מקרא
בראשית פרק כז
(לו) וַיֹּאמֶר הֲכִי באמת ראוי לכך ש - קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי והתחכם עלי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ השארת[2] לִּי בְּרָכָה:
(לז) וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ שבירכתיו "הוה גביר לאחיך" וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים שבירכתיו וישתחוו לך בני אמך וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי שלא נתן הקב"ה לאברהם רק ארץ כנען ואני נתתיה לו כולה[3]:
(לח) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה האם רק ברכה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ:
(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ מקצת ארץ ישראל שהיא שמני הארץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ זה הר שעיר הסמוך לא"י בחלקו של יהודה והיא ארץ שמנה ונשקית מטל השמים כא"י[4] וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל לא תמצא בברכת עשו זכרון ה' יתברך, אבל בברכת יעקב הזכיר ויתן לך האלהים, וזה יורה כי נתן לעשו משמנים וטל ולא במתת אלהים כמו ביעקב אלא בדרך מסלות הכוכבים ומזלות אשר זרעו של עשו מסורין להם, ונתנם לו לזמן, וזהו לשון מושבך כלומר בעוד שתשב בארץ[5]:
(מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה ברכו שינצח במלחמותיו ולא יפול ביד אויביו, ואמר מיד אחריו וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד רק שלא תתגבר על אחיך אלא הוא יגבר עליך וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד לשון רדוי, ומקרא חסר הוא, וכאשר אינך רוצה להיות תחתיו, תרד באומות ותכבוש מהם ארצם[6] וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:
(מא) וַיִּשְׂטֹם שמר שנאה עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי כלומר בחיי אבי לא אעשה כן לצערו אלא אמתין עד שאבי ימות -[7] וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:
(מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ שמראה עצמו לך מנוחם על ענין הברכות וכאילו אינו מקפיד בהן, והוא מארב כדי שלא תשתמר ויוכל -[8] לְהָרְגֶךָ:
(מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:
(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים שנים אֲחָדִים מועטים ואחדים פחות מעשר[9] עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:
(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד אם יהרוג אותך גם הוא יהרג על ידי גואלי הדם[10]:
(מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:
בראשית פרק כח
(א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ היה יעקב בוש לבוא לאביו שרמהו ומשום כך לעיל כתיב ותשלח ותקרא ליעקב הרי שלא היה בבית אביו. ע"כ כאשר קרא לו יצחק מתחלה אישר חילו על התחבולה שעשה וכי טוב עשה ואין בלבו עליו כלום[11] וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:
(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה לפדן אֲרָם בֵּיתָה לבית[12] בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:
(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ בממון[13] וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עשרה עַמִּים שבטים כלומר שכל שבט יהיה למנהג ועם בפני עצמו אע"ג שהיה להם תורה אחת ומלך אחד מ"מ היו משונים בהליכות עולם. ורק שבט יהודה ובנימן היו למנהג אחד ושבט לוי היה נכלל בשארי שבטים ושבט יוסף מנהג אחד לאפרים ומנשה[14]:
(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם שאמר לו ואעשך לגוי גדול[15] לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם מאחר שלא תקח אשה מארץ כנען שהם עבדים כמו שצוה לי אברהם אבי[16]:
(ה) וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו אמר "אם יעקב ועשו", בשביל שצוה יצחק ליעקב לקחת אשה מבנות לבן אחי אמו, הזכיר הכתוב שהיה גם אחי אמו של עשו, וראוי היה שיצוה גם כן לעשו, אלא בשביל שברכת אברהם וזרעו לא תהיה אלא ביעקב, לכך לא צוה לעשו[17]:
(ו) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וראה שבגלל שלא לקח מבנות כנען ברך אותו[18] וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:
(ח) מכל זה - וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:
(ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת היא בשמת[20] בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה: ס
סליק פ' תולדות
נביא
ג' אלפים ק"מ: 3140
ישעיהו בן אמוץ (ובשלשלת הקבלה צ"ט ב', ר"ל בן עמוד) ואמוץ היה גם כן נביא כדאיתא במגילה (ט"ו א'), כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא. אמוץ אחיו של מלך אמציה (מגילה י' ע"ב) קבל מעמוס ביום הרעש והתנבא בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה, מקבל ח' לנביאים וכ"ב מסיני לאברבנאל וליוחסין בסדר הדורות מקבל י"ד וחי אחר זה צ' שנים, כי מנשה מלך רכ"ח והוא הרגו (צמח דוד). בישעיה ס' ו' ועוד בה עשיריה, כתבו השרשים ומכלל יופי כי בימי עוזיה נאמרה זאת הנבואה וממנו עד הגלות היו עוד עשרה מלכים, ישעיה קבור בכפר ברעם ועליו אילן בוטם ואצלו מעין מים חיים (גלילות ארץ ישראל):
פול בילאחו מלך הל"ט לבבל, מלך עשרים שנה, וזהו פול מלך אשור אשר כבש מנחם מלך ישראל (מלכים ב' ט"ו) אעפ"י שכלם נקראים מלכי אשור לבד עד נבוכדנצר, מפני שמקום מושבם היה בנינוה במדינת אשור (צמח דוד ח"ב):
ג' אלפים קמ"ב: 3142
עוזיה (ובצמח דוד כתב עזריה) בן אמציה מלך משנת כ"ז לירבעם והיא שנת קמ"ב, ואעפ"י שי"ד לירבעם מלך, רק שמן כ"ז לירבעם מלך מלכות מנוגעת עד יום מותו (סדר עולם פי"ט ורש"י), צמח דוד (ע"ל קט"ו וקכ"ט):
תרי עשר מדבר מן עוזיה המלך עד שבא אלכסנדר מוקדון, שכ"ז שנים (שלשלת הקבלה דף ס"ב ריש ע"ב), דוק אם תוכל לכוון החשבון:
ג' אלפים קנ"ג: 3153
זכריה בן ירבעם מלך על ישראל ל"ח לעוזיה (מלכים ט"ו) (הוא ג' אלפים קנ"ג) (ומלך ו' חדשים, שלשלת הקבלה, הנה קשה למצוא חשבון ל"ח שנים לרש"י שכתב עפ"י סדר עולם שעוזיה וירבעם מלכו כאחד יחוייב שסוף מלכות ירבעם ותחלת מלכות זכריה היה שנת מ"א, לעוזיה לא בשנת ל"ח, אך רש"י דחק עצמו ואמר שירבעם אביו כבר מלך שלש שנים בחיי אביו יואש (וכ"כ תוס' מועד קטן ז' ב') ואז יכלו שנותיו שהם מ"א, שנת ל"ח לעוזיה, גם דברי הרד"ק דחוקים שלדעתו לא מלך עוזיה עד שמת אביו אמציה אם כן לא מלך עוזיה עד ט"ו לירבעם, נמצא שכלו מ"א של ירבעם כ"ז לעוזיה, הרי חסרים מל"ח שנה י"א שנה, ומפני זה דחק ואמר כי אותן י"א שנה מלך זכריה בחיי אביו. ולא ידענו למה אלא כן נראה לפי חשבון (צמח דוד). אז מלך ברומי אאוליו וגרש אחיו הגדול ובת אחיו עשה פרושה, וזנתה וילדה רומוס ורומולוס וצוה המלך להרגה ולהשליך הילדים לנהר והשליח חמל והניחם על שפת הנהר וזאבה אחת הניקם, ואחר שנתגדלו המיתו את דודם המלך הנ"ל והחזיקו במלכות, ועיין מדרש ילקוט תהלים פסוק יתום אתה היית עוזר (יוחסין מאמר ד' זמן ד') ובשלשלת הקבלה צ"ח ב', י"א למלך חזקיה הוקפו חומות עיר רומי על ידי רומוס ורומולוס שנתגדלו מחלב זאבית. ויש אומרים מאשה זונה בלשונם נקראת זאבית. וישימו תוך חומותיה ז' כרכים קטנים על ז' הרים ואז התחיל למלוך עליהם רומולוס אחר שהרג את אחיו (ע"ל קפ"ה):
ג' אלפים קנ"ד: 3154
שלום בן יבש הרג לזכריה המלך אחר שמלך ו' חדשים, שנת ג' אלפים קנ"ד, וימלוך ירח ימים (צמח דוד):
מנחם בן גדי מלך על ישראל בשומרון י' שנים (מלכים ב' ט"ו) (ובשלשלת הקבלה כתב י"א, ט"ס הוא) ל"ט לעזריה מלך יהודה משנת קנ"ד עד קס"ד, ויעש הרע (צמח דוד):
ג' אלפים ק"ס: 3160
מיכה המורשתי קבל מישעיה, מקבל ט' לנביאים וכ"ג מסיני (לאברבנאל), וביוחסין בסדר הדורות מקבל ט"ו). נבא בימי יותם אחז יחזקיהו בשנת ק"ס (בימיו כהן גדול שלום), והושע עמוס ישעיה מיכה אף שקבלו זה מזה היו כלם בזמן אחד (צמח דוד). בעיר כסיל קבור מיכה (גלילות ארץ ישראל):
פול אסיר, והוא תגלת פלאסר מלך אשור, מלך מ' לבבל (נזכר מלכים ב' ט"ו ודברי הימים כ"ח) מלך כ"ט שנה, ג' אלפים ק"ס (צמח דוד ח"ב):
ג' אלפים קס"ג: 3163
אחז נולד ג' אלפים קס"ג (ע"ל ג' אלפים קע"ד וקפ"ג):
אלפים קס"ד: 3164
פקחיה בן מנחם מלך על ישראל ג' אלפים קס"ד ומלך ב' שנים, ושנה ראשונה היתה מ"ט לעוזיה ומקצתה נ' לעוזיה, ויכהו פקח בן רמליהו וימלוך תחתיו (צמח דוד):
ג' אלפים קס"ו: 3166
פקח בן רמליהו מלך על ישראל בשומרון, נ"ב לעזריה מלך יהודה, ג' אלפים קס"ז, ומלך כ' שנה. (ע"ל קפ"ז) והמיתו הושע בן אלה, והרג פקח ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד, כלם בני חיל, ושבוים מאתים אלף (דברי הימים ב' כ"ח):
ג' אלפים קס"ז: 3167
יותם בן עוזיה מלך על יהודה בן כ"ה שנים, ט"ז שנה מן קס"ז בשנת ב' לפקח בן רמליהו, אעפ"י שפקח ויותם מלכו שניהם נ"ב לעוזיה, כתב הרד"ק שתים לפקח בתחלת השתי שנים ואין נראה, ועפ"י מ"ש לעיל ב' אלפים תתקס"ד בענין שנות מלכי ישראל ניחא, ע"ש (צמח דוד). יותם כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי ועודד נביאים (סדר עולם זוטא) (ובשלשלת הקבלה כתב הנביאים שהיו בימי אביו), ירוחם שמו ונקרא שמו יותם שאף שמלך ט"ז שנה היה תם להקב"ה, ונתגלגל באביי, א'שר ב'ך י'רוחם י'תום ראשי תיבות אביי (אגודת שמואל דברי הימים ב' כ"ז), נתגלגל ברשב"י (ע"ש). קללות אבימלך בן ירובעל נתקיימו ביותם ובבא בן בוטא (ע"ל ג' אלפים תשכ"א):
ג' אלפים קע"ד: 3174
אחז בן יותם הוליד את חזקיה ג' אלפים קע"ד, ט' שנים קודם שמלך, ובן י"א שנה היה ביום הולידו את חזקיה (ע"ל קצ"ט) (צמח דוד):
ג' אלפים קפ"ג: 3183
אחז מלך על יהודה ג' אלפים קפ"ג בן כ' שנה, ט"ז שנה מלך (מלכים ב' ט"ו) (בסדר עולם זוטא עד ר' לאלף הרביעי, ולפי זה מלך קפ"ד) אוריה כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי עודד נביאים, נתגלגל ביאשיהו (ע"ל ג' אלפים רצ"ז):
ג' אלפים קפ"ה: 3185
רומולוס הנ"ל שנת קנ"ג מלך על רומי, י"ח ליותם שנת ג' אלפים קפ"ה, ומלך ל"ח שנה (צמח דוד ח"ב):
כתובים
משלי פרק טז
(ד) כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ כל מעשי ה' למען כבודו וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה וגם הרשע זה לכבודו שכשהשם יתן לו ענש כולם יראו את גדולת ה': (ה) תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב ה' מתעב את בעלי הגאוה יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה הענש ינתן מיד ה' ליד הגאותנים ולא יהיה נקי מהענש: (ו) בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן מי שעושה חסד ולומד תורה שהיא אמת יכפרו לו על עוונותיו וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָעעל ידי יראת השם לא יהיה חטאים: (ז) בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ כשהשם מרוצה מדרכי האדם גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ אפילו אויביו משלימים איתו (כמו יצר הרע): (ח) טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה טוב שיהיה לאדם קצת תבואה ביושר מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט מהרבה תבואות בגזל: (ט) לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ האדם צריך לחשב את הדרך הישרה וַה' יָכִין צַעֲדוֹ וה' יכין פסיעותיו שלא יכשל: (י) קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ (כולם רוצים למצוא חן בעיני המלך ומגלים לו את הסודות) ולכן זה נראה כאילו הוא קוסם שיודע הכל בְּמִשְׁפָּט לֹא יִמְעַל פִּיו ולכן לא ימעל (יטעה) במשפט (שיודע הכל): (יא) פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה' מעשי השם במשפט ישרים כמו הפלס והמאזניים מַעֲשֵֹהוּ כָּל אַבְנֵי כִיס מעשיו ישרים כמו כל סוגי המשקלות ואפילו מעשה קטן בצדק כמו המשקולת הקטנה ביותר: (יב) תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע המלך מואס ברשע שהעם עושים כִּי בִצְדָקָה יִכּוֹן כִּסֵּא כי כשהעם נוהג בצדק מתבסס כסא מלכותו: (יג) רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק המלך רוצה דיבורי אמת וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב והמדברים ביושר אוהב: (יד) חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת כשהמלך כועס מיד נשלחים שלוחים להמית וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה אבל איש חכם יודע לפייס את המלך ולנקות החטא: (טו) בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים כשהמלך פניו מאירות בשמחה נותן חיים לעמו וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ ושהמלך רוצה בעמו טוב להם כמו הענן שמביא את הגשם האחרון שהוא טוב מאד: (טז) קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ לקנות חכמה הרבה יותר טוב מזהב מיוחד וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף ולקנות בינה משובח מלקנות כסף: (יז) מְסִלַּת יְשָׁרִים סוּר מֵרָע דרך הישרים לסור ולהתרחק מהרע שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ נֹצֵר דַּרְכּוֹ ומי ששומר על הנפש שלו שומר מאד את מעשיו: (יח) לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן המתגאה יבוא לשבר וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ ומי שרוחו גבוהה (גאוה) יכשל:
משנת ההלכה
א. אם התחיל לעשות מלאכה גדולה ולא עשה אלא מקצתה, כיון שעשה כשיעור, חייב, כגון שצריך לכתוב אגרת, כיון שכתב ב' אותיות, חייב. וכן כל כיוצא בזה: (שו"ע שטז סעי ה ומ"ב שם חיי אדם שם סעי' ט)
ב. י"א שאינו חייב במלאכת שבת אא"כ המלאכה היא מלאכה המתקיימת[21] (מגיד משנה פי"א הט"ו)
ג. מחלל שבת בשוגג, אפי' באיסור דרבנן, יתענה מ' יום ואפי' אינם רצופים. ולאחר התענית, אסור בבשר ויין. ואם אינו יכול להתענות, יתן בעד כל יום כפי השגת ידו. ועכ"פ לא יפחות בעד כל תענית ח"י גדולים פוליש. ומלבד זה, יתן לצדקה בפחות שבכבשים או שבעזים באותו עת, שהרי כשהיה ביהמ"ק קיים, היה חייב חטאת, ולא יהא חוטא נשכר. ויזהר שלא יאמר שנותן זה עבור חטאת, רק שיאמר שבמקום חטאת נותן זה לצדקה. ותענית של מ' יום הוא אפילו עבר במזיד במקום שהיה מפחד שמא יבוא לו סכנה, כגון שהיה דליקה וחפר גומא להטמין מעות. אבל העובר בשאט נפש למלאות תאותו, צריך כפרה ותשובה יותר ויותר, כי הרי זה חייב סקילה או עכ"פ כרת, ולכן צריך תשובה שלימה (חיי אדם שם סעי' יב)
[1] ת"א ת"י
[2] ת"א ת"י
[3] רמב"ן
[4] חזקוני
[5] רבינו בחיי
[6] פי' הטור
[7] ת"א ת"י
[8] הכתב והקבלה
[9] אבע"ז
[10] רשב"ם
[11] העמק דבר
[12] ת"א ת"י
[13] ספורנו
[14] העמק דבר
[15] רש"י
[16] רשב"ם חזקוני
[17] רמב"ן
[18] פי' ר' יוסף הכור שור
[19] רש"י
[20] ת"י
[21] עיין שביתת השבת דיני מלאכה שאינה לקיום ואכמ"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה