מקרא
בראשית פרק לה
(כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו
ולא כתיב עם בלהה, אלא ששם מטתו אצל מטתה למנוע מאביו מלבוא אליה, וזהו שאמר (להלן מט, ד) אז חללת יצועי עלה, ולא אמר מטתי אלא יעקב הציע המטה וראובן בלבלה וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וירע לו ויאמר אוי שמא יצא ממני פסול כמו שיצא מאברהם ישמעאל ומאבא יצא עשו פ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר משיבה רוח של קודש, וכן אמרה לו, לא תירא שכולם צדיקים ואין בהם פסול שאחרי שנולד בנימין היו בני יעקב שנים עשר[3]:
(כג) בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן:
(כד) בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
(כה) וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי:
(כו) וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם ואע"פ שנולד בנימין בארץ ישראל, רובם נולדו בפדן ארם[4]:
(כז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק:
(כח) וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה:
(כט) וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו מנהג הכתוב בכל הדורות שמספר ענין האדם ותולדותיו ומיתתו, ואחר כך מתחיל הדור האחר, והיה ראוי להקדים מיתת יצחק לתולדות יעקב, כאשר עשה באברהם ובשאר הדורות, אלא שהמתין עד כאן לומר שמת בשיבה טובה זקן ושבע ימים, ושב אליו בנו המבורך הנוחל מעלתו, וקברוהו עשו ויעקב בניו[5]: פ
בראשית פרק לו
(א) וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:
(ב) עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה היא בשמת בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה היא יהודית[6] בַּת עֲנָה בַּת נכדת צִבְעוֹן הַחִוִּי ונקראת בת שבני בנים הרי הם כבנים[7]:
(ד) וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת רְעוּאֵל:
(ה) וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת יעיש יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(ו) וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ שעיר[9] מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו כי יעקב קנה את הבכורה ודינו היה לירש את יצחק לכך ישב בארץ מגורי אביו[10]:
(ז) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם עיר מגוריהם, היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק, כי ארץ כנען תשא כזה וכזה אלף פעמים, אבל עשו בראותו כי לא יוכל לעמוד בעירו ובמקומו עזב את כל הארץ לאחיו והלך לו[11] לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:
(ח) וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:
(י) אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַז בֶּן עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו רְעוּאֵל בֶּן בָּשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יא) וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז:
(יב) וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יג) וְאֵלֶּה בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת וָזֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי בָשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יד) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה בַת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן אֵשֶׁת עֵשָׂו וַתֵּלֶד לְעֵשָׂו אֶת יעיש יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח:
(טו) אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵי עֵשָׂו היו נשיאים וראשים כל אחד מהם על משפחה אחת, לא שמהם נולדו המשפחות בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז:
(טז) אַלּוּף קֹרַח אַלּוּף גַּעְתָּם אַלּוּף עֲמָלֵק אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱלִיפַז בְּאֶרֶץ אֱדוֹם אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה:
(יז) וְאֵלֶּה בְּנֵי רְעוּאֵל בֶּן עֵשָׂו אַלּוּף נַחַת אַלּוּף זֶרַח אַלּוּף שַׁמָּה אַלּוּף מִזָּה אֵלֶּה אַלּוּפֵי רְעוּאֵל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם אֵלֶּה בְּנֵי בָשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יח) וְאֵלֶּה בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו אַלּוּף יְעוּשׁ אַלּוּף יַעְלָם אַלּוּף קֹרַח אֵלֶּה אַלּוּפֵי אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה אֵשֶׁת עֵשָׂו:
(יט) אֵלֶּה בְנֵי עֵשָׂו וְאֵלֶּה אַלּוּפֵיהֶם הוּא אֱדוֹם: ס
נביא
ירמיה פרק ג
ו וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ קודם שעשה תשובה יאשיהו ויהודה שהרי יאשיהו בער עכו"ם מן הארץ וכאן הוא אומר ותנאף את האבן ואת העץ אם כן הנבואה נאמרה קוד'ם התשובה ומה שאמר בכל זאת לא שבה אלי הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל האם ראית, מה שעשו ישראל (מלכות ישראל) המורדים? הֹלְכָה הִיא עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי שָׁם הולכת בכל מקום, וזונה בע"ז:
ז וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשׂתָהּ אֶת כָּל אֵלֶּה העוונות. אֵלַי תָּשׁוּב בתשובה. וְלֹא שָׁבָה וַתֵּרֶא בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה יהודה אחותה הבוגדת:
ח וָאֵרֶא כִּי עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ אחר כל התועבות שעשתה ישראל שלחתיהָ לגלות. וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ ממה שראתה את עונש ישראל.וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם הִיא בע"ז:
ט וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ ומכך שזנות הע"ז שעבדה היתה קלה בעֵינֶהָ וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ הרשיעה את הארץ לעשותה שממה. וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ:
י וְגַם בְּכָל זֹאת אף שראתה הפורענות של ישראל. לֹא שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל לִבָּהּ לא חזרו בתשובה בכל ליבם, אלא רק בשקר וכלפי חוץ. כִּי אִם בְּשֶׁקֶר נְאֻם יְקֹוָק:
יא וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה לעומת רִשְעוּת יהודה, ישראל נחשבים כצדיקים:
יב הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה כלפי אשור, ששם גלו ישראל. וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שובו בתשובה ישראל הבוגדים ביְקֹוָק . נְאֻם יְקֹוָק לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם לא אתן את כל כעסי עליכם. כִּי חָסִיד אֲנִי בעל חסד אני נְאֻם יְקֹוָק לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם ולא אשמור כעסי לעולם:
יג אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ כִּי בַּיְקֹוָק אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ הַכִּירִי בחטא שחטאת ליְקֹוָק . (תחילת חזרה בתשובה) וַתְּפַזְּרִי אֶת דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים עבדתם הרבה ע"ז. תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וּבְקוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם נְאֻם יְקֹוָק :
יד שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, נְאֻם יְקֹוָק שובו בתשובה בנ"י הבוגדים ביְקֹוָק . כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם כי הרי אני "נשאתי" אתכם לי "לאשה", וראוי שתחזרו בתשובה וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן ועתיד אני להחזיר אתכם לארץ, אפילו אם ישאר רק ישראל אחד בכל העיר וכו':
טו וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים מנהיגים. כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל:
טז וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ ולעתיד, כשתפרו ותרבו בארץ. בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם יְקֹוָק לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד לא יעלה על לִבְּכֶם, ולא תוציאו עוד, את הארון למלחמות (מפני שלא יהיו עוד מלחמות):
יז בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא יְקֹוָק וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם יתאספו לירושלים כל הגויים לשם יְקֹוָק . לְשֵׁם יְקֹוָק לִירוּשָׁלָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע אחרי מראה ליבם הרע. (כמו "כי בשרירות ליבי אלך";ניצבים):
יח בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל עם בית ישראל ((שתהיה רק מלכות אחת);משל: "והיו לאחדים בידךָ" יחזקאל לז' יז'.) וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל הָאָרֶץ ישובו, ישראל ויהודה יחד לארץ. אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם:
יט וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים איך אוכל לשים את ישראל בין כל העמים. וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה ולכן נתתי לך את א"י, שאותה חומדים כל העמים. נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם שהיא נחלה יפה, בעיני כל צבאות הגויים. וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי ואז ישראל יקראו ליְקֹוָק : "אבי". וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי ולא ישובו עוד מאחרי יְקֹוָק :
כ אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל כמו שאשה בוגדת בבעלה, כך ישראל בגדתם ביְקֹוָק . נְאֻם יְקֹוָק :
כתובים
משלי פרק כא
(כט) הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו הרשע מעיז פנים ומשקר לדיין וְיָשָׁר הוּא יָבִין דַּרְכּוֹ והישר מבין את דרך הרשע (השקר שאמר): (ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לא יועיל חכמה ותבונה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'ולא תועיל עצה כנגד דברי ה' לבטל או לשנות אותם: (לא) סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה אפילו שהסוס מוכן ליום מלחמה זה לא יעזור אלא וְלַה' הַתְּשׁוּעָה ה' מושיע בין עם סוס ובין בלי:
משלי פרק כב
(א) נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב שם טוב יותר משובח מהרבה עושר מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב חן טוב יותר משובח מכסף וזהב (חן - מוצא חן בעיני אנשים.): (ב) עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ העני והעשיר הם אותו דבר ב"שם" וב"חן טוב" שזה לא תלוי בעושר עֹשֵׂה כֻלָּם ה' השם ברא את כולם ויש לכל אחד אפשרות לקנות "שם" ו"חן טוב": (ג) עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר החכם רואה את הצרה ונזהר לא להיות שם ומתחבא וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ והפתיים עוברים במקום הצרה ונענשים בצרה: (ד) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' סוף הענוה יגרום לו יראת ה' עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים והענוה תגרום לו עושר כבוד וחיים: (ה) צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ קוצים ומלכודות נמצאים בדרך האדם שמעקם דרכיו שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם מי ששומר על נפשו יתרחק מהדרכים העקומות וילך בדרכים הישרות: (ו) חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ תחנך לנער לפי חכמתו ויכלתו גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה גם כשיהיה זקן ישאר בדרך שחינכת אותו: (ז) עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל העשיר מושל על העניים וכן בתורה החכם מושל על מי שאין לו חכמה וְעֶבֶד לוֶֹה לְאִישׁ מַלְוֶה והלוה עבד למלוה וכן בתורה החכם מושל באנשים שצריכים לשאול אותו: (ח) זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצָר אָוֶן זורע (עושה) רשע יקצור שבר זה יהיה גמולו וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה והמקל שמכה את האנשים בכעסו יכלה שיפסיד ממשלתו: (ט) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ האדם שטוב עין יהיה מבורך כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל בגלל שנתן צדקה לעני לכן יהיה מבורך: (י) גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן תגרש את הלץ מביתך ויצאו המריבות, שהלץ רב עם כולם וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן ויפסיק הדין והבזיון שהלץ לא יקח אותך לדין ולא יבזה אותך: (יא) אֹהֵב טְהָר לֵב האדם שאוהב "טהר לב" שליבו טהור חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ והאדם שאוהב שיש לו חן בשפתיו שמדבר בחכמה המלך חבירו שהמלך אוהב כאלו אנשים: (יב) עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת עיני ה' שומרים את החכמים שלא ישכחו את החכמה וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד ומעקם את דברי הרמאי שיודע רמאותו:
משנת ההלכה
א. אסור לשחק באגוזים בכדור או ב"גולות" בשבת (שח מ"ב ס"ק קנח וסי' שלח סעי' ה ובמ"ב שם) י"א שאפילו בתוך הבית כיון שיש חשש שישוו הגומות בחוץ כדי לפנות מקום לגלגלם בשבת[13] וגזרינן מרוצף אטו שאינו מרוצף ותוך הבית אטו חוץ לבית[14] וי"א שאם כל העיר מרוצפת מותר לשחק בבית (שמירת שבת כהלכתה פט"ז סעי' ה)
ב. ומ"מ מותר לשחק על גבי שולחן או שטיח וכיו"ב[15] (סי' שלח שם)
ג. כדורים גדולים שדרכם שמשחקים בהם ע"י זריקה ואין הדרך להשוות גומות לשחק בהם מותר לשחק בהם בשבת[16]
ד. אין למחות בילדים המשחקים בארגז חול כיון שהוכן לכך מבעוד יום[17] אבל חול העומד לבנין או חול שעל שפת הים אע"ג שהוא תיחוח הרבה אסור לטלטלו משום מוקצה (סי' שח סעי' לח ומ"ב ס"ק קמג קמד וסי' תצח סעי' יז ובמ"ב שם)
ה. בזמנינו שכל העיר מרוצפת מותר לטאטא את הבית[18] (ביאור הלכה סי' שלז סעי' ב ד"ה ויש מחמירין) ואף החצר היוצאת מהבית אם היא מרוצפת מותר לטאטא שהרי היא כהמשך לבית המרוצף ואפילו אם אינה מקורה (שמירת שבת כהלכתה פכ"ג הערה י)
ו. ומקום שאינו מרוצף אסור לטאטא[19] ואפילו אם הוא מרוצף אם רוב הבתים באותו מקום אינם מרוצפים אסור לטאטא שגוזרים אנו מרוצף אטו שאינו מרוצף (שו"ע שם סעי' ב ובאה"ל שם)
ז. ומותר להשתמש במברשת[20] בגדים קטנה ורכה מאד או בבגד או בנוצת אווז כדי לנקות את הריצפה אפילו במקום שאינו מרוצף כיון שעי"כ אינו אלא נוטל האבק שמלמעלה ואינו משוה גומות (רמ"א שם סעי' ב ומ"ב ס"ק יא יב)
ח. אסור לשטוף את הרצפה גם בזמן הזה שכל העיר מרוצפת[21] בין במטלית ובין במגב (שלז סעי' ג ומ"ב ס"ק יז)
ט. מותר לגרוף נוזלים שנשפכו על הרצפה בעזרת מגב[22] ואפשר שמותר גם ליתן מים על המקום המלוכלך שברצפה בלבד ולגורפו (שמירת שבת כהלכתה פכ"ג סעי' ז והערה כו)
י.
[1] רבינו בחיי
[2] רשב"ם
[3] ת"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] רש"י
[7] חזקוני
[8] רש"י
[9] רמב"ן
[10] רשב"ם
[11] רמב"ן
[12] רמב"ן
[13] ומ"מ אין למחות ביד ילדים העושים כן ויש חשש שלא ישמעו להוריהם שמוטב שיהיו שוגגים ועל יהיו מזידים (מ"ב שח שם שביתת השבת חורש סעי' כח)
[14] ולא מהני מה שכל העיר מרוצפת כיון שהדרך לשחק בהם בחוץ וגזרינן בתוך הבית אטו חוצה לו (שביתת השבת חורש שם וקצות השולחן סי' קמו בבדה"ש ס"ק ס)
[15] דלא גזרינן אטו קרקע דגזירה לגזירה הוא (מ"ב שם ס"ק כ)
[16] קיצור הל' שבת סי' לז הערה 26
[17] ומשום חורש אין בו כיון שהעפר תיחוח הרבה אמנם אם החול אינו תיחוח כ"כ ואם יחפרו בחול ישארו דפנות הגומא כמו שמצוי שהחול בעומק הוא לח במקצת ומתקיימים דפנות הגומא אע"ג שהעפר שחופר עכשיו תיחוח ואע"ג שהוא כנוס בכלי אסור וכנ"ל אמנם יש למחות בידם שלא ישפכו מים על החול כדי שלא יבואו לידי לישה וכמבואר בסי' שכא במ"ב ס"ק ה ועיין שמירת שבת כהלכתה פכ"ג הע' כ
[18] אמנם אין להשתמש במטאטא קש שיש לחשוש ששיברו קיסמיו וכן כל כיו"ב כיון שעי"ז מתקלקל המטאטא והרי כסות כלי ואע"ג שמקלקל אינו מלאכה מ"מ אסור לכתחילה וכמבואר במ"ב שלז ס"ק יד אבל אם אין חשש שישתברו קיסמיו מותר וכמבואר בבה"ל שם סעי' ב ד"ה שלא ישתברו ועיין שמירת שבת כהלכתה פכ"ג סעי' א ובהערות שם)
[19] כיון שמזיז עפר ממקומו גם משוה הגומות בכיבודו שמתמלאין הגומות מהעפר ובבית הוי בנין ושדה הוי חורש ואע"ג דאינו מתכוין לאשויי גומות אפ"ה אסור דפסיק רישא הוא ויש אומרים דחיישינן שמא מתוך טרדתו לכבד וליפות הקרקע ישכח וישוה הגומות במתכוין: (מ"ב שם ס"ק ו)
[20] ואע"ג שבבה"ל שם ד"ה הקלים נוטה להחמיר במברשת היינו משום שכן דרכו בחול אבל מברשת בגדים בזמן הזה שאין דרך לכבד בה וא"כ הוי שינוי כגול לטאטא כך לכאורה יש להתיר ועכ"פ במרוצף ודאי יש להתיר וכמש"כ בבבה"ל שם
[21] ואע"ג שבכיבוד לא גזרו בכל העיר מרוצפת היינו כיון שכיבוד נצרך יותר מהדחה (שם)
[22] אמנם ע"י מטלית המיוחדת לכך מותר רק בכמות מועטת אבל בכמות מרובה של נוזלים אסור שמא יסחוט (שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה