מקרא
(לא) וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם:
(לב) וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ כל כך תהיה שממה שגם האויבים הדרים ישומו עליה הפך משוש לכל הארץ[1] זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם שתהא שוממה מיושביה[2]:
(לג) וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה אפזר בגוים בַגּוֹיִם צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרם לבין האומות, שאם מוצאים אותם במקום אחד היו מכלים אותם[3] וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:
(לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ שמיטות ויובלים שלא שמרתם כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ ותמצא מנוחה למלאות שבתותיה[4]:
(לה) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ שבעים שמיטות בטלו ושבעים שנה היו בגלות בבל, כדכתיב בדברי הימים - "עד רצתה הארץ את שבתותיה... למלאות שבעים שנה"[5]:
(לו) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף שהרוח דוחפו ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב כאילו רודף אחריהם אי מי עם חרב[6] וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף:
(לז) וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:
(לח) וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם כשתהיו פזורים תהיו אבודים זה מזה[7] וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם מנהג כל הגולים למקום אחר בהשתנות האויר עליהם והמים ימותו רובם[8]:
(לט) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ:
(מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי:
(מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי אע"פ שהתודו את עונם מאחר שאינם נכנעים וחוזרים[9] וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:
(מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:
(מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם גם אחרי הזכירה תעזב מהם, רמז כי אחרי פקידת כורש נעזבה מהם ורצתה השמיטות עד אחרי תשע עשרה שנה שנבנה הבית, וקידשו העיר בשתי תודות (נחמיה יב, מ) וחזרה קדושת הארץ וכרתו אמנה (שם י, א), ויאמרו ונטוש את השנה השביעית ומשא כל יד (שם שם, לב), כי כל הקורות אותם רמוז בפרשה הזאת[10] יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:
(מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם באחד מאילו שני דרכים יגאלו, או בכך, שאז יכנע לבבם הערל ויחזרו בתשובה ואגאלם, או בדרך אחרת, שאף גם זאת שלא יחזרו בתשובה, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. שאם הם עושים שלא כהוגן, אני לא אאבד את אמונתי, שאני ה' אלקיהם ואגאלם ברחמי, שאני הוצאתי אותם [מארץ מצרים] לעיני הגוים, ויודעים שלקחתים לי לעם, ואם לא אגאלם יתחלל שמי. וכן הוא אומר - "לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי וקדשתי את שמי הגדול... אשר חללתם וידעו... כי אני ה'" שהיכולת בידי להציל את עמי[11]:
נביא
שמואל ב פרק י
(יד) וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם:
(טו) וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּאָסְפוּ יָחַד:
(טז) וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר וַיֹּצֵא אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וַיָּבֹאוּ אל חֵילָם שם מקום וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם:
(יז) וַיֻּגַּד לְדָוִד ס וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא חֵלָאמָה לחילם וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ:
(יח) וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב מהמובחרים אבל למעשה היו שם שבעת אלפים רכב שגם אותם הרג כמבואר בדברי הימים וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים ומלבד זאת גם ארבעים אלף חיילים רגליים כמבואר בדברי הימים וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה וַיָּמָת שָׁם:
(יט) וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת עם יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן: פ
שמואל ב פרק יא
(א) וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים לסוף השנה שהיא תשובת השמש אל הנקודה ההיא וחשבון שנה זו מזמן שיצאו אלה המלכים הנזכרים להלחם וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם: ס
(ב) וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת ובעמדו מֵעַל הַגָּג ראה אותה וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד:
(ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ שאל ודרש לָאִשָּׁה לראות אם היא פנויה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי:
(ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מה שרחצה על הגג כנ"ל מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ מטומאת הנדה וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ:
(ה) וַתַּהַר הָאִשָּׁה יתכן שאחר המשגל נשאר רחמה בזולת לחות כי זה מורה על ההריון וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי:
(ו) וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד:
(ז) וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם אנשי הַמִּלְחָמָה:
(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת סעודת הַמֶּלֶךְ:
(ט) וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה מול פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו כלומר עם כל עבדי המלך וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ:
כתובים
תהילים פרק קמא
(ח) כִּי אֵלֶיךָ ולתשועתך יְקֹוִק אֲדֹנָי עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי בטחתי אַל תְּעַר תסכן את נַפְשִׁי: (ט) שָׁמְרֵנִי מִידֵי פַח יָקְשׁוּ לִי וּמֹקְשׁוֹת פֹּעֲלֵי אָוֶן ממוקשים של עושי רשע: (י) יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו במלכודותיהם רְשָׁעִים יַחַד אָנֹכִי עַד אֶעֱבוֹר אני אעבור מעליהם לשלום:
תהלים פרק קמב
(א) מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה כשכרת את כנף מעילו של שאול: (ב) ב- קוֹלִי אֶל יְקֹוָק אֶזְעָק קוֹלִי אֶל יְקֹוָק אֶתְחַנָּן: (ג) אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי ארבה לספר את תלאותי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד: (ד) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי כשמרוב הצרות אתעטף ברוחי והרי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי שלא אלך להרע למי שעשה לי רע בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ בדרך זו אהלך כנוע וכפוף ו- טָמְנוּ פַח לִי ללכדני כי לא הלכתי עמהם: (ה) הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר כשאביט ימין ושמאל ואחפש מכיר לא אמצא אפילו אחד שילך לדבר עם שאול אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אין לי למי לנוס ולברוח לעזרה ו- אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי: (ו) זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְקֹוָק ו- אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי מגיני חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים ושלא אמות בידי שאול ואהיה חלק מיושבי החיים על הארץ: (ז) הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי תפילתי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד נעשיתי דל ומוכנע הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי האוייבים שלי חזקו ממני ואין לי כלח לעמוד נגדם אם אתה לא תצילני: (ח) הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר ממקום מחבואי נַפְשִׁי כדי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ וכאשר תגמול עלי טוב אז בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים יתפארו בי הצדיקים וישימו אותי בראשם כִּי תִגְמֹל עָלָי אבל עכשיו שאני רדוף ומעונה מי יסתכל עלי בכלל:
תהלים פרק קמג
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְקֹוָק שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ שאאמין בהבטחה שהבטחתני עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ ואין בי זכות אז תענה לי בצדקותך: (ב) וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ אל תשפוט אותי ולגמול לי כפי שבאמת נהגתי כי את תשלם לכל אחד כפי גמולו אז כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי לכן הנח את המשפט ועשה עמנו צדקה וחסד: (ג) אם חטאתי לך אז כבר לקיתי בכך ש- כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא שברלָאָרֶץ חַיָּתִי את החיים שלי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם והאויב הושיב אותי במקומות חושך כמו המתים בחשכת הקבר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה