מקרא
במדבר פרק ד
(כא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה[1] לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(כג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד להקים את המשכן ולפרקו כדכתיב יורידו אותו הלוים יקימו אותו הלוים[2]:
(כד) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד בחנותם[3] להקים המשכן ולעשות הלחם ולשחוט ולשמור[4] וּלְמַשָּׂא בעת מסע[5]:
(כה) וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן עשר התחתונות וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד יריעות העזים מִכְסֵהוּ מעורות אילים מאדמים[6] וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(כו) וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת[7] סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם כשולחנות ויתדות ומיתרות וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם לכלי העבודה או למשכן ולמזבח[8] וְעָבָדוּ:
(כז) עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי הם ימנו בני הגרשוני על עבודתם, יאמרו פלוני מבני גרשון יהיה גזבר על ענין כך לְכָל מַשָּׂאָם ישא מן היריעות כך, וגם במסע לא יפרקו ולא יטענו עד שיצוו אותם אהרן ובניו וּלְכֹל עֲבֹדָתָם ויהיה משורר או שוער כך, כלם צריכין לפקידה שהוא המנוי ואלעזר אמרכל על כל שלשת הנשיאים, ואיתמר גזבר על גרשון ומררי וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָּׂאָם משה יהיה עמהם בעת המנוי כאשר יפקידו אליהם המשמרות[9]:
(כח) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שכל אחד יחזיר כליו לידו בחנות המשכן ויאמר לו הרי לפניך כלים המסורים בידי[10]: פ
(כט) בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם:
(ל) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
(לא) וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם היה להם ג"כ מינוי קבוע מה ישא ומה תהיה עבודתו[11] לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו:
(לב) וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם של עמודים שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה שלא תגביהם הרוח ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה[12] לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם שיפקד ביד כל איש במספר שמות לגלגלותם כלי משאם, לומר, פלוני ישא כך מן הקרשים, ופלוני כך מן הבריחים, והוא הדין בבני גרשון וקהת, שלא תאמר לא צוה כן אלא בני מררי, בעבור כובד משאם, וירצה כל אחד להקל מעליו ולהכביד על חבירו, אלא גם בבני גרשון וקהת צוה כן[13]:
(לג) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
(לד) וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם אחר שהשלים צווי ה' באר שמשה עשה כן ושפקד בני קהת תחלה כצווי ה'[14]:
(לה) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(לו) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
(לז) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי כָּל הָעוֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: ס
(לח) וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:
(לט) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(מ) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים:
(מא) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק:
(מב) וּפְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:
(מג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(מד) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם:
(מה) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה:
(מו) כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:
(מז) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה הוא השיר במצלתים וכנורות שהיא עבודה לעבודה אחרת והיא הקרבנות[15] שחיטה הפשט וניתוח שהיא עבודה לעבודת הכהנים וזה היה עושים הלוים בגיל עשרים וחמש כדתיב בעזרא ובדברי הימים וגבי פסחו של חזקיהו שהלויים היו מפשיטים וכו'[16] וַעֲבֹדַת מַשָּׂא שהיו עושים בגיל שלושים בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(מח) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים:
(מט) עַל פִּי יְקֹוָק פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ שמינה שלשת האחים האלה כל אחד עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה מינה היחידים לגולגלותם, כל אחד על עבודתו ועל משאו כן הדין שאין בן לוי רשאי לעשות במלאכת חבירו ולא לסייעו בה, כמו שאמרו (ספרי קרח ט) וכבר בקש רבי יהושע בן חנניה לסייע את רבי יוחנן בן גודגדה בהגפת דלתות, אמר לו חזור לאחוריך, שכבר אתה מתחייב מיתה, שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים[17]: פ
נביא
שמואל ב פרק טו
(כג) וְכָל אנשי הָאָרֶץ אשר עבר בה דוד בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל וְכָל הָעָם אשר עם דוד עֹבְרִים ואז נתחלקו לשתי מחנות וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן וְכָל הָעָם עֹבְרִים בדרך אחר עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר כלומר שלא ירדו לנחל אלא עברו דרך המדבר:
(כד) וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים וַיַּצִּקוּ הציגו העמידו אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עמו לצד מיוחד ועמד שם לפני הארון למשמרת לכבוד, וכן עמד - עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר:
(כה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְקֹוָק וֶהֱשִׁבַנִי לירושלים וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ:
(כו) וְאִם כֹּה יֹאמַר לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ הִנְנִי אקבל באהבה ו - יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו: ס
(כז) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה בעצמך שלא יהיה נראה כאילו היה זה בפקודתי רק כאילו אתה בעצמך ראית ובחרת כך, למען לא תחשד בעיני אבשלום שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם וע"י כך תוכלו לרגל מה שנעשה בעיר ולהודיעני וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם:
(כח) רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בעברות בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם על ידי בניכם לְהַגִּיד לִי:
(כט) וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ל) וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים אחרי נפרד מארון אלהים, והגיע להר הזיתים, ששם יפרד מעיר האלהים התחיל - עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי כלומר כיסה ראשו כדרך האבלים וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה:
(לא) וְדָוִד אז שם על לבו שלא בא אחיתופל עמו. והבין שהוא עם אבשלום ו - הִגִּיד לעבדיו לֵאמֹר אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים באגודת המורדים עִם אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְקֹוָק:
(לב) וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ של ההר אֲשֶׁר היה רגיל ש - יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים כשהיה בא לירושלים וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי מ- הָאַרְכִּי שם מקום קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ להצטער עם דןד:
(לג) וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אִם עָבַרְתָּ אִתִּי וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא שלא היה גבור והיה זקן והיתה מפני זה תנועתו כבדה:
(לד) וְאִם הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה מהיום ואילך אהיה עבדך כמו שהייתי - עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז כן – וְעַתָּה מעתה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ כל זה תאמר לאבשלום וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל:
(לה) וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים:
(לו) הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ:
(לז) וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר ובאותו זמן וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא ונכנס ל - יְרוּשָׁלִָם:
כתובים
תהלים פרק קמו
(א) אתם כולכם הַלְלוּ את יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי וגם אני אהלל אֶת יְקֹוָק: (ב) אֲהַלְלָה בפה את יְקֹוָק בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה בכלי ניגון לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי בעוד אני קיים: (ג) אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָהשאין בידו הכח להושיע: (ד) שהרי כש- תֵּצֵא רוּחוֹ החיונית עבורו אז יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בקבר ו- בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו כל מחשבותיו נאבדים כי כבר אין לו את הכח להוציאם אל הפועל אז אין טעם בבטחון בו: (ה) אַשְׁרֵי מי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ ותקוותו עַל יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ו) הרי הקב"ה עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר את ה- אֱמֶת של הבטחתו לְעוֹלָם אז בטוח שהוא יכול להושיע בכל מקום: (ז) עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים לנגזלים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְקֹוָק מַתִּיר פותח את הקשרים של ה- אֲסוּרִים וישלחם לחופשי: (ח) יְקֹוָק פֹּקֵחַ עִוְרִים יְקֹוָק זֹקֵף כְּפוּפִים אלו שבשל המצב השפל שהם נמצאים בו הם כפופים יְקֹוָק אֹהֵב צַדִּיקִים: (ט) יְקֹוָק שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת יעקם ויעוות את דרכם כדי שהם יכשלו בו: (י) ומכיוון ש- יִמְלֹךְ יְקֹוָק לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר אז לכן על כולם ל- הַלְלוּ את יָהּ:
תהלים פרק קמז
(א) הַלְלוּ את יָהּ כִּי הוא טוֹב זַמְּרָה שירו ל- אֱלֹהֵינוּ כִּי כיוון שהוא נָעִים אז לכן נָאוָה נאה ויפה לו ה- תְהִלָּה: (ב) לעתיד לבוא הוא ה- בּוֹנֵה את יְרוּשָׁלִַם יְקֹוָק נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס לירושלים: (ג) הוא הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב מרוב עצבות ותוגה וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם ועושה תחבושת לעצבות שלהם ע"י שמסיר את זה מהם: (ד) מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים הוא יודע את המספר המדויק של הכוכבים ו- לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא לפי מה שמתאים לו: (ה) גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ שלא כמו מלך בשר ודם שמולך על מדינות הרבה וטועה לפעמים במדינות הרחוקות הקב"ה מולך על כל העולם ללא טעות ו- לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר יש לו כ"כ הרבה דברים שיש בהם תבונה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה