מקרא
שמות פרק כו
(ט) וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל כלומר חציו תולה למטה אל מול פני האהל וחציה של אחרונה תסרח על אחורי המשכן יותר מיריעות המשכן שתי אמות[1]:
(י) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת הַקִּיצֹנָה בַּחֹבָרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(יא) וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים וְהֵבֵאתָ אֶת הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד:
(יב) וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן כיצד עשר התחתונות כשנתחברו יחד ארכן מ' ורחבן עשרים ושמונה. והמשכן ארכו שלשים אמות כי לעשרים קדש שבצפון ועשרים שבדרום יש שלשים אמה כי רוחב הקרש אמה וחצי. כשפורשם על המשכן ארכן לאורך המשכן שלשים אמה והרי עשר אמות תלויות אחורי המשכן ולצד צפון ולצד דרום מן העשרים ושמונה אמות עשר על המשכן ולצדדים תלוי' תשעה מכאן בכותל צפוני ותשעה בכותל דרומי. וכשפירש עליה יריעות עזים שהן ארכן ארבעים וארבעה חצי היריעה שהן שתי אמות נכפלות למטה והשלשים על המשכן בשוה ליריעות התחתונות וי"ב הנותרות העשר מהן תלויות אחורי המשכן בשוה ליריעות התחתונות וחצי היריעה העודפת שהן שתי אמות יותר מן התחתונות[2]:
(יג) וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ כשפירש רחבו שהוא שלשים אמה לאחר שנתחברו אז כל רחבו של המשכן מהן עשר אמות. ועשר אמות תלויות לצד צפון וכן לצד דרום ונמצאו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן על התחתונות שהן נגררות תשע מכאן ומכאן ואלו עשר. וזהו שכתוב והאמה מזה והאמה מזה וגו' לכסות האמה של האדנים עד הקרקע. שהרי גובה הקרשים עשר אמות עם האדנים[3]:
(יד) וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג ארכן ל' ורחבן י' אלו דברי רבי נחמיה ולדברי רבי יהודה מכסה אחד היה חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים[4]: פ
(טו) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים לא שוכבים זה על זה כשורות הבנין[5] וכן שלא יקחו עצי שטים נופלים והקצוצים מימים רבים שכבר נרקבו אלא מן העומדים והמחוברים לקרקע דרך גדלתן, ולמדתך תורה דרך ארץ לעשות בנין מאילן שאינו עושה פרי[6]:
(טז) עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(יז) שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד חורץ רביע אמה מכאן ורביע אמה מכאן, ונשאר מן הקרש אמה והחריץ חציו של האמה הנשאר באמצע, וא"כ חורץ באמצע חצי אמה והנשאר מן העץ נקרא ידות וכל יד מחזיק רביע אמה לרוחב הקרש וחצי אמה לעביו, וכל אדן חלול רביע אמה ומוקף רביע אמה סביב, ובזה מכוונים הידות להכנס בתוך חלל שני האדנים שנותן לכל קרש זו אצל זו[7] מלבד זאת היו ידות כעין שליבות של סולם יוצאות מצדי הקרש מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ שבקרש שלידו היו נקבים שלתוכם נכנסו שליבות אלו[8] כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן:
(יח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה כלומר לצד דרום:
(יט) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו האדנים אמה ארכן כעובי הקרש ורחבן שלשה רבעי אמה שהוא חצי ארכו של קרש ואורך האדן נתון לעביו של קרש ורחבו לרחב הקרש ולכל אדן באמציעתו נקב חלול רביע אמה על רביע אמה נמצא משפתי הנקב עד שפתי האדן חצי אמה פחות חצי רביע מזה וחצי אמה פחות חצי רביע מזה ומשפתי הנקב עד שפתי הרוח רביע אמה מזה ורביע אמה מזה[9]:
(כ) וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עֶשְׂרִים קָרֶשׁ:
(כא) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כב) וּלְיַרְכְּתֵי סוף הַמִּשְׁכָּן יָמָּה במערב שהמזרח שבו היה פתח המשכן נקרא פנים[10] תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים:
(כג) וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם אחד למקצוע צפונית מערבית ואחד למערבית דרומית כל שמונה קרשים בסדר אחד הן. אלא שאלו השתים אינן בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר והאמה מזה והאמה מזה באות כנגד אמות עובי קרשי המשכן הצפון והדרום כדי שיהא המקצוע מבחוץ שוה[11]:
(כד) וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ביניהם להרחיקן זו מזו וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת היה חורץ את הקרש מלמעלן אצבע מכאן ואצבע מכאן, ונותנן בתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהיו נפרדים זה מזה, שנאמר ויהיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת[12] כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ:
נביא
ישעיה פרק טו
א. מַשָּׂא מוֹאָב נבואה על מואב, כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב, נִדְמָה בלילה יבוא האוייב (סנחריב) לשדוד את העיר ער שבמואב, ותכרת מואב. כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב, נִדְמָה ובלילה בא האוייב על העיר קיר מואב, ונכרתה גם היא,
ב. עָלָה הַבַּיִת, וְדִיבֹן הַבָּמוֹת עלה מואב לבית הע"ז, ואנשי דיבון אל הבמות, לְבֶכִי לבכות לע"ז - שינצלו מהאוייב. עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל מואב יְיַלְלוּ על חורבן הערים: נבו ומידבא, בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה שימרטו שערות ראשיהם מצער החורבן, כָּל זָקָן גְּרוּעָה יתלשו שערות הזקן, כך שהזקן יגרע - ויחסרו שערותיו.
ג. בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק ברחובות יחגרו שקים, מצער ואבילות, עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל על גגות הבתים וברחובות - יְיַלְלוּ, יֹרֵד בַּבֶּכִי יגנחו וייללו בבכיה גדולה, (ירדו, כמו: "...וירדתי על ההרים" שופטים, וכמו: "...אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה". תהילים נה, ג),
ד. וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה זעקו אנשי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה מהרעה, עַד יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם כך, שעד העיר יהץ - נשמע קולם. עַל כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ גם חיילי מואב נתנו קולם - בתרועה של בכי ויללה,נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ נפשו של מואב - הריעה תרועת בכי על עצמם.
ה. לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק ליבי כואב וזועק, בצרת אנשי מואב, בְּרִיחֶה עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּהָ על שצריכים אנשי מואב, שנמשלו לעֶגְלָה שנולדה שלישית - שהיא המשובחת ביותר (כמו בירמיהו מח', לד') - לברוח עד צוער - מפחד האוייב, כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ במעלה הלוחית (שם מקום במואב), יעלה הבכי, אצל הבורחים מהאוייב. כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ בדרך חורנים, יתעוררו לזעוק זעקה של שבר.
ו. כִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ המים בנהר נמרים - יהיו שוממים(שמֵי הנהר - יבשו) כִּי יָבֵשׁ חָצִיר החציר התייבש והתקלקל, כָּלָה דֶשֶׁא יכלה ויגמר הדשא, למרעה הבהמות. יֶרֶק לֹא הָיָה לא יהיה - למרעה הבהמות.
ז. עַל כֵּן בגלל הפחד מהאוייב, יִתְרָה עָשָׂה את כל יתרון העושר, שאספו ושמרו אנשי מואב, וּפְקֻדָּתָם יפקידו ויחביאו במנוסתם, עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם ישאו אנשי מואב את הממון שאספו - לנחל ערבים - להחביא את עושרם בין עצי הערבה.
ח. כִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת גְּבוּל מוֹאָב שאת כל גבול מואב הקיפה זעקת השבר מהאוייב, עַד אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ, וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ היללה תגיע עד הערים אֶגְלַיִם וּבְאֵר אֵילִים - שבגבול במואב.
ט. כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם מי נהר דימון שבמואב - התמלא בדם ההרוגים, כִּי אָשִׁית ואשִֹים, עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת אוסיף עוד ועוד דם הרוגים - בנהר דימון, לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה על הפליטים, הניצולים מאנשי מואב - יבוא האריה - לטורפם, וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה ולשארית שישארו באדמת מואב.(יבוא האריה)
ישעיה פרק טז
א. שִׁלְחוּ כַר, משֵׁל אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל הַר בַּת צִיּוֹן הכרים, הכבשים, שהייתם רגילים לשלוח כמס - למלך ישראל[13], הייתם צריכים לשלוח למלך יהודה (יהושפט), שהיה מלך צדיק, ואם היה מושל ארץ מואב שולח המס, מסלע מדברה - (עיר המלוכה במואב) - למלך יהודה שהיה בהר בית ציון (ירושלים) - לא היתה באה עליהם הפורענות הגדולה הזו.
ב. וְהָיָה כְעוֹף נוֹדֵד מואב יהיה כעוף שנודד ממקום למקום, קֵן מְשֻׁלָּח וכמו האפרוחים ששולחו מהקן, להיות נודדות ממקום למקום. תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן כך, ילקחו תושבי הערים במואב(בנות מואב) - לעבור מארנון שבגבול מואב - לגלות.
ג. הָבִיאִי עֵצָה, עֲשׂוּ פְלִילָה היה לכם (מואב), לחשוב מחשבה, ולעשות משפט[14] - להצלת בנ"י מפני סנחריב, (כמו שעשה אברהם להצלת לוט - אבי מואב), שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ, בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם הייתם צריכים, לשים לבנ"י - צל כמו הלילה (להגן על בנ"י - הבורחים דרך ארצך), מפני חום הצהרים, (הצרה של בנ"י מפני האוייב, נמשלה לחום הצהרים) סַתְּרִי נִדָּחִים הייתם צריכים להסתיר הנידחים מארצם (את בנ"י - שברחו מסנחריב, דרך ארץ מואב), נֹדֵד אַל תְּגַלִּי ולא לגלות לאוייב, היכן מסתתר הנודד, בנ"י.
ד. יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי, מוֹאָב אנשי מואב ! הייתם צריכים להניח לבנ"י שנידחו מארצם - לגור בארצך, הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד להניח להם להסתר בארצך, מפני השודד שבא עליהם(סנחריב) כִּי אָפֵס הַמֵּץ, כָּלָה שֹׁד, תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ אם הייתם מגנים עליהם, היו יכולים לשוב לא"י, שהרי המוצץ דמם (אשור) - הסתלק מארצם, כלה השודד (אשור) - מארצם, נגמרו (מתו) מי שרמס את ארצם.(אשור)
ה. וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא כסא מלכות חזקיה, יעמוד נכון, ומתקיים במקומו, בזכות החסד שיעשה, וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת שתתקיים מלכותו, בְּאֹהֶל דָּוִד בבית מלכות בית דוד.
שֹׁפֵט, וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט, וּמְהִר צֶדֶק ישפוט ויבקש לעשות משפט צדק - בזריזות הראויה.
ו. שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב, גֵּא מְאֹד שמואב התגאה מאוד, גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ על גאוותו הרבה, וְעֶבְרָתוֹ ועל כעסו הרב על העמים שסביבו, לֹא כֵן בַּדָּיו לא דבר כן ונכון, עשו גיבוריו שהרעו לבנ"י, והיו כפויי טובה.
כתובים
דברי הימים א פרק ח
(יא) וּמֵחֻשִׁים אשתו הנזכרת לעיל פסוק ח' הוֹלִיד אֶת אֲבִיטוּב וְאֶת אֶלְפָּעַל: (יב) וּבְנֵי אֶלְפַּעַל עֵבֶר וּמִשְׁעָם וָשָׁמֶד הוּא שמד בָּנָה אֶת אוֹנוֹ וְאֶת לֹד וּבְנֹתֶיהָ הכפרים שסביבה: (יג) וּבְרִעָה וָשֶׁמַע הֵמָּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי אַיָּלוֹן הֵמָּה הִבְרִיחוּ בהלחמם עמהם אֶת יוֹשְׁבֵי גַת וגם הם בני אלפעל: (יד) ואלו הם בני בריעה וְאַחְיוֹ שָׁשָׁק וִירֵמוֹת: (טו) וּזְבַדְיָה וַעֲרָד וָעָדֶר: (טז) וּמִיכָאֵל וְיִשְׁפָּה וְיוֹחָא כל אלהבְּנֵי בְרִיעָה: (יז) ואלה בני עלפעל וּזְבַדְיָה וּמְשֻׁלָּם וְחִזְקִי וָחָבֶר: (יח) וְיִשְׁמְרַי וְיִזְלִיאָה וְיוֹבָב בְּנֵי אֶלְפָּעַל: (יט) ואלה בני שמעי וְיָקִים וְזִכְרִי וְזַבְדִּי: (כ) וֶאֱלִיעֵנַי וְצִלְּתַי וֶאֱלִיאֵל: (כא) וַעֲדָיָה וּבְרָאיָה וְשִׁמְרָת בְּנֵי שִׁמְעִי הוא שמע בן אלפעל הנ"ל: (כב) ואלה בני ששק וְיִשְׁפָּן וָעֵבֶר וֶאֱלִיאֵל: (כג) וְעַבְדּוֹן וְזִכְרִי וְחָנָן: (כד) וַחֲנַנְיָה וְעֵילָם וְעַנְתֹתִיָּה: (כה) וְיִפְדְיָה ופניאל וּפְנוּאֵל בְּנֵי שָׁשָׁק: (כו) ואלה בני ירוחם וְשַׁמְשְׁרַי וּשְׁחַרְיָה וַעֲתַלְיָה: (כז) וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם: (כח) אֵלֶּה רָאשֵׁי אָבוֹת לְתֹלְדוֹתָם רָאשִׁים אֵלֶּה יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם כי ירושלים מקצתה היתה לבנימין ומקצתה ליהודה ואלה שזכר עד עתה מבני בנימין ישבו בירושלים: ס
