מקרא
דברים פרק ל
(ג) וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ שבי גלותך[1] וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:
(ו) וּמָל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל והיא המילה הנזכרת כאן כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו[2] וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ כיון שיבטל הקב"ה יצר הרע מן העולם ויברא יצר טוב שיגרום לך לאהוב את ה'לְמַעַן חַיֶּיךָ כדי שתחיה חיי עולמים גם בעולם הבא[3]:
(ז) וְנָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ ישמעאל וְעַל שֹׂנְאֶיךָ עשיו[4] אֲשֶׁר רְדָפוּךָ:
(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב בהגלות משיח צדקנו ואתה תעמוד בשובה ונחת שלא יוסיף להגלותך[5] וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם כי עיקר התשובה אינו אלא לאחוז ולתמוך דרך תורת משה[6]:
(ט) וְהוֹתִירְךָ יתן לך הצלחה יתירה מכל הצלחה הקודמת[7] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לטובה, שתצליח[8] בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ בהיותם במדבר[9]:
(י) כִּי שהרי[10] תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה שמי שמביט בתורה בשרירות לבו יאמר כי כתוב בה באופן אחר מהאמת, כי הרצון יטה לבבו לעקר דברי אלוקים חיים ולפרש אותם באופן אשר יסכים לתאותו וזדונו, לכן אמר כי תשוב אל ד' אלודיך בכל לבבך כו', שבלא שום נגיעה וחפץ תראה באר היטב מה שכתוב בתורה[11] כִּי תָשׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: פ
נביא
ישעיהו פרק נז
א. הַצַּדִיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב הצדיק אבד מהעולם, ואין איש, ששם אל ליבו - להתבונן בדבר, וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים נאספים מן העולם, בְּאֵין מֵבִין ואין מי שמבין, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק שהצדיק נאסף מן העולם, כדי שלא יראה הרעה שתבוא,
ב. יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם יבוא הצדיק לנוח בשלום על משכבותם, הֹלֵךְ נְכֹחוֹ הצדיקים, שהיו הולכים בדרך נכוחה וישרה.
ג. וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה, בְּנֵי עֹנְנָה ואתם בנ"י, בנים של מעוננים העוסקים בכישופים, קרבו לשמוע דברי, זֶרַע מְנָאֵף בנים של מנאפים, וַתִּזְנֶה ושל נשים הזונות תחת בעליהם.
ד. עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ על מי אתם בוטחים, שאתם יושבים בתענוגותיכם ?! עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה, תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן ועל מי אתם פותחים פה,(שהיו מתלוצצים על נביאי ה') ומאריכים בלשונכם דברי גנאי ובזיון ?! הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע, זֶרַע שָׁקֶר הלא אתם עצמכם, יַלְדֵי פשע ומלאים בשקר ! וכיצד תלעגו לנביאי ה' ?!
ה. הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים המתחממים בזנות הע"ז, תחת עץ האֵלָה, תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן ותחת כל עץ רענן, שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים, תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים ועוד, שוחטים הילדים - לע"ז, בנחלים ותחת שִינֵי הסלעים. (ואתם תלעגו לנביאי ה'?!)
ו. בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ בחלוקי נחל (האבנים השחוקים מהמים שבנחלים) - ירגמו אותך, הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ הם האבנים - חלקך - הראוי לך, גַּם לָהֶם גם על האבנים האלו, (שהיו מזבחות לע"ז) שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ, הֶעֱלִית מִנְחָה שפכת עליהם נסך יין, והעלית עליהם קרבן מנחה - לע"ז, הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם האם על עוונות כאלה אוכל להנחם (להתחרט מלהענישך) ?!
ז. עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא על ההרים הגבוהים והנישאים, שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ זנית בע"ז, גַּם שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח גם שם, עלית והקרבת זבחים לע"ז,
ח. וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ שמת זכרון לע"ז, על מזוזות הדלת,(במקום לשים על המזוזה, זכרון עבודת ה', כפי שצוּוֵנוּ) כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית כי יצאת מרשותי, לגַלוֹת עצמך, ולזנות בע"ז, וַתַּעֲלִי ועלית על ההרים - לעבוד הע"ז, הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ הרחבת מקום המשכב - שהיה רק עם ה' ית', לזנות, עם אלוהים אחרים, וַתִּכְרָת לָךְ מֵהֶם ואיתם כרתת ברית אהבה, אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם אהבת לזנות איתם, יָד חָזִית בכל מקום מוכן שראית - עבַדְתְּ ע"ז.
ט. וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ שלחת תשורות (מתנות) למלכים, למצוא חן בעיניהם, בַּשֶּׁמֶן, וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ מתנות שמן, ורקיחת (ערבוב) בשמים, וַתְּשַׁלְּחִי צִירַיִךְ עַד מֵרָחֹק שלחת שליחים למלכי הגויים, עד למרחוק,וַתַּשְׁפִּילִי עַד שְׁאוֹל והשפלת את עצמך עד שאול, (בהכנעה מרובה)
י. בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ בדרכים רבות, התייגעת, לבקש עזרת הגויים, לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ ולא התייאשת, מלשוב ולבקש עזרתם, חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת ורדיפת עזרת הגויים, היה ערב ונעים לך, והיה נראה שמצאת את כוח ידך, (שמצאת דבר המשמח, והנותן בך כוח) עַל כֵּן לֹא חָלִית לכן, לא נהיית חולה, מטורח זה.
יא. וְאֶת מִי דָּאַגְתְּ, וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי ממי דאגת ופחדת, שכִּזַבְתְ ועזבת את ה', וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ, לֹא שַׂמְתְּ עַל לִבֵּךְ ואת לא זכרת אותי, ולא שמת על ליבך לבטוח בי, הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם הלא אני, בכל הדורות, החשיתי, השתקתי, את הקמים עליכם, וְאוֹתִי, לֹא תִירָאִי וממני, לא תפחדי ?!
יב. אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ אני אומר לכם (ע"י הנביאים), מה תעשו כדי שהצדקות יבואו עליכם, וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ ומה לעשות להטיב דרכיכם, וְלֹא יוֹעִילוּךְ ולא מועילים כל תוכחות הנביאים.(שאינכם שומעים להם)
יג. בְּזַעֲקֵךְ וכי כשתזעקי בשעת הצרה, יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ יצילו אותך כל המלכים שקבצת לעזרתך ?! וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ, יִקַּח הָבֶל הלא את כולם, תשא הרוח וההבל יקח ! (שכולם יכלו - ברגע !) וְהַחוֹסֶה בִי המסתתר והבוטח בה', יִנְחַל אֶרֶץ, וְיִירַשׁ הַר קָדְשִׁי ינחל את א"י, ואת הר קדשי. (ירושלים)
יד. וְאָמַר אל הבוטח בה', סֹלּוּ סֹלּוּ, פַּנּוּ דָרֶךְ תסללו ותכבשו דרך, ופנו המכשולות ממנה,(פנו את דרך ה', מכל מכשולות יצר הרע) הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי הרימו ותוציאו מהדרך, את האבנים שעמי נכשל בהם.
טו. כִּי כֹה אָמַר, רָם וְנִשָּׂא כה אמר ה', שהוא רם ונישא, שֹׁכֵן עַד השוכן לעולם, וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ ושמו קדוש ומובדל מכל האלוהים, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן אמנם, אני שוכן במקום מרומם ומקודש, וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ אך אני שוכן גם בארץ, עם הנדכאים ושפלי הרוח, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים להחיות ולרומם, את רוח השפלים, (שרוחם נמוכה), ולב אנשים מדוכאים.
כתובים
קהלת פרק ג
(ה) עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק: (ו) עת לבקש עת לחפש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך: (ז) עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות – עת לשתוק ועת לדבר: (ח) עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום: (ט) מה יתרון העושה באשר הוא עמל כיון שלכל דבר יש זמן, ומשכלה הזמן, כלה הדבר, שוב יש לשאול, מה הרווח לעושה בעמל, ושמא ישתנה הזמן, והוא מפסיד הכל: (י) ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו התבוננתי בעסק שנתן אלהים לבני האדם לעסוק בו, הוא העסק בענייני העולם: (יא) את הכל עשה יפה בעתו – וראיתי שהוא נתן להם מקום לטעות ולשכוח שלכל יש זמן, כי כל דבר בעתו נראה להם יפה וטוב גם את העלם נתן בלבם והוא נותן להם הרגשת תמידיות, כאילו כך יהיה לנצח מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף ואין האדם מתבונן בכך, שלפעמים יש לאלהים תוכנית יותר ארוכה מזאת, ופעמים עמלם הוא בשביל להשאירו לאחרים: (יב) ידעתי כי אין טוב בם ואני רואה שאין טוב לאדם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו לא לעמול יותר מדי בעניני העולם אלא לשמוח במה שיש לו, וליהנות מזה עוד בחייו: (יג) וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו ואדם שעושה כן שאוכל ושותה ושמח בעמלו, שאינו אוסף יותר מדי מתת אלהים היא מתנה היא מאת האלהים, וכמו שנאמר לעיל, שאינו נותנה אלא לטוב בעיניו: (יד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע ואני יודע שכל מה שהאלהים עושה כך תמיד יהיה, וא"א לשנות, וממילא כך הוא החק, שאין שמחה בעמל, אלא לטוב לפני האלהים והאלהים עשה שיראו מלפניו והאלהים עשה כן, כדי שייראו מלפניו: (טו) מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה מה שהיה ודאי כבר היה, אבל גם החקים של העתיד כבר קבועים, כיון שא"א להוסיף או לגרוע בחוקים של ה' והאלהים יבקש את נרדף והאלהים יבקש את נרדף מיד רודפיו. ואם לרודף יש ממון, אי"ז אלא שיאסוף ויכנוס, ובסופו של דבר יותן לנרדף: (טז) ועוד ראיתי תחת השמש ועוד ראיתי בהתבונני בעולם בהתנהגות בני האדם מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע שפעמים דוקא במקום שצריך להיות משפט וצדק בבתי דינים ואצל המלכים וכד', שם יש רשע: (יז) אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים וראיתי שהשופט האמיתי הוא ה', שהוא ישפוט בין צדיק לבין רשע העושה את עצמו לצדיק כי עת לכל חפץ כי יש לה' זמן לכל דבר שהוא רוצה לעשות ועל כל המעשה שם ועל כל מעשי בני האדם יש אצל ה' זמן לתת להם כגמולם, ולהעביר ממון הרשע לצדיק: (יח) אמרתי אני בלבי חשבתי על דברת בני האדם על דבר בני האדם לברם האלהים שה' מוציאם מן העולם ולראות שהם בהמה המה להם ועי"ז נראה להם שהם כמו בהמות: (יט) כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה כי מה שקורה לאדם ומה שקורה לבהמה ומקרה אחד להם הרי אינו אלא מקרה אחד כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ונראה להם שרוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל: (כ) הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר ובאמת הם צודקים לגבי האברים שכולם באו מן העפר וראויים לשוב לעפר: (כא) מי יודע אבל ראוי שידעו שיש דבר יוצא דופן, ואשרי היודע זאת רוח בני האדם העלה היא למעלה שרוח בני האדם היא העולה למעלה אל האלהים אשר נתנה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ ורק רוח הבהמה נפסדת, כאילו יורדת היא לארץ, יחד עם הגוף: (כב) וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו אבל כיון שהגוף נפסד ראוי שאדם יהנה בעצמו מעמלו שהוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו ולא ישאירנו לאחרים, שמי יביא אותו לראות מה יהיה אחר שימות, אם יהנה מזה חכם או סכל:
