יום רביעי, 28 בספטמבר 2016

פרשת נצבים יום ד' יום בריאת העולם

מקרא

דברים פרק ל

(ג) וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ שבי גלותך[1] וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:
(ו) וּמָל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל והיא המילה הנזכרת כאן כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו[2] וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ כיון שיבטל הקב"ה יצר הרע מן העולם ויברא יצר טוב שיגרום לך לאהוב את ה'לְמַעַן חַיֶּיךָ כדי שתחיה חיי עולמים גם בעולם הבא[3]:
(ז) וְנָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ ישמעאל וְעַל שֹׂנְאֶיךָ עשיו[4] אֲשֶׁר רְדָפוּךָ:
(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב בהגלות משיח צדקנו ואתה תעמוד בשובה ונחת שלא יוסיף להגלותך[5] וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם כי עיקר התשובה אינו אלא לאחוז ולתמוך דרך תורת משה[6]:
(ט) וְהוֹתִירְךָ יתן לך הצלחה יתירה מכל הצלחה הקודמת[7] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לטובה, שתצליח[8] בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ בהיותם במדבר[9]:
(י) כִּי שהרי[10] תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה שמי שמביט בתורה בשרירות לבו יאמר כי כתוב בה באופן אחר מהאמת, כי הרצון יטה לבבו לעקר דברי אלוקים חיים ולפרש אותם באופן אשר יסכים לתאותו וזדונו, לכן אמר כי תשוב אל ד' אלודיך בכל לבבך כו', שבלא שום נגיעה וחפץ תראה באר היטב מה שכתוב בתורה[11] כִּי תָשׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: פ

נביא

ישעיהו פרק נז

א. הַצַּדִיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב   הצדיק אבד מהעולם, ואין איש, ששם אל ליבו - להתבונן בדבר, וְאַנְשֵׁי חֶסֶד   נֶאֱסָפִים   נאספים מן העולם, בְּאֵין מֵבִין   ואין מי שמבין, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה   נֶאֱסַף הַצַּדִּיק   שהצדיק נאסף מן העולם, כדי שלא יראה הרעה שתבוא,
ב. יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם   יבוא הצדיק לנוח בשלום על משכבותם, הֹלֵךְ נְכֹחוֹ   הצדיקים, שהיו הולכים בדרך נכוחה וישרה.
ג. וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה, בְּנֵי עֹנְנָה   ואתם בנ"י, בנים של מעוננים העוסקים בכישופים, קרבו לשמוע דברי, זֶרַע מְנָאֵף   בנים של מנאפים, וַתִּזְנֶה   ושל נשים הזונות תחת בעליהם.
ד. עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ   על מי אתם בוטחים, שאתם יושבים בתענוגותיכם ?! עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה, תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן   ועל מי אתם פותחים פה,(שהיו מתלוצצים על נביאי ה') ומאריכים בלשונכם דברי גנאי ובזיון ?! הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע, זֶרַע שָׁקֶר   הלא אתם עצמכם, יַלְדֵי פשע ומלאים בשקר ! וכיצד תלעגו לנביאי ה' ?!
ה. הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים   המתחממים בזנות הע"ז, תחת עץ האֵלָה, תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן   ותחת כל עץ רענן, שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים   בַּנְּחָלִים, תַּחַת   סְעִפֵי הַסְּלָעִים   ועוד, שוחטים הילדים - לע"ז, בנחלים ותחת שִינֵי הסלעים. (ואתם תלעגו לנביאי ה'?!)
ו. בְּחַלְּקֵי נַחַל   חֶלְקֵךְ   בחלוקי נחל (האבנים השחוקים מהמים שבנחלים) - ירגמו אותך,  הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ   הם האבנים - חלקך - הראוי לך, גַּם לָהֶם   גם על האבנים האלו, (שהיו מזבחות לע"ז) שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ, הֶעֱלִית מִנְחָה  שפכת עליהם נסך יין, והעלית עליהם קרבן מנחה - לע"ז, הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם   האם על עוונות כאלה אוכל להנחם (להתחרט מלהענישך) ?!
ז. עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא   על ההרים הגבוהים והנישאים, שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ   זנית בע"ז,  גַּם שָׁם עָלִית   לִזְבֹּחַ זָבַח   גם שם, עלית והקרבת זבחים לע"ז,
ח. וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ   שמת זכרון לע"ז, על מזוזות הדלת,(במקום לשים על המזוזה, זכרון עבודת ה', כפי שצוּוֵנוּ)  כִּי מֵאִתִּי   גִּלִּית   כי יצאת מרשותי, לגַלוֹת עצמך, ולזנות בע"ז, וַתַּעֲלִי   ועלית על ההרים - לעבוד הע"ז, הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ   הרחבת מקום המשכב - שהיה רק עם ה' ית', לזנות, עם אלוהים אחרים, וַתִּכְרָת לָךְ   מֵהֶם   ואיתם כרתת ברית אהבה, אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם   אהבת לזנות איתם, יָד חָזִית   בכל מקום מוכן שראית - עבַדְתְּ ע"ז.
ט. וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ   שלחת תשורות (מתנות) למלכים, למצוא חן בעיניהם, בַּשֶּׁמֶן, וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ   מתנות שמן, ורקיחת  (ערבוב) בשמים, וַתְּשַׁלְּחִי צִירַיִךְ   עַד מֵרָחֹק   שלחת שליחים למלכי הגויים, עד למרחוק,וַתַּשְׁפִּילִי   עַד שְׁאוֹל   והשפלת את עצמך עד שאול, (בהכנעה מרובה)
י. בְּרֹב דַּרְכֵּךְ   יָגַעַתְּ   בדרכים רבות, התייגעת, לבקש עזרת הגויים, לֹא אָמַרְתְּ   נוֹאָשׁ   ולא התייאשת, מלשוב ולבקש עזרתם,  חַיַּת יָדֵךְ   מָצָאת   ורדיפת עזרת הגויים, היה ערב ונעים לך, והיה נראה שמצאת את כוח ידך,  (שמצאת דבר המשמח, והנותן בך כוח) עַל כֵּן   לֹא חָלִית   לכן, לא נהיית חולה, מטורח זה.
יא. וְאֶת מִי דָּאַגְתְּ, וַתִּירְאִי   כִּי תְכַזֵּבִי   ממי דאגת ופחדת, שכִּזַבְתְ ועזבת את ה',  וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ, לֹא שַׂמְתְּ עַל לִבֵּךְ   ואת לא זכרת אותי, ולא שמת על ליבך לבטוח בי,  הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם   הלא אני, בכל הדורות, החשיתי, השתקתי, את הקמים עליכם,  וְאוֹתִי, לֹא תִירָאִי   וממני, לא תפחדי ?!
יב. אֲנִי אַגִּיד   צִדְקָתֵךְ   אני אומר לכם  (ע"י הנביאים), מה תעשו כדי שהצדקות יבואו עליכם, וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ   ומה לעשות להטיב דרכיכם, וְלֹא יוֹעִילוּךְ   ולא מועילים כל תוכחות הנביאים.(שאינכם שומעים להם)
יג. בְּזַעֲקֵךְ   וכי כשתזעקי בשעת הצרה, יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ   יצילו אותך כל המלכים שקבצת לעזרתך ?! וְאֶת כֻּלָּם   יִשָּׂא רוּחַ, יִקַּח הָבֶל   הלא את כולם, תשא הרוח וההבל יקח ! (שכולם יכלו - ברגע !) וְהַחוֹסֶה בִי  המסתתר והבוטח בה', יִנְחַל אֶרֶץ, וְיִירַשׁ   הַר קָדְשִׁי   ינחל את א"י, ואת הר קדשי. (ירושלים)
יד. וְאָמַר   אל הבוטח בה',  סֹלּוּ סֹלּוּ, פַּנּוּ דָרֶךְ   תסללו ותכבשו דרך, ופנו המכשולות ממנה,(פנו את דרך ה', מכל מכשולות יצר הרע) הָרִימוּ מִכְשׁוֹל   מִדֶּרֶךְ עַמִּי   הרימו ותוציאו מהדרך, את האבנים שעמי נכשל בהם.
טו. כִּי כֹה אָמַר, רָם וְנִשָּׂא   כה אמר ה', שהוא רם ונישא, שֹׁכֵן עַד   השוכן לעולם, וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ   ושמו קדוש ומובדל מכל האלוהים, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן   אמנם, אני שוכן במקום מרומם ומקודש, וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ   אך אני שוכן גם בארץ, עם הנדכאים ושפלי הרוח, לְהַחֲיוֹת רוּחַ   שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת   לֵב נִדְכָּאִים   להחיות ולרומם, את רוח השפלים, (שרוחם נמוכה), ולב אנשים מדוכאים.





כתובים

קהלת פרק ג
(ה) עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק: (ו) עת לבקש  עת לחפש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך: (ז) עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות – עת לשתוק ועת לדבר: (ח) עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום: (ט) מה יתרון העושה באשר הוא עמל כיון שלכל דבר יש זמן, ומשכלה הזמן, כלה הדבר, שוב יש לשאול, מה הרווח לעושה בעמל, ושמא ישתנה הזמן, והוא מפסיד הכל: (י) ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו התבוננתי בעסק שנתן אלהים לבני האדם לעסוק בו, הוא העסק בענייני העולם: (יא) את הכל עשה יפה בעתו – וראיתי שהוא נתן להם מקום לטעות ולשכוח שלכל יש זמן, כי כל דבר בעתו נראה להם יפה וטוב גם את העלם נתן בלבם והוא נותן להם הרגשת תמידיות, כאילו כך יהיה לנצח מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף ואין האדם מתבונן בכך, שלפעמים יש לאלהים תוכנית יותר ארוכה מזאת, ופעמים עמלם הוא בשביל להשאירו לאחרים: (יב) ידעתי כי אין טוב בם ואני רואה שאין טוב לאדם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו לא לעמול יותר מדי בעניני העולם אלא לשמוח במה שיש לו, וליהנות מזה עוד בחייו: (יג) וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו ואדם שעושה כן שאוכל ושותה ושמח בעמלו, שאינו אוסף יותר מדי מתת אלהים היא מתנה היא מאת האלהים, וכמו שנאמר לעיל, שאינו נותנה אלא לטוב בעיניו: (יד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע ואני יודע שכל מה שהאלהים עושה כך תמיד יהיה, וא"א לשנות, וממילא כך הוא החק, שאין שמחה בעמל, אלא לטוב לפני האלהים והאלהים עשה שיראו מלפניו והאלהים עשה כן, כדי שייראו מלפניו: (טו) מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה מה שהיה ודאי כבר היה, אבל גם החקים של העתיד כבר קבועים, כיון שא"א להוסיף או לגרוע בחוקים של ה' והאלהים יבקש את נרדף והאלהים יבקש את נרדף מיד רודפיו. ואם לרודף יש ממון, אי"ז אלא שיאסוף ויכנוס, ובסופו של דבר יותן לנרדף: (טז) ועוד ראיתי תחת השמש ועוד ראיתי בהתבונני בעולם בהתנהגות בני האדם מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע שפעמים דוקא במקום שצריך להיות משפט וצדק בבתי דינים ואצל המלכים וכד', שם יש רשע: (יז) אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים וראיתי שהשופט האמיתי הוא ה', שהוא ישפוט בין צדיק לבין רשע העושה את עצמו לצדיק כי עת לכל חפץ כי יש לה' זמן לכל דבר שהוא רוצה לעשות ועל כל המעשה שם ועל כל מעשי בני האדם יש אצל ה' זמן לתת להם כגמולם, ולהעביר ממון הרשע לצדיק: (יח) אמרתי אני בלבי חשבתי על דברת בני האדם על דבר בני האדם לברם האלהים שה' מוציאם מן העולם ולראות שהם בהמה המה להם ועי"ז נראה להם שהם כמו בהמות: (יט) כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה כי מה שקורה לאדם ומה שקורה לבהמה ומקרה אחד להם הרי אינו אלא מקרה אחד כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ונראה להם שרוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל: (כ) הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר ובאמת הם צודקים לגבי האברים שכולם באו מן העפר וראויים לשוב לעפר: (כא) מי יודע אבל ראוי שידעו שיש דבר יוצא דופן, ואשרי היודע זאת רוח בני האדם העלה היא למעלה שרוח בני האדם היא העולה למעלה אל האלהים אשר נתנה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ ורק רוח הבהמה נפסדת, כאילו יורדת היא לארץ, יחד עם הגוף: (כב) וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו אבל כיון שהגוף נפסד ראוי שאדם יהנה בעצמו מעמלו שהוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו ולא ישאירנו לאחרים, שמי יביא אותו לראות מה יהיה אחר שימות, אם יהנה מזה חכם או סכל:


 



משנת ההלכה

       א.       צריך התוקע לכוין להוציא וצריכים השומעים להתכוון לצאת ידי חובת שמיעת קול שופר

        ב.        אין להפסיק בדיבור בין הברכה עד גמר התקיעות דמיושב אפילו בענייני תפילות ולכן אין לומר וידוי בלחש או נוסח "יהי רצון" וכו' הנדפס בסידורים אמנם אין למחות ביד הנוהגים כן.

         ג.         אסור לאכול שיעור כביצה ממיני מזונות קודם תקיעת שופר אבל פחות משיעור זה מותר וכן מותר לאכול מיני פירות ולכן היום שהדורות חלשים נהגו לקדש קודם התקיעות וגם כדי של יצום עד אחרי חצות אבל יזהר שלא לאכול יותר מכביצה מזונות וכן לא להרבות באכילה כדי שיוכל להתפלל בכונה

        ד.        נשים אינם חייבות מדין תורה בתקיעת שופר אמנם נהגו הרבה נשים לשמוע קול שופר ואם שומעות ממי שכבר יצא יברכו הם לעצמן. 


סדר תפילת מוסף

       ה.       מתפללים במוסף של ראש השנה תשע ברכות ג' ראשונות מלכויות זכרונות ושפרות וג' אחרונות.

         ו.         בקטע התפילה אומרים מפני חטאינו אין אומרים "ואין אנחנו יכולים לעלות וליראות" וכו' כיון שבראש השנה אין חובה להראות בבית המקדש אלא אומרים "ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך" וכו'.

         ז.         אומרים עשרה פסוקים של מלכויות זכרונות שופרות שלוש של תורה שלוש של נביא שלוש של כתובים וחוזר ומסיים בשל תורה כנדפס במחזורים.

       ח.       הנוהגים לתקוע בלחש אומרים היום הרת עולם אבל לא ארשת שפתינו. ודוקא מי שסיים הברכה ושומע את התקיעה במקומה למשל בסוף מלכויות אבל אם הינו באמצע הברכה ישתוק ויכוין ולא יאמר היום הרת עולם אלא לאחר סיום הברכה.




[1] ת"א
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] רבינו בחיי
[5] ספורנו
[6] רבינו בחיי
[7] ספורנו
[8] ת"י
[9] העמק דבר
[10] ת"א ת"י
[11] משך חכמה

יום שלישי, 27 בספטמבר 2016

פרשת נצבים יום ג'

מקרא

דברים פרק כט

(כד) וְאָמְרוּ והשיבו אותם - בדין עשה להם כך עַל אֲשֶׁר כי הם באו בברית עם הקב"ה ואחר כך עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם וקבלו הקללות מדעתם ומרצונם, ועברו על הברית, ובאו עליהם הקללות, ויצדיקו דינו של הקב"ה[1] בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כה) וַיֵּלְכוּ אחרי יצרם הרע[2] וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם שיש בהם כח וממשות להטיב לשנות או להשגיח וְלֹא חָלַק לָהֶם לישראל, הקב"ה שום שר ומושל כמו לאומות העולם אלא הקב"ה בעצמו הוא משגיחנו[3]:
(כו) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה:
(כז) וַיִּתְּשֵׁם טלטל והגלה יְקֹוָק מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ החטאים הנסתרים מן העושים אותם, כמו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני (תהלים יט יג), יאמר הנסתרות לשם לבדו הם אין לנו בהן עון אשר חטא וְהַנִּגְלֹת שהם הזדונות לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת שכך קבלנו על אשר ישנו פה ועל אשר איננו פה לדורות עולם ולפי שהביא באלה לעשות כל המצוה, הוציא מן החרם העושה בשגגה שלא יתקלל באלה הזאת[4]: ס

דברים פרק ל

(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ את הדברים הללו שאני אומר לך בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה בגלות שתהיה שם, ותתן לבבך ודאי שקבלת הברית ולא עמדת בו[5]:
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד. וזו היא התשובה שאמרו ז"ל (יומא פרק יום הכפורים) שמנעת עד כסא הכבוד וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לא מצות אנשים מלומדה כמו שעשית קודם לכן אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ שלא תסתפק בזה[6] וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: 

נביא

ישעיהו פרק נה

ט. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם   כי כמו שגבהו השמים ורחוקים מעל הארץ, כך, רחוקים דרכי ומחשבותי מכם. (שאין דרך האדם לסלוח כל כך, כבורא ית"ש)
י. כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם   כי כמו הגשם והשלג, היורדים מן השמים, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב, כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ   ולא ישוב לשמים (כשמתאדה ממי הים), לפני שמרווה את האדמה, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ   ומולידה ומצמיחה,  וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל - תבואה וזרעים - לזורעים, ולחם - לבני האדם לאכול,
יא. כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי   כך יהיו, כל הבטחותי שיצאו מפי, לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם, כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו   ויתקיימו הבטחותי, שנתתי ביד הנביאים, להטיב רוב טובה לשומעים לי !
יב. כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ   כי בשמחה גדולה תצאו מהגלות, כפי הבטחתי, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן   ובשלום תהיו מובלים ארצה, הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם   רִנָּה   יפתחו "פיהם" - ברינה ושבח לה', וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה   יִמְחֲאוּ כָף   לכבוד ה', שגאל את עמו.
יג. תַּחַת הַנַּעֲצוּץ   במקום הקוצים, הגדלים במדבריות, יַעֲלֶה בְרוֹשׁ   יעלה ויצמחו עצי ברוש נאים, וְתַחַת הַסִּרְפָּד   יַעֲלֶה הֲדַס    ובמקום הַסִּרְפָּד (מין קוץ), יעלו ויצמחו עצי הדס, וְהָיָה לַיְקֹוָק לְשֵׁם   ופלא זה, יהיה לפרסום שם ה' בעולם,  לְאוֹת עוֹלָם   לאות לעולם, על אהבת ה' לעמו,  לֹא יִכָּרֵת   ולעולם לא יפסק אות זה.

ישעיהו פרק נו

א. כֹּה אָמַר יְקֹוָק, שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה   שמרו לעשות משפט צדק, ועשו צדקות, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי   לָבוֹא, וְצִדְקָתִי   לְהִגָּלוֹת   ואם כך תעשו, קרובים לבוא עליכם, הישועות והצדקות, שאעשה לכם בגאולתכם.
ב. אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ   יַעֲשֶׂה זֹּאת, וּבֶן אָדָם   יַחֲזִיק בָּהּ   אשרי האיש ובן אדם שיעשה ויחזיק (תמיד) - במצוותי, שֹׁמֵר שַׁבָּת   מֵחַלְּלוֹ   ישמור את קדושת יום השבת - מלחלל אותו, (מלעשות אותו כיום חול) וְשֹׁמֵר יָדוֹ  מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע   וישמור את ידו מלעשות כל דבר רע.
ג. וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר, הַנִּלְוָה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר   ולא יאמר, בן הנכר (מהגויים הבאים להתגייר), המתחבר אל ה' להאמין בו, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְקֹוָק מֵעַל עַמּוֹ   ה' יבדיל אותי מבנ"י, ולא אזכה בטובה יחד עימם, וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס   הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ   ואל יאמר הסריס (אדם, שלא יכול להוליד בנים ; כמו אשה עקרה שלא יכולה ללדת), הנה אני, כמו עץ יבש,(שלא מצמיח פירות), ולשם מה אעשה רצון ה', אחר שאין לי בנים שיִרְשוּ הטובה שאקבל.
ד. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק, לַסָּרִיסִים, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי   כי כה אמר ה' לסריסים, שישמרו את קדושת השבת, ויבחרו לעשות את רצון ה',  וּמַחֲזִיקִים   בִּבְרִיתִי   ומחזיקים תמיד בתורה, (הכרותה בברית),
ה. וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי   אתן להם בבית המקדש, ובתוך חומות הר הבית, (ששם יושבים הסנהדרין), יָד   מקום,(מעמד) חשוב ונכבד,  וָשֵׁם   ומשם יתפרסם שמם, טוֹב   מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת   ושם זה שינתן להם, יהיה טוב להם, יותר מבנים ובנות, שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת   שמם יתפרסם, ולא יכרת - לעולם.
ו. וּבְנֵי הַנֵּכָר, הַנִּלְוִים עַל יְקֹוָק לְשָׁרְתוֹ   המתגיירים, המתחברים אל ה' - לשרת אותו, וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְקֹוָק, לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים   ולאהוב את ה', ולהיות לו לעבדים, כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ   השומרים את קדושת השבת - מלחללהּ, וּמַחֲזִיקִים   בִּבְרִיתִי   ומחזיקים תמיד בברית שמירת התורה ומצוותיהָ,
ז. וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים   בְּבֵית תְּפִלָּתִי   גם את כל הגרים, אביא ואשמֵחַ בבית המקדש, יחד עם כל ישראל, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם   לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי   קרבנותיהם יהיו לרצון לפני, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים   כי בית ה' הוא בית תפילה, לא רק להם, אלא אפילו לכל העמים.
ח. נְאֻם יְקֹוָק אלוקים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל,  עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו   לְנִקְבָּצָיו   עוד אקבץ גרים, שיתאספו ויתחברו לבנ"י בארצם. (עליו - על ישראל)
ט. כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי   כל חיות השדה, אֵתָיוּ   בואו, לֶאֱכֹל   כָּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר   את חיות היער החזקות (את מחנה גוג ומגוג ; כמו שני בא יחזקאל: "...אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ...עַל זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל...וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם", יחזקאל לט' יז')
י. צֹפָיו   הצופים שעל החומה (משל, לשרי העם והמנהיגים), המזהירים את העם מאוייבים, עִוְרִים כֻּלָּם, לֹא יָדָעוּ   עִוְרִים הם, ועושים את עצמם, כאילו אינם יודעים על פשעי העם, ועל בֹּא הרעה, כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים, לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ   כל המנהיגים דומים, לכלבים אִלְמִים - שאינם נובחים, (שאינם מזהירים את העם)  הֹזִים שֹׁכְבִים   נרדמים ושוכבים בתרדמתם, אֹהֲבֵי לָנוּם   אוהבים לישון.
יא. וְהַכְּלָבִים   עַזֵּי נֶפֶשׁ   והכלבים, המנהיגים, חזקים ברצון תאוותם לאכול,  לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה   ולא שבעים לעולם מתאוותם, וְהֵמָּה רֹעִים   לֹא יָדְעוּ הָבִין   וכך הרועים, לא רוצים להבין את העומד לבוא על העם, כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ, אִישׁ לְבִצְעוֹ   כל אחד פונה לדרכו ולרדוף אחר ממון,  מִקָּצֵהוּ   כל המנהיגים, מקצה - לקצה.
יב. אֵתָיוּ   בואו, אֶקְחָה יַיִן, וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר   נשתה יין, עד שנהיה סובאים (שִיכְרוּת) בשֵיכָר, וְהָיָה כָזֶה   יוֹם מָחָר   וכמו שעשינו היום, נעשה גם מחר, גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד   ומחר, עוד נשתה הרבה יותר מהיום.




כתובים

קהלת פרק ב
 (יט) ומי יודע החכם יהיה או סכל – ומי יודע אם יהיה חכם או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש וגם אם יהיה סכל ישלוט הוא בכל הדברים שעשיתי בעמל וחכמה בעולם גם זה הבל הדבר הוא הזה שהוא ישלוט בעמלי, זה הבל בשבילי, שאין לי תועלת מזה: (כ) וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי ואחר כל העמל שעמלתי, חזרתי בי והתייאשתי מכל העמל שעמלתי תחת השמש: (כא) כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון כי יש אנשים שעמלים בחכמה ודעת ובצורה טובה ויעילה ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקוואז החלק שהוא עמל בו מגיע לאדם שלא עמל בו, כיון שהאדם שעמל מת גם זה הבל ורעה רבה וזה שאדם אחר נהנה מעמלי, זה הבל ורעה רבה בשבילי:  (כב) כי מה הוה לאדם מה רווח לאדם בכל עמלו וברעיון לבו בעמל שהוא עומל, ובדברים שהוא חושב בלבו איך להרויח שהוא עמל תחת השמש: (כג) כי כל ימיו מכאבים מרוב עמל שהוא עמל, כל ימיו יש לו כאביםוכעס ענינו ותמיד עסקו ברוגז ועצב גם בלילה לא שכב לבו גם בלילה כשהוא שוכב, לבו לא שוכב אלא טרוד בכל עמלו גם זה הבל הוא העמל הזה שאדם עמל כ"כ, זה הבל, כיון שלבסוף אפשר שלא יהנה מזה: (כד) אין טוב באדם שיאכל ושתה אין טוב בעמל העולם, כי אם שיאכל וישתה מיד מה שעמל, ולא יעמול הרבה, יותר מכדי הצורך לו והראה את נפשו טוב בעמלוויראה לנפשו טובה מהעמל שהוא עמל, שיתן לה ליהנות מהעמל גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא גם זה אני רואה שזה תלוי ברצון האלהים: (כה) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממנישהסברא אומרת שהאדם עצמו יהנה מעמלו, כי מי ראוי שיאכל ויחוש ליהנות מעמלי זולתי: (כו) כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה אבל באמת זה תלוי ברצון האלהים, שלאדם שטוב בעיני ה', הוא נותן חכמה ודעת ביחד עם השמחה, ואין החכמה גורמת לו למכאוב, ואין הוא אוסף יותר מכדי צרכו ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס אבל לחוטא הוא מכניס לראשו לעסוק בלאסוף ולכנוס ממון הרבה לתת לטוב לפני האלהים שלא הוא ישתמש בכולו, אלא ינתן בסופו של דבר למי שטוב בעיני האלהים גם זה הבל ורעות רוח ובאמת התעסקות החוטא באסיפה, אינה אלא הבל מבחינתו, שלו אין תועלת בזה:
קהלת פרק ג
(א) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים לכל דבר ורצון בעולם ה' נתן זמן, ואח"כ בא זמן אחר ומגיע היפוכו: (ב) עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע: (ג) עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות: (ד) עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד הכאות ותנועות של עצב עם הידיים, תוך השמעת דברי עצב ועת רקוד הוא היפוכו של "ספוד", הכאות ותנועות של שמחה עם הרגליים, תוך השמעת דברי שמחה:


משנת ההלכה

שופר

       א.       מצות עשה מן התורה לשמוע תקיעת שופר בראש השנה שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ועיקר מצות השופר הוא לשמוע קול השופר ולכן מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וצונו לשמוע קול שופר".

        ב.        מן התורה חייבים אנו לשמוע תשע קולות מהשופר שלוש תרועות ותקיעה לפני ואחרי כלומר שש תקיעות. בגמ' מבואר שתרועה פי' יבבה כלומר בכיה. והסתפקו בגמ' האם קול יבבה זה הוא גניחה כעין השברים שאנו עושים או יללה כעין התרועה או שניהם יחד.

         ג.         לפיכך מספק אנו מחמירים לעשות הכל כלומר שלושה פעמים תשר"ת = תקיעה שברים תרועה תקיעה. תש"ת = תקיעה שברים תקיעה. תר"ת תקיעה תרועה תקיעה. סך הכל שלושים קולות והם הנקראים תקיעות דמיושב.

        ד.        תיקנו חז"ל שהציבור יתקעו עוד שלושים קולות בתפילת העמידה. כדי לתקוע על סדר מלכויות זכרונות ושופרות הנזכרים בתפילת מוסף לפי החלוקה הבאה.

       ה.       תשר"ת תש"ת תר"ת = עשר קולות למלכויות וכן עשר לזכרונות ועשר לשופרות סך הכל 30 קולות.[7]

         ו.          ומנהג ספרד והספרדים לתקוע 30 קולות אלו בתפילת הלחש. ולאחר מכן להוסיף עוד 30 קולות בחזרת הש"ץ לפי סדר זה. ומנהג אשכנז לתקוע רק בחזרת הש"ץ ואין תוקעים כלל בתפילת הלחש. ונקראים תקיעות דמעומד.

         ז.         לאחר התפילה מנהג ספרד להוסיף עוד עשר קולות כלומר תשר"ת תש"ת ותשר"ת כדי להשלים ל - 100 קולות סך הכל. ומנהג אשכנז להוסיף שלושים קולות לאחר קדיש תתקבל ועוד עשר קולות לאחר סיום התפילה להשלים ל – 100 קולות.

       ח.       יחיד צריך לחייב את עצמו ולהשתתף עם הציבור. אבל אם נאנס ומתפלל ביחידות אינו חייב אלא בשלושים קולות. ויהדר לתקעם על סדר הברכות כלומר במלכויות זכרונות ושופרות כנ"ל.



[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] ת"י
[3] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רמב"ן רבינו בחיי
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ספורנו
[7] ישנם מנהגים אחרים המוזכרים בראשונים אבל כבר פשט מנהג זה בתפוצות ישראל.