מקרא
במדבר פרק ב
(לב) אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם כָּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כאשר היו ביום שהתפקדו והנה בעשרים יום לא מת אחד מהם וזה דבר פלא[1]:
(לג) וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(לד) וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו להודיע שעשו גם בענין הדגלים כדבר ה' בין בעת החניה בין בעת הנסיעה, וממ"ש איש למשפחותיו מבואר שחוץ ממה שכל שבט חנה בפמי עצמו כן כל משפחה ומשפחה חנו בפני עצמה וכן כל בית אבותיו שכנו ביחד. כ"א ביחוד: פ
במדבר פרק ג
(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה תחלה מנה תולדות ישראל ואח"כ תולדות הכהנים ואח"כ תולדות הלוים. ועתה מונה תולדות אהרן ותולדות משה לפנים נמי מהלוים דכתיב ולקהת משפחת העמרמי זהו משה (ואהרן) ובניו אשר יקראו על שבט הלוי כי לא היה לעמרם בנים רק משה ואהרן ויבדל אהרן להקדישו ומשה ובניו יקראו על שבט הלוי בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי שזהו קודם שהוקם המשכן אז היו ד'. אבל בשנה שניה שהוקם המשכן במדבר סיני לא נשארו כי אם אלעזר ואיתמר שכל מקום שנאמר בהר סיני זהו קודם שהוקם המשכן אבל משנבנה אהל מועד לא נאמר אלא במדבר סיני[2]:
(ב) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכוֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר:
(ג) אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים בשמן המשחה ולא קרה כן לדורות, כי אמנם לא נמשח אחריהם שום כהן הדיוט בחיי הכהן הגדול[3] אֲשֶׁר מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן:
(ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְקֹוָק בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְקֹוָק בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי בחיי[4] שהיו גם הם ככהנים גדולים נמשחים כמוהו בחייו ולא יעשה כן לדורות[5] אַהֲרֹן אֲבִיהֶם: פ
(ה) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ו) הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ לשמור, כמו שמפורש, בפסוקים לקמן אבל "ועבודה לא יעבוד". אבל נושאים המשכן וכליו, כדמפרש לקמן, והיו נושאים המשכן ומשוררים בשעת עבודה, כדמפרש בדברי הימים ועזרא. ובשעת הצורך שוחטים הקרבן, כי שחיטה אפילו בזר כשירה, כדכתיב בפסח שעשה חזקיהו "והלוים על שחיטת הפסחים", וכתיב "רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העולות ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה"[6]:
(ז) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ שישמרו משמרת הראוי לאהרן כמו הכנת צרכי הקרבן כמו שחשב בד"ה שהיו ממונים על היין והסלת והשמן והחביתין וגם כולל שמירת המקדש שהכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ משמרת למשמרת וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה ענינים הראוים לסנהדרין כמו לעשות גזברין ואמרכלין שסתם עדה הם הסנהדרין, וכן עניני הכנת צרכי העבודה שמוטלים על הסנהדרין שעל זה אמר לעבוד את עבודת המשכן[7] לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן:
(ח) וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלוים באים תחתיהם בשליחותם[8]:
(ט) וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כי בני ישראל מספיקים ללוים מזונות, שהיו ישראל עובדים האדמה וזורעים וחורשים ונותנים ללוים המעשר כולו מתוקן ומדוגן, כדכתיב "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם", גוף המעשר במקום נחלת[9]:
(י) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד תעשהו פקיד וממונה עליהם וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת: פ
(יא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יב) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם:
(יג) כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְקֹוָק: ס
(יד) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר:
(טו) פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם שיפקדם הוא לבדו בלא הנשיאים, והוא קרא לאהרן ולכבודו, כי הוא היה נשיא השבט ההוא. ואולי מזה הטעם נקוד על "ואהרן" (שם שם, לט) כי לא היה הוא על פי ה' בפירוש, ואחרי כן בפקודת הלוים על עבודתם ועל משאם, קרא משה לנשיאי העדה שיהיו עמו, כמו שנאמר (להלן ד, מו) אשר פקד משה [ואהרן] ונשיאי ישראל את הלוים, כי נכון הוא שיסכימו כולם ויראו בתיקון המשמרות[10] כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם:
(טז) וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה אמר משה לפני הקב"ה היאך אני נכנס לתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם א"ל הקב"ה עשה אתה שלך ואני אעשה שלי הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה לכך נאמר[11] עַל פִּי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צֻוָּה:
(יז) וַיִּהְיוּ אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי בִּשְׁמֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי:
נביא
שמואל ב פרק יג
(לא) וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים קְרֻעֵי בְגָדִים: ס
(לב) וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וַיֹּאמֶר אַל יֹאמַר יחשוב אֲדֹנִי אֵת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ ושהיה כוונת אבשלום להכרית זרע המלך כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת ולא מטעם ירושת המלוכה כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה הצואה ההיא הושמה על עבדיו מפי אבשלום מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אמנון אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ:
(לג) וְעַתָּה אַל יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ דָּבָר השמועה לֵאמֹר כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ מֵתוּ כִּי אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת: פ
(לד) וַיִּבְרַח אַבְשָׁלוֹם מכיון שהמלך היה טרוד בשמועה על מות בני המלך ולא שם ליבו לרדוף אחריו וַיִּשָּׂא הַנַּעַר הַצֹּפֶה אֶת עינו עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עַם רַב זה העם היו בני המלך ושאר העם שנסו באו לירושלםהֹלְכִים מִדֶּרֶךְ אַחֲרָיו מִצַּד הָהָר באים מדרך שאחרי ההר מצד ההר:
(לה) וַיֹּאמֶר יוֹנָדָב אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה בְנֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ כִּדְבַר עַבְדְּךָ כֵּן הָיָה:
(לו) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וְהִנֵּה בְנֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וְגַם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו בָּכוּ בְּכִי גָּדוֹל מְאֹד:
(לז) וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ אֶל תַּלְמַי בֶּן עמיחור עַמִּיהוּד מֶלֶךְ גְּשׁוּר הוא היה אבי אמו וַיִּתְאַבֵּל דוד המלך עַל בְּנוֹ אמנון כָּל הַיָּמִים:
(לח) וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר כלומר מה שסופר לעיל שברח והיה בגשור היה - וַיְהִי שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
(לט) וַתְּכַל נפש דָּוִד הַמֶּלֶךְ כלומר אותה נפשו לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם כִּי נִחַם קיבל תנחומים עַל אַמְנוֹן אע"ג שהתאבל עליו כל הימים כִּי מֵת: ס
שמואל ב פרק יד
(א) וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה כִּי לֵב הַמֶּלֶךְ עַל אַבְשָׁלוֹם שנוטר עליו איבה, ולכן לא ערב לבו לבקש בעצמו בעדו, והוצרך לתחבולה שיזכיר:
(ב) וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה שתדע להשיב בחכמה למה שאמר לה המלך וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי נָא עשי עצמך כאבלה וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה ש- זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת:
(ג) וּבָאת אֶל הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו כַּדָּבָר הַזֶּה וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת הַדְּבָרִים המשל האמור למטה שם בְּפִיהָ:
(ד) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ הושיעה המלך והקדימה לאמר זאת תיכף בל ידחפוה נערי המלך, ולמען ידעו כי דבר נחוץ יש לה וַתִּפֹּל עַל אַפֶּיהָ אַרְצָה וַתִּשְׁתָּחוּ וַתֹּאמֶר שנית הוֹשִׁעָה הַמֶּלֶךְ: ס
(ה) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר אֲבָל אִשָּׁה אַלְמָנָה אָנִי כדרך דברי אלמנה זוכרת בעל נעוריה, דואגת על מיתתו, וכאלו תאמר באמת רואה אנכי ומרגשת בדבר שאשה אלמנה אני, כי אלמלא היה בעלי חי, לא קרה לי כזאת וַיָּמָת אִישִׁי הלשון מורה שכבר מתו לה שני אנשים. באופן שמזלה רע כי מזל גורם, ואין לה תקוה להיות לאיש ולהוליד בנים כי היא קטלנית:
(ו) וּלְשִׁפְחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים וַיִּנָּצוּ שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וְאֵין מַצִּיל בֵּינֵיהֶם וַיַּכּוֹ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד וַיָּמֶת אֹתוֹ זה הכה לזה וזה הכה לזה, והאחד המית, באופן שחברו היה כרודף כי הכהו ג"כ, וג' דברים אלה הם גם בנמשל, שאבשלום הרג לאמנון בלא עדים והתראה, ושלא היה מציל ביניהם, שאם היה דוד עושה משפט לאמנון על שעינה את אחותו לא היה בא לידי כך, ושגם אמנון הכה אותו במה שעינה ובייש את אחותו:
כתובים
רות פרק ב
(ח) וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי איך דנים אותך לכף זכות ולכן אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר שאולי שם בעה"ב לא ירצה בך וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה לשדה אחר שלי כי אולי הפועלים והממונה ישנאוךוְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי בצד השדה של הנערות ולא של הנערים:
(ט) עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וְצָמִת ואם תהיי צמאה אז אל תתביישי וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים:
(י) וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה שהרי אתה אינך מכיר אותי או את משפחתי ואולי מצאת בי מעשה טוב ולמה תקרבני כך:
(יא) וַיַּעַן בֹּעַז מה שמצאת חן בעני הוא שני דברים. האחד וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ שזה מראה על טוב ליבך כי בד"כ כלה שונאת את חמותה. והדבר השני הואוַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם שאזרת את האומץ והכח להתגייר:
(יב) יְשַׁלֵּם יְקֹוָק פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה על שני טובות אלו שהוזכרו לעיל מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו ועיקר השכר יהיה שתחסי תחת כנפיו:
(יג) וַתֹּאמֶר הלוואי ולהבא אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ שהרי איני חשובה כשאר שפחותיך:
(יד) וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם תתקרבי ושבי למעלה בצד בועז וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ ומכאן שהחומץ יפה לימים שרביים וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים מלמטה וַיִּצְבָּט והוא הושיט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר עד ששבעה והותירה:
(טו) וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ תביישוה:
(טז) וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ תשכחו בשבילה בכוונה מִן הַצְּבָתִים אלו העמרים הקטנים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ:
(יז) וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט הפרידה את הגרגירים מהקש והמוץ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים:
(יח) וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ:
(יט) וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם שיש לך כ"כ הרבה וְאָנָה ואיפה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ בעל השדה שנשא ונתן לך פנים ללקט בשדהו וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז:
(כ) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים שזן ומפרנס את החיים ונטפל גם בצרכי המתים והכוונה היא ליבום שהיה צריך ליבם את רות וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא כי יש עוד גואל חוץ ממנו:
(כא) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי:
(כב) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו ולא עם הנערים וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר שלא תבואי לידי חשד:
(כג) וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים פרק זמן של ג' חודשים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ:
משנת ההלכה
דיני יו"ט
חורש - דש
א. החרישה והזריעה הקוצר ומעמר ודש וסחיטת הפירות וזורה וטוחן ומרקד וצידה, אע"פ שהם מלאכות שעושין באוכל נפש עצמו ואפשר להנות מהם ביו"ט, אעפי"כ כולם אסורים אלא ע"פ אופנים שיבוארו בכל מלאכה ומלאכה[12]. (שו"ע שם, חיי אדם שם סעי' ד, ומ"ב שם ס"ק יא-יג)
ב. הקצירה אסורה ביו"ט ולכן כל ניתוק צומח ממקום גידולו אסור. וכל מה שנאסר בה בשבת נאסר בה גם ביו"ט
ג. המעמר, כלומר שמאסף פירות וירקות, או קש, או עצים יחד וצובר ערימות במקום גידולן, אסור ביו"ט כמו בשבת.
ד. הדש, אע"פ שהיא מלאכת אוכל נפש, כבר נתבאר שאסור[13].
ה. אע"ג שיש אוסרין בשבת לסחוט אשכול של ענבים אפילו לתוך האוכל, מ"מ ביו"ט מותר אם סוחט לתוך אוכל[14], אבל מ"מ צריך להקפיד שיהיה כמות מספיקה של אוכל שרוב המשקה ייספג בו (חיי אדם כלל פא סעי' א ג) וכן יש מתירים לסחוט פירות הדר בשינוי ביו"ט[15]
הזורה
ו. הזורה לרוח, כל מה שאסור בשבת, אסור ביו"ט (חיי אדם כלל פב סעי' א)
הבורר
ז. הבורר, הוא מהמלאכות המותרות ביו"ט , בין אוכל מתוך הפסולת ובין פסולת מתוך האוכל, ומותר לברור אפילו לסעודה אחרת שצריך לבו ביום (חיי אדם שם סעי' ב ומ"ב תקו ס"ק ה ותקי ס"ק ה)
ח. במה דברים אמורים, כשהאוכל מרובה על הפסולת שאז טוב יותר לברור את הפסולת כיון שטירחתו מועטת אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל, בורר את האוכל שטירחתו מועטת ומניח את הפסולת. ואם שניהם שוים בורר איזה מהם שירצה (שו"ע סי' תקי סעי' ב ובמ"ב שם)
ט. ואם היה טורח בברירת הפסולת מן האוכל יותר מטורח ברירת האוכל מן הפסולת, כגון שהפסולת דקה אעפ"י שהאוכל מרובה בורר את האוכל ומניח את הפסולת. וכן להיפך (שם ובמ"ב ס"ק ט)
י. ואם יכל לברור מבעוד יום ראוי שיברור דוקא אוכל מתוך פסולת , ויעשה כן סמוך לסעודתו
יא. הפוצח אגוזים או אגוזי אדמה וכיו"ב ביו"ט יברור את האוכל מתוך הפסולת או את הפסולת מתוך האוכל ובלבד שיברור את זה שקל יותר לברור כדי למעט בטורח (מ"ב שם ס"ק י)
יב. אסור להניח קטניות או שאר זרעונים במים כדי שתצוף הפסולת למעלה או שיפול העפר למטה שזה דרך חול וכן אסור לשרות עלי חסה או ירקות במים כדי שתצוף פסולת או חרקים. (חיי אדם שם סעי' ד)
[3] ספורנו
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רש"י
[11] רש"י
[12] דעת הרמב"ם והרשב"א ס"ל שאסור מן התורה כיין חיי אדם כלל פא סעיף א שמדאורייתא מותר, אלא שחכמים אסרוהו מפני שכולן הם מלאכות שנעשים לימים הרבה ע"פ רוב ויש בהם עבודה רבה שהאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כאחד ולדרוך כל ענביו כאחד ולטחון הרבה בפעם אחת. ואילו היו מותרים ביו"ט, יטרד כל היום בעבודתו ויתבטלו משמחת י"ט, לפיכך אסרו הכל אפי' מה שצריך ליומו, ואפילו ע"י שינוי אסור והניחו בהיתרן רק דברים שמסתמא הן רק לצורך אכילת יו"ט ועוד שאין בהם הפסד אם יעשה מערב יום טוב. וי"א שכולם אסורים מדאורייתא מגזירת הכתוב, ולא התירה התורה מלאכת אוכל נפש אלא מה שהוא דרך לעשות ליום זה כגון מלישה ואפיה ואילך וכה"ג מלאכות שהם לצורך אכילה ביו"ט
[13] י"א מדרבנן, וי"א מדאורייתא. וכל מה שאסור מן התורה בשבת אסור ביו"ט אבל בדברים שאינן אסורים בשבת אלא מדרבנן, יש מהם שהתירו חכמים ביו"ט וכן בשאר מלאכות, והיינו מה שהוא נצרך מאוד לשמחת יו"ט.
[14] "דלא קיי"ל בשבת להחמיר אלא משום חומרא דשבת. אבל ליו"ט, סמכינן על רוב הפוסקים, דאין זה דומה לדש, דמלאכת דש היא על א' משני אופנים, או שמפרק אוכל מן הקש והתבן כדישה בתבואה, או שסוחט משקה מאוכל כסחיטת זיתים וענבים. וכיון שסוחט לתוך האוכל, קיימא לן דמשקה הבא לתקן האוכל, הוי המשקה ג"כ אוכל, ואם כן אינו דומה לסחיטת ענבים למשקין, ששם מפריד משקה מו האוכל ומצד מה שמפריד את המשקה מן החרצנים שאינם נאכלים בדרך כלל מכל מקום החרצנים אינן פסולת גמור, וא"כ אינו דומה לדישה בתבואה, ולכן מותר" (חיי אדם שם)
[15] בשו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' פה ובשערים המצויינים בהלכה סי' צח ס"ק ז כתבו שכיון שמשקה היוצא מפירות הדר מפיג טעמו כשסוחטו מבעו"י מותר לסוחטו ביו"ט בשינוי אמנם עיין בשמירת שבת כהלכתה פ"ה הע' א בפירות הדר דינם כענבים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה