מקרא
בראשית פרק לו
(כ) אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי החרי שם איש היה, אבי אומה קדמונית, תקרא על שמו[1] יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מתחלה, ובני עשו יירשום ככתוב באלה הדברים וישבו תחתם[2] לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:
(כא) וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:
(כב) וַיִּהְיוּ בְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע לפי שהיה גדול שבאחיו קורא לה אחות לוטן. וכן אחות נביות וכן מרים הנביאה אחות אהרן[3]:
(כג) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְוָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפוֹ וְאוֹנָם:
(כד) וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם פרדים בַּמִּדְבָּר וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו, ואין כן בשאר מיני הכלאים בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות, והרביעם עם הסוסיות והולידו ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו, והיה נודע במעשה ההוא, ועל כן יתארהו בו[4]:
(כה) וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה:
(כו) וְאֵלֶּה בְּנֵי דִישָׁן הוא דישון הנזכר למעלה בראש הפרשה, והבן החמישי לשעיר, ויקראנו הכתוב פעם דישון פעם דישן אבל כשהם בפסוק אחד יזכיר האחד דישון והאחד דישן כי שני אלופים היו, ועל כן יזכירם בלשון שינוי כדי להפריד בין שניהם[5] חֶמְדָּן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן:
(כז) אֵלֶּה בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן:
(כח) אֵלֶּה בְנֵי דִישָׁן עוּץ וַאֲרָן:
(כט) אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי אַלּוּף לוֹטָן אַלּוּף שׁוֹבָל אַלּוּף צִבְעוֹן אַלּוּף עֲנָה:
(ל) אַלּוּף דִּשֹׁן אַלּוּף אֵצֶר אַלּוּף דִּישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר: פ
(לא) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם נכתב זה להודיע כי נתקיימה ברכת אביו (לעיל כז, מ) ועל חרבך תחיה, שנתגבר על בני החרי ומלכו עליהם בארצם, שאלה הערים כולם מדינות הם מארץ אדום, וסיפר הכתוב כי לא היה להם מלך בן מלך כמו בישראל[6] לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לפני משה שהיה מלך בישראל כדכתיב ויהי בישרון מלך על שם שהושיע -[7] לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב) וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר [8]וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:
(לג) וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה:
(לד) וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי:
(לה) וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית:
(לו) וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה:
(לז) וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר:
(לח) וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר שהיה גם כן מרחובות הנהר והיו לו אויבים רבים והיה מתחבא מפניהם במקומות שונים[9]:
(לט) וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מזכיר שם אשתו, ללמד שמלך על ידה שהיתה בת גדולים ועשירים[10] מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב כלומר בת עשיר שהיה כל ימיו טרוד לצרף זהב והיה הזהב הולך בביתו כמים[11]:
(מ) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו מתחלה מנה בני בניו שהיו אלופים בדור ההוא, ואחרי כך הצליחו ועלו למלוכה, ואחרי כן פסקה מלכותם ונתנו את אלופיהם לראש, והראשונים היו כל האחים אלופים, יושבים כולם בעיר אחת ומושלים בעם אחד, או שהיו נשיאי שבט, או ראשי בית אב, אבל אלו האחרונים אלופים למשפחותם, שהיה כל אחד אלוף לכל משפחות בני עשו ולכל מקומות מושבותם, ואין אחד בדור אלוף אלא הוא, כי היו כמלכים בארצם, אלא שלא עלו לכסא לקרות בשם מלך לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם כל אחד משל במקומו וממשלת היתה קצרה "כי שנות רשעים תקצורנה" (משלי י, כז)[12] בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת:
(מא) אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן:
(מב) אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר:
(מג) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם מונה כאן ח' מלכים י"א אלופים. וכנגדן נאמרו בישראל י"א שופטים מיהושע עד שמואל וח' מלכים עד יורם. וזהו ואלכה לנגדך (לעיל לג, יב)[13] הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם: פ
סליק פרשת וישלח
נביא
ירמיה פרק ג
כ אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל כמו שאשה בוגדת בבעלה, כך ישראל בגדתם ביְקֹוָק . נְאֻם יְקֹוָק :
כא קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע ראוי היה להשמע קול בכי על ההרים. (שפיים מקומות גבוהים) בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת דַּרְכָּם בכי, על קלקול וְעִקוּם דרכָּם של ישראל כלפי הבורא. שָׁכְחוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם:
כב שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם אַרַפֶּא אתכם מעַווֹן ממרידתכם. (אסלח ואמחל לעוונותיכם) הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ אִמְרוּ ליְקֹוָק : "הנה באנו אֵלֶיךָ... כִּי אַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
כג אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים באמת עבדנו בגבעות ובהרים רבים לע"ז, שהיא שקר. אָכֵן בַּיְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל באמת, ישועתנו מיְקֹוָק תבוא:
כד וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ בגלל הע"ז שהיא הבושה הגדולה שלנו, בזזו הגויים את כל רכושנו, שעמלו עליו אבותינו. אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם:
כה נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ "נשכב" עם הבושה, והיא "מְכסה" אותנו. כִּי לַיְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
ירמיה פרק ד
א אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְקֹוָק אֵלַי תָּשׁוּב אם תשובו בתשובה אֵלַי תשובו. וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד אם תוציא הע"ז ממךָ, לא תִּנְדוֹד לגלות:
ב וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְקֹוָק בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וּכְּשְתִּשָבַע ביְקֹוָק תשבע באמת, על פי המשפט והצדק,(ולא כמו עכשיו שאתה נשבע ביְקֹוָק לשקר) וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ וגם הגויים יברכו ויהללו את יְקֹוָק :
ג כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַם נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קֹצִים תַּחְרְשוּ השדה להוציא השורשים הרעים והקוצים, ואח"כ תזרעו. (נמשל: קודם הסירו הע"ז, ואח"כ תבקשו מיְקֹוָק שימחל.):
ד הִמֹּלוּ לַיְקֹוָק וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם תחתכו את ערלת הלב. אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי פן כעסי יגדל כך, שלא תכבה אש כעסי עד שְתִּכְלוּ. וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם:
ה הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ תִּקְעוּ שׁוֹפָר בָּאָרֶץ קִרְאוּ מַלְאוּ וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר קראו (ע"י שופר) לכולם, להתאסף לערי המבצר מפני האוייב הבא על ישראל:
ו שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ שאו נס במקום גבוה שכולם יתאספו לציון, מפני האוייב. אַל תַּעֲמֹדוּ אל תעצרו עצמכם מלבוא כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל רעה ושבר, יבוא על ישראל מצפון מבבל:
ז עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ האריה (נבוכדנצר מלך בבל) יצא מסבך היער (שבו אוֹרב לטֶרֶף) להלחם בירושלים. וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נבוכדנצר מלך בבל. נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשֹוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה לעשות שממה את א"י. עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב והערים יהיו שממה ללא תושבים:
ח עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים על שמועה זו, חִגְרוּ שַֹק. סִפְדוּ וְהֵילִילוּ עשו מספד ויללה. כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק מִמֶּנּוּ הכעס לא שב מבנ"י:
ט וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים ענין פחד גדול. וְנָשַׁמּוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים יִתְמָהוּ ישתוממו הכהנים, ויתמהו הנביאים:
י וָאֹמַר אֲהָהּ יְקֹוָק אֱלוֹהִים אוי! יְקֹוָק אלוהים. אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַם לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם באמת, אתה יְקֹוָק פִּתֵתָ את ישראל לֹאמַר לעצמם: "שלום יהיה לנו", בכך שנביאי השקר לא נענשו.וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ ומשום כך הגיע המצב לכך, שהחרב תגיע, עד כדי שתהרוג הנפש:
כתובים
משלי פרק כב
(יג) אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ העצל אומר אני לא יכול ללכת ללמוד אולי יהיה אריה בדרך בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ אולי יבאו שודדים ויהרגוני: (יד) שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת כבור עמוק שא"א לצאת משם כך מי ששומע ל"פי זרות" (מינות) זְעוּם ה' יִפָּל שָׁם מי שה' כועס עליו יפול שם שה' לא יצילנו מהפה זרות ויפול לבור: (טו) אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר כשאדם נולד האולת קשורה אתושֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ ומקל מוסר ירחיק ממנו האולת: (טז) עֹשֵׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ גוזל העני להרבות עשרו נֹתֵן לְעָשִׁיר אַךְ לְמַחְסוֹר וכן הנותן לעשיר יגרום לו רק חסרון שהעשיר לא יחזיר, וכשלוקח מהעני ה' יענישו: (יז) הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים תטה אזנך לשמוע דברי החכמים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי ולבך תשים לדעת את ה' ודרכיו, ואז: (יח) כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יהיה לך נעים כשתשמר את החכמה בלבך יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ וכשיהיו על שפתיך תחזור עליהם (ישמרו אצלך): (יט) לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ התורה תגרום לך לבטוח בה' הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף אָתָּה הודעתי לך לבטוח בה' וגם אתה תודיע לבנך אחריך: (כ) הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים הרי כתבתי לך דברים חשובים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת בחכמה ודעת: (כא) לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת בשביל להודיעך אמיתת דברי אמת (להבדיל בין האמת לשקר) לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ שתוכל לענות דברי אמת למי ששואל אותך (שולח אותך לחפש האמת): (כב) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא אל תגזול את העני בגלל שהוא עני ולא יכול להלחם אתך וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר ואל תכה את העני לעיני כולם (והוא לא יכול להחזיר לך): (כג) כִּי ה' יָרִיב רִיבָם כי ה' יריב בשביל העני וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ ויגזל את נפש הגזלן: (כד) אַל תִּתְרַע אֶת בַּעַל אָף אל תהיה חבר של בעל כעס (אדם שממהר לכעוס) וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא ואיש שכועס אל תבא אליו: (כה) פֶּן תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָיו אולי תלמד מדרכיו וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ לְנַפְשֶׁךָ ותקח מוקש לנפש שלך (שתעשה כמוהו): (כו) אַל תְּהִי בְתֹקְעֵי כָף אל תהיה ערב בַּעֹרְבִים מַשָּׁאוֹת ואל תהיה ערב להלואה. משאות – הלואה:
משנת ההלכה
מלאכת החורש
א. שלולית מים שבחצר אסור לפזר עליה חול או עפר, ויש בזה משום איסור בונה או חורש במקום הראוי לזריעה כגון גינה. (מ"ב שיג ס"ק נה)
ב. אך מותר לכסות לכלוך או צואה וכדומה בעפר או חול שהוכנו לכך מבעוד יום, אם אין כוונתו לתקן את המקום אלא רק משום נקיון. (שם)
ג. ואם אין לו חול מוכן אם חושש שמא ידרוך בלכלוך מאן דהו, או שהלכלוך מפריע יכסה כלאחר יד כלומר יכסה ברגלו וכדומה.
ד. אסור לפזר חול או עפר על גבי כתם שמן, קרח, וכדומה במקום שאינו מרוצף, אפילו עם מטרתו למנוע מפגע ציבורי. (שש"כ פכ"ה, י)
ה. ובשטח מרוצף חייב לכסות, אפילו אם אין לו חול או עפר מוכנים מבעוד יום. (שם)
ו. אסור לפנות אשפה וכדומה ממקום שאינו מרוצף שחוששים אנו שמא ישוה גומות. ובמקום הראוי לזריעה יש לחשוש מעצם הפינוי מכיון שעי"כ מכשירו לזריעה. (שם)
ז. ואם יש חשש שינזקו בו רבים כגון רסיסי זכוכית, מסמרים, או קוצים וכדומה, חייב לפנותו. (שם)
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רשב"ם
[4] ת"י רש"י רמב"ן
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] חזקוני
[8] איננו בלעם. גם בלעם איננו בן לבן הארמי. ויתכן שדרך הדרש בעבור היותו מנחש כמוהו. כי לא יפול מדברי רבותינו ז"ל ארצה. גם בלע ארמי היה וזה בלעם אדומי. גם יובב בן זרח איננו איוב כאשר אמר היצחקי המהביל. אבע"ז.
[9] רמב"ן בעל הטורים
[10] בעל הטורים
[11] רבינו בחיי
[12] רמב"ן
[13] בעל הטורים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה