מקרא
במדבר פרק ו
(כב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כג) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בסדר ויהי ביום השמיני (ויקרא ט כב) צוה את אהרן לשאת את ידיו אל העם ולברך אותם ביום ההוא, וכאן צוה לדורות לאהרן ולבניו ופירש הברכה שיברכו אותם[1] והיא מצות עשה, כדאמרינן "כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בעשה" אָמוֹר לָהֶם מלמד שהחזן צריך לומר להם אמרו ואין עובר בעשה עד שיאמר לו והוא אינו רוצה[2]: ס
(כד) יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק יברך השם אותך בבנים, בגוף, בחכמה, ובאורך ימים, ובגדולה. ובצאתך, ובבואך, ובעיר ובשדה, ובטנאך, ובמשארתך, ובשמחה, שיהא לבך שמח בחלקך וְיִשְׁמְרֶךָ שישמור אותך מכל רע[3]הברכה תוספת וריבוי טובה ועם הברכה שמירה מה שאי אפשר כן למלך בשר ודם שיש כח בידו להעשיר את האדם אבל אין בו כח שיהא נשמר בידו[4]: ס
(כה) יָאֵר יְקֹוָק פָּנָיו אֵלֶיךָ כלומר שהכל יראו שעליך זורח ה' ולא שזהו הצלחת המזל. ומשמעות פניו. היינו השגחתו כעין לשון ופניתי אליכם. ויש שהוא מושגח מהקב"ה אבל אינו ניכר שאך השגחת ה' עליו. וא"כ ההשגחה שלא באורה. אבל כאשר הכל מכירים שהשגחת ה' היא מצלחתו נקרא יאר ה' פניו אליך. יהיה פניו אליך בהארה וִיחֻנֶּךָּ ויתן לך בקשתך[5] שקבלת התפלה ובקשה מיקרי חן וחסד[6]: ס
(כו) אם סובבו מעשים עד שהבדילו עונותיכם ביניכם ובין אלהיכם יִשָּׂא יְקֹוָק פָּנָיו אֵלֶיךָ הפך אעלים עיני מכם כי בכל מקום שתפנה יהיה פניו נשואות אליך[7] וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם אחר כל הברכות. מברכים בכלי המחזיק אותם. שבלי שלום אין נחת בשום ברכה[8]: ס
(כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם כאשר יזכירו את שמי עליהם אני אברכם לכולם, כהנים לוים ישראלים שהרי השם בכל פסוק ופסוק מהשלושה[9]: ס
במדבר פרק ז
(א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה כי ביום הראשון של המלואים קרא אליו מאהל מועד, ודבר אליו כל הפרשיות שמתחלת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני, שהם בדיני הקרבנות, וביום השמיני דבר לו כל הפרשיות שמתחלת זאת החיה אשר תאכלו (ויקרא יא, ב), שהם בדיני אסור והיתר, ויש בכולן ענין הקרבנות, ונמשכו העניינים עד המקום הזה כסדר, וכשהשלים המצות שנצטוה משה לאמר לישראל, ויש בכולן עבודה וקרבנות ומשמרת אוהל מועד ועבודתו, חזר אחרי כן להגיד נדבת העם והנשיאים בקרבנם, שהיו מיום השמיני עד י"ט לחדש[10] לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן אחר ברכת כהנים כי כן היה כי ביום שנשא אהרן את ידיו אל העם ויברכם החלה חנוכת המזבח וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בשמן המשחה וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ בהזאת הדם בשבעת ימי המילואים וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:
(ב) וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים שעמדו על משה ועד אהרן כשמנו את ישראל שנאמר ואתכם יהיו וגו'[11]:
(ג) וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם בעבור היות העגלות לצורך הקרבנות יקראו קרבן לִפְנֵי יְקֹוָק שֵׁשׁ עֶגְלֹת חשבו הנשיאים, שלא יתכן שישאו הלוים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות מאד והביאו מעצמן עגלות, שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אהליהם לשאת אותם בעגלות[12] צָב הוא מין ממיני השורים[13] המושכין את העגלות גדולות כבידות, שהולכים לאט מפני כובדם, כמו הצב השורץ שאין דרכו לרוץ[14]וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל מכל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן:
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ה) קַח מֵאִתָּם כי חשב משה שיהיה כל משא הלויים בכתף, כמו הענין במשא בני קהת[15] וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ:
(ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם:
(ז) אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם לפי שעבודתם קלה היריעות והמסכים והקלעים ויתדות ומיתרי הקלעים[16]:
(ח) וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם שעבודתם כבדה הקרשים והבריחים והאדנים והעמודים ויתדות ומיתרי עמודי הקלעים[17] בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
(ט) וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ משא דבר הקדושה הארון והשלחן וכו' עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ:
(י) וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ כלומר הקדישו את קרבנות חנוכת במזבח וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אחר שהקדישו הקרבן הגישוהו לפני המזבח וכל אחד מהם הקריב כל מיני הקרבנות והם - עולה ומנחה חטאת ושלמים וקטורת - לחנך המזבח ומשרתיו בכל מיני הקרבנות, חוץ מן האשם כי החטאת והאשם תורה אחת להם. וסיפר קרבן כל אחד מהם לבדו, להורות שכל אחד מהם כיוון לכפר על פרטי חטאים שידע בשבטו, וזה בכל אחד מפרטי קרבנו לרצון להם לפני ה'. וסמך ונצב עליהם בעד שבטו, כענין המעמדות בקרבנות צבור[18]:
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם כדי לחלוק כבוד לנשיאים, שיהא לכל אחד יומו[19] יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ יתכן שהיא מצוה לדורות שיחנכו לעולם בית המקדש והמזבח ולכך עשה שלמה חנכת הבית, דכתיב (דהי"ב ז ה) ויחנכו את בית האלהים המלך וכל העם וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה[20]: ס
(יב) וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה לא נקרא כאן נשיא כדי שלא יתגאה על שהקריב ראשון וכל האחרים נקראו נשיאים לפי שהשפילו עצמם והקריבו אחריו[21]:
(יג) וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק כמו קערה רק שדפנותיה דקים יותר[22] אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(טו) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(טז) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(יז) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים גדיים[24] חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב: פ
(יח) בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר:
(יט) הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(כ) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
(כא) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(כב) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(כג) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר: פ
נביא
שמואל ב פרק יז
(ז) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת (ח) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וכל שכן שהמה עתה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה דואגים על קושי זמנם, ויפעלו גבורות כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה מבניו בהיותו רודף בשדה לחפש אחריהם, יטרוף במר נפשו כל הקרב אליו וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה יודע הוא טכסיסי המלחמה, ויבין מדעתו שרק עליו מחריש הרעה ופתאום יבואו להחריד את העם אשר עמו, והואיל ויבין את זאת - וְלֹא יָלִין הוא אֶת עם הָעָם:
(ט) הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים בורות וחפירות אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה אני אמרתי לך כי אנשיו גבורים ומרי נפש, ואם יהרגו בעמך, תהיה בם מפלה במלחמה זו שהיא ראשונהוְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ כל ישראל הבאים להתחבר אליך וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם ונראה אם כן שה' עזבם למקרה:
(י) וְהוּא ואף אם השומע יהיה גַם בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה מכל מקום הִמֵּס יִמָּס לבבו בקרבו כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ:
(יא) כִּי יָעַצְתִּי על כן אני מייעץ לך הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב ורק אז וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב:
(יב) וּבָאנוּ אֵלָיו באחת בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ ונחנה עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה וְלֹא נוֹתַר בּוֹ מבלי מקום ריק ממנו, כן נתפזר בכל המקומות לבקשו, זה בכה וזה בכה, ובודאי נמצא אותו וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד:
(יג) וְאִם אֶל עִיר יֵאָסֵף ואם יש חשש, פן בהתאחר הדבר עד נקבץ כל ישראל, ימלט על נפשו בעיר מבצר עומדת בהר, ויתחזק במעוז העיר וְהִשִּׂיאוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר כלומר הכח בנו לשאת חבלים על העיר, לגררה מן ההר עד הנחל, עד שלא ישאר אף צרור בהעיר ההיא, ואמר בדרך גוזמא והפלגה, לומר שאף בעיר מבצר לא יתחזק מול העם הרב אשר אתנו: פ
(יד) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַיקֹוָק צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא יְקֹוָק אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה: ס
(טו) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי:
(טז) וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר את הירדן פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ וּלְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ:
(יז) וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה של בית צדוק הלכה לעין רוגל למקום שהיה שם יהונתן ואחימעץ וְהִגִּידָה לָהֶם וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה:
(יח) וַיַּרְא אֹתָם נַעַר וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית אִישׁ בְּבַחוּרִים וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ וַיֵּרְדוּ שָׁם:
(יט) וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אשת האיש וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת היא חטה הנכתשת במכתש וישטחוה תחלה כדי שתיבש וְלֹא נוֹדַע דָּבָר לא היה ניכר מהבאר, שמתחת להמסך:
(כ) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ מִיכַל פלג הַמָּיִם אל עבר הירדן וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: ס
(כא) וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם וַיַּעֲלוּ מֵהַבְּאֵר וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמְרוּ אֶל דָּוִד קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת הַמַּיִם כִּי כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל:
(כב) וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן עַד אוֹר הַבֹּקֶר עַד אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן:
(כג) וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק בחר להמית עצמו הוא ולא ימיתהו דוד כי ידע כי כיון שלא נעשתה עצתו כי אבשלום וכל אשר עמו יפלו ביד דוד וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו: ס
כתובים
תהלים פרק קמט
(א) הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַיקֹוָק שִׁיר חָדָשׁ לא יהיה מספיק לבנ"י מספיק בשירים הקיימים לשבח הקב"ה ויחדשו לו שיר כדי לספר את תְּהִלָּתוֹ ששבחו יסופר בִּקְהַל חֲסִידִים: (ב) יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו במי שהגדיל אותו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: (ג) יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בפה ובכלי שיר בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ: (ד) כִּי להם יותר נאוה להלל ולשבח את הקב"ה בישועה כי רוֹצֶה יְקֹוָק בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה הקב"ה רוצה בעמ"י יותר מכולם בשל ענותנותם יותר מכל העמים: (ה) יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד בעבור הכבוד שמגיע לה' יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם שדרך האדם כשהוא שוכב זה לנוח אך גם במנוחתם ירננו ויהללו להקב"ה: (ו)וכשיבואו למלחמת גוג ומגוג רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם בגרונם הם יספרו את גדלות ורוממות ה' וזה יהיה כמו וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם והתפילה תהיה בפיהם כחרב בעלת 2 פיפיות שיכולה להרוג משני הצדדים: (ז) לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּל אֻמִּים שהם יתווכחו עם מלכיהם למה הוא בא עליהם: (ח) לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים שרשראות וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל שהמלכים ייתפסו חיים לתת את הדין: (ט) לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר והמשפט הזה יהיה להדר לכל חסידי הקב"ה הוּא לְכָל חֲסִידָיו ולכן הַלְלוּ את יָהּ:
תהלים פרק קנ
בפרק זה יש שלוש עשרה הילולים רמז לי"ג מידות
(א) הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ היינו לפי ההנהגה בקדש למעלה מן הטבע, שהיא ההנהגה ע"י המלאכים ושם קדשו הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ שהיא ההנהגה הסדורה ע"י הרקיע והגלגל והמערכה עפ"י הטבע: (ב) הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו בסיפור גבורותיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ כרוב גודל גדלותו כך יהללו אותו בהתאם: (ג) הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל כלי בעל עשרה נקבים וְכִנּוֹר: (ד) הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב חליל ואבוב: (ה) הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע אלו המצלתיים שמשמיע קול למרחוק הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי המשמיעים קול תְרוּעָה: (ו) ו- כֹּל מי שיש בו הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ ע"י התבוננות במעשה האל יתברך ולכן הַלְלוּ את יָהּ:
חזק חזק ונתחזק
נשלם ספר תהילים תהלות לאל קודש הילולים
על כן יאמרו כל אדם הלולים
לאל עליון אלהי אלהים ואדוני האדונים
ויזכנו אנחנו וצאצאינו לשבת בחצרות הקדושים
לחזות בנועם ה' ולהקריב בהיכלו תמידים
להודות בישר לבב בלמדינו משפטים צדיקים
ולשלם יום יום נדרים
משנת ההלכה
קביעות מקום וקביעות עתים
א. בדין קביעות עתים לתורה צריך מלבד השעה הקבועה שיקבע גם את חומר הלימוד שלומד וכן ייקבע לעצמו מקום קבוע בבית המדרש שבו יושב ללמוד. ויכול לקבוע את לימודו לפי כמות זמן מסוימת או לפי הספק לימודי מסוים.
ב. יכול לקבוע גם ללמוד דברים שונים בימים שונים למשל ביום א' הלכות שבת יום ב' הלכות תפילה וכדומה אך עליו לשלב בסדר קביעותו לימוד מקרא (תנ"ך) הלכות פסוקות וגמרא (מקורות וטעמי ההלכה).
ג. עצם הלמוד אף שכשהוא לומד ביחידי מקיים מצות עשה של תלמוד תורה אך לכתחלה מצוה להדר כל מה שיכול ללמוד בחבורה שעי"ז יש כבוד שמים יותר וכן אמרו חז"ל בכמה מקומות ברב עם הדרת מלך
ד. כבר אמרו חז"ל [ברכות ו'] שיש הבדל בין מי שלומד ביחידי שאף שהקב"ה קובע לו שכר על זה מ"מ לא נכתבים דבריו בספר הזכרונות אך הלומדים בחבורה נאמר עליהם בכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו ובמיוחד הלומדים בעשרה יחד דאז קדמה שכינה ובאה כדכתיב אלהים נצב בעדת אל וגם אמרו חז"ל אין התורה נקנית אלא בחבורה.
ה. אף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבית המדרש ויקשיב ללומדים ושכר הליכה בידו, או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע ויכניס יראת שמים בלבו ויפשפש במעשיו אולי ימצא בהם איזה צד עבירה בדיני ממונות משא ומתן כשרות וכדומה ויפרוש ממנה. ולקמן יבואר שעכ"פ חובה עליו ללמוד הלכה לדעת את המעשה אשר יעשה ומאילו איסורים להמנע.
סדר הלימוד ונושאי הלימוד שמחויב בהם
לימוד הלכה
ו. לא יקבע ללמוד תלמוד בלבד אם הוא תחלת לימודו לפי שבתחלה צריך לדעת הלכות והרבה מן האיסור והמותר בלא טעמים וראיות, ואיך לעשות המצות הנהוגות כדי שידע לשמור ולעשות ולא יחטא, קודם שילמד וידע הכל על נכון מעומק לימוד התלמוד.
ז. ולכן יקבע חלק משמעותי מזמן קביעותו ללמוד הלכות מספרי הפוסקים וילמד גם את מוצא ההלכות וטעמיהם.
ח. ומי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות ומקורן ואפילו בלימוד המביא לידי מעשה לבדו. יקבע לימודו בהלכות פסוקות לבדן ללמוד ולזכור היטב לימוד המביא לידי מעשה בלבד שהוא חובה על הכל כלומר הלכות משולחן ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שאלת חכם ולימוד בהגדות ומדרשים או ספרי מוסר שנבנו על מדרשי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי.
ט. ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן כדי שיוכל להחזיק ידי תלמידי חכמים שהם לומדי התורה יום ולילה עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על בוריין ויהא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמו, ותורתם נקראת על שמו כמו שפירשו חכמים בפסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך וגם יוכל למלאות מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצת כדי שיוכלו בניו לעסוק בתורה כראוי ולהדריך בנותיו בדרך ישרה.
[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רבינו בחיי
[5] אבע"ז
[6] העמק דבר
[7] אבע"ז
[8] העמק דבר
[9] רבינו בחיי
[10] רמב"ן
[11] פי' הריב"א
[12] רמב"ן
[13] רבינו בחיי
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ספורנו
[16] חזקוני
[17] חזקוני
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רמב"ן
[21] חזקוני
[22] חזקוני
[23] ת"א
[24] ת"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה