מקרא
דברים פרק ה
(כד) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:
(כה) מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים
מפני שכבר מסר הקב"ה הרשות והבחירה ביד האדם לעשות כל מה שירצה טוב או רע, וכן דרשו חז"ל (ברכות לג ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים[1] לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם:
(כו) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם:
(כז) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ הוא תורה שבכתב שהיא נבואתו של משה אֵת כָּל הַמִּצְוָה נכלל בזה מ"ע ול"ת שבתורה שבכתב וגם המשנה היינו קבלות בהלכות פסוקות המכונה בשם צווי כמה פעמים וְהַחֻקִּים אלו כללי התורה איך לדרוש ולחדש מה שלא נאמר בפירוש וְהַמִּשְׁפָּטִים אלו החקירות האיך יוצאות הוראות המשנה מגוף תורה שבכתב ע"י החקים והוא התלמוד[2] אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ הזכיר כן לפי שהיו עכשיו באין אצלה. או מפני שעיקר עשיית המצוות אינו אלא בארץ אף על פי שהם חובת הגוף בכל מקום זולתי המצוות שהן תלויות בארץ[3]:
(כח) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל:
(כט) בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן:
דברים פרק ו
(א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ב) לְמַעַן בשמירת המצוות תזכה ו - תִּירָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כי בעבור עשות המצות תזכה שיהיו לך בנים יראי השם, ויעמדו על פני האדמה לעולם ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים[4] וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ:
(ג) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת למען אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לתת[5] לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: פ
(ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קבל ממני דבר זה ודעהו והאמן בו כי יְקֹוָק שהוא אֱלֹהֵינוּ הוא יְקֹוָק אֶחָד נצטוינו להאמין כי השם יתברך הוא הפועל כל המציאות, אדון הכל, אחד, בלי שום שיתוף שראין זולתו מנהיג מצווה זאת נקראת גם קבלת עול מלכות שמים שהיא העיקר הגדול בתורה שהכל תלוי בו[6]:
(ה) וְאָהַבְתָּ ואחר שנדע ונסכים על מה שנצטוינו באמרית שמע ישראל, אז באמת ראוי לאהוב אותו בכל לבבנו[7] אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו בזה לאהוב את ה' הדרך להגיע לאהבה היא ע"י שיחשוב ויתבונן בתורת ה' ובמצוותיו ובמעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג בכלל המצוה להאהיב את הקב"ה על אחרים ולקרוא לבני האדם כולם להאמין בו ולעובדו, כאברהם אבינו שעשה כך מרוב אהבתו את ה' וצריך אדם להתנהג באופן שה' יהיה מתאהב על ידו, שיהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, שהבריות יאמרו עליו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה[8] בְּכָל לְבָבְךָ שתתן כל מחשבות לבבך על אהבתך. ולא יחלקו רעיוני לבך לשני חלקים, כאדם שאוהב אדם אחד ונותן על אדם אחר מחשבתו, ואין כל מחשבתו על האחד וּבְכָל נַפְשְׁךָ שתהא כל אות נפשך על אהבתו, שתהא לך תאות נפש באהבתו ומדרש חז"ל שחייב בזה אפילו נוטל את נפשך וּבְכָל מְאֹדֶךָ שיהיו יציאותיך לקנות אהבתו[9]:
(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ איני יודע כיצד אוהבים את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, תן הדברים האלה על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו[10]:
(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ היא שצונו ללמוד חכמת התורה שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד וְדִבַּרְתָּ בָּם כאדם המלמד לבנו דברים ערבים עליו, והם מורגלים בפיו, ומדבר מהם תדיר, שאין אדם מדבר בדברים שלבו קץ ומואס בהם.. ולא בדברים אחרים עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים כפלוני[11] בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ נצטוינו בזה לקרות בכל יום בערבית ובשחרית את קריאת שמע. והיא מצות עשה מן התורה[12]:
(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ נצטוינו להניח תפילין של יד וְהָיוּ לְטֹטָפֹת היא שצונו להניח תפילין של ראש ולהניח אותם, כעדי בֵּין עֵינֶיךָ שיהיה הדבר תמיד בין עיניו:
(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ לכתוב אותם על פתחי השערים, כדי שיהא הדבר תמיד בין עיניו, ושלא יעבור אפילו רגע מזכרוננו, וכדי שנתפאר ונתעדן בו והיא שצונו לעשות מזוזות[13]: ס
(י) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ:
(יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ דרשו חז"ל (חולין יז.) אפילו קותלי דחזירי אפילו כרמים נטועים ערלה הכל התיר להם, וכן היה דין תורה שהותרו כל האיסורים ביוצאי מלחמה עד שבע שנים שכבשו, חוץ מעבודה זרה שלא התיר להם ודעת הרמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה א חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן, מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן:
(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק מרוב הטובה שתהיה לך, כמו "וישמן ישורון ויבעט"[14] אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(יג) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא נצטוינו במצות יראת ה' והיא יסוד כל המצוות הדרכים להגיע ליראת ה' הם א. על ידי שעוסק בתורה ב. שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ וכשמחשב בדברים האלו עצמם מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות ג. בושת פנים מה' ד. התבוננות ששכינתו ית' נמצאת בכל מקום, ושהוא משגיח על כל דבר קטן וגדול והעובר על זה ולא שת לבו בכך בשעה שבאה עבירה לידו, ועבר עליה, ביטל עשה זו[15] וְאֹתוֹ תַעֲבֹד לעשות כל אשר צוך כעבד שומר מצות אדוניו ויתכן שיהיה זה רמז לעבודת הקרבנות לשמו וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ ולא בשם אלוהים אחרים[16]:
(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לישבע בהם, ולא לעובדם[17] מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם:
(טו) כִּי אֵל קַנָּא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס
נביא
מלכים א פרק י
(כה) וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת בגדים וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה: ס
(כו) וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנְחֵם הניח מקצתם בְּעָרֵי הָרֶכֶב ומקצתם נשארו וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:
(כז) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים הניחם ברחוב העיר כאבנים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:
(כח) וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם הסוסים של שלמה היה מוצאם ממצרים - ששם היו הסוסים המובחרים, וגם היה לו – וּמִקְוֵה הוא מקום שמגדלים שם את הסוסים ונקוים שם סוסים רבים סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר שלא קנו סוסים לאחדים רק קנו כל הסוסים שבמצרים כל המקוה והאוסף של הסוסים היו שייכים לסוחרי שלמה, וכל הסוסים הנולדים שם במקוה ההוא היה שלהם ובגלל כך -:
(כט) וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם עלה המחיר בדמים יקרים עד שמרכבה של ד' סוסים היה מחירה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ שרצו לקנות סוסים היו צריכים לקנות מסוחרי שלמה, כי סוסי מצרים היו שלהם, ומזה נתעשרו ישראל ג"כ, כי כל מסחר הסוסים של מצרים היה ברשותם: פ
מלכים א פרק יא
(א) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת:
(ב) מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם ואסר מלהתחתן עמהם, מצד ש - אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה:
(ג) וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ:
(ד) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים ושלא תחשוב שהוא עצמו עבד ע"ז ח"ו, אלא שנתגלה ש- וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו שאם היה כדוד היתה אהבת ה' גוברת על אהבת נשיו והיה מגרש אותן מעל פניו:
(ה) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה על שלא מיחה בנשיו ההולכות, מעלה עליו הכתוב כאילו הלך אחריהם אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם הוא המולך שִׁקֻּץ עַמֹּנִים:
(ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק לא השלים אחרי דבר ה', למחות בנשיו המחללות דברו כְּדָוִד אָבִיו שהיה מוסר נפשו על דבר ה' והוא לא כן עשה, כי- : ס
(ז) אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב שהבנין שעשו נשיו היה ברשותו ונקרא על שמו, כי היה הבנין בָּהָר הר הזיתים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן והיה זה לנשיו הצידוניות והעמוניות:
(ח) וְכֵן עָשָׂה להעלים עין לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן:
(ט) וַיִּתְאַנַּף יְקֹוָק בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם פעם בגבעון, ופעם אחר תפלתו, אבל ביתר הפעמים דבר עמו על ידי נביא:
(י) וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק: פ
כתובים
איוב פרק כח
(ח) לֹא הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי שָׁחַץ לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל לא צעדו ודרכו במקום הנסתר הזה פני השחץ - שם של האריה ולא עבר על מקום זה השחל. (ששה שמות לאריה: וסימנו אכ"ל לש"ש והם: אריה, כפיר, לביא, ליש, שחל ,שחץ): (ט) בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים ה' נגע בסלע והפך את ההרים מתחתם - משורשם: (י) בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ בצור, שאת הסלע בקע והוציא ממנו יאור וכל דבר יקר ראתה עינו: (יא) מִבְּכִי זרימת המים בנחל נקראת בכי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ ואותו הוא חיבש - סגר עם "תחבושת" שלא יזרום וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר ודבר נעלם הוציא לאור: פ (יב) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה היכן המקום שאפשר למצוא את החכמה והבינה?: (יג) לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים האדם לא יודע את ערכה ולא נמצאת בארץ החיים: (יד) תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי התהום והם אומרים שהחכמה לא אצלם: (טו) לֹא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ אין דבר שישוה לה אפילו סגור שזהו זהב יקר וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָהּ אין דבר שאפשר לשקול כנגדה וישווה לה במחיר: (טז) לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר לא תשתבח בזהב יקר המגיע מאופיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר וכן לא בשהם יקר וספיר שמות של אבנים יקרות: (יז) לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז אין זהב וזכוכית שאפשר להעריך אותם בחכמה ואין לתת תמורתה כלי פז: (יח) רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר שמות אבנים יקרות לא יזכרו אצלה מרוב יקרותה וחשיבותה וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים ומשיכת החכמה להוציא אותה וללומדה יותר יקר מפנינים: (יט) לֹא יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת כּוּשׁ פטדת כוש לא תוכל להעריך אותה בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה וכן בכתם שזהו זהב טהור לא תשתבח ותוערך: פ (כ) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה מהיכן תבוא החכמה והיכן מקום הבינה?: (כא) וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה החכמה נעלמת מכל החיים וכן מעופות השמים מוסתרת החכמה: (כב) אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ מקום האבדון והמות אמרו ששמעו באזניהם עליה: (כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ רק ה' מבין את דרך החכמה ורק הוא יודע היכן מקומה:
משנת ההלכה
המשך הלכות היוצאים לנופש
כשרות המאכלים
א. יש לברר את כשרותם של המאכלים. ואין לסמוך סתם על אמירת המארחים שהאוכל כשר, אלא אם כן מכירם ויודע שיש להם הבנה בסיסית בכשרות.
ב. גם פירות וירקות, לחמים, גבינות, שמנים, ויינות, צריך לברר את כשרותם.
ג. מאכלים המיוצרים ביצור ביתי יש לברר את כשרות מרכיביהם ולברר שלא נעשו תוך כדי חילול שבת או תערובת של בשר בחלב וכן שאין בהם שאלות של בישולי עכו"ם.
ד. כמו כן יש לברר שמאכלים אלו יוצרו בכלים שאין חשש שבושלו בהם דברים שאינם ברמה הכשרותית המתאימה.
ה. לפיכך יין בייצור ביתי (או בוטיק) יש לברר את כלל מרכיביו. שהופרשו תרומות ומעשרות כדת וכדין ושאין חשש שביעית, ערלה, או כלאים בגפן ממנו נעשה היין. וכן לברר שיוצר על ידי שומרי שבת ושלא נגעה בו יד שאינו יהודי.
ו. וכן שמן בייצור ביתי יש לברר שאין מערבים בו תוספות ושהופרשו תרומות ומעשרות כדת וכדין ושאין בו חשש ערלה (בד"כ אין חשש ערלה בזיתים אלא אם הרכיבו עליו יחורים חדשים) ושלא יוצר ח"ו בשבת.
ז. פירות מקטיף מקומי יש לברר שאין בהם חשש ערלה ושהופרשו מהם תרומות ומעשרות.
ח. וכן ירקות יש לברר שאינם משנת השמיטה כדי שלא יהיה בהן איסור ספיחים, (אם אם היתר מכירה אין להקל למי שאינו יקל בכך בביתו. ואם הם ירקות ששית שהופרשו תרו"מ (אין ערלה בירקות)
ט. ירקות עלים יש לברר שאין בהם חשש תולעים ונשטפו כדת וכדין.
י. לחם, פיתות, לחמניות וכדומה, יש לברר את כשרות רכיביו (קמח, שמן ביצים שמרים וכדומה) . ולודאות שהופרש ממנו חלה ושלא נאפה בשבת או שאין חשש אפיית נכרי.
יא. גבינות קשות מאד לברר את כשרותם אלא אם כן ברור תהליך הייצור ורכיביו.
[1] רמב"ן, רבינו בחיי
[2] העמק דבר
[3] רבינו בחיי
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] ספר מצוות ה' וספר אלה המצוות מ"ע ב
[7] שו"ת הרשב"א ח"ה סי' נה
[8] שם ושם
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] שו"ת הרשב"א שם
[11] שם
[12] מצוות ה', אלה המצוות מ"ע י
[13] שו"ת הרשב"א שם
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ד
[16] רמב"ן
[17] פי' ר' יוסף הכור שור
