליחות האל.
הנה אחד מלמודי רז"ל הוא, כי לא כל אדם ראוי להוכיח, ומה גם אל ירושלים מלכיה ושריה וכהניה, כמאמר הגמ' מסכת ערכין דף טז: "אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח". וכן בספרא קדושים פרשה ב "אמר ר' טרפון העבודה אם יש בדור הזה יכול להוכיח, אמר רבי אלעזר בן עזריה העבודה אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחת, אמר ר"ע העבודה אם יש בדור הזה יודע היאך מוכיחים." והנה בכל הנביאים לא היה איש הוכיח את ישראל כירמיה הנביא, כי כל נבואותיו תוכחות מוסר אל כל גדולי ירושלים ולכל עם הארץ, על כן יתכן שלכך התחיל את ספרו דברי ירמיהו כלומר, שלא כמוכיח רק כמדבר אתם שליחותו מה שאין כן בשאר ספרי הנביאים זולתי עמוס שמתחיל דברי עמוס. כי הם המדברים דברים קשים לישראל מזולתם, על כן היחלו בלשון דברי שהוא לשון קושי, כד"א דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות,
אך אמנם בירמיה שהפליג בקושי ותוכחות מוסר, על כן אמר כי מלבד צדקתו הוכן לכך, לדבר תוכחה מכיו שהוא בן חלקיהו שהוא נביא כמוהו כנודע, כי כל נביא שנזכר שמו ושם אביו הוא נביא בן נביא, ומה גם אם היה חלקיהו בן שפן הכהן הגדול, באופן שהיה גדול ובן גדול צדיק בן צדיק נביא בן נביא[40]:
ירמיה אמר על עצמו "לא ידעתי דבר כי נער אנכי" ר"ל לא ידעתי לומר דברי תוכחה כי אני נער ואיך אוכיח עם אחד ואין תימה אם באה לו נבואה והוא נער כי הנה גם כן שמואל היה נער בתחלת נבואתו כמו שכתוב ורוח הנבואה החכימה אותם אע"פ שהיו נערים ואפשר כי נער ר"ל משרת ואף על פי שהוא גדול בשנים יקרא נער כמו שכתוב ומשרתו יהושע בן נון נער והיה משרת נביא אחד שהיה בימיו או חכם וכונת הפסוק לא ידעתי וגו' ביד גדול ממני ראוי לשלוח זה השליחות לא בידי כמו שאמר משה רבינו שלח נא ביד תשלח[41]
על ירמיה העיד הבורא יתב' (פס' יב) היטבת לראות וכתב האלשיך רצה להורות לו איך הוא נכון ומיוחד מזולתו, כי היטיב לראות והוא כי אלו נאמר לזולתו מה אתה רואה, והיה רואה מקל שהיה משולל פרי ועלין כי אם מקל יבש, לא היה שם לבו אם היה מקל של אילן שקדים או מזולתו, ולא היה אומר כי אם מקל אני רואה. והנה המכוון הוא על הוראת היותו ית' שוקד על דברו לעשותו, ובאומרו מקל אני רואה לא היה בא הפתרון אל הפועל לומר כי שוקד אני וכו', אך ירמיה שת לבו להסתכל ולראות מאיזה אילן היה המקל, ואמר מקל שקד אז אמר לו הוא ית' הנה (יב) היטבת לראות כי זולתך לא היה שם לב לראות שהיה של שקדים,, ולא היה פתרון זה רק על דבריך מש"כ על דברי זולתך שלא היה מיטיב לראות כלומר ולכך נבחרת:
כתובים
משלי פרק יח
(יט) אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז אחד שאחיו פשע בו כשיבא עליו צרה יעזור לו יותר מעיר חזקה וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן ואחים שרבים, כשיש לאחד צרה יעזרו לו כבריח ארמון שא"א לפרוץ אותו: (כ) מִפְּרִי פִי אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ מפרות פה החכם (מה שלומד) יתקיים בידו ויזכור תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע כשחוזר בשפתיו יתקיים בידו: (כא) מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן כשהלשון לומדת תורה זה חיים, וכשמדברת דברים בטלים - זה מוות וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ ומי שאוהב את זה יאכל פרותיה או חיים או מוות: (כב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב אדם שמצא אשה היא עוזרת לו וטוב לו וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה' והשם מתרצה לו שהיא מצילתו מהחטא ועושה רצון ה': (כג) תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ העני מדבר תמיד בתחנונים ובהכנעה כשמבקש מהעשיר וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת (ועם כל זה) העשיר עונה לו לפעמים דברים קשים: (כד) אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ איש שאוהב חברים בסוף חביריו יעזרוהו וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח ויש חבר שיתחבר אליו ויאהבהו יותר מאח:
משלי פרק יט
(א) טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ טוב עני בממונו והולך בשלמות ולא מרמה מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל מאדם עשיר ומעקם שפתיו ומרמה ואין לו חכמה (אבל העני יש לו חכמה): (ב) גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב גם מי שעושה עבירה בלי כוונה זה לא טוב לנפשו וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא ומי שממהר ללכת למקום שיכול להכשל שם הוא חוטא שהיה צריך לחשוב תחילה: (ג) אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ בגלל האולת באה לו צרה וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ והאויל כועס על ה' למה עשה לו את הצרה: (ד) הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים עשיר עושרו יוסיף לו חברים וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד והעני אפילו מחבירו נפרד: (ה) עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה המעיד שקר לא יהיה נקי מהעונש (בשמים) וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט ומי שמדבר כזבים לא ינצל מלדבר שקר במשפט ויקבל ענשו: (ו) רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב הרבה אנשים יבקשו לראות פני השר וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן כולם חברים לאיש הנותן מתנות (צדקה): (ז) כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ כל קרובי העני שונאים אותו אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ גם חבריו מתרחקים ממנו מְרַדֵּף אֲמָרִים לוֹ הֵמָּה ורודף אחר דברים שאין לו מזה תועלת: (ח) קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ מי שקונה חכמה אהב את נפשו שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא טוֹב ומי ששומר על התבונה שלו זה סיבה שימצא טוב: (ט) עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה עד שקר לא ינקה מהעונש וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד ומי שמדבר שקרים סופו שיעיד שקר ויאבד:
משנת ההלכה
מלאכת הזורע
א. מותר לפתוח חלון או וילון כנגד שתיל אפילו בחממה שגדילם שם שתילים אע"ג שעי"כ יגיע אויר ואור אל הצומח ואפשר שיסייע לו בגידולו אם אינו מתכוין לכך[42] אבל אם כוונתו[43] לסייע לגידול השתיל אסור (שו"ת הר צבי שם)
ב. מותר לעשות פעולה המונעת מתולעים מלהגיע אל הצומח[44] אבל אם כבר ישנם תולעים אסור לעשות פעולה לסלקם ויש בזה מלאכה דאורייתא כמבואר לעיל (שו"ת הר צבי או"ח סי' קלג)
ג. מותר להעמיד בשבת במים ענפי אילנות שהוכנו מאתמול לשם נוי שאינם מוקצים או פרחים שנפתחו לגמרי, אם עמדו מאתמול כבר במים, ובלבד שלא יהיה בהם פרחים ושושנים שנפתחים יותר ע"י המים. אבל לא יתן לכתחלה אם לא עמדו מאתמול[45] וגם אסור להוסיף מים ופשיטא שאסור החליף את המים, דטורח לתקוני מנא. (חיי אדם שם סעי' ג ומ"ב שם ס"ק נד):
ד. כיור שהמים נשפכים ממנו דרך צינור אפילו שמגיעים לקרקע זרועה מותר לשפוך בו מים[46] ובלבד שלא יתכוין להשקות עי"כ (שמירת שבת כהלכתה פכ"ו סעי' ז) ואם ניחא ליה כגון בגינה שלו ויש פרחים או אפי' בגינה ציבורית דוודאי ניחא ליה דהווה כשדה חבירו שאוהבו אסור,
ה. מותר לפתוח ממטרות השקייה מבעוד יום ולהשאירן בשבת וכן מותר לסוגרן בשבת ובלבד שיזהר לסגור כל הברזים בבת אחת[47] (שם סעי' ח)
[1] אבע"ז
[2] ספורנו
[3] רשב"ם
[4] ספורנו
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"י
[7] מלבי"ם
[8] רשב"ם
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י
[11] העמק דבר
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ת"א ת"י
[15] רמב"ן
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] פי' הטור
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] ת"א ת"י
[21] פי' הטור
[22] ת"י
[23] רא"ם
[24] אבע"ז
[25] רשב"ם
[26] ת"א ת"י
[27] מלבי"ם
[28] משך חכמה
[29] אבע"ז וכתב ולא אוכל לפרש ובת"י כן מובא ברבינו בחיי כתבו "כיצד עושין מביאים אדם בכור ושוחטין אותו ומולחין אותו במלח ובבשמים וכותבין על ציץ של זהב שם רוח טומאה ומניחים הציץ בכישוף תחת לשונו ונותנים אותו בקיר ומדליקים לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמהם בלחש, וזהו שכתוב כי התרפים דברו און".
[30] רשב"ם
[31] רמב"ן
[32] מלבי"ם
[33] ת"י
[34] רש"י
[35] רמב"ן
[36] ת"י
[37] רמב"ן
[38] רמב"ן
[39] רד"ק שם
[41] רד"ק שם ו
[42] כגון שרוצה להיכנס לחממה לצורך כל שהוא
[43] עיי"ש שהתיר כיון שאינו אלא גרמא וגם אם היה בידים אינו אלא איסור דרבנן ולהכי כיון שאינו מתכוין אע"ג דהוי פסיק רישא מותר ולפ"ז אם מתכוין לכך יהיה אסור וכן עיין בשו"ת מנחת שלמה סי' י אות ח
[44] ומה דמפורש בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב: המזהם שמושחים האילנות בדבר שריחו רע כדי שיברחו התולעים מן הריח וימותו חייב משום זורע - היינו דוקא כשהתולעים נמצאים כבר וכבר מקלקלים את האילן והוא עושה פעולה שיברחו ומסלק את ההיזק, מה שא"כ בנידון דידן שהתולעים עדיין אינם בעולם אלא חששא שהתולעים יתרבו מחמת חסרון אויר הוא מונע שלא יתרבו התולעים ולא יבואו - בכגון דא אין זה מבריח ארי אלא גורם שהארי לא יבוא, ובכה"ג אין בזה סרך מלאכה כלל, ועדיף מסוגר את הדלת שלא יבוא הרוח ויכבה שמותר. (שם)
[45] ויש אחרונים שסוברין דמדסתם המחבר משמע דאפילו לכתחלה מותר להעמידם בכד שיש בו מים מזומנים מע"ש ולא אמרו אלא להוסיף עתה מים משום טרחא יתירה (מ"ב שם מהפמ"ג ושו"ע הרב)
[46] כיון שאינו אלא גרמא כיון שהמים נשפכים ע"י כח שני וגם אין כוונתו לכך ובצירוף דעת החת"ס המבואר לעיל שאין בהשקיה אא"כ משקה ממש כנגד הזרעים (שם פי"ב הערה נא) ועיין באבני נזר (או"ח סימן קצד) דלא מהני פסיק רישא לחשוב גרמא כמעשה.
[47] ועיי"ש הערה כו כח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה