מקרא
במדבר פרק יד
(כו) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(כז) עַד מָתַי לָעֵדָה עשרת המרגלים[1] הָרָעָה הַזֹּאת אף על פי ש"סלחתי כדברך (פסוק כ) להאריך להם שלא להמיתם תיכף ולא כולם יחדו, מכל מקום לא סלחתי לעדת המרגלים אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי את בני ישראל ומחטיאים אותם אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה המרגלים מַלִּינִים גורמים להם להתלונן עָלַי שָׁמָעְתִּי:
(כח) אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי בלשון שבועה[2] נְאֻם יְקֹוָק אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי באמרכם או במדבר הזה לו מתנו ובאמרכם נשינו וטפינו יהיו לבז וכן למרגלים באמרם ארץ אוכלת יושביה היא (לעיל יג,לב) - שהכל יתקיים בכם[3] כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם בלשון תמיהה[4]:
(כט) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם שנמנו בפרשיות לעיל[5] מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה ולכך נגזרה גזירה על בני עשרים, שהם בני מלחמה, ולא רצו להלחם. וכן אמרו רבותינו לא נגזרה גזירה על יותר מבן ששים, ולא על פחות מבן עשרים, שאינם ראויים להלחם[6] אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:
(ל) אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:
(לא) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ:
(לג) וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ כמנהג ה - רֹעִים בַּמִּדְבָּר כי מנהג הרועה שלא יעמוד וינוח במקום אחד אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם שזנו מאחרי ואמרו נתנה ראש[8] עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר:
(לד) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי אמרתם שכוונתי להפילכם בחרב כדי שלא להביא דברי שאמרתי לפניכם להכניס אתכם לארץ עכשיו תבחינו ותכירו אותה תנואה שחשבתם עלי מדה כנגד מדה[9]:
(לה) אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי גזרתי כן בדבורי[10] אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי שאמרו לרגום עבדי עד שנראה כבודי[11] בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ:
(לו) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וילונו וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה שהם הסנהדרין וראשי העם, כשאמרו כי חזק הוא ממנו וזה עשו להוציא דבה על הארץ, כדי שבעוד שהיו הזקנים עסוקים בתלונתם יוציאו הם אל ההמון דבה על הארץ. וזה לא היו יכולים לעשות בפני הזקנים היודעים ומכירים בשקרם[12] לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ:
(לז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(לח) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ:
(לט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד נתנו לב על מה שעשו, ונתחרטו, כי ידעו כי הרעו, כי היה להם לבטוח בהקב"ה, וגם הגזירה היתה קשה עליהם[13]:
(מ) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לתת לנו ולזרענו כִּי חָטָאנוּ:
(מא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְקֹוָק וְהִוא לֹא תִצְלָח:
(מב) אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְקֹוָק בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם:
(מג) כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן כלומר כי זאת תבא לכם על אשר[14] שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה יְקֹוָק עִמָּכֶם:
(מד) וַיַּעְפִּלוּ חיזקו לבבם, כענין ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם[15] לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה:
(מה) וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם מחצו בהם עַד הַחָרְמָה שם מקום[16]: פ
נביא
מלכים ב פרק כב
(טז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מה שקרא בספר שהיה נגלל בתוכחה של משנה תורה הוא סימן שאביא רעה:
(יז) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה:
(יח) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ מה ששמעת שקראו את הפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך כה אמר ה' ר"ל כן היה גזרה גזורה עליך מאת ה' רק -:
(יט) יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְקֹוָק בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה שממה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי תפלתך, עי"ז בטל הגזרה שלא תלך בגולה נְאֻם יְקֹוָק:
(כ) לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ ולא תקבר בארץ העובדי גלולים בְּשָׁלוֹם עם כי מת במלחמה, מכל מקום תחשב לו לשלום, על כי - וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר:
מלכים ב פרק כג
(א) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:
(ב) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יְקֹוָק מפני שמצאו שהיה נגלל בתוכחה שסיומה אלה דברי הברית, ואח"כ מתחיל פ' נצבים שהקהיל משה את כל ישראל, כמ"ש אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם וכו' לעברך בברית ה' וכו' וקרא את הספר בשם ספר הברית:
(ג) וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל הָעַמּוּד על המקום המיוחד למלך לעמוד בה וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְקֹוָק לָלֶכֶת אַחַר יְקֹוָק וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקֹּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית הקהיל ג"כ כל העם לעברם בברית ה' ובאלתו, כמו שכתוב אתם נצבים היום כולכם:
(ד) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה הכהנים שהמה שניים לו, כסגן ומשוח מלחמה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף השוערים לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְקֹוָק אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׁרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן במישור הסמוך לנחל קדרון וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל:
(ה) וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי ומסביבות יְרוּשָׁלִָם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם על ידי שהחזירם למוטב ובטל העבודה ההיא שהיו עושים לע"ג:
(ו) וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְקֹוָק מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם ר"ל על קבר העם שהיו עובדים ע"ג ומזה המקום למדנו שקבר אסור בהנאה שאם היה מותר בהנאה היה לו להשמר מזה שמא יהנו בקברי העם ונמצאו נהנין מע"ג:
(ז) וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים ששם היו נשים מיוחדות לזנות אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים ויריעות לכסות לָאֲשֵׁרָה:
(ח) וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מזרע אהרן, אשר נעשו כומרים לעכו"ם, הביאם לירושלים להחזירם בתשובה מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת השליך שם נבלות וכדומה אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת אשר עמדו מול הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר הָעִיר אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר כלומר הבא איש בשער העיר היתה זאת הבמה לשמאלו:
(ט) אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם עם שהחזירם למוטב, מכל מקום לא הניחם לעבוד במזבח ה' כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת משירי מנחה, הנאפה מצות, והוא הדין לשאר קדשים בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶםלקחו חלק בין הכהנים, והיו אם כן כבעלי מומין, שאינם עובדים וחולקין:
(י) וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת הוא המקום שהיו מעבירים שם בניהם למולך, ונקראה כן על שם שהיו מכים בתופים, לבל ישמע האב נהמת הבן כשהוא נשרף בין המדורות, ולבל יכמרו רחמיו אֲשֶׁר בְּגֵי בני בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ:
כתובים
משלי פרק כא
(כו) כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה (העצל) כל היום רוצה ואין לו וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשׂךְ והצדיק (יש לו הרבה) יתן לאחרים, ולא ימנע ממנו שישאר לו הרבה: (כז) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה כשרשע מקריב קרבן ולא שב בתשובה זה תועבה בעיני ה' אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ וודאי כשמביא קרבן גזול זה תועבה: (כח) עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד עד שקר יאבד מהעולם וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר ואיש ששומע לתורה (לא תענה ברעך עד שקר) תמיד ידבר: (כט) הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו הרשע מעיז פנים ומשקר לדיין וְיָשָׁר הוּא יָבִין דַּרְכּוֹ והישר מבין את דרך הרשע (השקר שאמר): (ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לא יועיל חכמה ותבונה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה' ולא תועיל עצה כנגד דברי ה' לבטל או לשנות אותם: (לא) סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה אפילו שהסוס מוכן ליום מלחמה זה לא יעזור אלא וְלַה' הַתְּשׁוּעָה ה' מושיע בין עם סוס ובין בלי:
משלי פרק כב
(א) נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב שם טוב יותר משובח מהרבה עושר מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב חן טוב יותר משובח מכסף וזהב (חן - מוצא חן בעיני אנשים.): (ב) עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ העני והעשיר הם אותו דבר ב"שם" וב"חן טוב" שזה לא תלוי בעושר עֹשֵׂה כֻלָּם ה' השם ברא את כולם ויש לכל אחד אפשרות לקנות "שם" ו"חן טוב": (ג) עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר החכם רואה את הצרה ונזהר לא להיות שם ומתחבא וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ והפתיים עוברים במקום הצרה ונענשים בצרה: (ד) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' סוף הענוה יגרום לו יראת ה' עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים והענוה תגרום לו עושר כבוד וחיים: (ה) צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ קוצים ומלכודות נמצאים בדרך האדם שמעקם דרכיו שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם מי ששומר על נפשו יתרחק מהדרכים העקומות וילך בדרכים הישרות: (ו) חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ תחנך לנער לפי חכמתו ויכלתו גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה גם כשיהיה זקן ישאר בדרך שחינכת אותו: (ז) עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל העשיר מושל על העניים וכן בתורה החכם מושל על מי שאין לו חכמה וְעֶבֶד לוֶֹה לְאִישׁ מַלְוֶה והלוה עבד למלוה וכן בתורה החכם מושל באנשים שצריכים לשאול אותו: (ח) זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצָר אָוֶן זורע (עושה) רשע יקצור שבר זה יהיה גמולו וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה והמקל שמכה את האנשים בכעסו יכלה שיפסיד ממשלתו: (ט) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ האדם שטוב עין יהיה מבורך כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל בגלל שנתן צדקה לעני לכן יהיה מבורך: (י) גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן תגרש את הלץ מביתך ויצאו המריבות, שהלץ רב עם כולם וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן ויפסיק הדין והבזיון שהלץ לא יקח אותך לדין ולא יבזה אותך:
