יום שבת, 9 במאי 2015

פרשת בחקתי יום א'

מקרא

ויקרא פרק כו

פרשת בחקתי

(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ חוקות הם גזרות מלך שינהג האדם בהם בהשתדלות עסקי חייו וההתנהג בהם יקרא הליכה וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ הנה השמירה במצות היא ההשגחה באופן עשייתם ובמכוון מהם וזה בעיון נאות כאמרם ז"ל שמור זו משנה. אמר אם כן אם תתנהגו בדרכי האל יתברך הנכללים בחלק המעשי בתורתו ותעיינו במצות לדעת אופן עשייתן ותכליתן ובזה תשלימו כונתו להיותכם בצלמו כדמותו[1] וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:
(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם כי בבואם בעתם כאשר יאות יהיה האויר זך וטוב והמעינות והנהרות טובים, ויהיה זה סיבת בריאות לגופים, והפירות כולם ירבו ויתברכו בהן ואז[2] וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:
(ה) כמו שתהיו תדירים במצותי וללמוד תורתי בלא ביטול, כך תבא ברכתכם בלא הפסקה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ דישת התבואה אֶת ה - בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זמן ה- זָרַע זריעה כלומר שתהיה ברכה ללא הפסקהוַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם:
(ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו[3] וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם אפילו לעבור דרך ארצכם ממדינה למדינה[4]:
(ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם קודם שתשיגו אותם לֶחָרֶב שתהיה חרב איש ברעהו[5]:
(ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה חמישיות מכם כלומר חמש מאות מִכֶּם רְבָבָה עשרת אלפים[6] יִרְדֹּפוּ ויש מפרשים מאה מכם. מאה ממש שאז יראה כחיל גדול, ויהיו סבורים שבחיל גדול אתם באים וינוסו רבבה מפניכם[7] וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:
(ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם להרבות עשרכם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם להיותכם ככוכבי השמים לרוב וכעפר הארץ[8]:
(י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן הפירות יהיו משתמרין וטובים להתיישן שיהא ישן הנושן של שלש שנים יפה לאכול משל אשתקד[9] וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ מהגרנות למכור כדכתיב תוציא את כל מעשר תבואתך ונתת ללוי וגו'[10]:
(יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם זה בית המקדש וְלֹא תִגְעַל תרחיק[11] נַפְשִׁי אֶתְכֶם:
(יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:
(יג) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם היא הרצועה שקושרין בה העול של עץ הקרוי מוטות. לפי שמטה ומרכין את צואר השור וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת כשהוסר העול זוקף את ראשו[12]: פ
 (יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי שלא תלמדו התורה ומונה והולך שבע עבירות זו למעלה מזו, אחת לא תשמעו, שנית וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה כיון שאינן לומדין אינן עושין, הרי שתים[13]:
(טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ הרי שלש, מפני שאין טעם החוקים נודע מואסין בהן יאמרו מה החפץ לשם שלא אלבש הבגד הזה המרוקם ברקמי שש ותכלת, ומה נועיל כי נשרוף הפרה ונזרוק עלינו האפר[14] וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם מואסין את הדינים, כגון משפטי הגזל והעריות שרוח הבריות חומדין אותן והן עול גדול הכבד על הרשעים, וכדי להורות כמה קשה מי שמואס במשפטי ה' יתברך התחיל בהם בכאן בפרשה זו וסיימה בהן הפרשה בסוף כל האלות שנאמר יען וביען במשפטי מאסו, הרי ארבע לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת לא די שאין עושין אלא שמונעים אחרים מלעשותן, והרי חמש אֶת כָּל מִצְוֹתַי יבוא מזה שיכפור בכל המצוות כי לא אמר את כל המצוות, הרי שש לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי עד שיהיה כופר בעיקר, הרי שבע[15]:
(טז) אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם מדה כנגד מדה אני אמרתי והיה אם שמוע תשמעו וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך עכשיו אם לא תשמעו לי אין אני רופאך אלא אפקוד עליכם חליים רעים[16] וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה שתבהלו ולא תדעו מה תעשו אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ שאלה החליים יחשכו עינים וידאבו הנפש[17] וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם כמו שהיה הענין בימי השופטים כאמרו והיה אם זרע ישראל, ועלה מדין ועמלק וכל בני קדם[18]:
(יז) וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם: ס



נביא

שמואל ב פרק ח

 (טז) וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד מַזְכִּיר ממונה על ספר הזכרונות ומזכיר איזה דין בא לפניו ראשון לפוסקו ראשון:
(יז) וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב כהן גדול וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר סגן הכהן הגדול כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה ובדברי הימים (א יח טז) קראו שושא, ולמטה (לעיל כ כה) קראו שוא, ובשלש השמות היה נקרא, והוא כלל גדול בנביאים בכל מקום שנאמר פעם כן ופעם כן סוֹפֵר:
(יח) וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע ממונה על ­- וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי על פי פשוטו הקשתים ועל הקלעים ועל פי מדרשו הם הסנהדרין ואמרו כרתי שכורתין דבריהם פלתי שמופלאים במעשיהם וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ שרים ומושלים[19]: פ

שמואל ב פרק ט

(א) וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲכִי האם יֶשׁ עוֹד אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל אדם שראוי לשררה וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד למנותו שר בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן:
(ב) וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד כנעני וּשְׁמוֹ צִיבָא וַיִּקְרְאוּ לוֹ אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא כלומר האם אתה עבד בלתי משוחרר, או שנשתחררת מבית שאול כי המשוחררים שינו את שמם לשם יהדות כדרך הגרים והשיב וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ שהוא עדין עבד:
(ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַאֶפֶס האין עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם ואינו ראוי להתמנות שר:
(ד) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפֹה הוּא וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא ב - בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְבָר שם מקום:
(ה) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלּוֹ דְבָר: 
(ו) וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ כי חשב אשר קרא המלך לנקום בו בעבור שאול, ולזה אמר הנה עבדך מוכן לקבל כל העונש אשר תגזור:
(ז) וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ אֶת כָּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ אולי לקחם דוד אחרי מות איש בושת, בעבור אשתו מיכל היורשת אותו, בחשבו שלא נשאר מי היותר קרוב לנחלה וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד:
(ח) וַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ נחשב כִּי פָנִיתָ אֶל מי שהרי הוא כ - הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי:
(ט) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא נַעַר משרת עבד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתוֹ נָתַתִּי לְבֶן אֲדֹנֶיךָ:
(י) וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ את התבואה וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן אֲדֹנֶיךָ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים:
(יא) וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ ודוד השיב - וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ:


 



כתובים

תהלים פרק קלט

 (טז) גָּלְמִי עדיין כשהייתי גולם רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ וכל המקרים כולם ידועים לפניך כאילו הם כתובים בספר יָמִים יֻצָּרוּ ולא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם: (יז) וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ מחשבותיך אֵל מֶה ומה מאוד עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם ראשי הדברים: (יח) איך אֶסְפְּרֵם והלא הם רבים מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ אם הייתי ער כל הזמן ולא הייתי טרוד בשום טרדות אנושיות לא הייתי יכול לספרם: (יט) אמנם אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע ביעדך את דינם כי הכל גלוי לך וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי לא ארצה להיות במחיצתם: (כ) אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה אשר ישבעו בשמך לשקר נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ זה יהיה סתם לנשא את שמך בפי אויבך: (כא) הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְקֹוָק אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט הרי אני אשנא את מכעיסי ה' טאריב על אלו שקמים על תורתך: (כב) תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי אני שונא אותם עד תום והם נעשו לי לאוייבים: (כג) חָקְרֵנִי חקור אותי אֵל וְדַע את מחשבות לְבָבִי בְּחָנֵנִי בחן אותי וְדַע שַׂרְעַפָּי ותבין את הרהורי ומצפוני: (כד) וּרְאֵה אִם עדיין דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי יש נהג מעוות בהתנהגותי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם ותדריכני בדרך שמביאה לחיי עולם:

תהלים פרק קמ

מזמור זה כתב דוד על דואג האדומי ועל בני העיר זיף שהיו מלשינים עליו לשאול
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) חַלְּצֵנִי תוציא אותי שלא יזיקו לי דבריהם הרעים יְקֹוָק מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים איש שעוסק בחמס  תִּנְצְרֵנִי תשמרני: (ג) אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת: (ד) שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם הם חידדו את לשונם לדבר לשון הרע כְּמוֹ נָחָשׁ שמחדד את לשונו כשבא לנשוך חֲמַת עַכְשׁוּב נחש ממין פתן שתמיד יש לו ארס תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ השפתיים סֶלָה והדבר נדמה לכך שתמיד רוצים לדבר לשה"ר וכשאדם כועס פיו מתקצף עם ליחה ברוב כעסו: (ה) שָׁמְרֵנִי יְקֹוָק מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי לדחות את רגלי לברוח מפני שאול: (ו) טָמְנוּ גֵאִים  הרשעים הטמינו פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל במסלול דרכי מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה ושוב ושוב ניסו לגרום לי ליפול: (ז) אָמַרְתִּי לַיקֹוָק בתפילה אֵלִי אָתָּה הַאֲזִינָה יְקֹוָק קוֹל תַּחֲנוּנָי:

 



משנת ההלכה

חליצת התפילין

       א.       נהגו שלא לחלוץ את התפילין עד אחר אמירת קדיש תתקבל שלאחר ובא לציון ובמקום שנהגו לומר בקביעות קדיש יתום אחר עלינו לנוסח אשכנז ולאחר שיר של יום לנוסח ספרד טוב שלא יחלוץ עד אחר אמירת הקדיש יתום והאריז"ל לא היה חולץ עד לאחר אמירת המילים "ועל כן נקוה לך" בשבח של עלינו לשבח

        ב.        ביום בו קוראים בתורה אין לחלוץ התפילין עד לאחר החזרת ספר התורה למקומו ואם נאלץ לחלוץ בטרם יחזירו את ספר התורה למקומו יזהר שלא לחלוץ בפני הספר אלא יתרחק לצידי בית הכנסת או יכסה עצמו בטלית.

         ג.         יש לחלוץ תפילין של ראש קודם חליצת תפילין של יד אמנם קודם מתיר את ג' הכריכות שכרך על אצבעו ולאחר מכן חולץ התפילין של ראש

        ד.        על פי הקבלה צריך להסיר הכריכות שעל האצבע בעמידה וכן לחלוץ של ראש בעמידה

       ה.       נוהגין לחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל שהיא יד כהה כדי להראות שקשה עליו חליצתן מפני שבאמת מצותן של תפילין כל היום אלא שמפני שאין לנו גוף נקי אנו חולצין מיד אחר התפלה ואיטר יד יחלוץ ביד ימין.

         ו.         תפילין של יד לנוהגים שהנחת תפילין של יד מעומד חליצתם בעמידה ולנוהגים שהנחתה הוא מיושב על פי הקבלה חליצתה ג"כ מיושב.

         ז.         כשמקפלן לא יכרוך הרצועות על הבתים אלא על הצדדים כלומר על התיתורא שהוא הריבו התחתון שעליו הבית ויש נוהגין לכורכן ככנפים על שם כנפי יונה.

       ח.       וכשכורכן על צדדי התפילין צריך לאחוז התפילין בידו ולגלול הרצועה עליהן ולא לאחוז הרצועה בידו ולגלול התפילין לתוכה שמוטב שתגלול הרצועה ממה שיתגללו התפילין.

        ט.       כשמניחן בתיק צריך ליזהר להניחן בצורה כזו שכשיבא ליטלן משם ללובשם לא יוכל לפגוע בשל ראש תחילה כדי שלא יצטרך לעבור על המצוה ללבוש של יד תחילה ולכן מן הראוי היה להניחן בכיס צר וארוך של ראש מלמטה ועליו של יד שכשיבא ליטלן יפגע תחלה בשל יד המונח למעלה. או שיניח את של יד בצד ימין.

         י.         מנהג חכמים לנשק התפילין בשעת לבישתן ובשעת חליצתן.






[1] ספורנו
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רבינו בחיי
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] אבע"ז
[9] רש"י
[10] אבע"ז
[11] ת"א
[12] רשב"ם
[13] רבינו בחיי
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] חזקוני
[17] אבע"ז
[18] ספורנו
[19] והנה זה הענין היה סבה להרבה מהרעות שבאו לדוד כי אם לא היה הענין כן לא מרד אבשלום ולא נהרג אמנון ואדניה כמו שיראה במעט עיון ובכלל אם היה משגיח המלך במוסר בניו לא קרה להם כך. רלב"ג.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה