מקרא
ויקרא פרק יג
(נב) וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
(נג) וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר:
(נד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְכִבְּסוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע כלומר את הבגד סביבות הנגע ואין צריך לכבס את כל הבגד[1] וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:
(נה) וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ את מראהו וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא פוחת והולך הוא ונשחת ולכך שרוף אותו, ואין מספיק אם תקרע אותו מקום הנגע מן הבגד, שהרי כולו נשחת, אבל אם כהה מספיק בקריעה בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ הולך על העור, בין במקום בשר שאין שם שיער, בין במקום שיער שדרכו להתקרח[2]. וכן בגד קרחתו הוא אחורי הבגד כמו קרחת באדם, בין מצד שני לפני הבגד שהוא גבחתו של האדם[3]:
(נו) וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ וְקָרַע אֹתוֹ את הנגע מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב ואז ישרפנו[4]:
(נז) וְאִם תֵּרָאֶה עוֹד בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר פֹּרַחַת הִוא דבר החוזר וצומח בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת כל הבגד[5] אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע:
(נח) וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס כביסה של נקיון בחומרי ניקוי וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית בטבילה במקוה[6] וְטָהֵר:
(נט) זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ כשכהן אומר טהור אוֹ לְטַמְּאוֹ כשכהן אומר טמא[7]: פ
נביא
ישעיהו פרק נב
יג. הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי בזמן גאולת ישראל, יצליחו בנ"י מאוד, יָרוּם, וְנִשָּׂא, וְגָבַהּ מְאֹד יהיו רמים, נישאים, וגבוהים בהצלחתם מאוד.
יד. כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כפי השיעור, שהיו תמהים גויים רבים, על שפלות בנ"י, כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ ובאמת[8], מראה בנ"י, מושחת ומושפל מפני כל אנשי העולם, וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם ותואר פניהם, מושחת יותר מכל בני האדם.
טו. כֵּן כך, בשיעור הבזיון הזה, יגדל כבוד ישראל, יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים וה' ית', יתיז וישפוך דם גויים רבים, עָלָיו על כבוד בנ"י שגדל מאוד, יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם יסגרו פִּיוֹתֵיהם מרוב תמהון, כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ מעולם, לא סוּפַּר ונשמע על עם בעולם, שזכה לכבוד וגדולה, כפי שרואים ומתבוננים כעת בישראל.
ישעיהו פרק נג
א. מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ מי היה מאמין, לשמועה הגדולה הזו, ששמענו על כבוד ישראל שעלה כל כך ? וּזְרוֹעַ יְקֹוָק עַל מִי נִגְלָתָה ועבור איזה עם, התגלתה זרועו וחוזקו של ה', כל כך, (כמו שנתגלתה, במלחמתו עם הגויים עבור ישראל)
ב. וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה בנ"י עלו לגדולה בארצם לפני ה', כיונק, כענף, וכשורש, שעולים דרך פלא - בארץ צִיָה (בארץ יבשה ושוממה), לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר כשהיו בנ"י בגלות, לא היה להם, לא תואר ולא הדר (ענין יופי ופאר) וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ וכשראינו אותם בשפלות הגלות, לא היה מראהו יפה, ולכן לא חמדנו בהם.
ג. נִבְזֶה היו בעיננו מבוזים, וַחֲדַל אִישִׁים חדל עם ישראל, מלהקרא איש, (מרוב שפלותם) אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי היו ידועים כבעלי כאביםומחלות (מרוב הצרות), וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ מרוב בושה היה מסתיר פניו מאיתנו. נִבְזֶה, וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ בזויים עד שלא החשבנו אותו כלל.
ד. אָכֵן אולם, יסוריו אינם בגלל שהוא באמת עם בזוי ושנוא לפני ה', חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם אלא החוֹליִים והמכאובים שסבל, הם בגלל פשעינו ועוונותינו, (ואנחנו היינו צריכים לקבל, החוֹליִים והמכאובים)וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ, מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה ואנחנו חשבנו שהוא עם נגוע (חלש), מוכה, ומעונה ביסורים, משום שהוא עם שפל ושנוא לפני ה',
ה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ ובאמת, בנ"י נפלו חללים, בגלל פשעינו אנו, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ שבור, בגלל העוונות שלנו, מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו היסורים שבאו עליו, הם הביאו לנו השלום והשלווה, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ ובזכות החבורות והמכות שקבל, באה לנו רפואה.
ו. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אך כעת, כשעלו בנ"י לכבודם הראוי להם, התגלה, שכולנו תעינו מדרך הטוב, כצאן המתפזר - ללא הרועה. אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ כל אחד מאתנו פנה לדרכו בלא מנהיג שיורנו הדרך הטובה.וַיְקֹוָק הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ ואת עוון כולנו, ה' הביא על בנ"י.
ז. נִגַּשׂ בנ"י היו נִגשִֹים לפנינו (נלחצים על ידינו בגזילת ממון) וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו היו מעונים על ידינו, ולא פתחו פיהם להתנגד, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כמו השה, המובל לשחיטה ולא פותח פיו, וכמו רחל (נקבת הָאַיִל)שנאלמת מלדבר, בעת שגוזזים את הצמר ממנה.
ח. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח כשה', יקח את בנ"י מגלותם, שהיו עצורים ונשפטים שם- ע"י הגויים, וְאֶת דּוֹרוֹ ואת הגדולה והטובה, שתהיה לדור הגאולה לעתיד לבוא, מִי יְשׂוֹחֵחַ מי יוכל לספר, כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים כי בנ"י נעקרו מא"י, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ בגלל פשעינו (של הגויים) באו עליהם (על בנ"י) כל הנגעים והמכות הללו.
ט. וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ בנ"י נתנו עצמם להקבר כרשעים, ובלבד שיחזיקו באמונתם, וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו ונתנו עצמם למיתות שונות, שהמיתו אותם המושלים העשירים, ובלבד שלא יעזבו אמונתם, עַל לֹא חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו אף שלא עשו חמס וגזל, ולא דברו דברי מרמה.
י. וַיְקֹוָק חָפֵץ דַּכְּאוֹ ובאמת, אומר הנביא, ה' רצה לדכא, לשבור אותו, כנסיון אם יחזיק באמונתו, הֶחֱלִי לכן הביא עליו כל המחלות והכאבים, אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ אם ישים ויראה את היסורים הבאים על נפשו, כמו קרבן אשם - לכפרה על עוונותיו, (ולא יעזוב אמונתו בה') יִרְאֶה זֶרַע, יַאֲרִיךְ יָמִים יראו בנ"י את זרעם מתרבה, ויאריכו ימים,
וְחֵפֶץ יְקֹוָק בְּיָדוֹ יִצְלָח וחפצו, רצונו, של ה', לתקן העולם במלכותו ית', יבוא על ידו (של עם ישראל),
וְחֵפֶץ יְקֹוָק בְּיָדוֹ יִצְלָח וחפצו, רצונו, של ה', לתקן העולם במלכותו ית', יבוא על ידו (של עם ישראל),
יא. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ מהעמל שסבלו בנ"י בגלות, יִרְאֶה יִשְׂבָּע יראה וישבע רוב טובה, בְּדַעְתּוֹ בדעת שתרבה לעתיד לבוא ("כי מלאה הארץ דעה את ה'...) יַצְדִּיק צַדִּיק, עַבְדִּי לָרַבִּים עבדי (מלך המשיח), יצדיק בדין, את הצדיקים שבכל העמים הרבים, וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל ויסבול בצדקותו, בגלל עוונותם.
יב. לָכֵן לכן, בגלל שנשאו ישראל את עוון הגויים, אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים אחלק לו את שלל עמים רבים, (עמים רבים, שיבואו עליו עם גוג) וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל ואת השלל של עמים עצומים, תַּחַת, אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ בזכות, ששפך את עצמו (שמסר נפשו), ליסורים ומיתות משונות על עוונות הגויים, וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה ונענש, כאילו הוא נִמְנָה ונִספר עם כל הרשעים, וְהוּא, חֵטְא רַבִּים נָשָׂא והוא באמת, נשא על עצמו חטאי עמים רבים, (ולא מרוב רשעותו) וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ ועל העמים הפושעים, בקש והתפלל לפני ה' - ונִצְלו בזכותו.
כתובים
דברי הימים א פרק כח
(א) וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל רְכוּשׁ וּמִקְנֶה לַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו עִם הַסָּרִיסִים וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל גִּבּוֹר חָיִל אֶל יְרוּשָׁלִָם ואף אחד לא נעדר: (ב) וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו שאפילו שתשש כוחו בשל זקנותו עדיין התגבר והתאמץ לעמוד לכבוד שרי ישראל שנאספו עבורו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וגם וַהֲכִינוֹתִי את כל מה שיצטרכו לִבְנוֹת רק ש-: (ג) וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ ולכן אני מנוע מלבנות את הבית והסיבה היא אותה סיבה שאסור להניף ברזל על המזבח כי זה משמש לכלי רציחה: (ד) אמנם כל הדם ששפכתי לא היה עון ופשע ולכן וַיִּבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד להיות מלך מזרעו וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי וּבִבְנֵי אָבִי בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל: (ה) וּמִכָּל בָּנַי כִּי רַבִּים בָּנִים נָתַן לִי יְקֹוָק וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת יְקֹוָק עַל יִשְׂרָאֵל וכאן בא לרמז שלא נשא את בת שבע בחטא כי אם כן, לא היה נבחר למלוכה: (ו) וַיֹּאמֶר לִי שְׁלֹמֹה בִנְךָ הוּא יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי כִּי בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן אהוב כמו בן וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב לחמול כמו שאב חומל על בנו: (ז) וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ עַד לְעוֹלָם אִם יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה לעשות את מצות ה': (ח) וְעַתָּה לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵלגם הגרים והאזרחים קְהַל יְקֹוָק וּבְאָזְנֵי אֱלֹהֵינוּ שכביכול הקב"ה יהיה עד ודוד מזהיר ואומר שִׁמְרוּ וְדִרְשׁוּ כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה כדי שתתקיים בכם ירושת הארץוְהִנְחַלְתֶּם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד עוֹלָם: פ (ט) וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ כלומר חקור בשכלך לדעת אותו וגם אם תקצר השכל לא תעזוב אותו כי הוא אלהי אביך וסמוך הוא שהאב מעמיד את בנו על האמת וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה מאהבה ומרצון ולא מיראת העונש כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְקֹוָק והוא יודע כל מה שבהם וְכָל יֵצֶר פעולת ה- מַחֲשָׁבוֹת הוא מֵבִין ולכן אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ אז הוא יפתח את לבבך לדעת ולהבין אבל וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד הוא יעזוב אותך לעולם אם לא תשוב לו: (י) רְאֵה עַתָּה כִּי יְקֹוָק בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת שיהיה לַמִּקְדָּשׁ ולא לדור בו כי כבר נאמר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אלא לצורך הארון והוא בחר בך לא בגלל שאתה משובח יותר משאר אנשים אלא למענו ולכן חֲזַק וַעֲשֵׂה: פ (יא) וַיִּתֵּן דָּוִיד לימד אותו ומסר לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת מידות האורך והרוחב של תַּבְנִית הָאוּלָם שלפני ההיכל וְאֶת בָּתָּיו בית החליפות שמשתי הצדדים וְגַנְזַכָּיו מקום שאוצרות הקדשים גנוזים שם וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים ההיכל והחדרים הפנימיים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת קדש הקדשים: (יב) וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ שנגלה ברוח הקודש ע"י שמואל הנביא ומה שלמד דוד באותה שעה לא יכל ללמוד תלמיד ותיק בכמה שנים לְחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּלְכָל הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים ששם מניחים את הנדבות לבדק הבית וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים ששם מניחים את הנדבות לקרבנות הציבור: (יג) וּלְמַחְלְקוֹת משמרות הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק וּלְכָל כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָקכפי שנאמר לעיל: (יד) לַזָּהָב לכלי הזהב בַּמִּשְׁקָל לַזָּהָב לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה שהיה ידוע כמה משקל הזהב היה נצרך לכל כלי וכלי לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וכן בכסף כי משקל הכסף הינו שונה ממשקל הזהב: (טו) וּמִשְׁקָל לעשרה לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב שהכין שלמה וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב שהיו עשויין כמו בזיכין – כוסיות לשים בהם את השמן והפתילות בְּמִשְׁקַל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כמה יהיה המשקל של כל אחד מהמנורות וכל אחד מהנרות וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה:
