מקרא
במדבר פרק א
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי להודיע כי לא עלה משה אל הר סיני אחר היות הכבוד באהל מועד[1] בְּאֹהֶל מוֹעֵד כי מעת שהוקם המשכן ויקרא אליו השם מאהל מועד לא נדבר לו אלא משם והזכיר כאן במדבר סיני, להגיד שלא נסעו משם עד שנמנו, כי המנין השני היה בערבות מואב והדבור באהל מועד[2] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי חודש אייר[3] חדש אחד אחר הקמת המשכן, שנתקן המשכן להעמיד הכהנים על עבודתם, ועברו ימי המילואים ונסדרו הקרבנות, והזהיר עליהם על ענייני הטמאות, שלא יטמאו את המשכן; צוה למנות את החיילות שיחנו סביב למלך, ושראויין להלחם, וחילק [אותן] לארבעה דגלים, כדי שיחנו לארבע רוחות המשכן, כי כן דרך כבוד למלך ששריו ועבדיו מקיפין אותו, והוא באמצע[4] בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
(ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם כי משפחת האם אינה קרואה משפחה[5] בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כי היה אז כל אחד מאותו הדור נחשב בשמו המורה על צורתו האשיית, למעלתם, על דרך ואדעך בשם אבל דור באי הארץ, לא היו במעלה זו ולכן לא נמנו במספר שמות, ולא נזכרו זולתי ראשי המשפחות ומספר האישים. ועם זה הודיע שהיתה הכוונה שאותם האישים בעצמם יחיו ויירשו הארץ ולא יפקד מהם איש[6] כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם י"א על ידי נתינת מחצית השקל וי"א שמנה את ראשם ממש ונתנו מחצית השקל לכפרה[7]:
(ג) מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לא אמר תספרו אותם כי לא היו ישראל נמנין לגלגלותם, אבל הזכיר לשון פקידה שהוא ענין השגחה, כלומר שישגיחו עליהם, לידע כמה הם, וההשגחה הזו על ידי חצאי השקלים לְצִבְאֹתָם כי היו צבאות רבות ויש לכל שבט ושבט צבא גדול[8] אַתָּה וְאַהֲרֹן:
(ה) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם לִרְאוּבֵן הנשיא[10] אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר וכן אצל כלום אלו שמות הנשיאים:
(ז) לִיהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:
(ח) לְיִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר:
(ט) לִזְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן:
(י) לִבְנֵי יוֹסֵף אחר בני לאה בעבור כבוד רחל על השפחות והחל מאפרים על דרך יעקב אבינו והקדים אפרים ומנשה על בנימין כי הם במקום יוסף ואחר כן החל מדן שהוא בכור השפחות ואחריו אשר כי השם ידע שהוא יהיה ראש החונים על דגל דן ואחר כן גד כי הוא בכור שפחת לאה[12] לְאֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד לִמְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:
(יא) לְבִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי:
(יב) לְדָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
(יג) לְאָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:
(יד) לְגָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל לקמן בדגלים כתיב בן רעואל ברי"ש, והכל אחד שידע אל ושם רעיונו ומחשבתו באל[13]:
(טו) לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:
(טז) אֵלֶּה קריאי קְרוּאֵי הָעֵדָה הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה[14] שהעדה לא יעשו דבר עד שיקראום[15] נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם כל אחד ראש על כל אלפי השבט כי יש שר לאלף[16]:
(יז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עמם אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה י"ב הנשיאים[17] אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת:
(יח) וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי והתחיל לפקוד אותם אבל לא נשלם המנין ביום אחד[18] וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת הביאו כל העדה איש שקלו, ואמרו לפני משה והנשיאים, אני פלוני נולדתי לפלוני ממשפחת פלוני שהוא לשבט ראובן וזולתו, ומשה נותן שקלי כל שבט ושבט במקום מיוחד[19] וגם אמרו מתי נולדו כדי שיהיו -[20] מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם:
(יט) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וַיִּפְקְדֵם בְּמִדְבַּר סִינָי לכך חזר ואמר (בפסוק יט) ויפקדם במדבר סיני, להודיע שהיה במקום ההוא המנין, לא ביום ההוא[21] והמנין השני בפ' פנחס היה בערבות מואב[22]: פ
(כ) וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן לפי שבנסיעות בסדר הדגלים היה יהודה ראשון, נותן טעם למה מנה ראובן תחילה, לפי שהיה - בְּכֹר יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כֹּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא:
(כא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: פ
(כב) לִבְנֵי שִׁמְעוֹן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם פְּקֻדָיו בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת: פ
(כד) לִבְנֵי גָד תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כה) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה גָד חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: פ
(כו) לִבְנֵי יְהוּדָה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כז) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יְהוּדָה אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: פ
(כח) לִבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כט) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(ל) לִבְנֵי זְבוּלֻן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה זְבוּלֻן שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(לב) לִבְנֵי יוֹסֵף לִבְנֵי אֶפְרַיִם הקדים אפרים למנשה וייחס יוסף עליו, וכן למטה בדגלים (להלן ב יח כ), כי היה בעל דגל, והוא הבכור ואחיו משנהו כברכת יעקב (בראשית מח כ) ועוד כי היו בני אפרים רבים מבני מנשה אבל במנין השני בפ' פינחס בערבות מואב הקדים מנשה, כי היו בעת ההיא בני מנשה הרבים ולקחו נחלתם תחלה, וכן בנשיאי הארץ הקדימו וייחס יוסף עליו (להלן לד כג) אבל במרגלים הקדים אפרים, אבל ייחס יוסף על מנשה, למטה יוסף למטה מנשה (להלן יג יא) והנראה אלי על דרך אגדה, כי בעבור הדבה שהביא יוסף על אחיו (בראשית לז ב) יחס עליו מוציא הדבה או שחלק כבוד לשניהם, והיה די לאפרים בכבוד נשיאו[23] תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה אֶפְרָיִם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(לד) לִבְנֵי מְנַשֶּׁה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לה) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם: פ
(לו) לִבְנֵי בִנְיָמִן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לז) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה בִנְיָמִן חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(לח) לִבְנֵי דָן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לט) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה דָן שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת: פ
(מ) לִבְנֵי אָשֵׁר תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(מא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה אָשֵׁר אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: פ
(מב) בְּנֵי נַפְתָּלִי בכולן אומר לבני לבד מנפתלי שהוא אומר בני לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים[24] תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(מג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה נַפְתָּלִי שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(מד) אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ אִישׁ אֶחָד המיוחד והחשוב שבבית אבותיו[25] לְבֵית אֲבֹתָיו הָיוּ:
(מה) וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל עד גיל ס'[26] ולא היו בהם חלושים או בעלי מומים שכולם היו ראויים לצבא:
(מו) וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
(מז) וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם אע"פ שעדיין לא אמר הקב"ה למשה שלא לפקוד הלוים בתוך בני ישראל, הבין מעצמו שלא למנותן עמהם, מפני שנאמר לו ואתכם יהיו איש איש למטה (פסוק ד), שלכל מטה הנמנה יהיה נשיא אחד, ולמטה לוי לא הזכיר נשיא, הבין שלא היה הוא נמנה[27]: פ
נביא
שמואל ב פרק יג
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר שמעכה אם תמר היתה יפת תואר ובא עליה דוד ביאה ראשונה במלחמה ונתעברה מתמר בנכריותה, ומדברי תורה היא מותרת לאמנון כי בנך הבא מן העכו"ם אינו קרוי בנך וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד:
(ב) וַיֵּצֶר היה מיצר ודואג לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת עד שהיה נראה חולה מרוב חשקו בה בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ כִּי בְתוּלָה הִיא ומדרך הבתולות לשבת בית, ולזה היה מהנמנע בעיני אמנון לעשות לה מאומה ולמלאות תאותו, ולכן נעצב הרבה וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנוֹן לַעֲשׂוֹת לָהּ מְאוּמָה:
(ג) וּלְאַמְנוֹן רֵעַ וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וְיוֹנָדָב אִישׁ חָכָם מְאֹד למצוא תחבולות לעשות רע:
(ד) וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בכל בוקר נראה פניך דל וכחוש, כאלו בלילה לא שכב לבך הֲלוֹא תַּגִּיד לִי וַיֹּאמֶר לוֹ אַמְנוֹן אֶת תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי אֲנִי אֹהֵב:
(ה) וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָדָב שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל הראה עצמך חולה וּבָא אָבִיךָ לִרְאוֹתֶךָ וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַבְרֵנִי ותאכילני לֶחֶם וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה המאכל לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶהואהיה תאב להמאכל וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ:
(ו) וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחָל וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתוֹ וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי תעשה לפני שְׁתֵּי לְבִבוֹת וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ:
(ז) וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל תָּמָר הַבַּיְתָה לֵאמֹר לְכִי נָא בֵּית אַמְנוֹן אָחִיךְ וַעֲשִׂי לוֹ הַבִּרְיָה המאכל:
(ח) וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק ותלוש וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת:
(ט) וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת המחבת וַתִּצֹק לְפָנָיו וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי שאיני רוצה לאכול ע"י משרתי רק על ידה וַיֵּצְאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָיו:
(י) וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר המיוחד לאכול שמה וְאֶבְרֶה מִיָּדֵךְ וַתִּקַּח תָּמָר אֶת הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ הֶחָדְרָה:
(יא) וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי:
(יב) וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת:
(יג) וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ שמותרת אני לך, לפי שנתעברה בי אמי כשהיא נכרית יפת תואר, שלקחה דוד במלחמה, ומי שיש לו בן או בת מן שפחה, אינו בנו לכל דבר:
(יד) וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ תחלה עינה אותה שלא כדרכה, לבל תאבד בתוליה וכשלא שקט רוחו וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ כדרכה:
(טו) וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד אחר שהיה תאוה כלביית מיד שנכבה רשף התאוה חלפה האהבה שלא היתה אהבה עצמיית, ואז בהכירו תועבת הנבלה הזאת שב לשנוא את הנושא שעל ידו נסבב לו זאת כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ שהאהבה בעצמה סבבה את השנאה שכשזכר תועבת האהבה הזאת, אשר היתה עתה לזרה בעיניו, נהפך לבו בקרבו לשנאה גדולה וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי:
כתובים
רות פרק א
(א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים לפני מלוך מלכים על עמ"י בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, וגם לא היה אז שופט אחד מיוחד לכל ישראל שאז היה השופט עוצר בעם, כי היה בין שופט לשופט שאז היו שופטים רבים החפץ ימלא את ידו, ואין מורא השופט על העם וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ עשיר גדול ופרנס הדור היה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו מפני צרות העין שהייתה בו שלא רצה לעזור לעניי עמו:
(ב) וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים חשובים שנישאו למשפחת מלוכה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם:
(ג) ומכיוון שהסכים להשאר בחו"ל וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי שאין אדם מת אלא לאשתו וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ ולא לקחו מוסר ממות אביהם:
(ד) ויוסיפו לחטוא וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת נשאו את בנות עגלון מלך מואב שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים:
(ה) וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם קודם לקו בממונם ואח"כ מתו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן מחלון מת קודם כליון כי בתור האח הבכור היה עליו למחות ביד אחיו הצעיר וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה ולא השתתפה בחטאם מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּומבעלה:
(ו) וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה מרוכלים המסתובבים בעיירות בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם והרעב הסתיים:
(ז) וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם כי יציאת צדיק עושה רושם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה:
(ח) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יעשה יַעַשׂ יְקֹוָק עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים הבנים שלי וְעִמָּדִי:
(ט) יִתֵּן יְקֹוָק לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה:
(י) וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ אנו לא מלוות אותך מחוץ למואב אלא כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ:
(יא) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים:
(יב) שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ שאנשא לו ואוליד בנים ואז תתחתנו איתם כִּי אָמַרְתִּי בליבי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ והריתי זכרים וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים ואפילו אם אלד הלילה כבר לא תוכלו להתחתן איתם וכל זה כדרך הלצה:
(יג) ואז שואלת נעמי בתמיהה הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה לילדים אלו תצפו עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה בשבילם תהיו אסורות לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד יְקֹוָק ולא נשאר לי כלום:
(יד) וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ נשיקה של פרישות וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ שכוונתה הייתה לטוב:
משנת ההלכה
דיני יו"ט
א. חובה לפני כל חג ללמוד את הלכות החג אנו נתחיל חזרה על הלכות יו"ט לקראת חג השבועות הבעל"ט.
כללי המלאכות האסורות והמותרות ביו"ט
ב. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב בין שאיסורה מן התורה ובין שאיסורה מדרבנן משום שבות, חוץ ממלאכת אוכל נפש כגון השחיטה והאפיה והבישול וההוצאה של אוכל נפש מרשות לרשות, וההבערה לבשל בהן האוכל נפש, שכל אלו מותרים אם הם לצורך אכילה.
ג. בכלל זה הותרו רק דברים המותרים לכל נפש למעט דברים שראויים רק למפונקים או חולים ואם עשה מלאכה האסורה מן התורה ביום טוב שלא לצורך לוקה (רמב"ם שם ה"ד, שו"ע או"ח תצה סעי' א ומ"ב שם ס"ק א חיי אדם כלל פ סעי' א)
ד. ואוכל נפש שהותר הוא רק בדבר שיפוג טעמו אפילו במקצת אם יעשה את המלאכה מבעוד יום[28] למשל אפיית לחם שאינו דומה לחם טרי שנאפה היום ללחם שנאפה מבעוד יום. אבל דבר שלא יפוג טעמו כלל אם יעשוהו בערב החג אסור מדרבנן לעשות מלאכתו כדרכו ביום טוב כדי שלא יעבור עליו כל היום במלאכות וימנע משמחת יו"ט (דעת הרמ"א שם[29])
ה. ואפילו אם רק יהיה שינוי במראה האוכל אם יעשהו מעיו"ט כגון ריסוק תפו"ע במגרדת שמראם משחיר אם שוהים הרי הם בכלל מפיגים טעם ומותר וכן אם בהכנת האוכל ישנה טירחא מרובה בעיו"ט כגון שכעת אין לו הכלים הנדרשים וביו"ט יהיה לו מותר להכינם ביו"ט והרי הם בכלל מפיגים טעמם[30].
ו. גם מאכלים שלא יפיגו טעמם ע"י אחסונם במקרר וכיו"ב. מותר להכינם ביו"ט כיון שמצד עצמם בלא איחסונם במקרר מפיגים טעם. (שמירת שבת כהלכתה ח"ג פ"ג הע' כח).
ז. אם לא עשו מערב י"ט מחמת שלא היה פנאי וכ"ש ששכח ולא עשה מעי"ט ויש בו צורך י"ט, מותר לעשותו ע"י שינוי (רמ"א שם חיי אדם כלל פ סעי' א) ואם לא עשאו מעיו"ט מפני איזה אונס מותר אפילו בלי שינוי. (מ"ב שם ס"ק י) ולכתחילה לא יסמוך על כך להניח ליו"ט לעשותו על ידי שינוי[31].
ח. דבר שדרך לעשותו בפעם אחת לימים רבים אסור לכו"ע לעשותו ביו"ט אם הוא דבר שטוב מאתמול ולא יפיג טעמו ובדיעבד ע"י שינוי מותר כנ"ל (מ"ב שם ס"ק ה)
[1] אבע"ז וכתב הרשב"ם "כל הדברות שנאמרו בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן כתיב בהן בהר סיני. אבל משהוקם המשכן באחד לחדש בשנה שניה לא נאמר בהר סיני אבל במדבר סיני באהל מועד".
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] אבע"ז
[6] ספורנו
[7] עיין רמב"ן ומפרשים ריש פ' כי תשא
[8] רבינו בחיי
[9] רש"י
[10] ת"י
[11] חזקוני
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן לקמן
[14] רש"י
[15] אבע"ז
[16] אבע"ז חזקוני
[17] רש"י
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] אבע"ז
[21] רמב"ן
[22] חזקוני
[23] רמב"ן
[24] בעל הטורים ועיין בהעמק דבר שכתב "שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי"ץ זצ"ל בשם האר"י הקדוש. שמתחלה היו מניחין כל הפתקאות דכל ישראל בתיבה גדולה אחת. ואח"כ באו כל הנשיאים כל א' בתיבה שלו. ובוררים כל א' הפתקאות. וכל נשיא שמצא א' משבטו הי' מטיל בתיבתו. ואח"כ מנה מה שנתקבץ בתיבתו. מש"ה כתיב כולהו לבני. פי' זה הפתקא שייך לזה השבט. אבל בני נפתלי האחרון לא הי' נשיא שלו בורר כלל. אלא כל שבטו נשאר בתיבה הגדולה. מש"ה כתיב בני. כ"ז שמעתי. ומזה למדנו דעת האר"י ז"ל כמש"כ שיהו מונין שמות הכתובין בפתקאות ולא ע"י בקע לגולגולת".
[25] הכתב והקבלה
[26] ספורנו. מלבי"ם
[27] רמב"ן
[28] "דלישה ואפיה ושחיטה ובישול אם עשאן בעיו"ט יש בהם חסרון טעם שאין לחם שנילוש ונאפה היום כלחם שנילוש ונאפה מאתמול ולא תבשיל שנתבשל היום כתבשיל שנתבשל מאתמול ולא בשר שנשחט היום כבשר שנשחט מאתמול ולהכי לא גזרו בהם אבל דבר שאין בו קלקול טעם והפסד אם נעשה מאתמול אסור לעשותן ביו"ט וכתבו האחרונים דנקטינן למעשה כסברא זו". (מ"ב שם ס"ק ח)
[29] אמנם דעת מרן המחבר בשו"ע שמותר לעשות כל מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש אפילו אם היה אפשר לעשותה מאתמול.
[30] ולשון הרמב"ם שם ה"ה "ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון" ועיין הל' מועדים פ"א סעי' יד
[31] וכתב בבה"ל שם ד"ה "מיהו דבאמת לדעת מהרי"ל וא"ז סובר הד"מ דאינהו ס"ל אפילו שינוי לא מהני ולדעת הר"ן דהוא דעת המחבר וכמ"ש הגר"א אפילו שינוי לא בעי וזהו שכתב מתחלה הרמ"א "ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו כל שאינו מפיג טעם כלל, אם עשאו מערב יום טוב" היינו דעת א"ז ומהרי"ל דאפילו שינוי לא מהני ומה שכתב אח"כ מיהו אם לא עשאו מערב יו"ט שמותר ע"י שינוי ר"ל בדיעבד יש לסמוך אדעת הסמ"ג דמהני שינוי ולפ"ז אין להקל לכתחלה להניח על יו"ט ולעשות ע"י שינוי" ובמ"ב ס"ק י כתב "וכתב המ"א (וכן החיי אדם כלל פה סעי' ז) דאפילו לכתחלה מותר להמתין לעשותו ע"י שינוי ובספר בגדי ישע מפקפק ע"ז אכן אם אין לו שהות קודם יו"ט בודאי יש לסמוך על זה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה