מקרא
בראשית פרק טו
(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה במראה נבואה ביום לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם היה מתירא משני דברים, מן המלכים פן ירבו צבאותם עליו, הם או העומדים תחתם, ובמלחמה ירד ונספה, או יומו יבא למות בלא זרע, והבטיחו - אָנֹכִי מָגֵן לָךְ מהמלכים[1] שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה מועיל לי מה ש - תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ לבית עולמי עֲרִירִי בלא זרע וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי כי הנער שאוליד מכאן ואילך ישאר אחרי מותי קטן ורך ואליעזר יעשה חפצו מהכל[2]:
(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר בעוד שהיה בפיו "והנה בן ביתי יורש אותי", בא אליו דבר ה' פתאום לאמר[3] לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ ויהיה מוחזק בכל בחייך[4]:
(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה כך נראה לו בחלום כאילו הוציא אותו חוצה כיון שאין דרך אנשים לראות הכוכבים בעודם בביתם[5] וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים ותראה אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
(ו) וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה אברהם חשב לו לעצמו שאין הקב"ה נותן לו בזכותו זרע אלא צדקה עושה לו[6]:
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק מעת אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים היה הרצון לפני לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
(ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה באיזה זמן, ובאיזה דור, ומתי יהיה[7], חשש שמא יש תנאי שצריך לקיים כדי לזכות לירושת הארץ ואם לא יקיימו זרעו התנאי לא יזכו[8]:
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי לקרבן והקרב לפני[9] עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת שלוש עגלות וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת שלוש עזים וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ שלושה אילים[10] וְתֹר וְגוֹזָל:
(י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה והקריב אותם קרבן וַיְבַתֵּר חילק אֹתָם אחד מכל מין ומין בַּתָּוֶךְ באמצע לשני חלקים וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ העמיד שניים אחד מול השני ושני החתיכות אחד מול השני וְאֶת הַצִּפֹּר שם כללי לעופות לֹא בָתָר אלא העמיד אחד מול השני[11]:
(יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים לחטוף מן הבשר וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם היה אברהם טורח לנשב ולהניף סודרו עליהם וממתין עד שתעבור השכינה בין הבתרים לקיים הברית[12] רמז שיבואו העמים לבטל הקרבנות, וזרע אברהם יבריחום[13]:
(יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא כלומר עוד היום גדול ולא עת שינה היתה[14] וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה מצא הנביא בנפשו אימה ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך חֲשֵׁכָה גְדֹלָה גדלה החשכה כאילו היאנֹפֶלֶת עָלָיו:
(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע ידוע תדע שאף על פי שאני נשבע לתת הארץ לבניך לא יהיה זה מיד[15] כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם בעבודת פרך ועינוי עד עת קץ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָהמהיום הזה[16]:
(יד) וכאשר דנתי את בניך בגלות וענוי וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ ויעבידו את ישראל בגזירתי דָּן אָנֹכִי ולא יפטרו בעבור שעשו את גזירתי על החמס אשר יעשו להם[17] וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם ואינך בכלל גזירת העינוי שנגזר על זרעך[18] תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי בעת שיהיה לאמורי דור רביעי כשיתמידו ד' דורות ברעת אבותיהם תתמלא סאתם ואז יָשׁוּבוּ הֵנָּה עם ישראל כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה כי אם ישובו האמורי בתשובה לא יחרימם אבל יהיו למס עובד[19]:
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה שקעה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ ראה כאלו תנור עשן כולו ובתוכו לפיד אש בוער והעשן הוא הענן והערפל הנזכר במתן תורה (דברים ד יא), ולפיד האש בתוכו הוא האש האמור שם (ד לו) ודבריו שמעת מתוך האש אֲשֶׁר השכינה[20] עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר הנילוס ב -[21] מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:
(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי: ס
נביא
יהושע פרק ג
(ד) אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם ובינו וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ כי אם יהיה קרוב מדאי לא יוכלו כולם לראותו ולדעת את הדרך אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וכאן שימש הארון מורה דרך כמו עמוד הענן בימי משה: ס
(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ הזמינו עצמכם כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יְקֹוָק בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת ולכן ראוי שתהיו קדושים וטהורים מטומאה :
(ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית שעד עכשיו נשאוהו בני קרח הלוים וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם: ס
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ שיראו שכמו שבקעתי ים סוף בפני משה אבקע בפניך הירדן:
(ח) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית לֵאמֹר כְּבֹאֲכֶם עַד קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן תחצו את הירדן עד קצהו השני בצד מערב בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ ושם תעמדו: פ
(ט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה ליד ארון ה' וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(י) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן בנס ופלא שיקרה לפניכם כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ יגרש מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי:
(יא) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית של אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן:
(יב) וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם הזמינו והכינו לכם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:
(יג) וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְקֹוָק אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן המים שירדו עד עתה ו- הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד ערימה – עמוד אחד ייערמו ולא יפלו לכל הצדדים:
(יד) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית נשאו את ארון הברית לִפְנֵי הָעָם:
(טו) וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר:
(טז) וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד /באדם/ מֵאָדָם הָעִיר מהעיר הנקראת אדם אֲשֶׁר מִצַּד העיר צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ המים שכבר עברו המשיכו כד לים הרבה עד שנכרתו מן הירדן וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ:
(יז) וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית יְקֹוָק בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן במקום שהוכן להם וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה ביבשה שנתייבשה ממי הירדן, והכהנים עמדו - עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן:
כתובים
תהלים פרק ז
(א) שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַיקֹוָק יש מפרשים בו תענוג כמו תשגה תמיד ויש אומרים על שגגתו שקרע כנף שאול ויש מפרשים שהוא על נועם פיוט שתחלתו שגיון עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי הוא שאול, יש אומרים שהיה יפה כדרך כי אשה כושית לקח קראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו: (ב) יְקֹוָק אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי: (ג) פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק ישבור כאריה השובר מפרקת וְאֵין מַצִּיל: (ד) יְקֹוָק אֱלֹהַי אִם עָשִׂיתִי זֹאת מה שמפורש לקמן אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי: (ה) אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם הוצאתי את צוררי בחנם: (ו) יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה: (ז) קוּמָה יְקֹוָק בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי הנשא בכעס על צוררי וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ עורר אלי אמיץ כח הזרוע להתגבר עליהם לעשות בהם נקם המשפט אשר צוית וגזרת עליהם ר"ל על ידי יהיה נקם המשפט: (ח) וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ גם אם יתפללו אילך להנצל וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה התרחק מהם למרום לבל תקבל תפילתם: (ט) יְקֹוָק יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי יְקֹוָק כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי אחר שידין ה' יבחר את הכלל כולו ויערוך מעשה אלה נגד אלה. אז עת תשפטני במשפט הצרופי הזה מעשי מול מעשיהם. אז שפטני ה' כצדקי וכתומי עלי - כי לנגדם אצא צדיק בדיני, ואז - : (י) יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק הרע שהרשעים עושים יקטרג עליהם לכלותם מן העולם ואת הצדיק תכונן להיות עומד על כנו ובסיסו. ובוחן - הלא אתה אלהים בוחן לבות וכליות של הצדיק וידעת כי לבבו שלם עמך: (יא) מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב הוא יהיה לי למגן מצד שהוא מושיע ישרי לב - ויודע שלבי ישר במצפוני, כמ"ש היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם: (יב) אֱלֹהִים שׁוֹפֵטאת ה - צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם שהגם שבחיצונותי ימצא בי איזה עון. הלא ישפוט את המשפט הצרופי שיצרף מעשה הצדיק לעומת מעשה הרשע הזועם את האל בכל יום, ועושה תועבות להכעיס: (יג) אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ אם הרודף את הצדיק לא ישוב מדרכו כי עוד יחדד חרבו וקשתו אשר דרך מכונה לירות בו על הצדיק: (יד) וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל גמול ענשו יהיה שהכין כלי מות האלה על עצמו והחצים שעשה בפועל ידיו הנה באמת פועל אותם על הרודף ר"ל עצמו כי הוא יהיה נהרג בהם: (טו) הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר: מצייר במליצה ההכנה והמחשבה והפעולה של הרשעים כאילו קלט הזרע והרה אותו בבטן וילד. הנה חובל און והרה עמל - אבל בבוא עת הלידה ילד שקר - ר"ל לא יולד הילד שהתכוון אליו במעשהו, כי נהפך הוא לרעתו (טז) בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת דרך ציידי החיות לכסות בור עמוק בו תפול החיה ושם עושים שחת בה תלכד ותשחת יִפְעָל הבור אשר כרה ובתחילה חשב לחפרו על מי אזי גמולו אשר בעצמו יפול בו: (יז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד: (יח) אוֹדֶה יְקֹוָק כְּצִדְקוֹ על הטוב שאני מקבל וַאֲזַמְּרָה שֵׁם יְקֹוָק עֶלְיוֹן להגיד נפלאותיו והשגחתו וגבורותיו:
