מקרא
במדבר פרק לג
(נ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
(נא) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן ואז כיון שנתקדשה א"י יהיה לכם החובה המבוארת לקמן אבל קודם שתעברו אין המקום הזה קדוש ואינכם מצווים[1]:
(נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם שתגרשו ותסירום מירושתם[2] אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם רצפת אבנים שהניחו להשתחוות עליה ואפילו אלו שביו מחוברים מעיקרם שאינן נאסרים משום אבן משכית תסירו שלא יהיה ניכר מקום שעבדו בו ע"ז[3] וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם צלמים העומדים תחת סככי האילנות והוא עץ האשרה[4] תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם מקומות גבוהים שלא נעבדו אלא שהיה קיבוץ לעובדים ע"ז. מכל מקום[5]תַּשְׁמִידוּ שלא יהא זכר לע"ז בא"י:
(נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ על דעתי זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה' ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה'[6] כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ כאשר תבערו יושבי הארץ אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם. שאם לא תבערו אותם, אף על פי שאתם תכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם[7]:
(נד) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לשבטים וכל שבט מתחלק - לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ למשפחה שיש בה הרבה אנשים תתנו מחוז שיש בו הרבה חלקים וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם שנים עשר גבולים כשנים עשר שבטים[8] תִּתְנֶחָלוּ:
(נה) וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם לקוצים שינקרו עיניכם להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, וילמדו אתכם בכל תועבותיהם ולעבוד את אלהיהם ויטעו אתכם לשוב מאחרי וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם שיכאיבו ויצערו אתכם לשלול ולבוז אתכם ואחר כך וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם שילחמו בכם ויביאו אתכם במצור[9] עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ:
(נו) וְהָיָה אני אגלה אתכם מפניהם כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם על ידיכם, שיגלו כולם מן הארץ ולא תותירו מהם שם, ולא שמעתם בקולי אֶעֱשֶׂה לָכֶם ולא אשאיר מכם בארץ גם אחד[10]: פ
במדבר פרק לד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם נקראת חלוקת הארץ נפילה על שנחלקה בגורל[11] בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:
(ג) וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב הגבול הדרומי מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי שאצל אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה מזרחה, כאן מתאר את הגבול הדרומי מאיזה נקודה בדרום מזרח מתחיל:
(ד) וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל כל מקום שנאמר ונסב פירושו שקו הגבול לא הלך בקו ישר וכאן הלך הגבול לכיוון צפון מערב ועבר מִנֶּגֶב מדרום לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר בקו ישר אל - צִנָה צין /והיה/ וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו קצה קו זה מִנֶּגֶב מדרום לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא בעיקול לכוון צפון מערב והגיע ל- חֲצַר אַדָּר וְעָבַר בקו ישר ל[12]- עַצְמֹנָה:
(ה) וְנָסַב התעקל הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן לכוון דרום מערב נַחְלָה מִצְרָיִם נחל מצרים ואיננו היאור ומוטעם במלעיל[13] ומשם בקו ישר וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו קצה קו זה הַיָּמָּה בים הגדול[14] גבול דרומית מערבית[15]:
(ו) וּגְבוּל יָם מערבי וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל גם האיים שבים בתוך הגבול[16] זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם:
(ז) וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם תלכו לכם בשיפוע[17] הֹר הָהָר אין זה הר ההר שמת שם אהרן. שזה היה בדרומה של א"י וזה בקצה בצפון מערבי וחלקו משתפע לתוך הים[18]:
(ט) וְיָצָא הַגְּבֻל מצפון מערב לכוון דרום מזרח[20] זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו סוף קו גבול צפון חֲצַר עֵינָן קצה מזרחי צפוני של הגבול זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן:
(י) וְהִתְאַוִּיתֶם ותנטו לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מזרח מֵחֲצַר עֵינָן בצפון מזרח דרומה ל - שְׁפָמָה:
(יא) וְיָרַד הַגְּבֻל מצפון מִשְּׁפָם לדרום ל - הָרִבְלָה מִקֶּדֶם הקו עובר מזרחית לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבוּל דרומה משם וּמָחָה ועבר עַל כֶּתֶף דהיינו שיקיף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה מצד מזרח נמצא ים כנרת בתוך הגבול[21]:
(יב) וְיָרַד הַגְּבוּל דרומה הַיַּרְדֵּנָה לאורך הירדן וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו קצה הגבול המזרחי יָם הַמֶּלַח שם מסתיים נקודת הגבול הדרום מזרחי[22] זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:
נביא
ישעיהו פרק כג
ד. בּוֹשִׁי צִידוֹן בושי צידון, שחרבה העיר השכנה לך - צור. כִּי אָמַר יָם מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר כאילו הים קוֹנן על צור שהיתה חוזק לכל העמים שסביבה, ויאמר על צור: לֹא חַלְתִּי, וְלֹא יָלַדְתִּי, וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים, רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת צור בחורבנה נראית, כאילו מעולם לא היה בה חִיל (פחד) הלידה, ולא נולדו בה בחורים, ולא גדלו בה בתולות - (שהרי היא שוממה, וכולם נהרגו)
ה. כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם כאשר ישמעו מצרים על חורבן צור, יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר יפחדו, כמו שפחדו צור כששמעו שהאוייב בא עליהם.
ו. עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה עִבְרוּ העמים, לסחור בעיר תרשיש. הֵילִילוּ ישְׁבֵי אִי תיללו, אנשי האיים שסביבות צור - על חורבנה.
ז. הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה, מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ הזאת העיר צור, שהיתה עוד מימי קדם עליזה ושמחה על רוב עושרה וגדולתה, יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר עתה, יובילו את אנשיהָ של צור ברגליהם - לגלות.
ח. מִי יָעַץ זֹאת, עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה מי הוא, שיעץ העיצה על צור, המפוארת ברוב עושר וכבוד - להחריבהּ ?? אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ אשר הסוחרים שבצור (כנעניהָ - סוחריהָ), היו מהשרים, ומהנכבדים שבארץ.
ט. יְקֹוָק צְבָאוֹת יְעָצָה ה' צבאות, הוא שיעץ על צור להחריבה ! לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי לחלל ולהשפיל את צור שהיתה מתגאה בעושרה וביופיָה הרב, לְהָקֵל כָּל נִכְבַּדֵּי אָרֶץ לבזות ולהשפיל את נכבדי הארץ - שבצור.
י. עִבְרִי אַרְצֵךְ כַּיְאֹר גלו מהר ממקומכם, כיאור המתפשט ויוצא במהירות ממקומו, בַּת תַּרְשִׁישׁ עברו לעיר תרשיש הסמוכה לצור, אֵין מֵזַח עוֹד שאין לך עוד חוזק בארצכם.
יא. יָדוֹ נָטָה עַל הַיָּם ה' נטה את ידו, להכות את צור - היושבת ליד הים, הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת העיר לב הממלכות לבוא להלחם בצור, יְקֹוָק צִוָּה אֶל כְּנַעַן ה' ציוה על השמדת צור - עיר המסחר, לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ להשמיד, את עוּזה וחוזקה של צור.
יב. וַיֹּאמֶר לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעֲלוֹז עוד זמן רב (70 שנה) לא תוסיפי צור - לעלוז ולשמוח, הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן וגם את צידון, שנעשקת גם את - בנפילת צור,("בתולה", שהיא כבתולה שלא נכבשה.) כִּתִּים קוּמִי עֲבֹרִי, גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ עִבְרִי לכיתים, אך דעי, שגם שם לא תהיה לך המנוחה כמו שהיתה.
יג. הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה גם הכשדים מחריבי צור, בתחילה, לא היו בגבורתם הגדולה, אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים הלא אשור, הוא זה שהביא לכשדים את גדולתם, ולִמְדָם להנהיג בים ציים - אוניות מפוארות, הֵקִימוּ בַחוּנָיו וכעת, הכשדים הקימו על צור מגדלים להלחם עליהָ, עוֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ החריבו ארמנותיהָ של צור, שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה ושמו אותה למפלה - שתיפול מגדולתה, (שגדולת ונפילת צור, הכשדים וכל העמים, היא רק בגזירת ה' ית', ולא בזכות גבורתם !!)
יד. הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ תיללו, אנשי האוניות הבאות מתרשיש לצור, כִּי שֻׁדַּד מָעֻזְּכֶן כי נשדדה צור, שהיתה חוזק ומרכז מסחרכם.
טו. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה גדולת צור ועושרה הרב, תשכח 70 שנה (ששבעים שנה תהיה בחורבנה), כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד הוא דוד המלך שחי - 70 שנה. מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה ובסוף 70 שנות חורבנה,יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה תרים צור את קולה בשיר - כזונה - לעורר הסוחרים לשוב אליהָ - למסחר. (כמו הזונה, כשלא באים אליהָ הזונים, מרימה קולה בשיר - לעורר הזונים לשוב אליהָ)
טז. קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר, זוֹנָה נִשְׁכָּחָה קחו אנשי צור כינור והסתובבו בעיר לנגן כזונה - לעורר הסוחרים לשוב אליכם, הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי נגנו היטב, הרבו שירים - כדי שתִּזָכְרוּ לפני הסוחרים - לשוב אליכם.
יז. וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִפְקֹד יְקֹוָק אֶת צֹר בסוף 70 שנות החורבן, יזכור ה' את צור להשיבה לגדולתה, וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה ותשוב צור לקחת אתנן כזונה,
(שישובו הסוחרים - לסחור בצור) וְזָנְתָה אֶת כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שישובו כל ממלכות הארץ לסחור בצור.
יח. וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַיְקֹוָק לעתיד לבוא, העושר מהמסחר בצור, יוקדש ממנו - לה' ! לֹא יֵאָצֵר לא ישמרו אותו בבית האוצר, וְלֹא יֵחָסֵן לא ישמר, להיות החוסן והחוזק של צור, (שהרי יקדישו ממנו לה' - ולא לבית האוצר.) כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְקֹוָק יִהְיֶה סַחְרָהּ שיתנו מעושרם הרב ינתן לכהנים, היושבים לפני ה' לשרתו, לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה שיאכלו ממנו עד שישבעו, וְלִמְכַסֶּה עָתִיק וללבושים נאים.
כתובים
דברי הימים ב כד
(ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד כדי לשים שם את התרומות ובספר מלכים מובא שזה היה חור בקיר וַיִּתְּנֻהוּ בְּשַׁעַר בֵּית יְקֹוָק חוּצָה בחלק שפונה כלפי חוץ: (ט) וַיִּתְּנוּ קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם העבירו כרוז לבוא ולתרום לְהָבִיא לַיקֹוָק מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר כמו שבמשכן: (י) וַיִּשְׂמְחוּ והביאו בשמחה כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד לְכַלֵּה הביאו בכל יום עד שכולם הביאו: (יא) וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת הָאָרוֹן אֶל תוך הבית ב- פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ אשר בְּיַד הַלְוִיִּם וְכִרְאוֹתָם וכשהם ראו כִּי רַב הַכֶּסֶף ומשקלו רב מאוד אז וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וּפְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ וִיעָרוּ שפכו מלשון לערות אֶת הָאָרוֹן וְיִשָּׂאֻהוּ וִישִׁיבֻהוּ אֶל מְקֹמוֹ כֹּה עָשׂוּ לְיוֹם בְּיוֹם שהוראת המלך הייתה לא להשאירו בחוץ בלילה וכשהיה מתמלא היו מרוקנים את התרומות וכך וַיַּאַסְפוּ כֶסֶף לָרֹב: (יב) וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָעאת כל התרומות אֶל עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק שאלו היו האומנים הגדולים הממונים בבית ה' היו אחראים על המלכה והיו נקראים אדריכלין וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים והם שכרו חֹצְבִים באבן וְחָרָשִׁים בעץ כדילְחַדֵּשׁ את בֵּית יְקֹוָק וְגַם היו שוכרים את לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת כדי לְחַזֵּק אֶת בֵּית יְקֹוָק: (יג) וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה את מלאכתם וַתַּעַל אֲרוּכָה לַמְּלָאכָה בְּיָדָם והצליחו לתקן את הדרוש תיקון וַיַּעֲמִידוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים עַל מַתְכֻּנְתּוֹ על מכונו ועל בסיסו שהכל היה מתוקן וַיְאַמְּצֻהוּ וחזקו אותו מלשון אמוץ: (יד) וּכְכַלּוֹתָם לחזק ולתקן את הנדרש הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף שנשאר וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית יְקֹוָק כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת כלי שאיתו כותשים את הבשמים וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית יְקֹוָק תָּמִיד קרבנות התמיד כֹּל יְמֵי יְהוֹיָדָע: פ (טו) וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים וַיָּמֹת בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ: (טז) וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר דָּוִיד עִם הַמְּלָכִים כִּי עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל שהעמיד שוב את המלכות מזרע דוד וְעִם הָאֱלֹהִים שקירב את עמ"י חזרה לעבודת ה' וּבֵיתוֹ: ס (יז) וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ שעשוהו אלוה שהרי כתוב בתורה והזר הקרב יומת ואתה גרת בביהמ"ק 6 שנים ועדיין חי ולכן ראוי לעבוד אותך אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וקיבל את דבריהם וכאן חלה תפנית: (יח) וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם ובשל עזיבתם את ביהמ"ק ממילא וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת: (יט) וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל יְקֹוָק וַיָּעִידוּ בָם התרו והוכיחו אותם אבל וְלֹא הֶאֱזִינוּ: ס (כ) וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם במקום גבוה שכולם יוכלו לראות אותו וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת יְקֹוָק וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם: (כא) וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ שצוה לרגום אותו באבנים בַּחֲצַר בֵּית יְקֹוָק: (כב) וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ שהציל אותו מהמיתה שעתליה רצתה להרוג אותו וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא יְקֹוָק שהרגו אותו לחינם אבל הקב"ה וְיִדְרֹשׁ את נקמתו: פ
משנת ההלכה
כלי שמלאכתו לאיסור
א. אסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אם מטלטלו רק לצורך שמירתו של הכלי שלא יתקלקל או ייגנב אך אם מטלטלו לצורך גופו או מקומו גם אם כוונתו כיש לא ייגנב או יתקלקל ולצורך שמירתו של הכלי מותר
ב. ואפילו אם אינו צריך עתה לצורך גופו או מקומו אך ייצטרך לו לאחר זמן במשך שבת זו מותר לו לטלטלו עתה על אף שעתה כוונתו לטלטלו לצורך שמירת הכלי
ג. לפיכך לדוגמא אופניים חשמליות שהושארו בחות וחושש שייגנבו אסור לטלטלם אם אם חוסמות את הכניסה לביתו גם אם כעת אינו זקוק להכנס ולצאת אך ייצטרך לכך במשך השבת וצריך להזיזם ממקומם מותר לו לטלטלם עתה על אף שכוונתו בטלטול עכשיו כדי שלא ייגנבו.
ד. וכן סיגריות שמונחות בשמש אסור לטלטלם כדי שלא ייתיבשו אך אם מונחות על גבי ספר שרוצה לקרוא בו בשבת זו מותר לו לטלטלם גם אם כעת אינו קורא בספר אלא ייקרא מאוחר יותר בשבת זו.
ה. תפילין המונחות בשמש מותר לטלטלם כדי שלא יתקלקלו גם אם אין צריך להם לצורך גופם או מקומם וכן הוא הדין אם חושש שייגנבו או שמונחות בבזיון או שנפלו לריצפה
ו. כלי שמלאכתו לאיסור שהגיע לידו בהיתר כגון שטלטלו לצורך גופו או מקומו מותר להניחו בכל מקום שירצה כל עוד הוא בידו
ז. ולפיכך אם נטל פטיש לפצח בו אגוזים או גפרורים בכדי להשתמש בהם כקיסם שיניים או מחט של מזרק כדי לשאוב על ידה נוזלים משקית עירוי וכדומה אחר שסיים את השימוש בהם כל עוד הם בידו מותר לטלטלם ולהניחם במקומם
ח. וכן אם הסיר חפיסת סיגריות מספר שעתי לקרוא בו או הזיז את האופניים כדי לפנות את הכניסה לבית מותר כל עוד הם בידו ולא הניחם לטלטלם למקומם המיוחד להם
ט. אך אם הניחם מידו או שישב או עמד ואפילו הם בידו חייב להניחם מידו אלא אם כן עמד בכדי לסדר אותם שלא יפלו מידו או כתיפו.
[1] העמק דבר
[2] רש"י העמק דבר
[3] העמק דבר
[4] הכתב והקבלה
[5] אבע"ז העמק דבר
[6] ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי:) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים. רמב"ן
[7] ספורנו רש"י
[8] רש"י
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] רבינו בחיי
[12] רש"י
[13] רבינו בחיי
[14] רש"י
[15] רשב"ם
[16] רש"י
[17] רש"י
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] העמק דבר
[21] רש"י
[22] רש"י
