מקרא
ויקרא פרק כז
(כב) וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ כלומר שדה שקנה ולא שדה שהוא מנחלת אבותיו אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ לַיקֹוָק:
(כג) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כלומר ייחשב את פדינו כחישוב שדה אחוזה:
(כד) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ לפי שאינו יכול להקדישה אלא עד היובל שהרי ביובל היתה עתידה לצאת מידו ולשוב לבעלים לפיכך אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה סלע ופונדיון לשנה[1]:
(כה) וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ קבע משה רבינו מטבע כסף בישראל, כי מלך גדול היה, וקרא למטבע ההוא "שקל" בעבור שכל המטבע במשקל שלם, אין בו פחות ולא כסף סיגים. ובעבור שמשקלי הערכין ופדיון הבכור במטבע ההוא שהם קדש, וכן כל שקלי המשכן וכן כל כסף קצוב האמור בתורה, יקרא לו הכתוב שקל הקדש[2] ומשקלו - עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה הַשָּׁקֶל: ס
(כו) אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַיקֹוָק בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ לשום קרבן אחר מכיון שאינו שלו[3] וגם אינו צריך להקדישו קדושת בכור מכיון שיש לו קדושה עצמית[4] אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַיקֹוָק הוּא:
(כז) וְאִם הקדיש לה' בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ כלומר לפי מה שיעריכנו הכהן וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם לֹא יִגָּאֵל על ידי בעליו וְנִמְכַּר לאחרים[5] בְּעֶרְכֶּךָ:
(כח) אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַיקֹוָק לכהנים מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם עבד כנעני[6] וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיקֹוָק וינתן לכהן:
(כט) כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם שאינו שלו כגון הנלחמים על אויביהם ונודרים נדר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם (במדבר כא ב) לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת ימותו כל האדם הנמצא בהם והטעם, שאין דעת הנודר כן לתתו לכהנים, רק שיהיה הכל אסור בהנאה, כי נתכוון להכרית האויבים ולכלותם[7]:
(ל) וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מעשר שני מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיקֹוָק הוּא קֹדֶשׁ לַיקֹוָק
קנאו השם ומשולחנו צוה לך לעלות ולאכול בירושלים כמו שנאמר (דברים יד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך וגו'[8] וי"א שממון גבוה הוא חוץ לירושלים ואין מקדשין בו את האשה[9]:
(לא) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ ולא ממעשר חבירו הפודה מעשר של חבירו אין מוסיף חומש ומה היא גאולתו כדי להתירו באכילה בכל מקום והמעות יעלה ויאכל בירושלים כמ"ש ונתת בכסף[10] חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו:
(לב) וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אין חיוב מעשר בהמה בבהמות שלקח או שנשתתף עמהן אלא בבהמות הנולדות בעדרו, והוא הדין בחיוב בכורה, שנאמר (דברים טו, יט) בבקרך ובצאנך, ואם לקח טלאים מן השוק פטור מלעשר ופטור מן הבכורה[11] אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיקֹוָק כשבא לעשרן מוציאן בפתח זה אחר זה והעשירי מכה בשבט צבוע באדום להיות ניכר שהוא מעשר כן עושה לטלאים ועגלים של כל שנה ושנה ויהיה קודש לה' ליקרב למזבח דמו ואמוריו והבשר נאכל לבעלים שהרי לא נמנה עם שאר מתנות כהונה ולא מצינו שיהא בשרו ניתן לכהנים[12]:
(לג) לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע שיוציא העשירי בין טוב בין רע ואין צריך לברור את היפה ולחכמים אם נכנס לדיר וברר המובחר אינו מעשר דצריך עשירי דוקא. ואף בעל מום קדוש בקדושת מעשר ואסור לגזוז ולעבוד וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל שאינו נפדה ואינו נמכר[13]:
(לד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי כדי להעיד אמיתות נבואת השליח המבוררת במחשבתנו הרשומה בנפשותנו, לא על פי אותותיו ומופתיו רק על פי עדותנו, עינינו ראו ולא זר, ולעד לא עשה, ולכן אמר את משה. ולהעיד על העם שקבלו התורה אשר מחשבתם קדמה בטרם יולדו הררי אל, אמר אל בני ישראל. ולהעיד על המקום שבו ניתנו ובו חרדו רעיונינו הזכיר בהר סיני. שם כל יקר ראתה עיני, בראותי יקרו, שם נפשי יצאה בדברו, זרח משעיר והופיע מהר פארן, ושם אתא אלי מרבבות קודש, שם ראיתי רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש[14]:
סליק פרשת בחוקותי
ונשלם ספר תורת הכהנים וקרבנותן ומצותן:
ישובב אל עליון דברים להויתן:
לוים לשירן וכהנים לעבודתן:
וישראל אל נוה איתן:
עינינו תראינה ירושלים גנת ביתן:
וארמון על משפטו היכל ודביר על מכונתן:
ובנות יהודה בשלוותן:
וערבה לה' מנחת יהודה כימי עולם וכשנים כקדמותן:
יעלו על רצון מזבחו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן:
תם ונשלם ספר ויקרא בעז"ה:
חזק חזק ונתחזק
נביא
שמואל ב פרק יב
(יד) אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְקֹוָק בַּדָּבָר הַזֶּה פי' אבל בדבר הזה דבת שבע, חללת את השם, וגרמת שאויבי ה' הרשעים ינאצו נאצות גדולות בלמדם ממך, ולזה תקבל עליו גמול משלם גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת:
(טו) וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף במחלה יְקֹוָק אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ נהיה חולה אנוש:
(טז) וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם שהתפלל בעד הנער אעפ"י שהנביא אמר לו מות ימות התפלל בעדו כמו שא' הוא מי יודע וחנני ה' וחי הילד וּבָא מבית ה' שהי' שם כל היום צם ומתפלל כשבא לביתו וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה וישן על הארץ כל הלילה לענות נפשו:
(יז) וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה וְלֹא בָרָא היא אכילה מועטת אִתָּם לָחֶם:
(יח) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ללידתו וַיָּמָת הַיָּלֶד וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָׂה רָעָה לעצמו לחבול בעצמו:
(יט) וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת:
(כ) וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ קודם קבורה עשה כן שלא נתחייב עדיין באבילות ובעבור שהיה רוצה לבא בית ה' להשתחוות ולהודות על הרעה וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ משח בשמן וַיְחַלֵּף שמלתו שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא בֵית מקדש יְקֹוָק וַיִּשְׁתָּחוּ לברך על הרעה כמשפט התורה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל:
(כא) וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ כי חשבו שהיה הצום מחמת צער על חולי הילד, לא דרך תפלה שהיה די בתפלה לבד לא לענות נפשו וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם א"כ שאלו מדוע פסק מלהצטער במותו:
(כב) וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ יחנני וְחַנַּנִי יְקֹוָק וְחַי הַיָּלֶד השיב שמה שצם ובכה היה דרך תפלה ואין להתפלל על הנמנעות רק על האפשריות:
(כג) וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו אל הקבר וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי:
(כד) וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן ויקרא וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיקֹוָק אֲהֵבוֹ:
(כה) וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא שה' אהבו וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר אהבת יְקֹוָק קרא שמו גם ידידיה: פ
(כו) וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּלְכֹּד אֶת עִיר הַמְּלוּכָה:
(כז) וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה גַּם לָכַדְתִּי אֶת עִיר הַמָּיִם היא עיר המלוכה, והיתה מספקת מים לבני רבה:
(כח) וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם וַחֲנֵה עַל הָעִיר כי כשיחנה ויצור עליה ילכדנה מחסרון המים בעיר וְלָכְדָהּ ולכוד אותה פֶּן אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת הָעִיר וְנִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ לאמר יואב כבשה, וטוב בעיני ששמך יקרא עליה, להיות לכבוד ולפאר:
(כט) וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה וַיִּלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ:
(ל) וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם שקוץ בני עמון והוא המולך ומלכם ומלכן בכתיב בפסוק לא הם אחד מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד תלויה היתה למעלה מראשותיו בשעה שהיה יושב על הכסא כי איך היה סובל אותה ומשקלה ככר זהב וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד:
(לא) וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה משור וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל הם כלי ברזל גדולים מלאים חריצים שדשין בהם התבואה וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל גרזינים וְהֶעֱבִיר אוֹתָם במלכן בַּמַּלְבֵּן שרפם במקום ששורפים שם הלבנים וכתוב במלכן בכ"ף ר"ל במקום המולך באש שהיו מעבירין בני עמון בניהם למולך וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן היה רצונו בזה שייראו שאר האומות מלהלחם בישראל וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם: פ
כתובים
תהלים פרק קמה
(ז) זֵכֶר רַב טוּבְךָ רוב הטוב שלך יַבִּיעוּ ידברו וְצִדְקָתְךָ וזכרון הצדקות שלך יְרַנֵּנוּ יאמרו אותם בקול רם בפני אנשים: (ח) מידותיו של הקב"ה הם חַנּוּן שהקב"ה נותן מתנות חינם וְרַחוּם יְקֹוָק אֶרֶךְ אַפַּיִם ואינו ממהר לכעוס ומאריך את אפו לרשעים וּגְדָל חָסֶד ועושה חסדים גדולים: (ט) טוֹב יְקֹוָק לַכֹּל לרעים ולטובים וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו כל הבריות שבעולם: (י) יוֹדוּךָ יְקֹוָק כָּל מַעֲשֶׂיךָ כל מעשי הקב"ה ואפילו אלו שאין בהם דעת יודו לו וַחֲסִידֶיךָ יְבָרֲכוּכָה יברכו אותך: (יא) כְּבוֹד באותם הברכות הם יזכירו את כבוד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: (יב) לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו היינו לפרסם את גדלות הקב"הוּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: (יג) מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים על כל העולמות וּמֶמְשַׁלְתְּךָ הקב"ה עומדת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: (יד) סוֹמֵךְ יְקֹוָק לְכָל הַנֹּפְלִים כדי שלא יגיעו העניים המרודים עד לארץ וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים אפילו לאלו שכבר נכפפה קומתם: (טו) עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ יקוו למלאות את מחסורם וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ לכל אחד בזמן שהוא צריך: (טז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן לפי רצונו ותאוותו: (יז) צַדִּיק יְקֹוָק בְּכָל דְּרָכָיו הקב"ה נותן אוכל לכולם בצדק וביושר אפילו שלעיתים נראה שלא כגון שחיה טורפת חיה אחרת וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו ומזמין להם גם מה שאינו מחויב לתת אך בגודל חסדו הוא נותן: (יח) קָרוֹב יְקֹוָק לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת היינו שפיהם וליבם שווה והלב לא מבטל את מאמר הפה: (יט) רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם מרוב שהם אמינים ואמיתיים איתו: (כ) שׁוֹמֵר יְקֹוָק אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: (כא) תְּהִלַּת יְקֹוָק יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד דוד המלך מציין שכולם יקראו ויהללו את הקב"ה כמוהו:
משנת ההלכה
נוסחאות לעריכת הסכם יששכר זבולון
נוסח א'[15]
הנעשה בין הרב ר' ............. ובין ... ............
מר...........בן .................. יתן בלי נדר סך ............ בכל חודש במשך שנה מיום
להרב הנ"ל, למען יוכל לעסוק בתורה, וכל למודו בעזרת תמיכתו הנ"ל,
שכרו חלק כחלק, הלומד והמחזיק, ובאופן המבואר ברמ"א (יו"ד סימן רמ"ו ס"א) בהג"ה,
ובאנו עה"ח יום ............
נאום............
ואם רוצה להאריך מעבר לשנה יוסיף -
בזה אני מאשר, כי הארכנו את המדובר הנ"ל בל"נ עוד משך שנה, יום ............
נאום .................
נוסח ב'[16]
אנחנו החתומים מטה מודים, שהותנה בינינו שני הצדדים הרב .............. שיחי' והרבני ............ שיחי', שיהיה לשנינו ביחד חלק שווה בשווה בזכות התלמוד תורה שלומד הרב................ שיחי', כעין זבולון אחי יששכר וכעזריה עם שמעון אחיו, כמבואר בסוטה דף כ"א. ועיין בספר אורחות חיים שאלתות מרבנו חיים מוולאזין זצוק"ל סימן ס"ד.
וע"ז אנחנו חתמנו והתנינו על זמן משך שנה עד חודש .......... שנת ..............
נאם ...
נאם ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה