יום רביעי, 6 במאי 2015

פרשת בהר יום ה'

מקרא

ויקרא פרק כה

(מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו שניזונו על ידי האדון עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:
(מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד אחד המוכר את עצמו או שמכרוהו ב"ד אינו נמכר כדרך שמוכרין העבדים כנעניים בהכרזה בפרהסיא על אבן המקח לומר ולהכריז יש כאן עבד  לימכר ולא בסימטא שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד אינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד כמו כן אין האדון יכול למכור עבד עברי לאחר ולא ליתנו לאחר במתנה שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד דהיינו כעבד שנמכר לזה ולזה[1]:
(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך ואין חילוק בין מכרוהו בית דין או מוכר עצמו או אמה העבריה. ועבודת פרך יש בה שני עניינים אחד זו עבודה שאין לה קצבה לפיכך אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני וי"א שהאיסור הוא להעבידו בעבודה יותר מדאי ושלא כדרך שאר פועלים ולפיכך אסור לומר עשה במלאכה פלונית עד שאבא והוא מכוין שיהא שוהה כדי שירבה במלאכה יותר מדאי ויאמר לו לא היה לי פנאי לבא עד עתה ועל זה נאמר -[2] וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:
(מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם שאינם משבעה האומות שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה[3] מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:
(מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם הבן הולך אחר האב ואינו בכלל לא תחיה אלא אתה מותר לקנותו כעבד[4] מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:
(מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם החזיקו בהם לנחלה לצורך[5] לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ ובא למעט שאין לו רשות לשחררו[6] וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ: ס
 (מז) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר והוא וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר לעבודה זרה שמצוה לעקרה מִשְׁפַּחַת גֵּר לעובד עבודה זרה[7]:
(מח) אַחֲרֵי נִמְכַּר כלומר אע"ג שמכר עצמו והביא עצמו למצב זה בכל זאת מיד גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ ולא תמתין ליובל[8] אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ:
(מט) אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ הקרוב הקרוב קודם אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ או יד הציבור משיגה לפדותו[9] וְנִגְאָל:
(נ) וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ יזהיר הכתוב שידקדק עמו בחשבון ולא יבוא עליו בעקיפין, לפי שגזל הגוי אסור מפני חלול ה', ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואף על פי כן הזהירה עליו התורה שיזהר עמו שלא יגזול אותו[10]מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ יחשוב כאלו נשכר עמו כל שנה במנה וינכה לו[11]:




נביא

שמואל ב פרק ז

(יב) כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ:
(יג) הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם:
(יד) אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו כאב הדואג לבנו שתיכף שיתחיל להעוות דרכו תיכף יוכיחהו וישיבהו לדרך הטוב בענין שלא יניחהו להתמוטט בשיעור שיסיר אמונתו ממנובְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים ר"ל בשבט שמכים בו את האנשים לא בשוט לסוס וּבְנִגְעֵי טבעיים המצויים ב - בְּנֵי אָדָם:
(טו) וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי את חסדי משאול מִלְּפָנֶיךָ בגללך שהיית אתה יותר ראוי למלוכה:
(טז) וְנֶאְמַן קיומו הנאמן של בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ יהיה עַד עוֹלָם כמו שהוא היום - לְפָנֶיךָ כך יהיה - כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם:
(יז) כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד: ס
(יח) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לפני ארון ברית יְקֹוָק וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְקֹוִק וּמִי בֵיתִי הלא מרות המואביה אני בא כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם:
(יט) וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יְקֹוִק החסד הזה עוד קטנה היא בעיניך, עד שדברת וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק לדורות העתידיים לתת מלכות לזרעי עד עולם וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם מה שדברת עלי, היא תכונת ותואר האדם הגדול במעלה, המיוחד בבני אדם, ולא תכונת אדם שפל ונבזה כמוני אֲדֹנָי יְקֹוִק:
(כ) וּמַה יּוֹסִיף דָּוִד עוֹד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ מעתה אין לי עוד דבר לשאול ממך, לא עלי ולא על זרעי וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עַבְדְּךָ אֲדֹנָי יְקֹוִק הואיל ואתה ידעת ורחמת את עבדך לעשות לי כזאת מבלי שאלה ובקשה:
(כא) בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ שאמרת לשמואל להמליכני וּכְלִבְּךָ כרצונך עָשִׂיתָ אֵת כָּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת כי אינני ראוי לכך אלא שאתה רצית בי לְהוֹדִיעַ אֶת עַבְדֶּךָ שההודעה הזאת איננה עבורי רק עבור דברך ורצונך הנעלם להודיע מה שרצית וגזרת מראשית אחרית:
(כב) עַל כֵּן גָּדַלְתָּ אֲדֹנָי יְקֹוִק בעבור שלא נשיג לדעת עומק מחשבות חסדך, על כן ידענו כי מאוד גדלת, ואין בינת אדם משגת תכלית מעשיך כִּי אֵין כָּמוֹךָ בכדי להעריך ממנו עומק מחשבותיך וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ בְּכֹל הדברים הנפלאים אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ:
(כג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים משה ואהרון בשליחות ה' לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם להגדיל בפי בני אדם אשר לא ידעוהו כמו פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם כלל ישראל הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ בעת כיבוש הארץ לגרש הגוים מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם  מ- גּוֹיִם המצריים וֵאלֹהָיו:
(כד) וַתְּכוֹנֵן לְךָ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה יְקֹוָק הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים: ס
(כה) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהִים הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ הָקֵם עַד עוֹלָם ואם יש חשש שיחטאו - וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ שאני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסור ממנו:
(כו) ובזה וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל כלומר משגיח עליהם בפרטות וּבֵית עַבְדְּךָ דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לְפָנֶיךָ:
(כז) כִּי אַתָּה יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ כלומר הואיל והודעתני שתבנה לי בית מלכות עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת ולולי זאת לא ערב לבי לגשת להתפלל על דבר גדול כזה:
(כח) וְעַתָּה אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת וַתְּדַבֵּר אֶל עַבְדְּךָ אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת אמר את כל זאת להורות שאין לו ספק בדברי הנבואה הזאת שאמר לו נתן הנביא:
(כט) וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ ברכם במתנת לב טהור ללכת בתורתך, בכדי שיהיו ראוים לקבל החסד הגדול הזה כִּי אַתָּה אֲדֹנָי יְקֹוִק דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם: פ

 




כתובים

תהלים פרק קלז

(א) דוד המלך צופה ברוח קדשו שבניו עתידים לגלות לבבל והוא מקונן עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ ישיבה שראויה לגולים גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן השוממה והחרבה: (ב) עַל עֲרָבִים עצי ערבה בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ שהיינו מנגנים בביהמ"ק בכדי להחביאם מהאוייבים: (ג) והסיבה שהם החביאו את הכינורות היא כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ מלשון שביה דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ אלו שמהתלים ולועגים להם ביקשו שישירו להם דברי שִׂמְחָה ו- שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: (ד) אך הם אמרו בליבם אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְקֹוָק עַל אַדְמַת נֵכָר שאינו ביהמ"ק ומכיוון שחשבו שיכריחו אותם הם החביאו את הכינורות: (ה) ואמרו הגולים אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי יד ימיני תשכח את כוחה ותנועתה: (ו) תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי הלשון תהיה דבוקה לחך ולא אוכל לדבר אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אזכיר את ירושלים תמיד ו- אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי שחורבן ירושלים יהיה נזכר בראש כל שמחה: (ז) זְכֹר יְקֹוָק לשלם גמול לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם שבו נחרב יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ שהם הסיתו את הבבלים שיחריבו ויעקרו כל דבר בירושלים: (ח) בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה שסופה ליפול בידי דריוש המדי אַשְׁרֵי ומשובח ומהולל יהיה מי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ: (ט) אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ התינוקות שלך אֶל הַסָּלַע וזה על דרך אכזריות מרוב שהיו אכזרים לבנ"י:

תהלים פרק קלח

(א) לְדָוִד אוֹדְךָ בְכָל לִבִּי נֶגֶד אֱלֹהִים השופטים והחכמים אֲזַמְּרֶךָּ: (ב) אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְאוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ האמת שבך שאתה מקבל את השבים התשובה כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ שככל שהמלך בשר ודם גדול עונש המרידה בו גדולה יותר אך אצלך אתה מקבלם: (ג) בְּיוֹם קָרָאתִי וַתַּעֲנֵנִי תַּרְהִבֵנִי וגידלת אותי בְנַפְשִׁי עֹז ותתן לי כח לעבודתך: (ד) יוֹדוּךָ יְקֹוָק כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ שאתה מקבל את השבים אליך: (ה) וְיָשִׁירוּ שירי שבח והודיה על בְּדַרְכֵי יְקֹוָק כִּי גָדוֹל כְּבוֹד יְקֹוָק ובידו הכח להגביה ולהשפיל והגויים יאמרו גדול כבוד הקב"ה: (ו) כִּי רָם יְקֹוָק וְשָׁפָל יִרְאֶה אפילו שהקב"ה גדול ורם בכל זאת הוא דואג ומשגיח לשפל וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע ואפילו שהוא גבוה בשמים הוא ייסר את החוטאים גם מרחוק: (ז) אִם אֵלֵךְ בְּקֶרֶב צָרָה תְּחַיֵּנִי מהצרה עַל אַף אֹיְבַי תִּשְׁלַח יָדֶךָ וְתוֹשִׁיעֵנִי יְמִינֶךָ ואפילו ששונאי ירצו להרגני בכעסם בכל זאת תצילני: (ח) יְקֹוָק יִגְמֹר בַּעֲדִי וכמו שהתחיל להראות לי את חסדו יְקֹוָק חַסְדְּךָ יהיה עלי לְעוֹלָם מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף הרי אני מעשה ידך אז אל תעזוב אותי ותחזיק בי:



 




משנת ההלכה

דיני תספורת ול"ג בעומר

       א.       יום ח"י באייר שלשים ושלשה יום בספירת העומר, יום הילולא (כלומר, יום שמחתו) של רבי שמעון בר יוחאי, עשאוהו ישראל יום טוב באמצע ימי הצער שלפניו ושלאחריו. אין אומרים בו תחנון. עושים בו שמחת נישואין ומסתפרים בבוקרו של יום- כמנהג האשכנזים, וכמנהג הספרדים - ביום שלאחריו, ולובשים בו בגדים חדשים ומרבים בנרות בבית הכנסת.

        ב.        הנוהגים מנהגי האריז"ל אין להסתפר כלל עד ערב שבועות ואפילו בל"ג בעומר אין מסתפרים .

         ג.         וביותר חוגגים יום זה בערי הקֹּדש בארץ ישראל, ול"ג בעומר נעשה שם יום טוב של שמחה וריקודים וזמירות הרבה ומדורות אש גדולות ומסביב להן מחולות שירה וזמרה, לכבוד התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי.

        ד.        ואין צריך לומר במירון, מקום קברו של ר' שמעון בר יוחאי והתנא ר' אלעזר בנו של רשב"י. מי שלא ראה שמחה גדולה שנעשית בל"ג בעומר במירון, לא ראה התלהבות של שמחה ומחול של אלפים רבים. ורבים מאד המתקדשים והמִּטהרים ביום זה בכל דבר שבקדושה ובתורה ובתפילה, והכל שרים שירי זמרה לכבוד התנא ר' שמעון בר יוחאי, ושירתם בוקעת לשמים ומשואות האש שמעלים שם נראות למרחקים.

       ה.       ענינו של יום טוב זה, ושמחת ההילולא, כשמחת החופה של התנא רשב"י שהיא קשורה עם יום זה - הכל עטוף מסתורין, מסוד חכמי הקבלה מדורות הראשונים ועד האחרונים. אכן, הילולא זו כשם שהיא נעשית לכבוד רשב"י, כך היא נעשית לכבוד תורתו שלמד לתלמידיו ושהיא כתובה על ספר הזֹּהר הקדוש, ואותו ספר קדוש, כולו סוד, וכל חכמתו חכמה נסתרת ולאו כל מוחא סביל דא:

         ו.         ואולם פשוטו של היום, הוא מה שמובא בספרי ההלכה הראשונים, שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. וכן כתב הרב המאירי בספרו 'בית הבחירה' למסכת יבמות.

         ז.         מסורת קבלה היתה מדור דור שיום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי - ל"ג בעומר היה. ויום פטירתו נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ על ידי הסודות הטמירים שגִּלה לתלמידיו באותו יום ושנכתבו בספר הזֹּהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שענינים נשגבים אלה נתגלו לבריות. והיה היום הזה לו ולתלמידיו שהיו אתו, כיום ההילולא, כלומר, כיום שהחתן שמח בחופתו. והיה אותו היום ארוך משאר כל הימים ולא שקעה שמשו עד שגִּלה כל מה שנִּתנה לו רשות לגלות, אז נתן רשות לַשֶּׁמש שתשקע. שקעה השמש, יצאה נשמתו של ר' שמעון בר יוחאי ועלתה למרום. הכל כמו שכתוב ב'אדרא זוטא'.

       ח.       ומן הטעם הזה נהגו שמחה ביום זה, אף על פי שיום מיתת צדיקים הוא יום תענית, אלא שכך היה רצונו של ר' שמעון בר יוחאי וכך הנהיגו הקדמונים שיעשו את יום פטירתו יום שמחה כל השנים, כשם שהיה אז.

        ט.       פיוטו של ר' שמעון לביא "בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבריך" המיוסד על סודות הקבלה ועשר הספירות נתקבל בכל תפוצות ישראל להשמיעו בשירה ובזמרה בהילולא דרשב"י.

         י.         מהרש"א בחידושיו לאגדות, מסביר את השמחה הנהוגה בל"ג בעומר, מכיון שימי הספירה מכוונים לחמשים שנות האדם לאחר עשרים שנות הנעורים, וכיון שעברו עליו ל"ג שנים ולא חטא, שוב אינו חוטא, כיון שעברו עליו רוב שנותיו וכו' 'וזכר לדבר שאנו מדקדקים לעשות יום טוב קצת בל"ג בעומר לזכר שבו עברו רוב ימים שהם ב' חלקים ממ"ט ימי הספירה'.

      יא.     ה'חתם סופר', מוכיח שירידת המן במדבר היתה ביום י"ח באייר, זה ל"ג בעומר. שביום ט"ו באייר פסק הלחם שבכליהם, שלקחו אתם במצרים, והיו שלשה ימים בלי לחם, וביום י"ח באייר ירד המן, ולזכר הדבר הזה נוהגים בו קצת שמחה.

      יב.      וכתב בספר בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ג - ל"ג בעומר  "ובזה תבין מנהג ישראל תורה הוא להדליק נרות ומאורות ביום זה, לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל"ג בעומר טו"ב ימים קודם מתן תורה, ולכבוד נשמת מאור התורה בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום הזה, וביום הזה עלה לשמי מרומים והוא יומא דהילולא דיליה לאורו נסע ונלך, לכבוד ספרו הקדוש זהר המאיר ומבהיק מסוף העולם ועד סופו (אשר כתב ר' אבא ביום הזה), והוא מאיר לנו בגלותינו עד כי יבא משיח צדקנו דאתמר ביה ויאמר אלקים יה"י או"ר (בגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) זה אורו של מלך המשיח יבא במהרה בימינו ויגלה לנו האור הגנוז, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ותבין לפי"ז אשר נתאמת לנו מאנשי אמת אשר השמחה ביום הזה על ציון ר' שמעון בן יוחאי היא שלא כטבע דכתיב אור צדיקים ישמח".

       יג.       ובספר קדושת לוי בראשית פרשת ויצא "והבחינה הזאת של יציאת מצרים מאירה עד ל"ג בעומר, ומל"ג בעומר מתחיל ההארה של מעמד הר סיני שהיא קבלת התורה. וכבר כתבנו שהארה של יציאת מצרים היה הכנה למתן תורה, והניסים והנפלאות היה כדי שנתאוה למתן תורה על ידי הניסים. וזהו 'ויקרא לו יעקב גל עד', כלומר כיון שמגיע 'גל' שהוא מרומז על ל"ג בעומר, אז מתחילין להאיר בחינת ההארה קבלת התורה. ומלת 'עד' הוא מלשון 'עדי עדיים' (יחזקאל טז, ז), 'הורד עדייך' (שמות לג, ה), כלומר שעד ל"ג בעומר היה ההארה של יציאת מצרים, ומל"ג בעומר מאיר ההארה של קבלת התורה, שמרומז במלת 'עד', שרומז על התורה".




[1] שם ל"ת רנח
[2] שם ל"ת רנט
[3] רש"י
[4] רש"י
[5] רש"י
[6] מלבי"ם
[7] ת"י
[8] ספורנו
[9] ת"י חזקוני
[10] רבינו בחיי
[11] רש"י

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה