מקרא
ויקרא פרק כה
(נא) אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:
(נב) וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ דרך העבדים בשנים הראשונים אינם שוים כ"כ כי עדיין לא למד והרגיל במלאכה. וכן בשנים האחרונים יוזל שויו ע"י זקנה, ואם קנאו לשלשים שנה, ובא לפדות א"ע אחר חמש שנים שמאז שוה מאתים מבאר שאם עוד רבות בשנים א"צ ליתן רק מכסף מקנתו בזול. ואם בא לפדות א"ע בשנים האחרונים שמאז זל שויו, א"צ להשיב רק כפי שניו של עתה, שבימי הזקנה ירד מכסת ערכו[1]:
(נג) כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ עכו"ם שנמכר לו עבד עברי ואפילו נמכר לעבודה זרה אם רדה בו בפרך הרי ישראל מצווין למנעו ואם הניחוהו עוברים בלא תעשה שנאמר לא ירדנו בפרך לעיניך ואין אנו נזקקין לכנוס לרשותו של עכו"ם ולבדוק אחריו שלא יעבידנו בפרך שנאמר לעיניך בזמן שאתה רואה[2]:
(נד) וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה בשנים הנותרות או בקרובים או הנזכרים ברחוקים וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל אבל אינו נגאל בשש הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ יציאתו גורמת לבניו חירות שלא ילמדו מחוקות הגוי[3]:
(נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים ולפיכך אין יכול לקנותם קניין עבדות שלא יצא ביובל[4] עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
ויקרא פרק כו
(א) לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם בעבור שנמכר לגוי הזהיר על עבודת כוכבים שלא ישמש אדוניו בפסל ולא יעבוד אדוניו בשבת ובזה יקנהו הנכרי[5] וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אבן משכית האמורה בתורה שאסור להשתחוות עליה, אע"פ שהוא משתחוה עליה לשם לוקה, שנאמר; (ויקרא פ' כ"ו פס' א') "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה". מפני שהיה דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות עליה, לפיכך אין עושין כן לה'. ואינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן ונמצא כולו מוטל עליה שזו היא השתחויה האמורה בתורה בין אם היתה האבן מצוירת ובין אם לאו חייב משום אבן משכית[6]:
(ב) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ קדושתי תיראו ולא תמכור עצמך לגוי שתחלל שם שמים שיעשה תועבות וחילול השם[7] אֲנִי יְקֹוָק: ס
סליק פרשת בהר
נביא
שמואל ב פרק ח
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה היא גת והערים סביבותיה ונקראה כן על היותה מטרפולין בארץ פלשתים, ובכל חמשת עריהם הגדולים לא היה מלך, כי אם בגת, וכולם היו סרים למשמעתו ונתונים בידו, כמתג החמור הנתונה באמת ידי איש, להוליכו לכל אשר ירצה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:
(ב) וַיַּךְ אֶת מוֹאָב נקמה על שהמיתו את אביו ואמו וַיְמַדְּדֵם עשה להם גורל בַּחֶבֶל מי יחיה ומי ימות ובדרך בזיון - הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה:
(ג) וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה שהיה מושל בנהר פרת קרוב לגבול ישראל והיה לו שם יד, ר"ל בנין בנוי ועליו תמונת יד לאות שכבשה בידו ודוד הסיר הבנין הזה בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ והלך להשיב להציבו, ר"ל לכבוש המדינה בִּנְהַר פְּרָת:
(ד) וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב עשה זה כדי שלא ירבה לו סוסים כמו שבאה המצוה בזה בתורה וַיּוֹתֵר השאיר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב הם ארבע מאות סוס הותירם לצרכו כדי מרכבתו כי לא אסרה תורה להרבות סוס אלא סוסים בטלים כדי שלא יהיו ישראל רגילים ללכת למצרים כי משם היו מביאין הסוסים לפיכך לא יהיו לו סוסים בטלים אלא כדי צרכו:
(ה) וַתָּבֹא אֲרַם דַּמֶּשֶׂק לַעְזֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ:
(ו) וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים פקידים וממונים לגבות מס ולמשול בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה וַיֹּשַׁע יְקֹוָק אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ:
(ז) וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי מגיני הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ אֶל על עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם באוצר בית ה' לקודש:
(ח) וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרֹתַי בדברי הימים כתוב טבחת ומכון, אז נשתנה שמם, ושם ביאר שמנחשת זה עשה שלמה את הים והעמודים וכלי הנחושת עָרֵי הֲדַדְעָזֶר לָקַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד נְחֹשֶׁת הַרְבֵּה מְאֹד: ס
(ט) וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כָּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר:
(י) וַיִּשְׁלַח תֹּעִי אֶת יוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרֲכוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ והרגו ובירכו מכיון שהיה אויב משותף לשניהם כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת עם תֹּעִי הָיָה הֲדַדְעָזֶר כלומרשהיתה ביניהם מלחמה וּבְיָדוֹ של יורם בן תועי הָיוּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת:
(יא) גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַיקֹוָק עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ:
(יב) מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק וּמִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה:
(יג) וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם טוב לישראל שקבר את ההרוגים שהרג באדום, והוא שם טוב לישראל, שקוברין את אויביהם בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם פעם שניה אחרי שהתעוררו לעשות עמו שוב מלחמה והצטרפו אליהם בני אדום בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף[8]:
(יד) וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים בְּכָל אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ שהגם שכבש ארם נהרים שהיא סוריא וכבשה - שלא כתורה (כמו שכתוב בספרי סוף עקב) ונקרא מטעם זה כיבוש יחיד כמו שכתב הרמב"ם (בהלכות תרומות) בכל זאת הושיעו ה':
(טו) וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אחר שהתפנה מן המלחמות וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט דין בין איש לאחיו וּצְדָקָה כמשמעו וחסד לְכָל עַמּוֹ שזהו המתבקש מן המלך אחרי מלחמה כמו שכתוב (שמואל א ט' כ') ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו:
כתובים
תהלים פרק קלט
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר יְקֹוָק חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע חקרת את מחשבות ליבי ואתה יודע כל מה שמתחולל בו: (ב) אַתָּה יָדַעְתָּ מחשבת שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה הבנת לְרֵעִי לרעיון לבי מֵרָחוֹק מאז שנבראתי: (ג) אָרְחִידרכי וְרִבְעִי רבצי והכוונה זמן השכיבה בלילה זֵרִיתָ סיבבת בגבול לשמרני וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה אתה למדת ומכיר את כל דרכי: (ד) כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי גם אם עדיין לא אמרתי כלום הֵן יְקֹוָק יָדַעְתָּ כֻלָּהּ והבנת את כוונתי לפני שדיברתי: (ה) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה צרת עלי מלפנים ומאחור כדי שלא אברח ושמת עלי את כפך להכות בי והכוונה היא שאני תמיד בידך ולא אוכל לברוח ממך: (ו) פלאיה פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי ולא אוכל למצוא מקום לברוח ממך נִשְׂגְּבָה חזקה מאוד תחבולת ההצלה ו- לֹא אוּכַל לָהּ: (ז) אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה