יום רביעי, 29 באוקטובר 2014

פרשת לך לך יום ד'

מקרא

בראשית פרק טו

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה במראה נבואה ביום לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם היה מתירא משני דברים, מן המלכים פן ירבו צבאותם עליו, הם או העומדים תחתם, ובמלחמה ירד ונספה, או יומו יבא למות בלא זרע, והבטיחו - אָנֹכִי מָגֵן לָךְ מהמלכים[1] שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה מועיל לי מה ש - תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ לבית עולמי עֲרִירִי בלא זרע וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי כי הנער שאוליד מכאן ואילך ישאר אחרי מותי קטן ורך ואליעזר יעשה חפצו מהכל[2]:
(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר בעוד שהיה בפיו "והנה בן ביתי יורש אותי", בא אליו דבר ה' פתאום לאמר[3] לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ ויהיה מוחזק בכל בחייך[4]:
 (ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה כך נראה לו בחלום כאילו הוציא אותו חוצה כיון שאין דרך אנשים לראות הכוכבים בעודם בביתם[5] וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים ותראה אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
(ו) וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה אברהם חשב לו לעצמו שאין הקב"ה נותן לו בזכותו זרע אלא צדקה עושה לו[6]:
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק מעת אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים היה הרצון לפני לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
(ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה באיזה זמן, ובאיזה דור, ומתי יהיה[7], חשש שמא יש תנאי שצריך לקיים כדי לזכות לירושת הארץ ואם לא יקיימו זרעו התנאי לא יזכו[8]:
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי לקרבן והקרב לפני[9] עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת שלוש עגלות וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת שלוש עזים וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ שלושה אילים[10] וְתֹר וְגוֹזָל:
(י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה והקריב אותם קרבן וַיְבַתֵּר חילק אֹתָם אחד מכל מין ומין בַּתָּוֶךְ באמצע לשני חלקים וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ העמיד שניים אחד מול השני ושני החתיכות אחד מול השני וְאֶת הַצִּפֹּר שם כללי לעופות לֹא בָתָר אלא העמיד אחד מול השני[11]:
(יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים לחטוף מן הבשר וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם היה אברהם טורח לנשב ולהניף סודרו עליהם וממתין עד שתעבור השכינה בין הבתרים לקיים הברית[12] רמז שיבואו העמים לבטל הקרבנות, וזרע אברהם יבריחום[13]:
(יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא כלומר עוד היום גדול ולא עת שינה היתה[14] וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה מצא הנביא בנפשו אימה ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך חֲשֵׁכָה גְדֹלָה גדלה החשכה כאילו היאנֹפֶלֶת עָלָיו:
(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע ידוע תדע שאף על פי שאני נשבע לתת הארץ לבניך לא יהיה זה מיד[15] כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם בעבודת פרך ועינוי עד עת קץ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָהמהיום הזה[16]:
(יד) וכאשר דנתי את בניך בגלות וענוי וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ ויעבידו את ישראל בגזירתי דָּן אָנֹכִי ולא יפטרו בעבור שעשו את גזירתי על החמס אשר יעשו להם[17] וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם ואינך בכלל גזירת העינוי שנגזר על זרעך[18] תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי בעת שיהיה לאמורי דור רביעי כשיתמידו ד' דורות ברעת אבותיהם תתמלא סאתם ואז יָשׁוּבוּ הֵנָּה עם ישראל כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה כי אם ישובו האמורי בתשובה לא יחרימם אבל יהיו למס עובד[19]:
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה שקעה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ ראה כאלו תנור עשן כולו ובתוכו לפיד אש בוער והעשן הוא הענן והערפל הנזכר במתן תורה (דברים ד יא), ולפיד האש בתוכו הוא האש האמור שם (ד לו) ודבריו שמעת מתוך האש אֲשֶׁר השכינה[20] עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר הנילוס ב -[21] מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:
(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי: ס     

נביא

יהושע פרק ג

(ד) אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם ובינו וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ כי אם יהיה קרוב מדאי לא יוכלו כולם לראותו ולדעת את הדרך אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וכאן שימש הארון מורה דרך כמו עמוד הענן בימי משה: ס
(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ הזמינו עצמכם כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יְקֹוָק בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת ולכן ראוי שתהיו קדושים וטהורים מטומאה :
(ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית שעד עכשיו נשאוהו בני קרח הלוים וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם: ס
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ שיראו שכמו שבקעתי ים סוף בפני משה אבקע בפניך הירדן:
(ח) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית לֵאמֹר כְּבֹאֲכֶם עַד קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן תחצו את הירדן עד קצהו השני בצד מערב בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ ושם תעמדו: פ
(ט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה ליד ארון ה' וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(י) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן בנס ופלא שיקרה לפניכם כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ יגרש מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי:
(יא) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית של אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן:
(יב) וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם הזמינו והכינו לכם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:
(יג) וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְקֹוָק אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן המים שירדו עד עתה ו- הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד ערימה – עמוד אחד ייערמו ולא יפלו לכל הצדדים:
(יד) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית נשאו את ארון הברית לִפְנֵי הָעָם:
(טו) וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר:
(טז) וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד /באדם/ מֵאָדָם הָעִיר מהעיר הנקראת אדם אֲשֶׁר מִצַּד העיר צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ המים שכבר עברו המשיכו כד לים הרבה עד שנכרתו מן הירדן וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ:
(יז) וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית יְקֹוָק בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן במקום שהוכן להם וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה ביבשה שנתייבשה ממי הירדן, והכהנים עמדו -  עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן:




כתובים

תהלים פרק ז

 (א) שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַיקֹוָק יש מפרשים בו תענוג כמו תשגה תמיד ויש אומרים על שגגתו שקרע כנף שאול ויש מפרשים שהוא על נועם פיוט שתחלתו שגיון עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי הוא שאול, יש אומרים שהיה יפה כדרך כי אשה כושית לקח קראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו: (ב) יְקֹוָק אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי: (ג) פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק ישבור כאריה השובר מפרקת וְאֵין מַצִּיל: (ד) יְקֹוָק אֱלֹהַי אִם עָשִׂיתִי זֹאת מה שמפורש לקמן אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי: (ה) אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם הוצאתי את צוררי בחנם: (ו) יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה: (ז) קוּמָה יְקֹוָק בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי הנשא בכעס על צוררי וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ עורר אלי אמיץ כח הזרוע להתגבר עליהם לעשות בהם נקם המשפט אשר צוית וגזרת עליהם ר"ל על ידי יהיה נקם המשפט: (ח) וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ גם אם יתפללו אילך להנצל וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה התרחק מהם למרום לבל תקבל תפילתם: (ט) יְקֹוָק יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי יְקֹוָק כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי אחר שידין ה' יבחר את הכלל כולו ויערוך מעשה אלה נגד אלה. אז עת תשפטני במשפט הצרופי הזה מעשי מול מעשיהם. אז שפטני ה' כצדקי וכתומי עלי - כי לנגדם אצא צדיק בדיני, ואז - : (י) יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק הרע שהרשעים עושים יקטרג עליהם לכלותם מן העולם ואת הצדיק תכונן להיות עומד על כנו ובסיסו. ובוחן - הלא אתה אלהים בוחן לבות וכליות של הצדיק וידעת כי לבבו שלם עמך: (יא) מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב הוא יהיה לי למגן מצד שהוא מושיע ישרי לב - ויודע שלבי ישר במצפוני, כמ"ש היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם: (יב) אֱלֹהִים שׁוֹפֵטאת ה - צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם שהגם שבחיצונותי ימצא בי איזה עון. הלא ישפוט את המשפט הצרופי שיצרף מעשה הצדיק לעומת מעשה הרשע הזועם את האל בכל יום, ועושה תועבות להכעיס: (יג) אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ אם הרודף את הצדיק לא ישוב מדרכו כי עוד יחדד חרבו וקשתו אשר דרך מכונה לירות בו על הצדיק: (יד) וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל גמול ענשו יהיה שהכין כלי מות האלה על עצמו והחצים שעשה בפועל ידיו הנה באמת פועל אותם על הרודף ר"ל עצמו כי הוא יהיה נהרג בהם: (טו) הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר: מצייר במליצה ההכנה והמחשבה והפעולה של הרשעים כאילו קלט הזרע והרה אותו בבטן וילד. הנה חובל און והרה עמל - אבל בבוא עת הלידה ילד שקר - ר"ל לא יולד הילד שהתכוון אליו במעשהו, כי נהפך הוא לרעתו (טז) בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת דרך ציידי החיות לכסות בור עמוק בו תפול החיה ושם עושים שחת בה תלכד ותשחת יִפְעָל הבור אשר כרה ובתחילה חשב לחפרו על מי אזי גמולו אשר בעצמו יפול בו: (יז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד: (יח) אוֹדֶה יְקֹוָק כְּצִדְקוֹ על הטוב שאני מקבל וַאֲזַמְּרָה שֵׁם יְקֹוָק עֶלְיוֹן להגיד נפלאותיו והשגחתו וגבורותיו:



משנת ההלכה

       א.       מכיון שהאדם נעשה בבוקר כבריה חדשה כיון שהוחזרה לו נשמתו, תקנו חכמים שעליו להודות לקב"ה באמירת ברכת אשר יצר על בריאת גופו בחכמה, וקשירת נשמתו הרוחנית, בגופו החומרי בחכמה. ולכן גם אם לא התפנה ומשער שלא יצטרך להתפנות קודם התפילה, יש לו לברך ברכת אשר יצר קודם שמתפלל. כיון שהיא גם הודאה על גופו החדש. אמנם במצב כזה יסמיך ברכת אשר יצר לשאר ברכות השחר ולתפילה. ולא יברך מיד כשקם.

        ב.        מי שלא בירך לאחר שהתפנה אם מרגיש שוב צורך להתפנות, לא יברך מכיון שאסור לברך כשמרגיש צורך להתפנות. אלא ימתין עד שיתפנה, ואז יברך פעם אחת בלבד. ומפסיד את הרכב על הפעם הקודמת שהתפנה.

         ג.         לפיכך מי שהתפנה אל ימתין, אלא יברך ברכת אשר יצר מיד אחר שיצא מהשירותים ונטל ידיו, שמא יצטרך שוב לשירותים ולא יוכל לברך. ויפסיד את ברכת אשר יצר ל פעם זו. 

        ד.        גם אם עבר זמן רב מאז שהתפנה, אם אינו מרגיש שוב צורך להתפנות חייב עדיין לברך.

       ה.       אדם הסובל משלשול' וכן אדם הנוטל תרופות מְשַתְנות וצריך להשתין כל כמה דקות, יברך בכל פעם שעושה צרכיו. אכן אם מיד מרגיש שוב צורך להתפנות' אינו יכול לברך אלא יחכה עד שלא יהיה צריך יותר. ואז יברך פעם אחת.

         ו.         שכח לברך אשר יצר ונזכר אחר שהתפנה פעם נוספת, יברך רק פעם אחת ועולה לשניהם. ואם בטעות התחיל לברך פעם שניה והזכיר שם השם, יסיים את הברכה.

         ז.         אין שיעור לכמות שעליה מברך. ולכן אפילו טיפה אחת של שתן או צואה חייב לברך, אפילו אם לא הרגיש צורך להתפנות, ואפילו יצא ממנו שתן או צואה רק בגלל שהלחיץ ודחק את גופו. אמנם אם אחר שהתפנה יצאו טיפות כשארית ממה שהתפנה קודם לכן, כיון שלא נעקרו משלפוחית השתן או מהחלחולת, אינו מברך עליהם.

       ח.       על דם מטחורים אינו מברך, אבל אם יצא ממנו דם במקום שתן מברך אשר יצר.







[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] רמב"ן
[4] חזקוני
[5] רבינו בחיי חזקוני
[6] חזקוני
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רמב"ן
[9] ת"י
[10] ת"א רמב"ן
[11] פי' הטור
[12] חזקוני
[13] רמב"ן
[14] חזקוני
[15] ספורנו
[16] אבע"ז
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] ת"י

יום שני, 27 באוקטובר 2014

פרשת לך לך יום ג'

מקרא

בראשית פרק יד

(א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל הוא נמרוד מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם שהיו גוים - עמים נשמעים לו[1]:
(ב) עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע רע לשמים ולבריות מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע שנתעלה ברשעו מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב שונא אביו שבשמים מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר שם אבריו למרוד בהקב"ה מֶלֶךְ צביים צְבוֹיִים וּמֶלֶךְהעיר בֶּלַע ש -[2] הִיא צֹעַר וכיון שהיתה עיר קטנה ולא היה שוב כאחרים לא הוזכר שמו[3]:
(ג) כָּל אֵלֶּה אמרפל ושתי הכתות שנלחמו חָבְרוּ ועשו פשרה[4] אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים עמק שהיו בו הרבה שדות הוּא המקום שבעתיד נהיה[5] יָם הַמֶּלַח:
(ד) ומאז הה' מלכים הנלחצים במלחמה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר מפשרה שנעשו שם ואח"כ[6] בשנת ה –[7] וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ:
(ה) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים ארבעת המלכים אֲשֶׁר אִתּוֹ בפשרת עמק השידים[8] וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים גבורים שכל הרואה אותם רפה ליבו בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים החזקים בְּהָםבשימוש בבהמות וְאֵת הָאֵימִים שמטילים אימה[9] בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם שהיו כלם עבדים לה' מלכים ונלחמו בעדם:
(ו) וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם בהר שלהם ב - שֵׂעִיר עַד אֵיל מישור[10] פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:
(ז) וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט במישור ההוא מעין המשפט ועומק הדין, כי היה מישור נאה מעותד למלכים, שם ישבו לשפוט את כל הגוים בארצות ההם[11] הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי שדה של עמלק י"א[12] שנקרא על שם העתיד כלומר עמלק של ימי משה רבינו וי"א[13] שהיה אז אדם שנקרא עמלק ומשל בשדה ההיא ועמלק של ימי משה נקרא על שמו וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר עין גדי[14]:
(ח) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צביים צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים:
(ט) אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מכיון שבגללו היתה המלחמה הזכירו עכשיו תחלה[15] מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה:
(י) וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת שנובעות[16] חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים שלושת המלכים הֶרָה אל ההר נָּסוּ:
(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם מזונם וצידתם[17] וַיֵּלֵכוּ:
(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ אע"ג ש - וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם ולא היה בעמק השידים במלחמה התאמצו לשבות את לוט מפני שהיה בן אחי אברם שידעו עשרו והיו מצפים שיפדהו אברם בהון רב[18]:
(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט שברח מן המלחמה[19] וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי ואם תשאל מה יועיל ללוט ומה יוכל לעזור לו, והלא עברי היה שבא מעבר הנהר, ואין לו עוזרים, לכך אמר - וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם לומר שהיו לו עוזרים כי כרתו לו ברית לעוזרו כאשר יצטרך[20]:
(יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק שנתן להם כלי מלחמה כמו והרק חנית אֶת חֲנִיכָיו שחנכם פעמים רבות במלחמה[21] יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:
(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וכאשר חשך עליהם הלילה ולא היה רואה אי זה דרך אשר יברחו בה, חלק עמו ועבדיו לשנים או שלשה ראשים, ולקח החלק האחד עמו, ורדפו אחריהם בכל הדרכים הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה והכום עד חובה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק ידוע כי מרחק רב מן אלוני ממרא אשר בחברון בארץ יהודה לדמשק אשר הוא חוצה לארץ אם כן רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מן הארץ, כי הם אל בבל ארצם היו חוזרים או שהיה נס גדול[22]:
(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים של לוט וְאֶת הָעָם השבויים מבני סדום ואת אלה בקש מלך סדום מאברהם באמרו תן לי הנפש[23]:
(יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ מן הבארות שנתחבא שם אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה עמק פנוי מאילנות ומכל מכשול הוּא עֵמֶק המיוחד ל – הַמֶּלֶךְ לנפוש שם[24]:
(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק הוא שם בן נח מֶלֶךְ שָׁלֵם ירושלים[25] הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן לקראת אברהם, להאכיל אנשיו - העייפים מן המלחמה[26] וְהוּא כֹהֵן משרת עובד לְאֵל עֶלְיוֹן והזכיר "כהן" להודיע שאברהם לא היה נותן מעשרותיו אלא לכהן ה', וסימן היה לבניו ששם יהיה בית המקדש ויוציאו בניו המעשר והתרומה[27]:
(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם ברכו תחילה על שם שהתנדב ללכת להושיע את קרובו לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה ע"י עשייתו קנאם להיות שלו[28] שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן נתן את צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ י"א[29] שמלכי צדק נתן לאברהם וי"א[30] שאברהם נתן למלכי צדק מַעֲשֵׂר מִכֹּל כי היה כהן לאל עליון שאע"פ שלא רצה ליקח לעצמו כלום, חלק הגבוה לא רצה למנוע מליתן, ונתן למלכי צדק המעשר, כי כל מה שהחזיר למלך סדום משלו נתן לו, כי כבר זכה בו מן הדין[31]:
(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:
(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי הפרשתי חלקי[32] אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(כג) אִם מִחוּט שממנו תופרים בגדים וְעַד שְׂרוֹךְ העור הקושר את ה -[33]  נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:
(כד) בִּלְעָדַי חוץ ממה שמגיע לי שלא אקח[34] רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס  

נביא

יהושע פרק ב

(יג) וְהַחֲיִתֶם אתם בעצמכם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אחותי אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת שלא יהרגונו אחרים:
(יד) וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת נמסור נפשנו כדי להציל אתכם אִם לֹא תַגִּידוּ את או מישהו מבית אביך אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה שאנו הולכים לומר  של תקות חוט השני וְהָיָה בְּתֵת יְקֹוָק לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת חסד ללא תגמול:
(טו) וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת ביתה מחוץ לחומה, ואחד מקירות הבית היה החומה, ובזה מובן איך לא נפל ביתה כשנפלו חומות העיר:
(טז) וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן יִפְגְּעוּ יפגשו בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים ארז"ל מגיד ששרתה רוח הקדש על רחב שישובו לסוף שלשת ימים שאילו לא שרתה עליה רוח הקדש מאין היא יודעת שעתידין לחזור לסוף שלשת ימים, ועל דרך הפשט כי מדרך הסברה אמרה זה כי מיריחו עד הירדן יום אחד או יותר מעט וחשבה כי בין הליכתן ושובם וחפירתם וחפוש בכל הדרך יהיו שלשת ימיםוְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם:
(יז) וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים נְקִיִּם אֲנַחְנוּ נהיה נקיים מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ אם לא תקיימי את התנאי שאנו הולכים לפרש:
(יח) הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ שנבוא לכבוש את הארץ אֶת תִּקְוַת פי' קו שזור ועשוי מחוטי שני חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה י"א בגד ששפתו אדומה וי"א חבל אדום תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה:
(יט) וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ:
(כ) וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה את הסימן הזה לאחרים באופן שימלטו שאר יושבי העיר בזה הבית כשתודיעי להם שכבר נשבעו להחיות הנמצאים בו וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ לא תקשרנו שבועתינו להחיותם:
(כא) וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם כלומר אמרה להם לכו לשלום  וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר תיכף, לבל ירגישו אח"כ בדבר  אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן:
(כב) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ:
(כג) וַיָּשֻׁבוּ אל הדרך שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ את הירדן וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם:
(כד) וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ כִּי נָתַן יְקֹוָק בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ: ס

יהושע פרק ג

(א) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם בעבר הירדן טֶרֶם יַעֲבֹרוּ:
(ב) וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אחרי שעברו שלושת הימים שאמר להם להכין צידה וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה:
(ג) וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם ואז אתם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו:





כתובים

תהלים פרק ה

(א) לַמְנַצֵּחַ אֶל הַנְּחִילוֹת כלי נגינה שנשנמע כשריקת נחיל של דבורים מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) אֲמָרַי מה שאוציא בפי הַאֲזִינָה יְקֹוָק בִּינָה הֲגִיגִי הבן הגיון לבי: (ג) הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל: (ד) יְקֹוָק בֹּקֶר כי בבוקר עת התפלה טרם שיעסוק האדם בעסקי העולם תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ תפילתי וַאֲצַפֶּה ואקוה: (ה) כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה כי ידעתי כי לא תחפוץ ברשעים, אם כן לא תחפוץ באויבי, כי הם אנשי רֶשַׁע ואני מצפה שתושיעני מהם כי תחפוץ בי ולא בהם  לֹא יְגֻרְךָ רָע לדור אצלך רע: (ו) לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים שוטים ורשעים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן עושי שקר: (ז) תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים הגורם דמים ומרמה ע"י דברי רכילות וּמִרְמָה שמספר יְתָעֵב יְקֹוָק: (ח) וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ: (ט) יְקֹוָק נְחֵנִי הוליכני בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי כדי שאוכל לשיר ולשבח לך הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ שתהיה דרכך ישרה בעיני: (י) כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה אין בפי הרשעים והיצר הרע מילה אחת נכונה קִרְבָּם הַוּוֹת לבם מלא רשעה קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לבלוע בדיבורים אנשים אחרים לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן בחלקת לשון מוציאים דיבה: (יא) הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם תפיל את עצתם להרע בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ לפי רוב פשעיהם תדיחם כִּי מָרוּ מרדו בָךְ: (יב) וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ ותסוכך ותגן עליהם וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ: (יג) כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְקֹוָק אתה ה' תברך את הצדיק כַּצִּנָּה כמגן גוף רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ:

תהלים פרק ו

(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית  כינור של שמונה מיתרים מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) יְקֹוָק אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי תוכחת ה' עלי עון, הוא לפעמים שלא יחטא בעתיד, וזה נקרא תוכחה, ודוד בקש שתוכחה זו לא תהיה באף רק בדברים רכים כאב את בנו וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי שלא יהיה כאויב המיסר מתוך כעס, רק כמו שכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך: (ג) חָנֵּנִי יְקֹוָק כִּי אֻמְלַל אָנִי חלש כח אני רְפָאֵנִי יְקֹוָק כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: (ד) וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד /ואת/ וְאַתָּה יְקֹוָק עַד מָתָי תביט ולא תרפאני: (ה) שׁוּבָה יְקֹוָק מחרונך חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ: (ו) כִּי אֵין בַּמָּוֶת במי שמת אפשרות להזכיר זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ: (ז) יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי אגרום למיטתי להיות מאוסה מרוב בכי וצער בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה ארטיב: (ח) עָשְׁשָׁה בלתה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה נזדקנה בְּכָל צוֹרְרָי: (ט) סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְקֹוָק קוֹל בִּכְיִי: (י) שָׁמַע יְקֹוָק תְּחִנָּתִי יְקֹוָק תְּפִלָּתִי יִקָּח: (יא) יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע:


משנת ההלכה

פירוש ברכת אשר יצר

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה. וי"מ על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח והוא מלא נקבים. וי"מ בחכמה, שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו
וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. נקבים רבים, כגון פה וחוטם ופי טבעת, וגם ברא בו אברים רבים חלולים, כמו לב וכרס ומעיים,
גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אם היה נפתח אחד מהם, לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת . וכיון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה, ובכלל האברים החלולים, שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים, הם כרס ומעיים, שפיר הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו. ואפשר עוד, שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר, עד שאם עבר הגבול, ימות, בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא, והוי שאם יפתח אחד מהם נמי מענין עשיית צרכיו ממש
אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: כלומר, שבנקבים יש נקב אחד שהוא הפה, שכשהוא במעי אמו הוא סתום, וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח, ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום, לא היה אפשר להתקיים  אפילו שעה אחת. ועוד יש לפרש שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות, וכיון שעבר אותו הגבול   אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת: רופא כל בשר, על שם שהנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן ימות, והוצאתו היא רפואה ומפליא לעשות, מפני שהאדם דומה לנוד מלא רוח, ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט, הרוח יוצא. והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו, הרי זה פלא. ועוד יש לפרש ע"ש שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת. ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר  דבר  רוחני בדבר גשמי, והכל הוא ע"י שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו ובכוונת כתוב דהנשמה נהנית מרוחניות המאכל והגוף נהנה מגשמיות המאכל ומכח זה קשורים זה בזה ע"י המאכל:




[1] ת"י
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] ספורנו
[5] רש"י
[6] ספורנו
[7] אבע"ז רבינו בחיי
[8] ספורנו
[9] ת"א ת"י
[10] ת"א ת"י
[11] רמב"ו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] ת"א ת"י
[15] חזקוני
[16] ת"א אבע"ז
[17] ת"א ת"י
[18] ספורנו
[19] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור
[20] פי' הטור
[21] אבע"ז
[22] רמב"ן
[23] ספורנו
[24] רש"י
[25] ת"א ת"י
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רמב"ן
[28] פי' הטור
[29] חזקוני
[30] רש"י
[31] רמב"ן
[32] חזקוני ובת"א פי' שהתפלל שלא יקח ובת"י פי' שהרים ידו בשבועה שלא יקח וברמב"ן פי' שהוא לשון הקדש וחרם שהחרים על עצמו לא ליהנות מהשלל
[33] אבע"ז
[34] ת"א