פרשת ויצא יום ו'

מקרא

בראשית פרק לא

(כה) וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ בָּהָר וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד:

(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב:

(כז) לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר:

(כח) וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי המתנת לי[1] לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה עד עכשיו הייתה חכם, וחכמת גבי עשו בבכורה ובברכה, וגם עמי נהגת בחכמה, אבל עתה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ:

(כט) יֶשׁ לְאֵל כח[2] יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם וגם אלקיכם יודע כן ומתפחד פן אקח נקמתי מכם ולכך אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר להזהיר אותי עליכם[3] הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:

(ל) וְעַתָּה הָלֹךְ ממני הָלַכְתָּ לארץ ישראל כִּי נִכְסֹף לארץ ישראל ו - נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי:

(לא) וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי:

(לב) עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה כי חשב שגנב אותם אחד מהעבדים לעבדם ולחזור לסורו[4] נֶגֶד מול ובנוכחות אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי משלך וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם שאם היה יודע לא היה מעיז פניו לכחש ולא היה אומר לא יחיה[5]:

(לג) וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת כי אהלים היו לכולם כי היה זה מצניעות הצדיק, כי לכל אחת מארבע הנשים היה אהל מיוחד, בעבור שלא תדע האחרת בבאו אל רעותה, גם אסור הוא בדין תורה כמו שהזכירו חכמים במסכת נדה (יז) וליעקב אהל מיוחד ושם תאכלנה על שולחנו עם בניו ועם בני ביתו וְלֹא מָצָא באף אחד מהאהלים ולא מצא באהל רחל משום שישבה עליהם כמו שממשיך הכתוב ללמדינו[6] וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל כלומר אעפ"י שאמרנו למעלה באהל לאה ובאהל שתי השפחות לא כך היה אלא בתחלה כשיצא מאהל לאה נכנס באוהל רחל אבל מפני אורך דברים שאמר לבן לרחל ורחל ללבן לא היה רוצה להפסיק את הפסוק הראשון[7]:

(לד) וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים כשיצא מאהל לאה ללכת באהל רחל, לקחתם רחל[8] וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל שנותנים על הגמל לשבת עליהם[9] וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא:

(לה) וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי אמרה כי ראשה ואבריה כבדים עליה והיא חולה בבא הארח כי כן דרכן, וכל שכן במעטות הלידה כרחל שדמיהן מועטין והארח יכבד עליהם מאד[10] וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים:

(לו) וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:

(לז) כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי בני שאני קורא להם אחי[11] וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ עם מי הדין בֵּין שְׁנֵינוּ:

(לח) זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ לא הפילו וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי אף על פי שדרך הרועים לאכול מזכרי הצאן ששומרים עליהם[12]:

(לט) טְרֵפָה שנטרפה על ידי חית השדה  לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה שאם אנכי חוטא בה מיד  מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה היית תובע אותה גְּנֻבְתִי יוֹם מה שנגנב ביום מבני אדם עלי היה להשלים וּגְנֻבְתִי לָיְלָה ומה שהיה נגנב בלילה מן חיות השדה עלי היה לשלם[13]:

(מ) הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב השרב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי כדי לשמור צאנך כדין[14]:

(מא) זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים:

(מב) לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק מי שמפחד ממנו יצחק הָיָה לִי בעזרי[15] כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח לפי שידע שהלכתי עמך בנאמנות, ואתה עמי בתרמית, הוכיחך עלי[16] אָמֶשׁ:

(מג) וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי ואם החלפתי משכורתך או שלחתיך ריקם לא הייתי נוטל דבר משלך שהכל שלי ובמרמה בא לידך לא בדין[17] וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא אמר זה כמתנצל על דברי יעקב, כי באתי אחריך לראות בנותי וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם ומה אוכל לעשות להם טובה[18] אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ:

(מד) וְעַתָּה אטיב להן ש - לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה הברית לְעֵד כי העובר עליו יקולל בכל אלות הברית בֵּינִי וּבֵינֶךָ שלא תענה אותן ולא תקח עליהן נשים כמש"כ להלן[19]:

(מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה:

(מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לבניו שהיה קורא להם אחיו[20] לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל שיגולו שם אבנים עד שהתחברו[21] וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל שהוא דרך הבאים בברית לאכול שניהם מלחם אחד לאהבה ולחברה[22]:

(מז) וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן בארמית יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ בלשון הקודש[23] גַּלְעֵד:

(מח) וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם אחרי שקראו יעקב גלעד, דבר לבן בלשון יעקב הגל הזה עד ועל כן נקרא שמו גלעד עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד כי בשם הזה הסכימו שניהם או שדברי לבן מתורגמין ללשון הקדש:

(מט) וְהַמִּצְפָּה היא האבן שהקים יעקב מצבה נקרא כך על שם שאמר[24] אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יראה יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ אנחנו שיהיה כל אחד ממנו רחוק מחברו ולא יראנו השם רואהו[25]:

(נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ שיוכל לדון אותנו[26] רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

(נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי הקמתי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה לעזרך בעת רעתך, שנשבע לו לעזרו בעת צרה, כדרך השרים שכורתים ברית לסייע זה את זה מאויביו וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָהלסייע לי[27]:

(נג) אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק:

(נד) וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר כדרך כורתי ברית[28] וַיִּקְרָא לְאֶחָיו של לבן[29] לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר:

בראשית פרק לב

(א) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו נכדיו[30] וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ:

(ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים לשומרו כדכתיב והנה אנכי עמך[31]:

(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה המחנה שלי שפגעו בו מלאכי אלהים אין ספק שהוא מחנה אלהים וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם שתי מחנות אלהים של מלאכים ושלו[32]: פ

חסלת פרשת ויצא

נביא

מאמרי חז"ל על ירמיהו

תוספתא מסכת סנהדרין פרק יד

המתנבא מה שלא שמע כצדקיהו בן כנענה והמתנבא מה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור שהיה שומע דברים מפי ירמיהו הנביא שהוא היה מתנבא בשוק העליון וחוזר הוא ומתנבא בשוק התחתון:

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ה

אל יפטר אדם מתוך חבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר של תורה שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות אמר ר' אלעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר [ירמי' נא סד] ככה תשקע בבל לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש יכול בחורבן בית המקדש חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו במפולת של מחריביו חתם לא חתם בדברי תוכחות והכתיב [ישעי' סו כד] והיו דראון לכל בשר בעכו"ם היא עסיקינן והכתיב [איכה ה כב] כי מאוס מאסתנו [איכה ה כא] השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא עח

שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה ואלו הם ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה שנאמ' וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תקוה (מלכים ב' כב יד) ואומר הנה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני הזה תקשרי

ספרי זוטא פרק יד

 ר' אליעזר אומר מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ויהי דבר י"י אל ירמיהו אחרי שרף המלך את המגלה שוב קח לך מגלה אחרת וכתוב עליה (ירמיה לו כז - כח) מה עשה ירמיה לקח מגלה אחרת ונתנה לברוך בן נריה וכתבה והלא הקדוש ברוך הוא אמר לו כתוב אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ממי למד ממשה רבינו שאמר לו הקדוש ברוך הוא ראה ועשה בתבניתם (שמות כה מ) וכתיב ויעשו כל חכם לב (שם /שמות/ לו ח) מיכן ששלוחו של אדם כמותו.

שמות רבה פרשת בא פרשה טז

אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו הריני נכנס עם עבודת כוכבים לדין ואומר מעשיה ומעשה אלהים ויודע מה בין הקדוש ברוך הוא לעבודת כוכבים אתה מוצא ד' פעמים בדף אחד הראה ירמיה גנותה של עבודת כוכבים ושבחו של אלהים שנאמר (שם /ירמיהו י'/) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו כי חקות העמים הבל הוא, (שם /ירמיהו י'/) בכסף ובזהב ייפהו כתמר מקשה המה, שמעתם גנותה של עבודת כוכבים בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (שם /ירמיהו י'/) מאין כמוך ה', (שם /ירמיהו י'/) מי לא ייראך מלך הגוים, שמעתם שבחו של הקדוש ברוך הוא בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (שם /ירמיהו י'/) ובאחת יבערו ויכסלו וגו' כסף מרקע מתרשיש יובא וגו', שמעתם גנותה של עבודת כוכבים בואו ואגיד לכם שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם /ירמיהו י'/) וה' אלהים אמת, שמעתם שבחו של מקום בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (שם /ירמיהו י'/) כדנה תימרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, שמעתם גנותה של עובדי כוכבים בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם /ירמיהו י'/) עושה ארץ בכחו וגו' לקול תתו המון מים בשמים, שמעתם שבחו של מקום בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (שם /ירמיה י'/) נבער כל אדם מדעת וגו' אך הבל המה מעשה תעתועים, שמעתם גנותה של עבודת כוכבים בואו ושמעו שבחו של מקום, שנאמר (שם /ירמיהו י'/) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל

קהלת רבה (וילנא) פרשה ו

ד"א מה שהיה, זה ירמיהו, ונודע לכל שהוא נביא שנאמר (ירמיה א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

מדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה א

שלשה נביאים נתנבאו דברי קינטורין ותלו נביאותן בעצמן, דברי עמוס, דברי ירמיהו, דברי קהלת

מדרש תהלים (בובר) מזמור קלז

 כיון שהגיע ירמיהו לנהר פרת, ענה נבוזראדן ואמר ליה אם טוב בעיניך לבוא אתי בבל (ירמיה מ ד), חשב ירמיהו בלבו ואמר אם הולך אני עמהם לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם, [יצא לו מהם], נטלו הגליות את עיניהם וראו את ירמיהו שפירש מהם, געו כלם בבכיה וצווחו רבינו ירמיהו הרי אתה מניחנו, שם בכו, שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, ענה ירמיה ואמר להם מעיד אני עלי שמים וארץ אלו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון לא גליתם.

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז

ר' יצחק אומר אמר ירמיהו לישראל עשו תשובה, אמרו לו באיזה פנים נעשה תשובה, ולא הנחנו ע"ז שלא עשינו, ושכעסנו אותו ביותר, אמר להם בניי אם שבים אתם, לא אצל אביכם אתם באים, שנאמר כי הייתי לישראל לאב (ירמיה לא ח). ואמר הנביא וקרעו לבבכם ואל בגדיכם [ושובו אל ה' אלהיכם] (יואל ב יג), אמר ר' יהושע בן לוי אם קרעתם לבבכם [בתשובה], אין אתם קורעין [בגדיכם] לא על בניכם ולא על בנותיכם, למה כי חנון ורחום הוא [ארך אפים וגו']

מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת דברים פרק א

אתה מוצא שכל הנבואות הרעות והקשות שנתנבא עליהם ירמיהו הקדים ישעיהו ורפאן, ירמיה אמר איכה ישבה בדד (איכה א א), ישעיה אמר כי אם /עם/ בציון ישב (ישעיה ל יט), ירמיה אמר בכה תבכה (איכה שם), ישעיהו אמר (בכה) [בכו] לא תבכה (ישעיה ל יט), ירמיה אמר גלתה יהודה מעוני (איכה שם ג). ישעיהו אמר ונשא נס לגוים ונפוצות יהודה יקבץ (ישעיה יא יב). ירמיה אמר דרכי ציון אבילות (איכה א' ד'), ישעיה אמר דרך לעבור גאולים (ישעיה נ"א י') ירמיה אמר היו צריה לראש (איכה א ה), ישעיה אמר נכון יהיה הר ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב), ירמיה אמר ויצא מבת ציון כל הדרה (איכה א ו), ישעיה אמר ובא לציון גואל (ישעיה נט כ), ירמיה אמר זכרה ירושלים (איכה א' ז'), ישעיה אמר לא תזכרנה הראשונות (ישעיה ס"ה י"ז), ירמיה אמר חטא חטאה ירושלם (איכה א' ח'), ישעיה אמר מחיתי כעב פשעיך וגו' (ישעיה מ"ד כ"ב), ירמיה אמר טומאתה בשוליה (איכה א' ט'), ישעיה אמר (ולא יעבור בו טמא) [לא יעברנו טמא] (ישעיה ל"ה ח'), ירמיה אמר ידו פרש צר (איכה א' י'), ישעיה אמר והיה ביום ההוא יוסיף ה' [שנית] ידו וגו' (ישעיה יא יא), ירמיה אמר כל עמה נאנחים וכו' (איכה א יא), ישעיה אמר לא ירעבו ולא יצמאו וגו' (ישעיה מט י), ירמיה אמר לוא אליכם כל עוברי דרך (איכה א' י"ב), ישעיה אמר והיה שם מסלול ודרך (ישעיה לה ח), ירמיה אמר ממרום שלח אש וגו' (איכה א' י"ג), ישעיה אמר עד יערה עלינו (ישעיה ל"ב ט"ו), ירמיה אמר נשקד עול פשעי וגו' (איכה א יד), ישעיה אמר התפתחי מוסרי צוארך וגו' (ישעיה נב ב), ירמיה אמר סלה כל אבירי (איכה א' ט"ו), ישעיה אמר סלו סלו המסלה (ישעיה ס"ב י'), ירמיה אמר על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים (איכה א טז), ישעיה אמר כי עין בעין יראו (ישעיה נב ח), ירמיה אמר פרשה ציון בידיה וגו' (איכה א יז), ישעיה אמר נחמו נחמו עמי (ישעיה מ א), ירמיה אמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי (איכה א יח), ישעיה אמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיה ס כא), ירמיה אמר קראתי למאהבי וגו' (איכה א יט), ישעי' אמר וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהלה (ישעיה ס יח), ירמיה אמר ראה ה' והביטה (איכה ב כ), ישעיה אמר וראיתם ושש לבכם וגו' (ישעיה סו יד), ירמיה אמר שמעו כי נאנחה אני (איכה א כא), ישעיה אמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ"א י"ב), ירמיה אמר תבא כל רעתם לפניך (איכה א' כ"ב), ישעיה אמר והביאותים אל הר קדשי וגו' (ישעיה נו ז), ואלו ישראל חוזרין בתשובה הקדוש ב"ה מרחם עליהם, שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נ"ה ז'). וצריכים ישראל שלא לשמוח בימים האלו, מן י"ז בתמוז עד תשעה באב, שכן מצינו שכל הרעות שנתחדשו לאבותינו באלו הימים נתחדשו, וצריכים ישראל לנהוג בהם כמנהג אבילות, ולא לשמוח בהם, שבשבעה עשר בתמוז באו חמש גזירות, נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל, ובתשעה באב נגזרה גזירה על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל, וחרב בית הראשון והשני, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. ושנו חכמינו ז"ל משנכנס אב ממעטין משמחה, וכל המקבל עליו אבל אלו הימים זוכה לראות בשמחתם, דכתיב שמחו את ירושלם וגו' (ישעיה ס"ו י'): שלשה בני אדם אומרים איכה, ישעיהו ראה את ישראל בפחזן אמר איכה היתה לזונה (ישעיה א כא), ירמיה ראה אותם בניוולן אמר איכה ישבה בדד (איכה א' א'). משה ראה אותם בשלותם אמר איכה אשא לבדי (דברים א יב), ולפי זה התחיל משה להוכיח את ישראל, כי ידע כי יחטאו בסופם

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בשלח פרק טז

 א"ר אלעזר בימי ירמיהו הוציא להם לישראל צנצנת המן שנאמר, הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל (שם ב לא), אמר להם ירמיהו הנביא לישראל מפני מה אין אתם עסוקין בתורה, אמרו לו אם אנו מתעסקין בתורה מאין נתפרנס, באותה שעה הוציא להם צנצנת המן, אמר להם ראו אבותיכם שהיו במדבר ועוסקין בתורה ממה היו מתפרנסין, אף אתם אם עוסקין בתורה הקדוש ברוך הוא מפרנס אתכם, מדוע אמרו עמי רדנו (שם שם):

כתובים

משלי פרק יט

(י) לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג לא יפה שהכסיל מתענג שחושב שמושל על כולם אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים ודאי שלא יפה שהעבד והמבוזה ימשול על החשובים: (יא) שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ אדם חכם לא כועס מהר וְתִפְאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע ואדם שמוחל על פשע שעשו לו זה מפאר ומכבד אותו: (יב) נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ כעס המלך זה כמו צעקת הכפיר שאפילו שלא יודע על מי צועק מפחד אולי זה עליו וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ וכמו שהטל היורד על העשבים זה מאד טוב כך רצון המלך להיטיב זה מאד טוב: (יג) הַוֹּת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל שבר לאבא שיש לו בן כסיל ומדבר כסילות וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּׁה וכמו גשם שמטפטף כל הזמן בבית כך מריבות אשה כל הזמן: (יד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת בית ועושר אביו יכול להוריש לו וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת אבל אשה חכמה השם מביא לאדם: (טו) עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה העצלות גורמת לאדם שישן וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב ואדם שמרמה בסוף ירעב, שיאבד כל מה שגזל: (טז) שֹׁמֵר מִצְוָה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ מי ששומר את המצות שומר נפשו בּוֹזֵה דְרָכָיו יָמוּת והמבזה את הדרכים הישרים ימות לפני זמנו: (יז) מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל הנותן צדקה לעני כאילו מלוה ה' שהשם יחזיר לו וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ ויוסיף עוד לתת לו יותר ממה שנתן לעני: (יח) יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה תיסר את בנך כשיש עוד תקוה שיהיה טוב וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ ואל צעקתו אל תשמע אלא תמשיך ליסרו: (יט) גְּדָל חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁוכשאתה כועס מאד על בנך מחול על ענשו ואל תכהו אולי תהרגהו בהכאתך כִּי אִם תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִף רק תכהו קצת כדי להצילו בעתיד שלא יכשל, ועוד תוסיף להכותו קצת קצת כל פעם אך לא הרבה בפעם אחת: (כ) שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר תשמע למה שמיעצים לך ולמוסר שמוכיחים אותך לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ בשביל שתחכם בסוף (אם תשמע לעצה ולמוסר): (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ אדם שרוצה לעשות איזה דבר חושב הרבה איך ומתי לעשות, אבל וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם ומה שהשם נותן עצה בליבו לעשות היא תעמוד ותתקיים: (כב) תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹכולם מתאוים לאיש שעושה חסד וְטוֹב רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָב וטוב עני מאיש שמבטיח ולא מקיים, שהעני אין לו אבל העשיר מכזב בהם: (כג) יִרְאַת ה' לְחַיִּים יראת ה' מביאה חיים וְשָׂבֵעַ יָלִין, בַּל יִפָּקֶד רָע ויהיה תמיד בשבע ובטובה ולא (יזכור) יבא עליו רע: (כד) טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת העצל שם ידו בצלחת גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה ולא יוכל להשיבה אל פיו שלא ימצא מה לאכול (שמתעצל): (כה) לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם לץ תכה וע"י זה יעזוב רעתו, וגם הפתי יחכים כשיראה שהלץ הוכה וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת ולנבון רק תוכיח והוא לבד יבין דעת:

משנת ההלכה

מלאכת הזורע

       א.       עציץ שנפל ושנפך ממנו העפר אין להחזיר את העפר בשבת ויש לחשוש בזה משום מלאכה דאורייתא שהרי עי"כ מועיל לצמיחת העציץ

        ב.        אין להעביר עציץ ואפילו שאינו נקוב למקום מואר כדי שיקבל את אור השמש אין להרטיב עלי העציצים בשבת אפילו אם כוונתו רק לנקותם מאבק וכדומה

         ג.         צינור פליטת המים של המזגן שנסתם אין לשחררו על מקום שיש בו זרעים שהרי משקה אותם בשבת

        ד.        אסור לפרוס יריעת פלסטיק וגדומה על צמחיה בשבת וכן אין להסירה מכיון שהדבר מועיל לגידול הצמחים

       ה.       כמו כן אין לפרוס רשת בשבת על גבי צמחיה כדי למנוע מחרקים לאכול את העץ או עליו שהרי על ידי כן מועיל הוא לצמיחה בשבת

---

[1] ת"י

[2] ת"א

[3] חזקוני

[4] ספורנו

[5] ספורנו

[6] רמב"ן

[7] רשב"ם

[8] חזקוני

[9] רשב"ם

[10] רמב"ן ועיי"ש שכתב "והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד, כי כן שמן מעולם "נדות" לריחוקן, כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק, גם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים, עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה (ויקרא יח יט), והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם, וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה, תלמיד אסור לשאול בשלמה של נדה, רבי נחמיה אומר אפילו הדבור היוצא מפיה הוא טמא, אמר רבי יוחנן אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת כך עפרה של נדה טמא, ואסור ליהנות ממעשה ידיה, ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך, וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה עפר רגלי" וכ"כ רבינו בחיי

[11] ת"י פס' מו

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] ת"י

[14] ת"א

[15] ת"א רבינו בחיי

[16] פי' ר' יוסף בכור שור

[17] ספורנו

[18] רמב"ן

[19] רמב"ן

[20] ת"י

[21] אבע"ז

[22] רמב"ן

[23] פי' ר' יוסף בכור שור

[24] רמב"ן

[25] אבע"ז

[26] ת"א ת"י

[27] חזקוני

[28] פי' ר' יוסף בכור שור

[29] ספורנו

[30] אבע"ז

[31] רשב"ם

[32] ספורנו