מקרא
במדבר פרק לב
(ה) וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה:
(ז) וְלָמָּה /תנואון/ תְנִיאוּן תשברון[1] אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:
(ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ כך שמה וברנע שם המושל בה, כמו אלוני ממרא[2] לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ:
(ט) וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:
(י) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:
(יא) אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי לא השלימו ללכת ביראתי[3]:
(יב) בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי שם בעלה של אמו שילדה לו את עתניאל בן קנז[4] וי"א ששם אביו היה גם יפנה וגם קנז[5] וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְקֹוָק:
(יג) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם ויטלטלם מלשון נע ונד[6]בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
(יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת תלמידי[7] אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת להוסיף[8] עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְקֹוָק אֶל יִשְׂרָאֵל:
(טו) כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ לעכב את העם הזה[9] בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה: ס
(טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הגם שהיו לפניו אפשר שנהגו בעצמן הרחקה כשכעס עליהם משה, ואמר להם קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, לזה כשרצו לדבר אמר הכתוב ויגשו[10] וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:
(יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים מהירים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לאחר שנניח נשינו וטפינו מקננו ורכושנו בעבר הירדן נוכל לרוץ מהירים ראשונים שלא יהיה לנו שום כובד ומשא כמו שאר השבטים שיוליכו עמהם הכבוד שלהן עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר שנבנה עכשיו[11] מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
(יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ:
(יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה אפילו אם לא תחפוץ לתת לנו עתה את הארץ נעבור עמהם אנו וכל אשר לנו, אבל לא ננחל אתם כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כי נשוב אל הארץ הזאת שהיא נחלתנו הראויה לנו, ושאנחנו רוצים בה ואין שאר השבטים חפצים בה כלל[12]: פ
נביא
ישעיהו פרק יט
טז. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים חלשים כנשים. וְחָרַד וּפָחַד, מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו ירעדו מפחד - יד ה', המונפת עליהם - להכותם.
יז. וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה דבר מפלת חֵיל סנחריב מלך אשור - ע"י המלאך, באדמת יהודה, לְמִצְרַיִם יביא את מצרים להבין, שמפלתם לפני אשור היתה מגזירת ה' ולא במקרה, לְחָגָּא וישבר ליבם מרוב פחד מה' ית'.
כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד כל זמן שיזכירו מפלת אשור ביהודה - יגרום להם לפחד מה' ית', מִפְּנֵי עֲצַת יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו מהמחשבה שחושב ה' על מצרים.
יח. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן, וְנִשְׁבָּעוֹת לַיְקֹוָק צְבָאוֹת תושבי חמש ערים במצרים, מהשבויים שישובו לארצם[13], יאמינו בַּה', ידברו בלשון הקודש וישבעו בשם ה',עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת עד כדי כך, שאם אחת מהערים, לא יקבלו את אמונת ה' על עצמם - תהרס העיר ההיא.
יט. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיְקֹוָק בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם, וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיְקֹוָק יבנו במצרים מזבחות ומצבות (מצבה - אבן אחת) - להקריב בהם לה' ית'.
כ. וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיְקֹוָק צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם המזבח והמצבה, יהיה לאות ולעדות, שעובדים הם - לה' ית', כִּי יִצְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק מִפְּנֵי לֹחֲצִים, וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם וכשיצעקו לה' - ישלח להם ה' מושיע ורב - מושיע גדול וחזק - להושיעם.
כא. וְנוֹדַע יְקֹוָק לְמִצְרַיִם בישועות שיעשה למצרים מפני אוייביהם, יִוָדַע ויתגדל שם ה' במצרים, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַיְקֹוָק וְשִׁלֵּמוּ ויעשו לה' קרבנות, ידרו לפניו נדרים וישלמו את נדריהם.
כב. וְנָגַף יְקֹוָק אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא ה' יכה במצרים, ואח"כ ירפא את השבר שעשה, כדי שיכירו, כי ה' - הוא המכה והמרפא. וְשָׁבוּ עַד יְקֹוָק וְנֶעְתַּר לָהֶם ישובו בתשובה לה' - ויקבל תשובתם, וּרְפָאָם וירפא את שברם.
כג. בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה תהיה דרך כבושה וסלולה, מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה -בין מצרים לאשור,(שהנותרים ממחנה אשור, אחר הכאת המלאך את חֵיל אשור, יכירו גם הם את ה' - ויַחְבְּרוּ למצרים) וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם, וּמִצְרַיִם -בְּאַשּׁוּר ילכו תמיד בדרך הסלולה - ממצרים לאשור, וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר ויעבדו מצרים עם אשור - את ה' !
כד. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר - בנ"י יהיו האומה השלישית (בנוסף למצרים ולאשור) שיעבדו את ה', בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ - ותהיה להם (לבנ"י) - ברכה בארץ, יותר משאר העמים.
כה. אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק צְבָאוֹת לֵאמֹר אשר ברך אותם (את בנ"י), בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם שבחרתי בם במצרים היות עמי, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר ומבורכים אשור שהם מעשה ידי, והכירו בי לעָבְדִי. וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל וישראל שהם נחלתי.
ישעיהו פרק כ
א. בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה בשנה שבא תרתן לכבוש את אשדוד, בִּשְׁלֹח אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר סרגון הוא סנחריב. וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ:
ב. בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר: לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ ציוה ה' את ישעיהו, שיתיר את שקו שלבש באבילותו על גלות 10 השבטים, וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ ושיחלוץ הנעליים מרגליו, וַיַּעַשׂ כֵּן, הָלֹךְ, עָרוֹם וְיָחֵף וכך הלך, בבגדים קרועים ובלויים, כאילו הוא ערום, ויחף.
ג. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ והליכה זו, לאות, שבסוף שלוש השנים, יכבוש אשור את מצרים ואת כוש, וכך ילכו לפני שוביהם.
ד. כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ, נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף, וַחֲשׂוּפַי שֵׁת וילכו כך, שערוותם מגולה, (שיגלו בבזיון גדול) עֶרְוַת מִצְרָיִם (וכך גם כוש)
ה. וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ וישראל ישברו ויתביישו, מִכּוּשׁ מַבָּטָם על שהיו מביטים בכוש שיעזרו להם, וּמִן מִצְרַיִם תִּפְאַרְתָּם - ועל שהיו מתפארים בבטחון גדול, על עזרת מצרים.
ו. וְאָמַר ישֵׁב הָאִי הַזֶּה בַּיּוֹם הַהוּא יושבי א"י (שנמצאת בגבול הים) הִנֵּה כֹה מַבָּטֵנוּ, אֲשֶׁר נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר הנה, כך עלה בגורלם של מי שהיינו מביטים בו(כוש ומצרים)-שיעזרנו מפני אשור, וְאֵיךְ נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ וא"כ כיצד אנו נוכל להנצל מאשור.
כתובים
דברי הימים ב פרק כא
(א) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (ב) וְלוֹ אַחִים בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט עֲזַרְיָה וִיחִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ וַעֲזַרְיָהוּ וּמִיכָאֵל וּשְׁפַטְיָהוּ כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: (ג) ובשובו מרמות גלעד וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר: פ (ד) וַיָּקָם יְהוֹרָם עַל מַמְלֶכֶת אָבִיו וַיִּתְחַזַּק וַיַּהֲרֹג אֶת כָּל אֶחָיו בֶּחָרֶב כדי שלא יערערו על מלכותו וְגַם מִשָּׂרֵי יִשְׂרָאֵל שהיו משתפי פעולה עם אחיו: (ה) בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה יְהוֹרָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (ו) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ ל-אִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק: (ז) ואפילו שהיו ראויים להשחתה וְלֹא אָבָה יְקֹוָק לְהַשְׁחִית אֶת בֵּית דָּוִיד לְמַעַן הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לְדָוִיד וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָתֵת לוֹ נִיר כמו נר שהמלך היה כמו נר המאיר וּלְבָנָיו כָּל הַיָּמִים: (ח) בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה כי דוד הכרית את כל הזכרים באדום ובמקום מלך הוא מינה שם נציבים ולהם היו משלמים את המיסים אבל מימי יהורם הם התחילו לפשוע וַיַּמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ: (ט) וַיַּעֲבֹר אל ארץ אדום יְהוֹרָם עִם שָׂרָיו וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי קָם באמצע ה- לַיְלָה וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם שלא עצר כח להלחם בהם ביום ובפומבי הַסּוֹבֵב אֵלָיו שלא מצא כח ללכת לעומק שדה הקרב וְאֵת שָׂרֵי הָרָכֶב: (י) וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא שבאותו זמן גם פשעה לבנה וידמה שהייתה סמוכה לארץ אדוםמִתַּחַת יָדוֹ כִּי עָזַב אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו ובא אליו כעונש: (יא) גַּם הוּא עָשָׂה בָמוֹת לעבודה זרה בְּהָרֵי יְהוּדָה וַיֶּזֶן והסית לזנות לעבודת ע"ז אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וַיַּדַּח אֶת יְהוּדָה מלעבוד את עבודת ה': פ (יב) וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לאחר שעלה לשמים לֵאמֹר שנגלה לאחד מהנביאים ואמר לו לכתוב את הדברים הללו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ תַּחַת אֲשֶׁר לֹא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: (יג) וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּזְנֶה אֶת יְהוּדָה וְאֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כְּהַזְנוֹת כמו שהם זנו אחרי הע"ז בֵּית אַחְאָב וְגַם אֶת אַחֶיךָ בֵית אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ הָרָגְתָּ: (יד) הִנֵּה יְקֹוָק נֹגֵף מַגֵּפָה גְדוֹלָה בְּעַמֶּךָ וּבְבָנֶיךָ וּבְנָשֶׁיךָ וּבְכָל רְכוּשֶׁךָ: (טו) וְאַתָּה בָּחֳלָיִים רַבִּים שיהיו לך חוליים רבים בְּמַחֲלֵה מֵעֶיךָ עַד יֵצְאוּ מֵעֶיךָ מִן הַחֹלִי יָמִים עַל יָמִים בכל יום ויום:
משנת ההלכה
מוקצה מחמת חסרון כיס
א. כמבואר לעיל כל דבר שאדם קובע לו מקום מחמת ערכו הרב ומקפיד שלא לטלטלו שמא יתקלקל אסור בטלטול בשבת והרי מוקצה מחמת חסרון כיס. להלן כלים האסורים בטלטול מחמת כן.
ב. שעון קיר, בולי דואר המיועדים לסחורה או בולים נדירים, תמונה אומנתית שמקפיד עליה, ארון כבד שמקפידים מלהזיזו שלא יישבר, הרי הם מוקצה אך מותר לפתוח דלתותיו של ארון זה.
ג. חוטי ציצית שעדיין לא נתלו בבגד, הרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס. אך חוטים קרועים אם רגילים להשתמש בהם לסימנהי בספר אינם מוקצים ומותרים בטלטול
ד. כלים של פסח בשאר ימות השנה יש להחמיר לדונם כמוקצה מחמת חסרון כיס
ה. סכין מילה, סכין שחיטה או סכין של קצבים. וכן פמוטות יקרים אפילו אם לא הדליקו בהם הרי הם מוקצה מחמת חסרון כיס.
ו. בד העומד לתפירה, מחשב, מצלמה, או נגן מוסיקה עדין, הרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס.
ז. נייר כתיבה וקלף של סופרים, חשבונות ומכתבים מסחריים שטרות כסף שיקים וניירות ערך או כל מסמך אחר שאדם מקפיד עליו לשומרו, הרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס.
ח. כרטיסי אשראי רב קו, כרטיסי חבר או מועדון למיניהם אם אדם נזהר בשמירתם הרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס, אך אם משמתמש בהם גם למטרות אחרות כגון סימניה בספר או כדי לסמן קו ישר במקום סרגל וכדומה אינם מוקצים מחמת חסרון כיס אלא דינם ככלי שמלאכתו לאיסור.
ט. טלפון סלולרי או טאבלט הרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס. אך אם אין אדם נזהר בשמירתם ומשתמש בהם כשעון מעורר או כמשקולות לניירות וכדומה הרי דינם ככלי שמלאכתו לאיסור.
י. כמבואר לעיל כל דבר המיועד למכירה ומחמת כן אין בעליו משתמש בו אפילו אם מלאכתו להיתר דינם ככלי מלאכתו לאיסור אך אם אין בעליו מקפיד מלהשתמש בהם אינם מוקצים מחמת חסרון כיס
יא. לפיכך אדם שיש בבעלותו חנות הרי כל מה שמוכר בחנות הרי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס אך בעל מכולת אין הסחורה שבתוכה מוקצית מכיון שאם יחסר לו בשבת מאכל מסויים הרי ייקח מהמכולת
[1] אבע"ז
[2] רא"ם
[3] ת"א ת"י
[4] רש"י כאן ורש"י יהושע טו, יז
[5] רד"ק יהושע שם
[6] רש"י
[7] ת"א ת"י
[8] רש"י
[9] ת"א ת"י
[10] אור החיים
[11] רש"י
[12] רמב"ן
[13] השבויים ממצרים ומכוש, שהביא עימו סנחריב לירושלים בשלשלאות, וחזקיה התיר שבויים אלו אחר שהיכה מלאך ה' בהם באותו הלילה, ושבו לארצם והגידו נפלאות הבורא, והיו חמש ערים במצרים, ששבו לאמונת ה' ובנו מזבח, והעלו עולות לה', ועל זה נאמר: "יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען..."
