מקרא
במדבר פרק ו
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא יפריש או יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכים אחר תאותם[1] לִנְדֹּר נֶדֶר להיות נָזִיר לשון כתר, ולשון הפרשה[2] לְהַזִּיר לַיקֹוָק שירחיק מהתאות ועשה זה לעבודת השם כי היין משחית הדעת ועבודת השם[3]:
(ג) כיון שיפליא ויפריש לנדור שיהא נזיר סתם, אסר עצמו בכל אלה הדברים[4] מִיַּיִן חדש וְשֵׁכָר יין ישן שמשכר[5] יַזִּיר אם אמר - "הריני נזיר מן היין" - [הרי זה] נזיר גמור, דכתיב "מיין ושכר יזיר", כלומר אפילו לא נדר אלא מיין ושכר, הרי הוא נזיר גמור לכל דבר[6] חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה אפילו אם שותה לצורך מצוה כגון מעשר שני וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים ליתן טעם כעיקר, שאם שרה ענבים במים, ויש במים טעם יין, חייב אם שתאן[7] לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים צימוקים[8] לֹא יֹאכֵל:
(ד) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג הקליפות של הענבים[9] לֹא יֹאכֵל:
(ה) כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיקֹוָק קָדֹשׁ יִהְיֶה נבדל מן התאוות החומריות[10] גַּדֵּל פֶּרַע כלומר יגדל שיער הרבה ולא יגזזנו[11] שְׂעַר רֹאשׁוֹ:
(ו) כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיקֹוָק עַל אצל[12] נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא ולא יחלל עסקי קדושתו להתעסק בכבוד מתים, כמו הענין בכהן גדול[13]:
(ז) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ וכן גם לאשתו ולבתו לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם אבל מותר לו להטמא לזיבתם ולנגעם[14] כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ:
(ח) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַיקֹוָק יזכה ליאור באור החיים, ולהיות מוכן להבין ולהורות כראוי לקדושי הדור[15]:
(ט) וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו אצלו באוהל שהוא בו ונטמא בטומאת אהל בְּפֶתַע באונס פִּתְאֹם בשוגג וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ חשבון ימי נזירותו שהיו צריכין להיות כולן בטהרה[16] וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ שהוא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שהוא יום ההזיה שהזו עליו מי נדה שבהם אפר פרה אדומה[17] יְגַלְּחֶנּוּ:
(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(יא) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ שלא נזהר מטומאת המת רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין[18] וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
(יב) וְהִזִּיר לַיקֹוָק אֶת יְמֵי נִזְרוֹ יחזור וימנה נזירותו כבתחלה[19] וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים קודם שנטמא יִפְּלוּ ולא יעלו למנין נזירותו כִּי טָמֵא נִזְרוֹ כי הוא לא נדר רק שיהיו שלמים זה אחר זה ולא יכרית שום דבר ויפסיק ביניהם[20]:
(יג) וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ את קרבנותיו המבוארים להלן[21] וי"א יביא את עצמו ובסוטה והביא האיש את אשתו אל הכהן וכן בעבד והגישו אדוניו אל האלהים אמנם בנזיר אשר יחודש בו גילוח, ובו יהפך לאיש אחר, אין נכבד ממנו שיביאהו, אבל הוא יביא את עצמו[22] אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(יד) וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק כֶּבֶשׂ זכר כמו כל קרבן עולה בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ נקיבה כמו כל קרבן חטאת תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים מתוך שמחה שהשלים מה שנדר[23] ואיל זה טעון סמיכה ותנופה בחזה ושוק ואימורים ובזרוע בשלה[24]:
(טו) וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן עשר מכל מין ומין וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם של עולה ושלמים[25]:
(טז) וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק כמו שכתוב במצורע והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה'. אלא דשם כתיב והעמיד. היינו בתחילת כניסתם בפתח העמידו שלא ילך לפנים ממחיצתו. וכאן כתיב והקריב שהרי רשאי ליכנס בכל עזרת ישראל. ומהראוי לקרבו לפנים. כדי שיחול עליו ביותר כח הקדושה[26] וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ:
(יז) וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק עַל סַל הַמַּצּוֹת ישחט את השלמים ע"מ לקדש את הלחם וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ של איל השלמים[27]:
(יח) וְגִלַּח בתער[28] הַנָּזִיר אחר ששחט את השלמים ב- פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ אבל לא בעזרה שהרי זה דרך בזיון וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים תחת הדוד שהוא מבשלן בו לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה שצריך ליטול הכהן הזרוע אחר שנתבשל ולהניף לפני ה':
(יט) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה כלומר הזרוע שהתבשלה מִן הָאַיִל ונחלקו התנאים ת"ק ורשב"י בגמ' (חולין צח:) האם מבשלה מחוברת לאיל ואח"כ חותכה או שחותכה לנתחים ואח"כ מבשלה ודיעה נוספת בגמ' שבישל את הזרוע בסיר נפרד וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ:
(כ) וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן החלה והרקיק והזרוע תרומה הן לכהן שאחר שנתבשל לוקח הכהן זרוע הבשלה מן האיל והבעלים אוכלין את השאר ולא נאסר להם מפני פליטת הזרוע שהוא אסור להם שהרי אין כאן טעם שהרי יש בשאר הבשר ששים כנגד הזרוע עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה מלבד חזה ושוק הראוים לו מכל שלמים[29] וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן:
(כא) זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר יִדֹּר כלומר שידור את קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק עַל נִזְרוֹ שלא פירש דבר בקרבן רק נדור אביא קרבן על נזרי או שיאמר בסתם הריני נזיר, כי כיון שנדר בנזיר נדור הוא בקרבן הנזכר מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶׂה עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ שאם היה עשיר ירבה בקרבנו וכפי נדרו אשר ידור בקרבנות בין עשיר בין עני, כן יעשה על תורת נזרו, לרבות ולא למעט והזכיר זה ללמד שאם היה עשיר ורצה להרבות קרבנות, או שנדר בתחלה הריני נזיר ואקריב אלף עולות ושלמים, שיביא את כולן ביום מלאת ולא ישתה יין עד הקריבו את כולם, כי הכל תורת נזרו[30]: פ
נביא
שמואל ב פרק טז
(טז) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ:
(יז) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי וכי זֶה חַסְדְּךָ שעשית אֶת רֵעֶךָ דוד לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ ועזבתו ביום צרתו:
(יח) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם לֹא היה מהראוי שאלך עם אביך כִּי ראוי שאלך עם אֲשֶׁר בָּחַר יְקֹוָק וְהָעָם הַזֶּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לא לוֹ אֶהְיֶה וְאִתּוֹ אֵשֵׁב:
(יט) וְהַשֵּׁנִית לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לִפָנֶיךָ: פ
(כ) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל הָבוּ לָכֶם אתה והזקנים שעמך עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה:
(כא) וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ התגרית אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ:
(כב) וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל תוך האהלים וזהו לפני כל ישראל כי כלם ראו שנכנס עמהן בסתר תוך האהלים:
(כג) וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם היתה נחשבת כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כלומר האורים ותומים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם: ס
שמואל ב פרק יז
(א) וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה:
(ב) וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ היות הדבר פתאום ובלילה וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ בעבור החרדה ינוסו, זה בכה וזה בכה, ולא ישארו עם המלך ללחום בעבורו, ואז - וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ:
(ג) וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם אֵלֶיךָ כְּשׁוּב הַכֹּל כמו ששבו אליך כל המון ישראל, וקבלו אותך למלך הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ לא יפקד מהם כי אם האיש אשר אתה מבקש, כי הוא לבדו יומת, אבל לכל העם שעמו יהיה שלום, ולא יפקד מהם איש כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם:
(ד) וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: ס
(ה) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא:
(ו) וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל הֲנַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרוֹ אִם אַיִן אַתָּה דַבֵּר: ס
כתובים
תהלים פרק קמח
(א) הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים מן השמים יישמע קול ההילול להקב"ה: (ב) בפסוק הקודם דיבר באופן כללי שיהללו את הקב"ה מהמרומים ועכשיו מסביר בדיוק מי הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צבאו צְבָאָיו אלו הגלגלים והמזלות: (ג) הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר כוכבי הלילה: (ד) הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם זה השמים העליונים שמעל השמים וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם וזה מעל השמים התחתונים: (ה) יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְקֹוָק כולם יהללו את הקב"ה כִּי הוּא צִוָּה ואז הם וְנִבְרָאוּ: (ו) וַיַּעֲמִידֵם לָעַד הוא מעמיד אותם לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר ולכל אחד קבוע החוק מתי הוא מושל בשמים ולא יעבור את החוק הזה: (ז) הַלְלוּ אֶת יְקֹוָק מִן הָאָרֶץ קול ההילול ישמע מהארץ ועתה יפרט מי- תַּנִּינִים וְכָל מי ששוכן ב- תְּהֹמוֹת:
(ח) אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ שאם גוזר עליו לעקור עצים או להפוך מבנים מיד מקיים: (ט) הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת אלו ההרים הנמוכים עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים: (י) הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף: (יא) ולאחר שהזכיר את החיות מזכיר את האדם שנברא אחרון ויודו לו מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ: (יב) בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת ואפילו שהבתולות לא נוהגות להתעסק אלא בהתקשטות גם הם מודים להקב"ה זְקֵנִים עִם נְעָרִים שהנערים ילמדו מהזקנים איך להודות: (יג) יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְקֹוָק כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ כי שמו של הקב"ה חזק לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם וההוד וההדר שלו על הארץ: (יד)הקב"ה יראה לכל העולם את כוחו כשיוציא את עמ"י מהגלות והוא וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שהוא עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּ את יָהּ:
משנת ההלכה
הלכות תלמוד תורה
דיני קביעות עתים לתורה
א. מן הנכון שמלבד הקביעות שאחר תפלת שחרית שהיא קביעות היום יקבע גם בין מנחה למעריב שבזה יצא גם ידי חובת למוד תורה בלילה[31].
ב. ואם אינו יכול מחמת טרדותיו לקבוע דוקא בזמן זה ייקבע בזמן אחר בלילה.
ג. ומי שיודע שקביעות בין מנחה לערבית תהיה זמן מועט, או שעלולה להתבטל מפעם לפעם מחמת שהשעה אינה קבועה (בחוף מוקדם ובקיץ מאוחר) עדיף שייקבע שעה קבועה בלילה ללמוד
ד. אין חיוב לקבוע כל יום באותה שעה אלא צריך שהעת תהיה קבועה
ה. דוגמא יכול לקבוע שיום א' ילמד בשעה 20:00 וביום ב' ב- 21:00 וכדומה או שייקבע שזמן לימודו יהיה קבוע בשעה שמסיים עבודתו ללא קשר לשעת סיום הכבודה וכן כל כיוצא בזה
ו. ובזמנינו עדיף שיצמיד את זמן קביעותו לדבר אחר שקבוע בסדר יומו כדי שתתקיים הקביעות
ז. אם צריך לעשות דבר נחוץ מיד אחר התפלה ורוצה ללות עת הקבוע לו ולפורעה אח"כ ביום או בלילה אעפ"כ טוב שילמוד אפילו הלכה אחת או פסוק אחד מיד אחר התפלה
ח. וכן אם ח"ו צריך לבטל קביעותו ילמד לפחות פסוק אחד או שורה אחת של משנה גמ' או הלכה וידאג להשלים קביעותו בזמן אחר
ט. ובעוונותינו הרבים כמה אנשים מרפים ידיהם מן התורה לגמרי ואינם חוששים לקבוע אפילו זמן מועט ביום לתורה והסיבה הוא מפני שאינם יודעים גודל החיוב שיש בזה וכבר אמרו חז"ל ויתר הקדוש ברוך הוא על עון ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על עון ביטול תורה.
י. וגם הקובע עתים אבל לא למד את מה שהטילה התורה עליו כחיוב ללמוד עוונו גדול וכמש"כ במדרש (משלי פ"י) אר"י בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון את כל העולם וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה הקדוש ברוך הוא הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כו' והם נוטלים אותו ומשליכין אותו לגיהנם. בא מי שיש בידו שני סדרים או ג' הקדוש ברוך הוא אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם כו' בא מי שיש בידו הלכות א"ל בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו וכו' בא מי שיש בידו ת"כ הקדוש ברוך הוא א"ל בני חמשה חומשי תורה למה לא שנית שיש בהם ק"ש תפילין ומזוזה בא מי שיש בידו ה' חומשי תורה א"ל הקדוש ברוך הוא למה לא למדת הגדה וכו' בא מי שיש בידו הגדה הקדוש ברוך הוא א"ל בני תלמוד למה לא למדת וכו' עי"ש"
יא. והאיש אשר אינו מזרז את עצמו לקבוע לו עתים לתורה בכל יום בודאי ישאר ריקם מכל ח"ו ומה יענה ליום הדין והחכם עיניו בראשו.
[1] אבע"ז
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] אבע"ז
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"י
[9] רש"י
[10] ספורנו
[11] ת"א ת"י
[12] חזקוני
[13] ספורנו
[14] אבע"ז
[15] ספורנו
[16] חזקוני
[17] רש"י
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] אבע"ז
[21] רשב"ם
[22] ספורנו
[23] אבע"ז
[24] חזקוני
[25] רש"י
[26] העמק דבר
[27] רש"י
[28] חזקוני
[29] רש"י
[30] רמב"ן
[31] וענין לימוד בין מנחה למעריב משמע גם בגמרא [ברכות דף ד'] אדם בא מן השדה בערב הולך לביהכ"נ אם יודע לקרות קורא לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל וכו' עי"ש ועיין בסימן א' מש"כ בשם השל"ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה