מקרא
ויקרא פרק כה
(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:
(יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה מה שיוציא השדה מעצמו תאכלו כלכם ככתוב בשנת השמטה[1] שתצאו השדה ללקוט ולאכול עם העניים והאביונים החיה והבהמה, לא שיהיה לכם עת קציר ובציר ותאספו לכם אל הבית ואל האוצרות כתבואת שאר השנים תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ ולא מן הנאסף אל הבית שאסור לאוספו[2]:
(יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הזהירנו מהנות את חבירנו במקח וממכר כלומר שלא להפקיע ולמכור ללוקח ביותר משוויו המקובל בשוק והלוקח לא יקנה בפחות משוויו המקובל בשוק[4]:
(טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ על האונאה בא להזהיר כשתמכור או תקנה קרקע, דע כמה שנים יש עד היובל, ולפי השנים ימכור המוכר ויקנה הקונה שהרי סופו להחזיר לו בשנת היובל, ואם יש שנים מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים הרי נתאנה לוקח, ואם יש שנים מרובות ויאכל ממנה תבואות הרבה צריך לקנותה לפי הזמן, וזהו שנאמר "במספר שני תבואות ימכר לך", לפי מנין שני התבואות שתהא עומדת ביד הלוקח תמכור לו[5] ואע"ג שאין אונאה לקרקעות זהו לענין החזרי תשלומים שאינו אלא במטלטלים אבל הלאו נאמר על גם על קרקעות[6]:
(טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ תמכרנה ביוקר וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ תמעיט בדמיה[7] כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ שאם היו שנים כשני אליהו או שנת שדפון וירקון, אינו ממעט בחשבון הכסף אם בא לגאול. וכן שתי שנים שאמרו חכמים שצריך להניחה בידו, צריך שיהו שנים של תבואה[8]:
(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ כשם שיש אונאה במקח וממכר, כך יש אונאה בדברים. וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון, זה בגופו וזה בממונו והרי הוא אומר בהוניית דברים ויראת מאלהיך לפי שהדבר מסור ללב שיכול לומר לטובה נתכונתי וכיוצא, לפיכך נאמר בו הוי ירא מן היודע מחשבות, אם לטובה אם לאונאה הא למדת כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך והצועק על אונאת דברים נענה מיד ולכן אסור לומר לישראל דברים שיכאיבוהו ויצערוהו ואין בו כח להעזר מהם[9] וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(יח) וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי מצות התלויות בארץ הנהוגות בשביעית וביובל וְאֶת מִשְׁפָּטַי כגון אל תונו איש את אחיו[10] תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח:
(יט) וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ:
(כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף לביתנו[11] אֶת תְּבוּאָתֵנוּ:
נביא
שמואל ב פרק ה
(יז) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל עד עתה חשבוהו לבעל ברית אכיש ולוחם עם מלכות שאול, ועתה שקבלוהו למלך הלכו לבקשו אם יכנע להם למס וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד כדי להלחם בו וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה היא המצודה שבמדבר מעון שהתהלך שם דוד בברחו מפני שאול שהיה קרוב לארץ פלשתים:
(יח) וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וַיִּנָּטְשׁוּ התפשטו בְּעֵמֶק רְפָאִים:
(יט) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיקֹוָק לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה אֶל פְּלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִד עֲלֵה כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ:
(כ) וַיָבֹא דָוִד בְּבַעַל מישור פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר פָּרַץ יְקֹוָק אֶת אֹיְבַי לְפָנַי לומר מה' היתה זאת כי אני במעט עם הכיתי עם רב כזה אלא שהאל פרץ אותם לפני כְּפֶרֶץ מָיִם כי משם התפשטו הנה והנה כמים הפורצים את גדות שפת הנחל שמתפשטים לכל עבר עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים:
(כא) וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וישרפום: פ
(כב) וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לַעֲלוֹת וַיִּנָּטְשׁוּ והתפשטו בְּעֵמֶק רְפָאִים:
(כג) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיקֹוָק וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲלֶה הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם צוהו שעתה לא יעלה עליהם כמו בראשונה בענין שיפול עליהם מאחריהם, רק יסוב אל הצד בענין שיפול בצד המחנה המגביל ממול בכאים, שהאילנות יהיו בצדם האחד ומחנה דוד מצד השני המגביל לו וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים אילנות שגדלים בהם תותים:
(כד) וִיהִי בשמעך כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים שהיה בזה ענין השגחיי שיצא ה' להכות במחנה האויב והשמיע קול צעדה עד שהיה נס וטבע יחד, וחוץ מזה בא לנסות את דוד בדבר אשר לא עמד בו שאול ולא המתין על שמואל ובעבור זה נלקח המלוכה ממנו ודוד שמר מצוה ולא בטח על גבורתו ואמר לו - אָז תֶּחֱרָץ כִּי אָז יָצָא יְקֹוָק לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים כי ההשגחה דבקה עם האמונה והנס דבק עם הבוטח, והגם שבפעם הראשון נצחם בדרך הטבע האמין בה' כי עתה לא יכם רק אם יצא ה' לפניו:
(כה) וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר: פ
שמואל ב פרק ו
(א) וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שלח לקבץ אליו את זקני ישראל להעלות הארון וכל עיר ועיר שלחו זקניהם ושופטיהם הם היו הבחורים והנבחרים שאמר את כל בחור בישראל וכל עדה שלחה ב"ד של שלשה שְׁלֹשִׁים אָלֶף בתי דינים של שלושה ובסך בכל תשעים אלף זקנים שסמך באותו היום:
(ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אל בעלי יהודה ויצאו - מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה קרית יערים לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם הקדמה אל החטא שחטאו שבעבורו פרץ ה' פרץ בעוזה, שאחר שהארון נקרא בשם - שֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו באופן שהכרובים הם מרכבה לשם ה' השוכן עליהם בקדש, ראוי שנושאי הארון ידמו אל נושאי המרכבה העליונה אשר דמות פניהם פני אדם, ולא ינשאו על שור וחמור, וכן צריך מטעם זה שיהיו לו נושאים מיוחדים שהם שבט לוי אשר בם בחר ה':
(ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וטעו בזה מכיון שבתורה נצטוינו ש"בכתף ישאו" וַיִּשָּׂאֻהוּ בעגלה שבאה - מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה והיא היתה קנין כספו של עמינדב וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:
(ד) וַיִּשָּׂאֻהוּ עוזא ואחיו נשאוהו מן הבית אל העגלה בכתף והיה ראוי שינשא עכ"פ ע"י לוים כדינו לא ע"י זרים מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הארון עצמו שאחזו בו ועל ידו נשאוהו לא ע"י מוטות ממצעים בינו ובין ידיהם ונגעו בארון וזה אסור וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן - ואחוריו אל הארון וזה בזיון וקצף ושרי פלשתים נשמרו מזה והלכו אחריו לא לפניו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה