מקרא
בראשית פרק ט
(יד) וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן כי לא תראה הקשת בזולת ענן עכור עב אחרי הזך והלח[1]:
(טו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר שלא יהיה כלל מים שראוים למבול, כי הגשמים יהיו אז מועטים ולא יהיו מים מרובים שיתאפשר שיהיה מהם מבול לשחת כל בשר[2]:
(טז) וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ אראה את מה שנגרם ממנה והיא תפילת הצדיקים שעומדים בפרץ להתפלל שלא תשלוט מדת הדין[3] לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
(יז) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ שגם אם לא תראה הקשת בכל זאת תדע שלא יהיה מבול על הארץ[4]: פ
(יח) וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן באותו הזמן לא היו לו ילדים אחרים זולת כנען ולכן רק הוא נתקלל[5]:
(יט) שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ ועם היות בתוכם הרשע הנה בעבור היותם בני נח ברך האל ית' את כלם באמרו פרו ורבו ומלאו את הארץ ולכן -[6] וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ:
(כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה שהיה דר בכל האדמה ולא בנה עיר ומדינה שיתייחס אליהוַיִּטַּע כָּרֶם כיון שרצה יין לא נטע הגפן כשאר האילנות אלא החל לנטוע גפנים רבים שורות שורות הנקרא "כרם", כי הראשונים נטעו גפן לבדה כשאר אילנות[7]:
(כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:
(כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:
(כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית גם בפעלת הכסוי שהיה קצת הכרח לפנות אליו לא פנו שלא לראות ויהיה נוסף עליהם עצבון[8] וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:
(כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן הטובה אשר עשה לו בנו הקטן שם ולכך ברכו יותר מהגדול[9]:
(כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן כיון שחם רק ראה ערות אביו וכנען ביזהו ויש בחז"ל שתי דעות י"א שסירסו וי"א שרבעו ואת חם לא יכל לקלל כיון שהקב"ה ברכו[10] עֶבֶד עֲבָדִים עבד כאחד העבדים[11] יִהְיֶה לְאֶחָיולכל בני אדם כל מוצאו יעבוד בו[12]:
(כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם הודיעו כי יהיה שם עובד האלהים[13] וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ לזרעו של שם שיהיו רבים[14]:
(כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת ירחיב הקב"ה גבולו של יפת שיירש ארצות רבות ובכל זאת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם בעם ישאל בבית המקדש[15] וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
(כח) וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה:
(כט) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת: פ
בראשית פרק י
(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל אף על פי שהיו ראוים לבנים קודם המבול, כי דרך הדורות ההם להוליד כבני ששים, אלו לא נולדו להם גם למאה רק אחר המבול, כי כבש השם את מעיינם שלא יולידו ויאבדו במבול[16]:
(ב) בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס:
(ג) וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה:
(ד) וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים:
(ה) מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם בני יפת יושבי איי הים והם נפרדים, כל אחד מבניו באי אחר יושב לבדו, וארצותם רחוקות זו מזו, והיא ברכת אביהם שאמר יפת אלהים ליפת, שיהיו רבים במרחבי ארץ אבל בני חם כלם קרובים יושבי הארצות[17]:
(ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן:
(ז) וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן:
(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל הראשון אחר המבול לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ להראות גבורות בני אדם על החיות כי הי' גבור ציד[18]:
(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולה לשם[19] עַל כֵּן יֵאָמַר על כן כל אדם אשר יריק את חניכיו לחנכו לתפוש חרב מברכו ברכה זו כְּנִמְרֹד שגזר עליו הקב"ה להיותגִּבּוֹר לצוד צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק שלא ישמט מידו חיה רעה דוב וחזיר יער וארי, כן תצלח בחרב זו שאני חוגרך ותתפוש נצחון בכל אשר תלך[20]:
(י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא נמרוד ל -[21] אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
(יב) וְאֶת רֶסֶן בנה בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח ועי"כ התחברו שלושתם ונהיו הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה שנקראה כולה נינוה[22]:
(יג) וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים:
(יד) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים: ס
ענין נמרוד פי' על פי דרך הפשט וכדרכו של האבע"ז והחזקוני אבל הרמב"ן כתב על כך -
..."ואין דבריו נראין, כי הוא מצדיק רשע, כי רבותינו (תו"כ כו, יח) ידעו רשעו בקבלה:
והנכון בעיני, כי הוא החל להיות מושל בגבורתו על אנשים, כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך, וגבר תחלה על אנשי בבל, עד שמלך עליהם, ואחר כן יצא אל אשור, וזהו שאמר (פסוקים י-יא) ותהי ראשית ממלכתו בבל [וגו'] מן הארץ ההיא יצא אשור, פי', יצא אל אשור, כי אשור מבני שם היה, כמו ויצא חצר אדר ועבר עצמונה (במדבר לד, ד) ורבים כאלה:
וסיפר עוד בגבורתו כי "היה גבור ציד", לצוד חיות ולהתגבר עליהן. ואמר "לפני ה"', להפליג, שאין תחת כל השמים כמוהו בגבורה, וכן ותשחת הארץ לפני האלהים (לעיל ו, יא) כי כל אשר לפניו בארץ נשחת, כענין ונכרתה הנפש ההיא מלפני (ויקרא כב, ג), כי כל מקום הוא לפניו":
נביא
עמוס פרק א
א. דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ - רועה צאן, מהעיר תקוע, אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ - שנתיים לפני הרעש שהיה כשנכנס עזיהו מלך יהודה להקטיר קטורת.
ב. וַיֹּאמַר, ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלַם יִתֵּן קוֹלו - ה' ישאג בקולו ממקום שכינתו בציון, להחריד על הפורענות העתידה לבוא, וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים - שישחתו מקום מגורי הרועים, ( משל, להיכלי הע"ז של המלכים ), וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל - מקום הטוב שבכרמל ( מקום שדות וכרמים ) - יִבַש ויחרב.
ג. כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה', וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל דּוּשָׁם, בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד - והפשע הרביעי הוא, שדשו בחרוצות הברזל ( כְּלִי דישה, שבתחתיתו בליטות וחריצים מברזל ), את אנשי גלעד.
ד. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד - אש הפורענות תאכל את ארמונות ארם. ( חזאל ובן הדד, שמות מלכי ארם )
ה. וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק - אשבור את בריח שער העיר דמשק שבארם, לפני האוייב, (שתכבש העיר דמשק ) וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן - שֵם עיר גדולה בארם, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן - אכרות את המושל מבית עדן, המחזיק בממשלתו במקל המלוכה, וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה אָמַר ה’ - יגלו אנשי ארם לעיר קירה שבארץ אשור.
ו. כֹּה אָמַר ה’ עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה', וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם,
עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה, לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם - שהסגירו אנשי עזה, את הנמלטים מישראל לאדום. ( שבזמן חורבן בית השני ע"י טיטוס, ברחו מישראל דרך ארץ פלשתים, ותפשום בני עזה ומסרום ביד האויב, וכל ישראל גלו מארצם איש לא נעדר )
ז. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה, וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ:
ח. וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד - אכרית את יושבי העיר אשדוד, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן - אכרות את המושל מאשקלון, המחזיק בממשלתו במקל המלוכה, וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל עֶקְרוֹן - אוסיף להשיב את ידי להכות את העיר עקרון, וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים אָמַר ה’ אֱלוֹקִים - עד שיאבדו כל השארית מאנשי פלישתים.
ט. כֹּה אָמַר ה’ עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה',
וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם - שהסגירו אנשי צור, את הנמלטים מישראל לאדום. וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים - ולא זכרו אנשי צור את הברית שכרתו שלמה וחירם מלך צור. ( והיו קורין זה לזה אחי: " וַיֹּאמֶר מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי...", מלכים א' ט', יג')
י. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ:
יא. כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה', וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו - על שרדף בחרב אחר ישראל להכותו,( י"א על חורבן בית שני כמו שפרשנו לעיל, וי"א על עשיו שרדף אחר יעקב ) וְשִׁחֵת רַחֲמָיו - השחית וביטל, רחמי אח על אחיו, וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ - בכל זמן שעלה בידו טרף וכילה את יעקב, וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח - ואת כעסו על יעקב, שמר לנצח בליבו.
יב. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בָּצְרָה:
יג. כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה',
וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד, לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם - על שבקעו את בטנם של נשות גלעד, שלא יהיו יורשים שיערערו על כיבושם, וכך ירחיבו את גבולם.
יד. וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה - רבה, עיר הבירה של בני עמון - תוצת באש, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ - של רבה, בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה - בעת יבוא עליהם האוייב בתרועת מלחמה, בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה - ויבוא עליהם בגבורה, כְּרוח סופה.
טו. וְהָלַךְ מַלְכָּם בַּגּוֹלָה, הוּא - מלכם, וְשָׂרָיו יַחְדָּו אָמַר ה':
עמוס פרק ב
א. כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה', וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד - שמלך מואב שרף את בכורו של מלך אדום על החומה, עד שנהיה אפרו של הבן כסיד דק, ובכך עורר את אדום לקצוף על ישראל. {"וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה...וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ (של מלך אדום) הַבְּכוֹר...וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל..." ( מלכים ב' ג' כו' )}
ב. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת - ותאכל האש, את ארמונות העיר קְּרִיּוֹת שבמואב, וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב - ברעש המלחמה, יהרוג האוייב את מואב, בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר - כשיריע האוייב בשופר.
ג. וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט מִקִּרְבָּהּ - אכרית את מלך מואב, וְכָל שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ - עם המלך, אָמַר ה':
ד. כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה', וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל מָאֳסָם אֶת תּוֹרַת ה' וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ - על שמאסו בתורת ה', ולא שמרו את חוקי ה', וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם, אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם - השקרים של נביאי השקר שאבותיהם הלכו אחריהם, גרמו לישראל לתעות מדרך ה'.
ה. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם - ע"י נ"נ.
ו. כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה', וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק - שהיו מטים את דין הצדיק, בעבור שוחד כסף, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם - ואת דין האביון, בעבור שוחד מועט כגון: נעליים.
ז. הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ - מביטים ושואפים, בלכתם על עפר הארץ, בְּרֹאשׁ דַּלִּים - אל ראשי העניים כיצד לעשוק אותם. וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ - העניים מטים עצמם מן הדרך, כדי שלא יראו אותם, וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה, לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי - איש ואביו, ילכו לזנות עם נערה מאורסה, ובכך גורמים לחילול שם ה'.
ח. וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים - ועל בגדים, שנִתְּנוּ כמשכון, מבעלי דין שלא שלמו חובם ( על פי פסק דינם השקרי ) יַטּוּ, אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ - היו מטים את עצמם, ושוכבים עליהם, כשאכלו ליד המזבחות לע"ז שלהם, וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם - ויין קנו ושתו בבית אלוהיהם, מכסף שקנסו מבעלי הדין בעושק.
ט. וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם - והלא, אני השמדתי את האמורי מפני ישראל כשנכנסו לארץ, אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ, וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים - שהיו האמוריים, עַם גבוה וחזק כעצי ארז ואלון,וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל, וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת - והשמדתי את כל פירותיו ושרשיו של העץ, ( של האמורי ), מפני ישראל,
י. וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ הָאֱמֹרִי - לרשת את א"י, שישב בה האמורי.
יא. וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים - והקמתי מבניכם נביאים, ללמד אתכם את דרך ה', וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים - ונתתי רוח טהרה עליכם, שאפילו בחורים נָזְרוּ עצמם מן היין, להיות קדושים לה', הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה’ - האם לא כך עשיתי עמכם ?!
יב. וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן - ואתם, פיתתם את הבחורים הנזירים לשתות יין, ולבטל קדושתם, וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר, לֹא תִּנָּבְאוּ - ואת הנביאים מנעתם מלנבא ולהוכיח את ישראל.
יג. הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם - הנה אני מביא עליכם צרה במקומכם, ( בא"י ), כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר - כמו עמיר, שכבייכול, מכביד על העגלה בְּנָשְאָה את אלומות התבואה. (ישראל נמשלו לעגלה זו, שלא יוכלו להמלט מצרתם )
יד. וְאָבַד מָנוֹס, מִקָּל - אפילו מי שקל רגליים לרוץ, לא יוכל להמלט מהאויב, וְחָזָק, לֹא יְאַמֵּץ כֹּחוֹ - והחזק, לא יוכל להתחזק בכוחו כנגד האוייב, וְגִבּוֹר, לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ - והגיבור, לא יוכל להציל את עצמו מהאוייב.
טו. וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת, לֹא יַעֲמֹד - תופסי הקשת, לא יוכלו לעמוד על משמרתם ולהלחם באוייב, וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט, וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ - קל הרגליים לרוץ, ורוכבי הסוסים, לא יוכלו להציל עצמם מהאוייב.
טז. וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים - אף אמיץ הלב שבין הגיבורים, עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' - יפשוט בגדיו, להקל עליו את המנוסה.
משנת ההלכה
א. י"א שיכול לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה[23] כלומר שיכול לומר שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה ואף על פי שאינו אומר בשוה עם הקורא משום שעוסק בעניין הזה אך אינו יוצא רק משמיעה מהבעל קורא
ב. נשים פטורות מאמירת שמו"ת והוא בכלל לימוד התורה לכמה פוסקים ונשים פטורות מלימוד התורה (שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן ס)
ג. חיוב שנים מקרא ואחד תרגום הוא חיוב מדרבנן ככל חיובים דרבנן והגר"א זצ"ל הזהיר מאד ע"ז, ומה עוד שהזהיר תלמידיו, לא לקרוא בלי להבין, רק המצוה ללמוד ולהבין דוקא,
ד. ולדבריו נכון ללמוד כל יום חלק מהסדרה עם תרגום ורש"י ורמב"ן וכדומה, שהיסוד והעיקר הוא ללמוד תורה שבכתב עם פירושיה להבין דוקא, ולא כאותם שקורים תרגום בלי להבין, שעיקר חובת תרגום היינו ללמוד עם פירושי החומש להבין, ותרגום יש להוסיף ולומר אף לאלו שאין מבינים ארמית כיון שנמסר מסיני (תשובות והנהגות כרך א סימן רסא)
[1] ספורנו
[2] מלב"ם
[3] ספורנו
[4] העמק דבר
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] רמב"ן
[8] ספורנו
[9] חזקוני
[10] חזקוני
[11] אבע"ז
[12] רמב"ן
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] אבע"ז
[19] אבע"ז
[20] חזקוני
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] ולשאלה השניה אם מותר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בעת שהשליח צבור קורא בתורה בשבת, הנה אף על פי שמבואר במסכת סוטה (דף לט ע"א) שמשעה שנפתח ספר תורה לקרות בו אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר (נחמיה ח) וכפתחו עמדו כל העם, ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד, מכל מקום פסק מרן בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן קמו סעיף ב), שיש להתיר קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת ספר תורה בשבת, חוץ משבת שלפני פורים בשעת קריאת פרשת זכור, וכן בשעת קריאת פרשת פרה, שקריאתם היא מצות עשה מן התורה, [וכמו שכתבו בתוספות שאנץ (סוטה לג ע"א) ובתוספות רבי יהודה החסיד (ברכות יג ע"א) ובתוספות הרא"ש ובחידושי הרשב"א (ברכות שם), ובחידושי הריטב"א (מגילה יז:), ובשו"ת תרומת הדשן (סימן קט). ע"ש]. לפיכך חובה על כל הקהל להטות אוזן קשבת לקריאת פרשת זכור ופרשת פרה מפי השליח צבור הקורא בתורה, ואין לקרות באותה שעה שנים מקרא ואחד תרגום. ומה שסיים מרן השלחן ערוך שם, שהנכון הוא שבכל פרשיות התורה ראוי למדקדק במעשיו לכוין דעתו ולשמוע קריאתן מפי הקורא בתורה, זהו רק ממדת חסידות, אבל מעיקר ההלכה חזר מרן השלחן ערוך ופסק (/או"ח/ בסימן רפה סעיף ה) שיכול לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה. וכן פסק בשו"ת תרומת הדשן (סימן כד). וכן עיקר לדינא, וכמו שכתב הגאון רבי יהודה עייאש בספר מטה יהודה (סימן קמו אות ז), ושכן נוהגים רוב המדקדקים, ושלא כדברי הפרי חדש שחולק על דברי השלחן ערוך, שאין דבריו נכונים בזה להלכה. ע"כ. ומכל מקום יותר נכון להורות למי ששעתו דחוקה ומצומצמת ואין לו פנאי לקרוא לעצמו שנים מקרא ואחד תרגום, שיקרא בלחש את כל הפרשה עם השליח צבור הקורא בתורה, פסוק בפסוק, ושוב יחזור ויקראנה פעם שנית בביתו, ואחר כך יקרא פעם אחת את כל התרגום, ובזה בודאי יוצא ידי חובה. וכן מבואר בשו"ת בית יעקב (סימן קלז), ובשו"ת די השב (סימן ט). ואמנם על פי דברי רבינו האר"י יש לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כל פסוק עם תרגומו בפני עצמו, ולא להניח התרגום עד סיום הפרשה כולה, וכן דעת רבינו אברהם בר יצחק אב"ד נרבונה בספר האשכול (הלכות שני וחמישי סימן ב), מכל מקום אין זה מעכב להלכה, וכמבואר בתשובת מהר"י מברונא (סימן קג). וכן כתב בספר שני לוחות הברית. וחסידים ואנשי מעשה הנוהגים באורחותיהם על פי הקבלה, מחמירים על עצמם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת בהמשך אחד פסוק פסוק עם תרגומו מבלי להפסיק באמצע לשום דבר עד כלותם קריאת הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום, וכמו שכתב בספר עולת שבת (סימן רפה סק"ב), ובאליה רבה (שם). וכן כתב בבאר היטב. ורק אם רצונם לשתות מים לצמאם רשאים להפסיק לשתות בברכה תחילה וסוף, וכמו שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ג' (סימן כג). וע' בשו"ת שואל ונשאל חלק ד' (סי' כג). ודו"ק. (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז)
