מקרא
ויקרא פרק כה
(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב הרי הן כשדות הנגאלים עד היובל ויוצאין ביובל לבעלים אם לא נגאלו גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ מיד אם ירצה ובזה יפה כחו מכח שדות שהשדות אין נגאלות עד שתי שנים ואם לא יגאל - וּבַיֹּבֵל יֵצֵא בחינם[1]:
(לב) וְעָרֵי הַלְוִיִּם ארבעים ושמנה עיר שנתנו להם[2] בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם אעפ"י שהיא מוקפת ולא תימכר לצמיתות גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם אפילו לאחר מלאות שנה תמימה[3]:
(לג) וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם שאם ישראל מכר בית עיר חומה ללוי וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כלומר, אין לה דין בתי ערי חומה, שכשם שאין ישראל יכול לקנות לצמיתות מלוי, כך אין הלוי יכול לקנות מישראל לצמיתות, אלא יגאל או יצא ביובל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם מ"ח עיר שהיה להם בארץ ישראל, ו' ערי מקלט ומ"ב שניתוספו עליהם כדכתיב - "ועליהם [תתנו] ארבעים ושתים עיר". ואין להם אחוזה אחרת ולא שדות וכרמים אלא הערים ומגרשיהם ו -[4] הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לד) וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כלל וכלל ואין דינו כבית[5] כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם: ס
(לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ שאינו יכול להשיג מה שהוא צריך וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ על ידי מתנה או על ידי הלואה אבל לא בריבית כמו שמפרש בהמשך[6] גֵּר וְתוֹשָׁב אף אם הוא גר או תושב ואיזהו תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבלות[7] וָחַי עִמָּךְ זהו מצות עשה להחיותו עמך, וממנה נצטוינו על פיקוח נפש[8]:
(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ הוא שילונו מנה ליתן לו ברביתו חמשת שקלים בכל שנה, ויקרא כן בעבור כי אחריתו כנחש ישך וְתַרְבִּית הוא שילונו עד זמן פלוני ואז יפרענו ויתן לו רבית חמשה שקלים, ואין בו רבית אחר הזמן ההוא, כי זה איננו נושך שלא יעלה יותר מן הסך ההוא אבל הוא רבית[9] וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
(לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:
(לח) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: ס
(לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד כל עבד עברי ואין חילוק בין מכרוהו בית דין או מוכר עצמו או אמה העבריה. אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים מבוזים שהעבדים עושים כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד במה דברים אמורים בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה אבל ישראל שלא נמכר ואפילו בנו ותלמידו מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו וי"א שאסור גם בישראל שלא נמכר כל שלא התנה עמו על מנת כן[10]:
(מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ כלומר שיכול אדם לצוותו בכל הדברים שדרך בני אדם לצוות השכיר והתושב ולפיכך מותר להעבידו שיספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסתו[11] עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ:
נביא
שמואל ב פרק ו
(כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל מה שרקדתי וכרכרתי הוא - לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְקֹוָק עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי מלרע בלשון עתיד כלומר עוד יותר ממה שעשיתי אעשה ואשחק לפניו לִפְנֵי יְקֹוָק ועל ידי זה -:
(כב) וּנְקַלֹּתִי אעשה מעשה קלות עוֹד יותר מִזֹּאת ממה שעשיתי וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי לפני ה' ואין זה קלון אלא כבוד וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה בעיניהן אני נכבד במה שעשיתי כי אם אקל עצמי לכבוד האל אהיה נכבד בעיני הכל לא כמו בעיניך:
שמואל ב פרק ז
(א) וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיקֹוָק הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו:
(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא דרש בנביא אם יסכים ה' לזה, ושיודיעהו המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה:
(ג) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ מסברא אישית שלו ולא מתוך נבואה כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי יְקֹוָק עִמָּךְ: ס
(ד) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל נָתָן לֵאמֹר:
(ה) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר יְקֹוָק הַאַתָּה בלשון שאלה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי:
(ו) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל מועד וּבְמִשְׁכָּן שילה:
(ז) בְּכֹל המקומות והזמנים אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל המיוחד בשבטי ישראל כלומר השופט אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים:
(ח) וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה הדיר מֵאַחַר הַצֹּאן גדרות הצאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל:
(ט) וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ להתפרסם בכל העולם, ככל הגדולים אשר מעולם אנשי השם:
(י) וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל בימיך שמתי מקום מנוח וקבוע לעמי ישראל וּנְטַעְתִּיו על אדמתו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו במקומו וְלֹא יִרְגַּז ינוע ממקומו עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה קודם השופטים וגם עינוהו -:
(יא) וּלְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל שלא היה לישראל מנוח מבני העולה, אבל עתה בימיך וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְקֹוָק על ידי נתן הנביא כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ יְקֹוָק להושיב בנך על כסאך, ויתקיים לך בית המלכות, והוא יבנה הבית:
כתובים
תהילים קלו
(ט) אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (י) לְמַכֵּה מִצְרַיִם את בִּבְכוֹרֵיהֶם שכשהתחילה המכה הבכורים עמדו על אבותיהם שישלחו את בנ"י ממצרים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (יא) הודו לכך ש-וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (יב) והוציא אותם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (יג) לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים לכל שבט היה שביל משלו בים סוף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (יד) והודו לכך ש- וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (טו) וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (טז) לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר בדרך הישר שהיה עמוד הענן והאש מיישרים להם את הדרך כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (יז) לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (יח) וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (יט) לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (כ) וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ את סיחון ועוג הזכיר לבדם שהיו חזקים במיוחד: (כא) וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה ולא רק לעבור בגבולו כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (כב) נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (כג) שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ שכשבנ"י היה בשיא שפלותו במצרים בכל זאת זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (כד) וַיִּפְרְקֵנוּ מלשון לפרוק את מִצָּרֵינוּ מי שעשה לנו צרות כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (כה) נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר ומשגיח על כל העולם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (כו) הוֹדוּ לְאֵל היושב ב- הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
משנת ההלכה
ש להזהר שלא לומר מפלג המנחה "ל"ג בעומר" כדי שלא להכנס לספק ברכה
נהגו להתיר שמיעת מוזיקה בליל ל"ג בעומר, אך אין להתיר להתגלח
וכן נהגו להתיר ריקודים ומחולות לכבוד הילולת ושמחת רשב"י
א. מי שעלה לתורה בבית כנסת אחד, ואחר כך נזדמן לבית כנסת אחר וקראוהו גם כן אפילו לפרשה שכבר עלה לה, עולה שנית, ומברך את הברכות. קריאת התורה
ב. אין קוראים בתורה בפחות מעשרה אנשים מעל גיל בר מצוה. ואפילו עשרה אנשים שהתפללו ביחידות מצטרפים לקרוא בתורה.
ג. גם אם חלק מהמנין שמע קריאת התורה כל שישנם ששה שלא שמעו עדיין מוציאים עבורם ספר תורה וקוראים. וי"א שאף עבור שלושה שלא שמעו קוראים.
ד. טם לא הספיקו לקרוא בתורה בשחרית יקראו במנחה אמנם אין לנהוג כן בקביעות.
ה. אם לא קראו בתורה כלל באותו יום אין לה תשלומין ולא יקרא למחרת גם אם היו אנוסים בדבר (כגון חיילים בפעילות מבצעית וכיו"ב).
ו. המקדים לבית הכנסת ושמע קריאת התורה קודם שהתפלל יצא ידי חובתו.
ז. אין להעלות לתורה אב ובנו או שני אחים בזה אחר זה ואם טעה הגבאי והעלה לא יירדו ויקראו
ח. סב ונכדו רשאים במקום הצורך לעלות זה אחר זה.
ט. אין להעלות לתורה מומר לחילול שבת או מי שמתגורר עם גויה, גם אם מחמת כך ייגרם הפסד לבית הכנסת.
י. כל שקראוהו לתורה בשמו חייב לעלות לתורה ולא יסרב.
יא. העולה לכתחילה צריך להתעטף בטלית.
יב. העולה מביט בפסוק ממנו קוראים ואומר "ברכו" וכו' ומברך "אשר בחר בנו" טנהגו שמנשק קודם הברכה את ספר התורה כשמביט בו קודם הברכה רק לא יגע בו בידיו או בפיו אלא ינשקו על ידי דבר אחר כגון הציצית או חגורת או מטלית הספר.
[1] רש"י
[2] רש"י
[3] חזקוני
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רש"י
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן
[10] אלה המצוות ל"ת רנז
[11] אלה המצוות שם
[12] שמלבד שהיה זה עונש על דבריה היה סבה מאת ה' בל יתרבה זרע שאול. והיה גלוי לפניו ענין הגבעונים להשמיד כל זרע שאול ומה יעשה דוד יוציא להורג בניו או יחמול עליהם ויאמרו משא פנים יש בדבר, לכן סבב נורא עלילות שמיכל לא תתעבר מדוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה