מקרא
דברים פרק לא
(ח) וַיקֹוָק הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ מצוי וקרוב אצלך לשמוע תפלתך[1] לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:
(ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת מתחלת בראשית עד לעיני כל ישראל[2] וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי שהם מורי התורה הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק שהרי הספר תורה נתון בצד הארון, או בתוכו בצידו, או בדף הבולט ממנו, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ופלוגתא בבבא בתרא בין ר' מאיר ור' יהודא. ונתנו לכהנים שישאו אותו עם הארון. ואע"פ שהלוים היו נושאים את הארון, ולא הכהנים, אחר פטירתו של משה בסמוך נשאוהו הכהנים, בשעה שעברו את הירדן, דכתיב ביהושע "כראותכם את ארון ברית ה' אלהיכם והכהנים הלוים נושאים אותו", וכתיב "ואתה תצוה את הכהנים נושאי ארון הברית"[3] וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הסנהדרין[4] ואל החכמים ובעלי ההוראה[5]:
(י) וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר זו היא מצות הקהל מִקֵּץ מסוף שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה כלומר אחר שיעברו השבע שנים לגמרי, וזהו שמינית בחולו של מועד[6] בְּחַג הַסֻּכּוֹת:
(יא) בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא
ליהושע היה מצוה ולכך המלך היה קורא[7] אמנם לא דוקא מלך ממש. אלא הגדול שבישראל. ובשעה שלא היתה מלוכה היה הגדול כה"ג ומש"ה צוה גם לכהנים. אך בשעה שיש גדול מהם המצוה עליו כמו בימי יהושע[8] אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת הוא רומז לספר הזה של אלה הדברים על דעת רבותינו (סוטה מא)[9] נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם שיכנס באזניהם. היינו שיתרגמו ויבינו מה ששומעים[10]:
(יב) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים ללמוד וְהַנָּשִׁים לשמוע וְהַטַּף לקבל שכר על הבאתם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ שיראו את כבוד התורה[11] ואולי יקבל דת יהודית[12] לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
(יג) וּבְנֵיהֶם הם הטף אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וישאלו האבות ירגילום ויחנכו אותם כי אין הטף הזה יונקי שדים, אבל הם קטני השנים הקרובים להתחנך וְלָמְדוּ בעתיד[13] לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: פ
(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לימדך הכתוב כי חיי האדם נגזרים ויש לכל אחד מהם ימים קצובים, והקב"ה מגיע ימי האדם אל העת הקצוב והנגזר[14] לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ שאמנה אותו נגיד ומצוה על ישראל[15] וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ ממחנה ישראל כי שם היה ובא אל מחנה השכינה[16] וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(טו) וַיֵּרָא יְקֹוָק בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן כי רצה לדבר עם משה שישמע יהושע ושם יצוה את יהושע עצמו, והנה למשה נאמר (שם כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, אבל יהושע לא היה במעלה ההיא ואסור היה ליכנס באהל כלל והנה וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל כי היה הענן ובו הכבוד על פתח האהל חופף עליו[17]: ס
נביא
ישעיהו פרק ס
ו. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ שפע וריבוי של גמלים יכסו את הארץ, (הנושאים מנחה לבנ"י) בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה גמלים צעירים, (כמו: "...בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ" ; ירמיהו ב' כג'), ממִדְיָן ומעיפה (מבני מִדְיָן), כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ כל אלו מארץ ֹשְבָא הרחוקה יבואו, זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וישאו עימם זהב ולבונה, כמנחה לישראל, וּתְהִלּוֹת יְקֹוָק יְבַשֵּׂרוּ ובשובם לארצם יספרו ויהללו את ה'.
ז. כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ כל הצאן הרב שבארץ קדר, יתאסף בארצך, (שיִנָתְנוּ כמנחה לישראל) אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ האילים שמארץ נביות, ישרתו את צרכי ישראל בארץ, יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי ואת, תעלי אותם על מזבחי לרצון לפני, וּבֵית תִּפְאַרְתִּי ואת בית המקדש, אֲפָאֵר בקרבנות אלו.
ח. מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה מי אלה, ישאלו הגויים, שממהרים לשוב לארצם, כענן העף במהירות, וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם וכיונים, הממהרות לשוב לשובך.
ט. כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ כי לה' ית', כל גויי האיים הרחוקים - יקוו ויבקשו את ה', וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה ואניות הבאות מתרשיש, ישובו להביא מתנות לארץ, כבראשונה,
(בזמן שלמה המלך ; " כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם, עִם אֳנִי חִירָם, אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים" ; מלכים א', י' כב') לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק, כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהַיִךְ להביא את בניך מארצות רחוקות, וכן זהב וכסף - למנחה לבית ה', וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ ולה', שהוא קדוש ישראל, שנתן לך ירושלים, פאר וכבוד.
י. וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ הגויים, יבנו ויקימו את חומות העיר, וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ ומלכי העמים - ישרתו אותך בכל צרכי העיר, כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ ואז תדעי, כי הכיתי אותך, בשעת כעסי עליך, ולא באה הרעה במקרה, וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ ובשעה שרציתי - ריחמתי.
יא. וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד, יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ שערי ירושלים לא יסגרו יומם ולילה, (מרוב המון העמים שיבואו לירושלים) לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם להביא את עושר הגויים, וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים ומלכי העמים, יהיו מונהגים לאורם של בנ"י. (בדר"כ, המלכים מנהיגים ולא מונהגים)
יב. כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה, אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ, וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ כי הגויים והממלכות, שלא יעבדו את ישראל - יאבדו ויחרבו מהעולם.
יג. כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא כל כבוד ארץ הלבנון (עצי הלבנון) יביאו לירושלים, בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר, וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו שמות עצים, לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי, וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד לפאר בעצים אלו, את בית המקדש, שהוא מקום רגלי ה'.(כאלו ה', יושב על הכסא אשר בשמים, ורגליו יורדים לנוח בבית המקדש)
יד. וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ העמים שעינו אותך, ילכו לפניך נמוכי קומה, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ וכל אלו שביזו את בנ"י, ישתחוו לפני כפות רגליהם, וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְקֹוָק ויקראו לירושלים, "עיר ה'" צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ציון היא העיר, של ה' קדוש ישראל.
טו. תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר במקום המצב, שהיית עזובה מבניך, שנואה על הגויים, ושוממה מעוֹברים, וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם תהיי חשובה ויקרה, בעֵינֵי כל העמים - לעולם, מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר ומלאה בשמחה בכל הדורות.
טז. וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם, וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי תנקי חלב מהשדיים של הגויים, (שתאכלי את כל טוּב ועושר הגוים) וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב ותדעי, שאני ה', חוזקו של יעקב, הושעתי וגאלתי אותך.
יז. תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב במקום הנחושת שגזלו מכם הגויים, יביאו לך זהב רב, וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף, וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת, וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל, וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם, וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה תחת הפקידים והנוגשים, שלקחו מכם מיסים, אתן לך שלום וצדקה,
יח. לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ לא יהיה עוד בגבול ארצך, גזל, שודדים ושבר, וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ הצופים על החומה, לא יקראו ויזהירו מאוייבים, אלא יבשרו על הישועה שבאה,וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה ובשערי העיר יהללו את ה'.
יט. לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ לא תצטרכי את אור השמש, והארת הירח, שיאירו את ארצך, וְהָיָה לָךְ יְקֹוָק לְאוֹר עוֹלָם שאור ה', יאיר לך תמיד, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ ובכבוד ה' - תתפארי.
כ. לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ לא תשקע עוד השמש בארצך, (נמשל: שלא תפסיק ממך הטובה) וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף לא יאסף ויתכסה ממך, אור הירח, כִּי יְקֹוָק יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם כי הארת ה' עליך, תאיר לעולם, וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ וְיִשְלְמוּ ויגָמְרוּ ימי האבל.
כא. וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים כל הנשארים בעם ישראל - צדיקים יהיו, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ ולא יגלו עוד לעולם מארצם, נֵצֶר מַטָּעַי והם, כענף שנטע ה', מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר הם מעשה ידי, ובהם אתפאר.(שכולם, צדיקים ותמימים)
כב. הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף, וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם השבט והמשפחה הקטנים, יתעצמו וירבו עד פי אלף, אֲנִי יְקֹוָק בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה בבוא עת הגאולה, אחיש, (אמהר) להרבות הקטן - לאלף, והצעיר לגוי עצום. (אמרו חז"ל: זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה)
כתובים
קהלת פרק ז
המעשים הטובים עדיפים מהנאות העולם
(א) טוב שם משמן טוב טוב הזכרון הטוב שיש לאדם מהמעשים הטובים שעשה, יותר משמן טוב שמבשם את האדם ויום המות מיום הולדו וטוב יום המות של האדם יותר מיום שהוא נולד, אף שביום המות כבר אינו יכול ליהנות, כיון שביום מות כבר ידוע מה עשה האדם אם טוב ואם רע, וביום הלידה עדיין לא ידוע: (ב) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה עדיף ללכת אל בית אבל מללכת אל בית משתה, אפילו שבבית המשתה נהנים יותר באשר הוא סוף כל האדם בגלל שמוות זה סוף כל אדם והחי יתן אל לבו ולכן ראוי לחיים ללכת לשם, כדי שיתנו אל לבם שעתידים הם למות: (ג) טוב כעס משחק טוב כעס שאדם כועס עליך ומוכיח אותך, משחוק שהוא שוחק איתך כי ברע פנים ייטב לב כי ע"י הכעס והפנים הרעות שהוא מראה לך, בסופו של דבר זה יביא אותך לעשות דברים ראויים ואז יהיה לבך טוב ושמח: (ד) לב חכמים בבית אבל מחשבת החכמים בבית אבל, כיון שהם נותנים על דעתם את סוף האדם וכדלעיל ולב כסילים בבית שמחה: (ה) טוב לשמע גערת חכם עדיף לשמוע גערה מאדם חכם, שמכון אותך לדרך הנכונה מאיש שמע שיר כסילים מלשמוע את השיר והשמחה של הכסילים, ואינו נותן ליבו לדרך הראויה: (ו) כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל כי כמו קולות הקוצים הנשרפים תחת סיר הבישול, כך נשמע שחוק הכסיל, שאין לו שליטה על צחוקו וגם זה הבל שחוק הכסיל הוא הבל והכעס והתוכחה טובים לחכם, שכן בקלות יכול לאבד את חכמתו: (ז) כי העשק יהולל חכם שהרדיפה אחר העושק מערבבת את חכמתו של החכם ויאבד את לב מתנה ומתנת שוחד מאבדת את החכמה של הלב: (ח) טוב אחרית דבר מראשיתו טוב הדבר כשהוא מגיע לידי סיום, יותר מתחילתו קודם שהגיע לתכליתו טוב ארך רוח מגבה רוח טוב ארך רוח שיש לו סבלנות לחכות ולראות את סיום הדבר, ואינו נחפז מיד להנאות המידיות. מבעל גאוה שמיד כועס שאין הענין כפי שהוא רוצה, ואין לו סבלנות לחכות לסיום: (ט) אל תבהל ברוחך לכעוס – אל תהיה נחפז לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח כי הכעס נמצא באופן תמידי אצל הכסילים:
אין להתלונן על הרעה
(י) אל תאמר מה היה אל תקנטר ותשאל מה קרה ולמה הדבר הוא כך שהימים הראשנים היו טובים מאלה שפעם היה לך יותר טובה, ועכשיו פתאום אין לך כי לא מחכמה שאלת על זה כי אין זה מחכמה להתלונן ולקנטר לפני ה' בשאלה זו: (יא) טובה חכמה עם נחלה אמנם באמת טובה חכמה כשיש יחד עמה נחלה ונכסים ויתר לראי השמש ויתרון הוא לאנשים שבעולם. ("רואי השמש" הוא ביטוי דומה ל"תחת השמש", כלומר, מי שנמצא בעולם) : (יב) כי בצל החכמה בצל הכסף כי כשם שהחכמה מגינה ומצילה על האדם, כך הכסף מגן ומצל על האדםויתרון דעת החכמה תחיה בעליה אלא שיש יתרון לדעת יותר מן העשירות, והחכמה מחיה את בעליה יותר מן העשירות: (יג) ראה את מעשה האלהים אבל עדיין אין לבוא אל ה' בקנטור, אלא תתבונן במעשיו ותשלים איתם כי מי יוכל לתקן את אשר עותו כי מי הוא שיכול לתקן דבר שה' החליט לעותו: (יד) ביום טובה היה בטוב ביום שה' נותן לך טובה תהנה מטובה זווביום רעה ראה וביום שה' נותן לך רעה תתבונן גם את זה לעמת זה עשה האלהים שאת הטובה והרעה עשה ה' כנגד מעשיו של האדם, כפי הראוי לו על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה ועל כן לא ימצא האדם להרהר אחרי ה' מאומה:
לשמוע בקול ה', גם כשזה לא נראה לאדם
(טו) את הכל ראיתי בימי הבלי הרבה דברים ראיתי בחיי ההבל שלי יש צדיק אבד בצדקו יש אדם שעושה מעשים שנראים של צדקות, ובגללם הוא אובד מן העולם ויש רשע מאריך ברעתו ויש אדם שנראה שהוא עושה מעשים רעים של רשעות, ובזכות זה הוא מאריך ימים: והסיבה לזה היא שלא תמיד אנשים יודעים מהו צדק, ומהו רשע, שיש מעשה שנראה לבני אדם כמעשה של צדק, וה' אמר שלא לעשות כן, ולכן- (טז) אל תהי צדיק הרבה אין לאדם לרדוף אחר הצדק בצורה מופרזת, אלא לשמוע בקול ה' ואל תתחכם יותר ולא ינסה להיות חכם יותר ממה שהוא יכול, ולהתחכם נגד ה' למה תשומם למה תהיה לשממה, שה' יעניש אותך: (יז) אל תרשע הרבה ואל תהי סכל מצד שני תיזהר כשה' מצוה לעשות מעשים שנראים כרשעות, שלא להגזים בהם יותר ממה שציוה ה', שזה סכלות למה תמות בלא : (יח) טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך טוב לאחוז בצדקות, וגם מדבר הנראה כרשעות לא להניח את היד כשה' מצוהו על זה כי ירא אלהים יצא את כלם כי ירא ה' מקיים ויוצא ידי חובת כל מצוותיו: (יט) החכמה תעז לחכם והעושה כך הוא החכם האמיתי, והחכמה הזאת תהיה לו לכח מעשרה שליטים אשר היו בעיר יותר מכח של עשרה מלכים גיבורים שנמצאים בעיר אחת:
לא להקפיד על אנשים יותר מדי
(כ) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא האנשים אין ביניהם צדיק, שתמיד יעשה את הדבר הנכון והטוב ולא יטעה ויחטא באיזה דבר: (כא) גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך לכן אל תשים את לבך לכל הדברים שאנשים מדברים, גם אם מדברים עליך דברים רעים אשר לא תשמע את עבדך מקללך ואפילו אם העבד שלך מזלזל בך, אל תשים לזה את לבך:
(כב) כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים כי אתה יודע שגם פעמים רבות אתה ביזית אחרים:
החכמה היא דבר רחוק, ויש ליזהר מדברים המרחיקים ממנה
(כג) כל זה נסיתי בחכמה כל דברי החכמה ניסיתי להשיג בחכמתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני רציתי להחכים עוד, אבל עדיין עיקר החכמה רחוקה ממני: (כד) רחוק מה שהיה רחוק כמו שהיה מתחילהועמק עמק מי ימצאנו ועמק מאד עד שאין מי שימצאו: (כה) סבותי אני ולבי הסבתי את עצמי ואת מחשבתי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון לחפש אחר החכמה והמחשבה ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות ולדעת את הגורם לכך שאנשים מדברים דברי רשע שמגיע מכסילות וסכלות שמגיע מהוללות:
משנת ההלכה
צום גדליה
ג' בתשרי מוצאי ראש השנה הוא יום תענית הנקרא צום גדליה, והוא הנקרא בנביאים (זכריה ח) צום הַשְּׁבִיעִי על שם החֹדש, תשרי, שהוא שביעי לחדשים.
כשהחריב נבוכדנאצר מלך בבל את בית המקדש והגלה את העם לבבל, השאיר בארץ דלת העם והפקיד עליהם את גדליהו בן אחיקם. והיהודים אשר ישבו במואב, בעמון ובאדום ובשאר הארצות, כשמעם כי נתן מלך בבל שארית ליהודה וכי הפקיד עליהם את גדליהו - וישובו אל ארץ יהודה ויעבדו את הכרמים אשר נתן להם מלך בבל, ותהי להם הרוָחה אולם מלך בני עמון, שעינוֹ היתה צרה בשארית יהודה, שלח את ישמעאל בן נתניה להכות נפש את גדליהו, ובחֹדש השביעי בא ישמעאל אל גדליהו למצפה. ואף כי הוגד לגדליהו שישמעאל זומם לרצחו, לא האמין לדבר, שלא רצה לקבל לשון הרע, וקבל את ישמעאל בכבוד. וישמעאל הרג את גדליהו ואת רוב היהודים אשר היו אתו שם, ואת הכשדים אשר השאיר אתו מלך בבל. היהודים הנשארים בארץ חששו מנקמת מלך בבל וברחו למצרים. וכך נתפזרה שארית הפליטה והארץ נשארה שממה.
לזכר צרות אלו קבעו את 'צום השביעי', ביום הריגת גדליהו בחֹדש השביעי, שכשנהרג גדליה כבתה גחלת ישראל האחרונה ששרדה אחר החרבן הראשון, ושארית יהודה גלתה מארץ ישראל, ונהרגו אלפים רבים מישראל ועל אותו הצום אמרו רבותינו: 'ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשרפת בית אלקינו'. שכשם שקבעו צום על חרבן בית המקדש, כך קבעו צום על מות גדליה.
דיני הצום
א. יסוד התענית כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר: (ויקרא כ"ו) והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'.
ב. מתענים בו מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ומעוברות ומניקות, בזמנינו שהדורות חלושים, אין להם להתענות. ומניקות נחשבות מי שמניקה הנקה מליאה.
ג. מניקה שהתינוק ניזון גם מדברים אחרים, תעשה שאלת חכם אם לצום.
ד. חולה, יעשה שאלת חכם אם לצום.
ה. הש"ץ אומר 'עננו' בשחרית ובמנחה בין ברכת 'גואל ישראל' ל'רפאנו' וחותם בברכה, והציבור כוללין אותו במנחה בתוך ברכת 'שומע תפילה' - כמנהג האשכנזים, והספרדים נוהגים באמירת 'עננו' אף בשחרית.
ו. שכח לומר עננו וכבר חתם שומע תפילה אינו חוזר אלא אומרו אחרי יהיו לרצון אמרי פי קודם אלוקי נצור.
ז. וקורין בתורה שחרית ומנחה בוַיְחַל מֹשֶׁה ומפטירין במנחה דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ. ובקהילות ספרד אין קורין הפטרה בתענית ציבור פרט לתשעה באב.
ח. אף מי שהוא בעל עסק ימעט מעסקיו בעשרת ימי תשובה ובפרט בצום גדליה ויעשה תורתו קבע בבית המדרש.
ט. יש ליתן צדקה ביום התענית ואמרו חז"ל (ברכות ו:) ששכר התענית צדקה .
[1] העמק דבר
[2] רמב"ן
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] אבע"ז
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רבינו בחיי
[7] רש"י חזקוני
[8] העמק דבר
[9] רמב"ן
[10] העמק דבר
[11] ת"י
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן
[14] כענין את מספר ימיך אמלא (שמות כג, כו). ולשון קריבה זה הוא נזכר בצדיקים ויקרבו ימי ישראל למות (בראשית מז, כט), ויקרבו ימי דוד למות (מלכים א ב, א), וזה יורה שחייו של אדם נגזרים והוא יתברך ממלא אותן ומקריבן אל הזמן הקצוב והנגזר, או מאריך אותן על כל הנגזר לפי הזכות או מקצר אותן מן הנגזר לפי העונש רבינו בחיי
[15] רמב"ן
[16] אבע"ז
[17] רמב"ן
