מקרא
במדבר פרק ג
(מ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמֹתָם:
(מא) וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי יְקֹוָק תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נצטוה למשה רבינו לומר על כל בכור בישראל פדאך בן לוי זה ובזה חלה קדושת הבכור וסגולתו על הלוי[1] וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת פירוש הבהמות שהם חייבים בפדיון, שהם פטרי חמורים שאמר הכתוב (שמות יג יג) ופטר חמור תפדה בשה[2] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אבל לא נתן הקב"ה קפידה למניין הבהמות, אלא בהמה אחת של לוים פוטרת כמה בהמות מבכורות של ישראל, ונכנסו בהמות הלוים בקדושה, שהלוים פטורים מלפדות בכורי בניהם. וגם לויה שנישאת לישראל ובכרה, בנה פטור מה' סלעים, דבפטר רחם תלה רחמנא, ולא שייך באב כלל. אבל בהמה טהורה של כהן ושל לוי שביכרה חייבת בבכורה, כדאיתא בפרק קמא בבכורות[3]:
(מב) וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ אֶת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(מג) וַיְהִי כָל בְּכוֹר זָכָר בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתָיִם: פ
(מד) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(מה) קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי יְקֹוָק כבר נצטוו לפדות את הבכורים ועד עתה לא נפדו, כי לא נתפרש למי יתנו כסף הפדיון וכמה יתנו, וגם אחר שנבחרו הלוים נשארה מצות פדיון בכור אדם ובכור פטר חמור לדורות, וחדש לו כי בכורים של עתה לא יצטרכו פדיון כסף כי הלוים יפדו אותם בין באדם בין בבהמה, רק העודפים על הלוים הם יתנו כסף פדיונם וכן הבכורות שיולדו בימים הבאים[4]:
(מו) וְאֵת פְּדוּיֵי כלומר אלו שצריכים להפדות כיון שלא היה בו לוי כנגדם הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(מז) מאותם הבכורים וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל:
(מח) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם פי' שיתן לשם פדיון דוקא כן הדין לדורות אם נתן לכהן חמש סלעים ולא פירש שהוא בשביל פדיון הבן לא יצא ידי חובה[5]:
(מט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם מֵאֵת הָעֹדְפִים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם:
(נ) מֵאֵת בְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַח אֶת הַכָּסֶף חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וָאֶלֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
(נא) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת כֶּסֶף הַפְּדֻיִם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו עַל פִּי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: פ
במדבר פרק ד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי מנה מהם את הראויין לעבודת משא[6] לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:
(ג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה ולקמן הוא אומר "מבן חמש ועשרים שנה ומעלה", ואפשר לומר - מבן עשרים וחמש לשורר ולהפשיט, עבודות קלות. מבן שלשים למשא, כי אז הוא בכחו, כמו שאמרו רבותינו "בן שלשים לכח". ורבותינו פירשו בן כ"ה ללמוד, בן ל' לשמש. ואמרו מכאן שכל שאינו רואה סימן ברכה בחמש שנים שוב אינו רואה סימן ברכה[7] וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מלאכת המשא[8] בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(ד) זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים המקודש שבכולן הארון והשלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת וכלי שרת[9]:
(ה) וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה כשהענן מסתלק הם יודעין שיסעו וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת יכניסו כל כלי וכלי לנרתקו המפורש לו בפרשה זו ולא יצטרכו הלוים בני קהת אלא לשאת[10]:
(ו) וְנָתְנוּ עָלָיו על פרוכת המסך כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל כולו תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה מעל עור תחש וְשָׂמוּ בַּדָּיו על כתפות הנושאים[11] וי"א שיתקנו אותם להיות יוצאים לשאת אותו בהם, כי היו הטבעות רחבים ויאריכו הבדים בהם כרצונם ובלבד שלא יסורו ממנו[12]:
(ז) וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה על השולחן עצמו יהיה הלחם, ועליהם בגד התכלת, וישימו על הבגד הזה בשלחן כל הכלים, ואחרי כן יפרשו על הכלים והשולחן בגד תולעת שני כי לכבוד הלחם שהוא מסודר כהלכתו יפרשו בגד תכלת, להפריש בין השלחן ולחמו ובין הכלים והיה המכסה העליון בבגד תולעת שני שהוא מראה אדום[13]:
(ח) וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו:
נביא
יחזקאל פרק מ
שער המזרחי של החצר (עזרת נשים) פסוקים ה' - טז'.
|
(א) בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ - ראש השנה של שנת היובל - הוא יום הכיפורים.
בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר - 14 שנה אחר חורבן הבית (סוף מלכות צדקיהו) . בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה’, וַיָּבֵא אֹתִי - במראה הנבואה, שָׁמָּה -למקום המקדש.
בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר - 14 שנה אחר חורבן הבית (סוף מלכות צדקיהו) . בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה’, וַיָּבֵא אֹתִי - במראה הנבואה, שָׁמָּה -למקום המקדש.
(ב) בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים הֱבִיאַנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיְנִיחֵנִי אֶל הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וְעָלָיו כְּמִבְנֵה עִיר מִנֶּגֶב - עמד על ההר, ומדרום ראה את העיר ירושלים.
(ג) וַיָּבֵיא אוֹתִי שָׁמָּה וְהִנֵּה אִישׁ, מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת, וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ - פתיל מפשתים, למדוד מרחקים גדולים (ישתמש בו להלן, בפרק מז' פס' ג'), וּקְנֵה הַמִּדָּה - וקנה, למדוֹד מרחקים קצרים.
וְהוּא - האיש, עֹמֵד בַּשָּׁעַר - שבחומה.
וְהוּא - האיש, עֹמֵד בַּשָּׁעַר - שבחומה.
(ד) וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ : בֶּן אָדָם, רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע, וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ, כִּי לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה הֻבָאתָה הֵנָּה, הַגֵּד אֶת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל - יחזקאל צוּוָה לספר את צורת הבית לבנ"י.
(ה) וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב - חומה מקיפה את כל עזרת נשים {ציור 1 אות א'}. (עזרת נשים היתה מסביב לעזרת ישראל). וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה, שֵׁשׁ אַמּוֹת -הקנה היה 6 אמות, בָּאַמָּה וָטֹפַח - יש אמה של 5 טפחים ויש של 6. ואומר לו, שאַמַת הקנה, היתה של 5 טפחים ועוד טפח, היינו - 6 טפחים. וַיָּמָד אֶת רֹחַב הַבִּנְיָן - רוחב יסוד החומה (עובי יסוד החומה) - קָנֶה אֶחָד, וְקוֹמָה - של יסוד החומה - קָנֶה אֶחָד:
(ו) וַיָּבוֹא אֶל שַׁעַר, אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִימָה - אל שער מזרח של עזרת נשים, שפניו לכיוון מזרח { ציור 1 אות ב'}, וַיַּעַל בְּמַעֲלוֹתָיו - עלה במדרגות שלפני השער {ציור 2 אות ב'}, וַיָּמָד - מדד, אֶת סַף הַשַּׁעַר -את מזוזת השער (שהיא גם עובי החומה) - קָנֶה אֶחָד רֹחַב, וְאֵת סַף אֶחָד - המזוזה מהצד השני של פתח השער - קָנֶה אֶחָד רֹחַב:
(ז) במערכת השער היו שלושה תאים (חדרים) מכל צד של השער { ציור 3 אות ב'}. וְהַתָּא, קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְקָנֶה אֶחָד רֹחַב - אורך כל תא היה 6 אמות, וְרוחב 6 אמות, וּבֵין הַתָּאִים - בין כל תא, לתא שלידו, היה רווח של - חָמֵשׁ אַמּוֹת {ציור 3 אות ג' }.וְסַף הַשַּׁעַר - הסף, שהיה בסוף כל מערכת השער{ציור 3 אות ד'}- מֵאֵצֶל אוּלָם הַשַּׁעַר -סף זה, היה ליד אולם השער (ראה פסוק ח'), מֵהַבַּיִת -ומכִּיווּן הבית (הסף היה, ממערב לאולם השער) - קָנֶה אֶחָד - ארכו שש אמות, מצפון לדרום.{ציור 3 אות ד'}.
(ח) וַיָּמָד אֶת אֻלָם הַשַּׁעַר מֵהַבַּיִת - אחרי התא השלישי (בצד הקרוב לבית), היה קיר (שנקרא "אולם השער"), קָנֶה אֶחָד - רחבו שש אמות, מצפון לדרום.{ציור 3 אות ה'}:
(ט) וַיָּמָד אֶת אֻלָם הַשַּׁעַר שְׁמֹנֶה אַמּוֹת - אורך הקיר (אורך אולם השער) היה 8 אמות, ממזרח למערב.{ ציור 3 אות ו'}, וְאֵילָיו - הסף שבפסוק ז', שְׁתַּיִם אַמּוֹת - רוחב האילים (הסף), ממזרח למערב היה 2 אמות.{ציור 3 אות ז'}. וְאֻלָם הַשַּׁעַר - מֵהַבָּיִת - ואולם השער, ביחס לתאים של השער, היה מכִּיווּן הבית. (ממערב לתאים).
(י) וְתָאֵי הַשַּׁעַר, דֶּרֶךְ הַקָּדִים - התאים בשער המזרחי {ציור 3 אות ב'}, שְׁלֹשָׁה מִפֹּה, וּשְׁלֹשָׁה מִפֹּה - שלושה מכל צד של השער, מִדָּה אַחַת לִשְׁלֹשְתָּם - כולם קנה אורך וקנה רוחב. וּמִדָּה אַחַת לָאֵילִם - בכל התאים היה אַיִל (עמוד) בקיר התא, שמצד פְנִים השער, ובצד הקרוב לבית (במערב התא).{ציור 3 אות ח'}. מִפֹּה וּמִפּו - בקירות התאים, שבצפון השער ושבדרומו.
(יב) וּגְבוּל לִפְנֵי הַתָּאוֹת - הקיר המזרחי של התא הראשון {ציור 3 אות יא' }- אַמָּה אֶחָת, וְאַמָּה אַחַת גְּבוּל מִפֹּה - וכן, הקיר המזרחי של התא הראשון, מהצד השני של השער.(לפני התא הראשון מצפון ומדרום). וְהַתָּא - חלל כל תא, שֵׁשׁ אַמּוֹת - אורך, מִפּו - בתא הצפוני, וְשֵׁשׁ אַמּוֹת - אורך, מִפּו - בתא הדרומי.
(יא) וַיָּמָד אֶת רֹחַב פֶּתַח הַשַּׁעַר - הרוחב שבין התא - לתא שממולו, היה - עֶשֶׂר אַמּוֹת{ציור 3 אות ט'}. אֹרֶךְ הַשַּׁעַר - מהכניסה לשער, במזרח, עד סוף חלל התא הראשון היו - שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת.
(6 - עובי החומה, אמה אחת - עובי הקיר המזרחי של התא הראשון, ועוד 6 אמות אורך התא עצמו).{ציור 3 אות י'}
(יג) וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר מִגַּג הַתָּא לְגַגּוֹ - מדד את רוחב השער - מקצה התא - שבצדו האחד של השער, עד קצה התא שממולו - רֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת { ציור 5 אות א'}, פֶּתַח נֶגֶד פָּתַח - פתח כל תא, היה ממול הפתח שבתא שממולו.{ ציור 4 אות א'}
(יד) וַיַּעַשׂ אֶת אֵילִים - האֵילִים (עמודים) שבסוף השער (לכִּיווּן מערב; והם "סף השער" שבפסוק ז') היו-שִׁשִּׁים אַמָּה - גובה.{ציור 4 אות ב'} וְאֶל אֵיל הֶחָצֵר הַשַּׁעַר סָבִיב סָבִיב - וכן היו אֵילִים כאלו, בגובה 60 אמה - בכל שלושת שערי החצר.
(טו) וְעַל פְּנֵי הַשַּׁעַר - ומהכניסה לשער, הָאִיתוֹן -שממנו באים (השער המזרחי), עַל לִפְנֵי אֻלָם הַשַּׁעַר הַפְּנִימִי - עד סוף אולם השער שהיה לִפְנִים מהתאים (ממערב לתאים) - אורך כל השער - חֲמִשִּׁים אַמָּה -ממזרח למערב. { ציור 5 אות ב'}.
(טז) וְחַלֹּנוֹת אֲטֻמוֹת אֶל הַתָּאִים - בתאים היו חלונות שאפשר לאטום, (לסגור ולפתוח). וְאֶל אֵלֵיהֵמָה - וכן היו חלונות באֵילִים שבסוף השער לְכִּיווּן מערב,לִפְנִימָה לַשַּׁעַר - החלונות באֵילִים, היו פתוחים לְכִּיווּן פְּנִים השער (כלומר: החלונות היו מפולשים מצפון לדרום), סָבִיב סָבִיב - וכן בכל האֵילִים שבכל השערים. וְכֵן לָאֵלַמּוֹת - וכן היו חלונות באֵלַמּוֹת - הם כעין מסדרונות מפולשים מצד לצד, בין כל תא - לתא שלפניו,(משני צידי השער; פסוק ל'){ציור 5 אות ג', וציור 4 אות ג'}. וְחַלּוֹנוֹת סָבִיב סָבִיב לִפְנִימָה - ועוד חלונות בכל התאים, הפונים לכִּיווּן החצר.(בתאים הצפוניים - פתוחים לכִּיווּן צפון, ובתאים הדרומיים - פתוחים לכִּיווּן דרום.) וְאֶל אַיִל תִּמֹרִים - ובאֵילִים שבצד כל תא (פסוק י' ; ציור 3 אות ח'), היו ציורים של עץ תמר.
כתובים
דברי הימים א פרק כג
(טז) בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ: (יז) וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה נתרבו מאוד: (יח) בְּנֵי יִצְהָר שְׁלֹמִית הָרֹאשׁ: ס (יט) בְּנֵי חֶבְרוֹן יְרִיָּהוּ הָרֹאשׁ אֲמַרְיָה הַשֵּׁנִי יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי וִיקַמְעָם הָרְבִיעִי: (כ) בְּנֵי עֻזִּיאֵל מִיכָה הָרֹאשׁ וְיִשִּׁיָּה הַשֵּׁנִי: ס (כא) בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי בְּנֵי מַחְלִי אֶלְעָזָר וְקִישׁ: (כב) וַיָּמָת אֶלְעָזָר וְלֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת ולכן היו רק 22 משמרות ולכן בני שוהם זכור ועברי השלימו לכ"ד משמרות ובסופו של דבר החשבון היה תשעה מגרשון תשעה מקהת וששה ממררי וַיִּשָּׂאוּם והתחתנו איתם בְּנֵי קִישׁ אֲחֵיהֶם קרוביהם: (כג) בְּנֵי מוּשִׁי מַחְלִי וְעֵדֶר וִירֵמוֹת שְׁלֹשָׁה: (כד) אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה דוד הקדים את זמן החינוך מגיל 20 וזה בגלל ש-: (כה) כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ שלא מובילים את המשכן ממקום למקום וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם ועכשיו לא צריך יהיה ללווים כח כפי שכתוב בן 30 לכח: (כו) וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ ורק בזמן שנושאים את הכלים והקרשים צריך להיות בני כח – 30 אבל עכשיו שכל תפקידם הוא להיות שוערים ומשוררים הקדים להם את הגיל ל-20: (כז) כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה כי בהתחלה באמת חשב להתחיל רק מגיל 30: (כח) כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק עַל הַחֲצֵרוֹת וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טָהֳרַת שלא יטמאו הדברים הקדושים לְכָל קֹדֶשׁ ושאר וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים ולכן מספיק רק מגיל 20: (כט) וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת להכין לחם הפנים וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה למנחת הסולתוְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת וְלַמַּחֲבַת וְלַמֻּרְבָּכֶת סוגי מנחות כפי שמופיעים בפרשת צו וּלְכָל מְשׂוּרָה מידות החומרים הלחים וּמִדָּה מידות החומרים היבשים: (ל) וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיקֹוָק וְכֵן לָעָרֶבלשורר בזמן הקרבת התמידים: (לא) וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיקֹוָק לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים אלו עולות המוספים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק: (לב) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ שלא יתקרבו זרים לביהמ"ק וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם לסייע להם בכל מה שיצטרכו לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק כגון הפשטת עור העולה וכדומה: פ
משנת ההלכה
מלאכת המוחק
א. אם העביר דיו על גבי סיקרא שהוא כמין צבע אדום חייב שתים אחת משום כותב שעכשיו הוא כתב הגון יותר מבראשונה ואחת משום מוחק שמוחק בכתיבתו את ב' אותיות התחתונות ואם העביר סיקרא ע"ג דיו פטור דמקלקל הוא (מ"ב שם אות ג)
ב. ומדברי סופרים אסור אפילו למחוק שלא על מנת לכתוב[14] ולכן אסור לשבור או לחתוך עוגה או דברי מאפה וכיו"ב שעשו עליה כמין אותיות או צורות או ציורים ע"י חתיכת פירות או סוכריות או קרם וכיו"ב אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה[15] מפני שהוא מוחק[16] אבל מותר לאוכלם אע"ג שעי"כ נמחקים מעליהם (מ"ב שם ס"ק טו טז)
ג. אם חתך העוגה מבעו"י וכל החלקים מונחים אחד ליד השני מותר להוציא פרוסה גם אם עי"ז מתפרק האות המילה או התמונה (שש"כ פי"א סעי' ז)
ד. אבל אם האותיות או הצורות הם מהעיסה עצמה או מהתבלין או מחומר המוצר עצמו[17] בין אם חקוקות בו בין אם בולטות ממנו ובין אם המוצר עצמו בצורת מילה או תמונה בזה וודאי דלא שייך שם כתיבה דהוא ג"כ מאכל ומותר לגמרי וכן אם כתב האותיות בדבש המעורב במים או שאר מי פירות ג"כ אין חשש[18] (מ"ב שם)
[1] העמק דבר
[2] אור החיים ודוקא פטר חמור, אבל בכורות הטהורות לא, כי התמימין אינם בני פדיון, ובעלי מומין משנעשו בני מומין רגע אחד ברשות הבכור זכה בו, והרי הוא אצלו כחולין, ומה מקום לפדיון
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] מלבי"ם
[5] העמק דבר
[6] רש"י
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] אבע"ז
[9] רש"י
[10] רש"י
[11] אבע"ז
[12] רמב"ן
[13] רמב"ן
[14] דבר זה העיר הגרש"ז אויערבאך לענין עישון סיגריות ביו"ט כשיש עליהן אותיות, ורצה לחדש דמוחק שלא ע"מ לכתוב דאסור מדרבנן מ"מ עושה מקום לכתוב בעינן, אבל בנ"ד שנשרף ונעשה אפר דאינו ראוי לכתיבה אינו אסור, ואת"ל דגם זה אסור, מ"מ אם יעביר דיו על האותיות אף דטשטוש בעלמא ג"כ אסור משום מחיקה, ז"א אלא כשנעשה ע"י המחיקה מקום לכתיבה, משא"כ כאן דלא נעשה מקום כתיבה במחיקת הטשטוש לא שייך בזה איסור. ולי חידוש זה צ"ע משתי מקומות א. מדברי הרמ"א אסור לשבור עוגה שכתוב עליה כמין אותיות ואעפ"י שאינו מכוין רק לאכילה דהוי מוחק, ויעויין בשו"ת לב חיים למהר"ח פלאג'י ז"ל (ח"ב סימן קעא) שאסור לשבור קליפת ביצה צלויה שכתוב עליה מבחוץ אותיות לסימן, הגם דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהו איכא, הרי דגם בנשבר ואין מקום לכתוב אסור עכ"פ מדרבנן. ב. וכן יש להעיר ע"ז מסותר שלא ע"מ לבנות שאסור מדרבנן אפילו כשאינו עושה מקום לבנות, כדמוכח מדברי היראים (הובא במג"א סימן תקא ס"ק יב) שהביא ראיה מהא דמסיקין בכלים ביו"ט דאפילו סתירה גמורה אין בכלים, דאל"כ יאסר משום סתירה להסיק בכלים, הנה כי כן דיש איסור בסתירה אפילו כשאינו עושה מקום לבנות, שהרי בהסקה בכלי נשרף הכלי לגמרי ואין ראוי לבנות ומ"מ דנו הראשונים שיהא אסור משום סתירה. ויעויין בביאור הלכה סימן שמ סעיף ג סד"ה המוחק דהרמב"ם כלל לסותר ולמוחק בחדא מחתא כדמוכח בפ"א דין יח. (שו"ת הר צבי ט"ל הרים - מוחק סימן ב)
[15] ובדגול מרבבה מתיר לגמרי אפילו בכתיבה משארי דברים [גם הט"ז סק"ב מתיר בזה ע"ש] כי אין בזה שם כתיבה כלל והוא מקלקל וכלאחר יד ואין בזה שום איסור ויש לסמוך עליו כשאינו שובר במקום האותיות בידו רק בפיו דרך אכילה. (מ"ב ס"ק יז) ומקור הדין דרבינו הרמ"א מיירי כשכתבו לסגולה שיאכלנו התינוק להתחכם שכן היה מנהגם [שם] ומ"מ טוב ליתן מקום האותיות לתינוק כיון שיצא מפי רבינו הרמ"א (ערוה"ש שם סעי' כג)
[16] אבל מותר ליתנה לתינוק לפי שקטן העושה להנאתו א"צ להפרישו כמ"ש בסי' שמ"ג. (שו"ע הרב שם ומ"ב שם ס"ק יד)
[17] ולפיכך פקק שעם שמעליו ישנו שעוה ויש בשעוה ציור או כיתוב מותר לשוברו כדי לפתוח את הבקבוק עצמו
[18] דהוי דבר שאינו מתקיים על דבר שאינו מתקיים. אע"ג דבשאר כתיבות גם זה אסור למחוק, משום כבוד עונג שבת לא גזרינן (חיי אדם שם סעי' ד)
