יום שלישי, 29 ביולי 2014

פרשת דברים יום ג'

מקרא

דברים פרק א

(לד) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:

 (לה) אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם:

(לו) זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ חברון וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק:

(לז) גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְקֹוָק בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:

(לח) יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ לשמשך בבית מדרשך[1] הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל:
(לט) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם באותו היום של מעשה המרגלים[2] טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ:
(מ) וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם לאחוריכם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה להקיף את הר שעיר דֶּרֶךְ יַם סוּף לאורכו של הים[3]:
(מא) וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַיקֹוָק אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ ולא נניח המלחמה לבנינו כמו שאמרת[4] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ אמרתם כן נעלה כמו שנאמר "הננו ועלינו"[5] לַעֲלֹת הָהָרָה:

(מב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:

(מג) וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה:

(מד) וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים שמנהגם לרדוף אחר הנוגע בכוורות שלהם והוא מסתכן מהם[6] וַיַּכְּתוּ הכה ופצוע אֶתְכֶם אבל לא הרגום כדי שלא יתחלל שמו של הקב"ה[7] בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה:
(מה) וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לא הזכיר הכתוב בפרשת שלח הבכי הזה, שאין צורך להזכירו אבל משה הזכיר זה עתה, לשבח כי נחמו על חטאתם[8] וְלֹא שָׁמַע יְקֹוָק בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם:
(מו) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים תשע עשרה שנה כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בשאר המסעות, והכל יחדיו היו שלושים ושמונה שנה וכן הזכיר למטה והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלושים ושמונה שנה[9]:

דברים פרק ב

(א) וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף בגלל שקלקלו הפכו לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר שעיר והלכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרך ים סוף דרך יציאתן ממצרים שהוא בקצה דרומי מערבי ומשם היו הולכים לצד המזרח[10] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֵלָי וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים י"ט שנה הם המסעות שמרתמה עד מדבר צין הוא קדש[11]: ס
(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר בשנת הארבעים כשבאנו לקדש[12]:
(ג) רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה הר שעיר[13] פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה:
(ד) וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם שיחוס ישראל מן אברהם, וכל זרעו אחים, כי כולם הם נמולים רק בני הפלגשים ישמעאל ומדין וכל בני קטורה אינם באחוה, מן הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע[14] בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לא להתגרות בם[15]:
(ה) אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד אפילו מִדְרַךְ כַּף רָגֶל איני נותן לכם רשות שלא ברצונם כִּי יְרֻשָּׁה מאברהם[16] לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר:
(ו) אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ תקנו אם ירצו למכור[17] מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ תקנו מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם:
(ז) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע תיקן אותך בכל מה שאתה צריך ב[18] - לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר ויכירו שלא תקנו מהם לצורך אבל תקנו להנאתם מצד אחוה וכדי שיבאו אליכם ויראו מעשה ה' ונפלאותיו[19]:


נביא

זכריה פרק ו

ט. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:
י. לָקוֹחַ מֵאֵת הַגּוֹלָה, מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַעְיָה - לך תקח, מחֶלְדַּי, טוֹבִיָּה ויְדַעְיָה, הבאים מהגולה שבבבל, תרומת כסף וזהב, שיביאו לבנין הבית. וּבָאתָ אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא - ביום שישובו מבבל, וּבָאתָ בֵּית יֹאשִׁיָּה בֶן צְפַנְיָה אֲשֶׁר בָּאוּ מִבָּבֶל - ובֹּא אל בית יאשיה, ששם יהיו כשיבואו.
יא. וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב, וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת - ומהכסף והזהב שתקח תעשה כתרים, וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל - ותשים בראש הכהן הגדול.  (ובראש המלך, הוא זרובבל).
יב. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר - תאמר ליהושע הכהן הגדול,  כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר, הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ - הנה האיש זרובבל, נקרא צמח, להורות, שמלכותו תצמח ותגדל, וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח -ואף זרעו שיבוא תחתיו, יצמח ויצלח במלכותו, וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה':
יג. וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל ה', וְהוּא יִשָּׂא הוֹד - הוד המלוכה, וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ - כסא המלוכה, וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ - והכהן, יבוא לפני כסא המלך להורותו תורה, וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם - עֵצות ומחשבות של שלום, ישכנו בין שניהם, ולא יקנאו זה בזה.
יד. וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה - העטרות שתרמו, חֵלֶם (הוא חֶלְדַי),  טוֹבִיָּה, ידַעְיָה, וחֵן בֶּן צְפַנְיָה (הוא יאשיהו בן צפניה), לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה'  - יהיו להם לזכרון טוב לפני ה'.
טו. וּרְחוֹקִים יָבֹאוּ, וּבָנוּ בְּהֵיכַל ה' - ועוד יבואו גויים מרחוק, לתרום תרומות לבנין בית ה', וִידַעְתֶּם - כשיבואו רחוקים אלו, ותראו קיום נבואתי, תדעו, כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם - ולא מליבי נבאתי כל זאת, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם - וכל זה יתקיים, בתנאי שתשמעו בקול ה' אלוקיכם.

זכריה פרק ז

א. וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה, בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו - ב - ד' בכסלו, הוא החודש התשיעי.
ב. וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל, שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו, לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' - שַׂראֶצֶר, וְרֶגֶם מֶלֶךְ (שם איש) ואנשיו, נשלחו לבית אל להתפלל לפני ה',
ג. לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה' צְבָאוֹת, וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר -  וכן לשאול את הכהנים והנביאים, הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי - האם עלינו להתאבל ולבכות עוד, בחודש אב על חורבן הבית, הַנָּזֵר, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים - להתנזר ולפרוש מאכילה ושתיה, כפי שאנו עושים זה כמה שנים.




כתובים

איכה פרק ג

סא. שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם ה' כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי - שמעת דברי חרפתם וכל מחשבותם הרעות עלי.
סב.   שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם עָלַי כָּל הַיּוֹם - דברי אויבי ומחשבותם עלי כל היום.
סג. שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם - בשבתם ובקמתם הבט ותראה שעלי שרים ולועגים.
סד.    תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל ה' כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם - תשיב להם כגמולם הרע כמעשהם.
סה.  תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם - תתן להם שבר לב, ואת הקללות שלך תן להם.
סו. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה' - תרדוף אותם בכעס ותשמיד אותם מתחת השמים.

איכה פרק ד

א. אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב - (ממשיל את עם ישראל לזהב ואבנים יקרות) איך נחשך הזהב ישתנה הזהב הטוב.
תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת - נשפכות אבנים יקרות בראש כל הרחובות (מתים)
ב. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז - בני ציון היקרים הנערכים ששוים כמו פז (זהב מיוחד) אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר - איך נחשבו כמו כדי חרס שנעשים בידי אדם.
ג. גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן - אפי' התנים האכזריים מאכילים בניהם כשרעבים. בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר - אבל בנות ירושלים לא הניקו בניהם בגלל הרעב כמו היענים שלא מאכילות את    בניהם.

 



משנת ההלכה

קריעה על ערי ירושלים

        א.        אע"ג שמדין השו"ע הרואה ערי יהודה בחורבנם אומר: "ערי קדשך היו מדבר". וקורע, בימינו אין נוהגים לקרוע, כיון שאין הערים ידועות בגבוליהם ואין ידוע מיקומם המדויק.

         ב.        הרואה את ירושלים שבין החומות בחורבנה, אומר[20]: (ישעיהו פרק סד פסוק ט) "צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה" ויוסיף (איכה פרק ד פסוק יא) כִּלָּה יְקֹוָק אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ 

         ג.         וכשרואה בית המקדש, ישתחוה כנגדו ואומר: (ישעיהו שם פסוק י) "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה" וקורע ואומר "ברוך דיין האמת" ללא שם ומלכות. וחייב לבכות ולהתאונן ולהתאבל על חורבן בהמ"ק, ולקונן ולומר פרק עט בתהילים "מזמור לאסף" וכו' עד סוף. ולומר "כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו".

         ד.        בין נשים ובין גברים חייבים בקריעה. אבל קטנים פטורים ואין על כך דין חינוך.

        ה.        ויש שכתבו שמסתבר שיום שרואה אדם תחלה ירושלים בחורבנה ובית המקדש בחורבנו, שיאסור אותו היום כולו בבשר ויין.

          ו.         נהגו למעשה שאין קורעים אלא את הבגד העליון שלבוש בו ולא את כל הבגדים שעליו, לדוגמא אם לובש חליפה אינו קורע אל החליפה, ואין חייב לקרוע גם את החולצה. וקורע טפח. ונהגו שאפשר לחתוך בסכין, ואין חייב לקרוע ביד, אמנם חייב לקרוע בעמידה.

          ז.          יש המייחדים בגד ישן שאינו מקפיד עליו לקריעה, ומותר לפשוט הבגד מיד אחר הקריעה וללבוש בגד אחר שאינו קרוע, ואין חייב לעשות גם בו קריעה.

        ח.        בימינו נהגו שאין קורעים על ירושלים לדעת הרבה מן הפוסקים. אמנם יש שכתבו לקרוע שהרי ירושלים הינה בחורבנה אע"ג שנראית כאילו בנויה יפה כיון שמושלים בה מנאצי ה' ומפירי ברית, וחלקים ממנה עדיין ברשות האומות, ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה, ויש בה מסגדים וכנסיות ואין בידינו למעקר עבודה זרה זו מפחד האומות. אמנם לכו"ע חייב לקרוע על מקום המקדש.

        ט.         החיוב לקרוע על ירושלים הוא משרואה את חומת ירושלים סביב, אפילו אינו ראוה את הבתים שבפנים.

          י.         וקריעה על בית המקדש הוא כשרואה את רצפת העזרה, או שרואה את המסגד הבנוי על מקום המקדש. אבל אם רואה רק את שריד בית מקדשינו הכותל המערבי, או שאר חומות הר הבית, ואינו רואה את המסגד הבנוי על מקום המקדש, י"א שאין חייב לקרוע. ויש שנהגו לקרוע. ואומר  (איכה פרק ב פסוק ט) "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'"  

       יא.      נהגו ע"פ גדולי ירושלים מהדורות הקודמים, שאין קורעים בערבי שבתות וימים טובים מחצות היום, וכן בחול המועד ובימי הפורים אין קורעים.

       יב.       הרואה את מקום המקדש וירושלים בשבת או יו"ט ולא קרע, אפילו אם עדיין נמצא שם במוצאי אותו היום אינו חייב לקרוע.

        יג.        מי שראה את ירושלים או מקום המקדש וקרע, וחוזר ורואה בתוך ל' יום אין חוזר וקורע. ואפילו אם לא קרע וכגון שראה בימים שאין קורעים כנ"ל, וחזר וראה בתוך ל' יום, נהגו שאין קורעים. ולכן נהגו רבים לבוא פעם ראשונה אחר ל' יום, דוקא בימים שאין קורעים.

       יד.       נהגו תושבי ירושלים שבין החומות, שאין קורעים על מקום בית המקדש אפילו אם לא ראוהו שלושים יום, אבל הדרים חוץ לחומות מסתבר שחייבים בקריעה אם לא ראוהו שלושים יום.

       טו.       יש שנהגו להקנות בגדיהם לחבריהם במתנה ע"מ להחזיר כדי להפטר מקריעה, ואין ראוי לנהוג כן כיון שהרבה מגדולי הפוסקים פקפקו בהיתר זה.







[1] ת"י
[2] אבע"ז
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] רש"י
[6] רבינו בחיי
[7] חזקוני
[8] רמב"ן
[9] רבינו בחיי
[10] רש"י
[11] חזקוני
[12] חזקוני
[13] חזקוני
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] רבינו בחיי
[17] ת"א רש"י
[18] ספורנו
[19] ספורנו
[20] וכן הנוסח בשו"ת שואל ונשאל חלק ג - יורה דעה סימן תג

יום ראשון, 27 ביולי 2014

פרשת דברים יום ב'

מקרא

דברים פרק א

(יח) וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים הם החוקים והתורות הדרך אשר ילכו בה והמעשה[1] אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
(יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר באחד עשר יום שמו שנצטוו ללכת מהר חורב[2] הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שמטיל יראה[3] הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ כמבואר לעיל רב לכם שבת בהר הזה וגו' וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

(כ) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:

(כא) רְאֵה נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת שלא תהיו נשברים בלב כי לא יתייצב איש בפניכם[4]:
(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם אע"פ שהיו לכם ראשים ממונים עליכם לצרכי רבים באתם כלכם[5] וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ הם ביקשו לבחור המרגלים ולזה לא הסכים האל יצעלה ואמר למשה שלח לך שהוא יבחר[6] וְיַחְפְּרוּ וירגלו  כי החופר מחפש את מה שיש בסתר[7] לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן בתחילה[8]:

(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:

(כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:

(כה) וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ מצפון לדרום שהרי בדרום הארץ היו וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ בפירותיה ושהיא זבת חלב ודבש[9] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
(כו) וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת ובזה נתגלתה רשעכם שהשליחות היתה את הדרך וכו' ולא אם לעלות או לאו[10] וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם בראותם כי יהושע וכלב יחזקו את לבם למלחמה, באו שאר המרגלים אל בני ישראל שלא בפני משה והוציאו דבה על הארץ שהיא ארץ אוכלת יושביה, וזהו ותרגנו באהליכם (פסוק כז) וגם העם לא יזכירו בפני משה הדבה הזאת, כי יכחישם שלא אמרו כן בתחלה[11] וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְקֹוָק אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:
(כח) אָנָה לאן[12] אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ כלם בהסכמה אחת בטובת הארץ, אבל בחוזק העמים ההם המסו את לבבם[13] לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:
(כט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן לא תפחדון שבר הלב בפחד[14] וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם:
(ל) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם בשבילכם[15] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם:
(לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם במדבר הגדול והנורא ואם היה רוצה להנקם מכם היה מניח אתכם ביד הנחשים והעקרבים במדבר[16] עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה ניסי מדבר אשר נשאם ה' כאשר ישא איש את בנו שגם בדבר הזה[17] אשר עשה עמכם כל הגדולות והנוראות[18] אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בתמיהה, שיצליח אתכם וילחם לכם, כן אמרתי להם:
(לג) הַהֹלֵךְ שמא תאמרו - אם עשה כבר הרי נסתלק מכם, הרי בכל יום הוא הולך[19] לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם:

נביא

זכריה פרק ו

א. וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים, וְהֶהָרִים הָרֵי נְחשֶׁת - ראה במראה הנבואה, ארבע מרכבות סוסים(רמז על ממשלת ארבע מלכויות: בבל, מדי, יון ואדום ), היוצאים מבין שני הרי נחושת(רומז על חוזק המלכויות
ב. בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה סוּסִים אֲדֻמִּים - רמז למלכות בבל, וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים - מלכות מדי ופרס.
ג. וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית סוּסִים לְבָנִים - רמז למלכות יון, וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית, סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים - רמז למלכות אדום המושלת עם מלכות ישמעאל. (לכך יש בסוסים אלו שני גוונים: ברודים - כתמים לבנים כצורת ברד, אמוצים - י"א כמראה הדשן.)
ד. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי - על מה רומזים מראות אלו.
ה. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָי, אֵלֶּה אַרְבַּע רֻחוֹת הַשָּׁמַיִם - אלה ארבע מלכויות המושלות בארבע רוחות השמים, יוֹצְאוֹת, מֵהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ - יוצאות מלפני ה' אדון הארץ, למשול בעולם.
ו. אֲשֶׁר בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים - מלכות מדי ופרס, יֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן - לכבוש את בבל, שמצפון להם, וְהַלְּבָנִים - מלכות יון, יָצְאוּ אֶל אַחֲרֵיהֶם - יצאה למשול, אחר מדי ופרס, וְהַבְּרֻדִּים יָצְאוּ אֶל אֶרֶץ הַתֵּימָן - ומלכות רומי, יצאה למשול בארץ תימן (דרום).
ז. וְהָאֲמֻצִּים יָצְאוּ וַיְבַקְשׁוּ לָלֶכֶת לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ - וישמעאל שהלכו ובקשו גם הם ממשלה, וַיֹּאמֶר לְכוּ הִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וַתִּתְהַלַּכְנָה בָּאָרֶץ - נתנה להם הרשות מאת ה' להתהלך בארץ, לכבוש ולמשול בארצות.
ח. וַיַּזְעֵק אֹתִי וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר - קרא אלי בקול גדולואמר לי, רְאֵה, הַיּוֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן - מדי ופרס שיצאו לכבוש את בבל,  הֵנִיחוּ אֶת רוּחִי בְּאֶרֶץ צָפוֹן - הניחו והרגיעו את כעסי על בבל, על שהרעו לישראל יותר מִדַי.

כתובים

איכה פרק ג

נ. עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם - עד שה' ישקיף ויראה את צרתי.
נא. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי - עיני עשו בכי יותר מבנות עירי (שדרך הנשים לבכות הרבה).
נב. צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם - צדו אותי אויבי כמו ציפור בלי סיבה.
נג. צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי - אסרו בבית כלא את נפשי ורגמוני באבן.
נד. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי - צפו המים מעל ראשי וחשבתי שנכרתי מהעולם.
נה. קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת - קראתי אל ה' מתחתית הבור.
נו. קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי - ושמעת קולי ולא הכרתְתָ אותי, וגם עכשיו אל תעלם אזנך מלהקשיב לי ותעשה לי יותר טוב בשביל צעקתי.
נז. קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא - תמיד היית מתקרב אלי כשהתפללתי ואמרת לי לא לפחד.
נח. רַבְתָּ ה' רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי - ורבת עם מי שרב איתי, והצלת אותי.
נט. רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי - ראית ה' את הצרות שעקמו אותי ולכן תשפט את משפטי.
ס. רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי - ראית כל מה שנקמו בי כל מחשבותם רק להרע לי.




משנת ההלכה

מנהגי תשעת הימים פרק ג

        א.        אע"ג שאין אוכלים בשר בתשעת הימים, מ"מ בסעודת מצוה אוכלים בשר. ולפיכך המשתתף בסעודת ברית מילה או פדיון הבן רשאי לאכול בשר. אמנם היתר זה הוא רק למי שבין כה היה משתתף בסעודה זו, אבל מי שלא היה משתתף בשאר ימות השנה, ומגיע עתה רק למטרה זו של אכילת בשר, הרי הוא כעושה מצוה הבאה בעבירה.

         ב.        ובשבוע שחל בו נהגו שרק קרובי אבי הבן ואמו, ועשרה מוזמנים, אוכלים בשר וכו'.

         ג.         מי שנוהג לעשות סעודה בסיום מסכת, אם סיים בימים אלו מותר לאכול בשר בסעודת הסיום. וכן רשאים כל הקרואים לסעודה משום קירבה או רעות לאכול בה בשר, מפני שהיא סעודת מצוה, ואפילו אם לא השתתפו בלימוד המסכת. ומ"מ יהיו נוכחים בזמן הסיום.

         ד.        אמנם אין למהר לסיים מסכת בדוקא בימים אלו כדי לאכול בשר, אמנם יש שנהגו להקל בזה. ויש מקהילות ישראל שנהגו לעשות סיום בכל יום ויום, ואכלים בהם בשר.

        ה.        מותר מדינא ליטול צפרניו בתשעת הימים. ויש מחמירין בשבוע שחל בו. ולצורך שבת או לצורך טבילת מצוה מותר לכו"ע.






[1] רמב"ן
[2] אבע"ז רבינו בחיי
[3] ת"א ועיין רש"י שפי' שהיו בו נחשים כקורות. עקרבים כקשתות
[4] ספורנו
[5] ספורנו
[6] ספורנו
[7] אבע"ז
[8] אבע"ז
[9] רמב"ן
[10] ספורנו
[11] רמב"ן
[12] ת"א ת"י
[13] רמב"ן
[14] אבע"ז
[15] רש"י
[16] ספורנו
[17] אור החיים
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] פי' ר' יוסף בכור שור