מקרא
(ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת קצה או חלק שָׂדְךָ לִקְצֹר אלא תניח מעט בסוף השדה לעניים וְלֶקֶט קְצִירְךָ שבלים שנושרים בעת הקצירה לֹא תְלַקֵּט אלא תניח לעניים:
(י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל כלומר כשתבצור כרמך לא תבצור העוללות שהם הקטנים שאינם נראים כאשכולות, ונקראו עוללות לפי שהן לשאר האשכולות כעולל – תינוק - לאיש, ואסור לו לבעל הכרם לבצרם אלא באין עניים ובוצרים אותן לעצמן וּפֶרֶט הגרגרים הנופלים והנפרדים כַּרְמְךָ מהענבים לֹא תְלַקֵּט אלא[1] לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(יא) לֹא תִּגְנֹבוּ לא תגנבו ממון בסתר וְלֹא תְכַחֲשׁוּ הוזהרנו שכל מי שיש ממון חבירו בידו בין פקדון בין מלוה או שגזלו או עשקו או מצא לו אבדה ולא החזירה וכיוצא בזה ותבע ממנו ממון שיש לו בידו וכפר בו הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תכחשו[2] זו אזהרה לכפירת ממון[3] וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ הוזהרנו שלא לישבע לכפור בממון המוטל עלינו להחזיר או לשלם כגון פקדון אבידה או הלואה[4]:
(יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר חובה עלינו לקיים מה שנשבענו והוזהרנו שלא נעבור על השבועה ההיא שנשבענו על אף שאין לנו מכך של נגיעה ממונית באמרו ולא תשבעו בשמי לשקר וכן הוזהרנו שלא נישבע על דבר שהיה לומר שלא היה או שלא היה שהיה[5] וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק:
(יג) לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ איזה הוא עושק זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים ואפילו כל שהוא וכיון שתבעוהו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזירו כגון שהיה לו ביד חבירו הלואה או פקדון והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלים וקשה ועל זה נאמר לא תעשק את רעך ולא רק במה שבא לידו מידי חברו אלא אף מה שחייב לו מחמת שהוא שכרו כגון מי שאינו משלם שכר שכיר הרי הוא בכלל לאו זה[6]וְלֹא תִגְזֹל הוזהרנו שלא ליטול ממון שאינו שלנו בחזקה[7] לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר הוזהרנו לשלם לפועל בזמנו ולא להלין את שכרו אצלינו[8]:
(יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ הוזהרנו שכל המקלל אחד מישראל בהזכרת שם שמים עובר בל"ת שנאמר לא תקלל חרש ולמה נאמר חרש שאפילו זה שהוא אינו שומע ולא נצטער בקללה זו עובר בל"ת על קללתו וכ"ש השומע ומצטער בקללתו[9] וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל הוזהרנו שכל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו או שהכשיל אדם בעבירה הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול הבא ליטול ממך עצה תן לו עצה ההוגנת לו[10] וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק:
נביא
יחזקאל פרק כה
א. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ב. בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶם - תסתכל לכוון ארצם ותנבא.
ג. וְאָמַרְתָּ לִבְנֵי עַמּוֹן שִׁמְעוּ דְּבַר ה' אלקים כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן אָמְרֵךְ הֶאָח - בגלל ששמחת לאיד (על השבר שיש לבנ"י) אֶל מִקְדָּשִׁי כִי נִחָל - על ביהמ"קּ שהתחלל ונחרב. וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה -ועל השממה בארץ. וְאֶל בֵּית יְהוּדָה כִּי הָלְכוּ בַּגּוֹלָה - ועל גלות יהודה.
ד. לָכֵן הִנְנִי נֹתְנָךְ לִבְנֵי קֶדֶם לְמוֹרָשָׁה - ירשו אותך בבל שנמצאים בצד קדם. וְיִשְּׁבוּ טִירוֹתֵיהֶם בָּךְ - ויכבשו אותך ויגורו בארמנותיך. וְנָתְנוּ בָךְ מִשְׁכְּנֵיהֶם - וישכנו בארצך. הֵמָּה יֹאכְלוּ פִרְיֵךְ - ויאכלו את פריך. וְהֵמָּה יִשְׁתּוּ חֲלָבֵךְ - וישתו את החלב של צאנך.
ה. וְנָתַתִּי אֶת רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים - עיר הבירה של עמון תהיה חרבה ויהיה מקום משכן לגמלים. וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן לְמִרְבַּץ צֹאן - שאר ארצך יהיה מקום רביצת צאן. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'
ו. כִּי כֹה אָמַר ה' אלקים יַעַן מַחְאֲךָ יָד וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל - מחאתם כף בשמחה על מפלת ישראל וכן דפקתם ברגליכם לשמחה על שבר ישראל. וַתִּשְׂמַח בְּכָל שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל - ושמחת על מפלתם מרוב הבזיון שיש לך על אדמת ישראל.
ז. לָכֵן הִנְנִי נָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ - להעניש אותך. וּנְתַתִּיךָ לְבַז לַגּוֹיִם - תהיה מבוזה בעמים. וְהִכְרַתִּיךָ מִן הָעַמִּים וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן הָאֲרָצוֹת - תוכרת ותאבד מכל העמים והארצות. אַשְׁמִידְךָ וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה'- תשמד ולא ישאר מעמך כלום.
ח. כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה - שכמו שלכל הגוים הע"ז לא מועילה להם כך גם אלקי ישראל לא משגיח על עמו.
ט. לָכֵן הִנְנִי פֹתֵחַ אֶת כֶּתֶף מוֹאָב מֵהֶעָרִים מֵעָרָיו מִקָּצֵהוּ - אפתח את גבולות ארצו שיבואו דרכם האויבים לכובשו. צְבִי אֶרֶץ בֵּית הַיְשִׁימֹת בַּעַל מְעוֹן וְקִרְיָתָיְמָה - הערים היפות שלו.
י. לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה - אפתח את ארץ עמון בפני בבל שבאים מצד קדם והם ירשו אותה. לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם - שלא יזכר שמה בארצות הגויים.
יא. וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' - גם על מואב אביא פורענות.
יב. כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה - אנקום באדום על מה שעשו ליהודה. וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם - שיש לאדום אשמה על התנהגותם שנקמו בישראל.
יג. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה - אענישה ואכריתה. וּנְתַתִּיהָ חָרְבָה מִתֵּימָן - תהיה חרבה מצידה הדרומי עד סוף ארצה. וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ - אנשי דדן (עיר באדום) ימותו בחרב.
יד. וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי - לעתיד ישראל ינקמו באדום נקמה גדולה כגודל כעסו של ה' עליהם. וְיָדְעוּ אֶת נִקְמָתִי נְאֻם ה' אלקים - ואדום ידעו שהפורענות באה עליהם בנקמה על מעשיהם.
טו. כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה - עשו צרות לישראל כמו שהם נוקמים בהם. וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ - והנקמה שעשו היא מרוב הבזיון שביזו את ישראל. לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם -השחיתו בישראל כאילו היתה להם שנאת עולם למרות שישראל לא עשו להם רעה.
כתובים
דברי הימים א פרק ח
(כט) וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ אֲבִי גִבְעוֹן שר של גבעון ששמו יתבאר לקמן יקואל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מַעֲכָה: (ל) וּבְנוֹ הַבְּכוֹר עַבְדּוֹן וְצוּר וְקִישׁ וּבַעַל וְנָדָב: (לא) וּגְדוֹר וְאַחְיוֹ וָזָכֶר: (לב) וּמִקְלוֹת גם הוא בן אבי גבעון והואהוֹלִיד אֶת שִׁמְאָה וְאַף הֵמָּה נֶגֶד אֲחֵיהֶם גרו ביחד עם אחיהם ו- יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם עִם אֲחֵיהֶם: (לג) וְנֵר אבי גבעון היה נקרא גם בשם נר וגם בשם אביאל כמו שמובא בשמואל א' וגם נקרא ברק בעלה של דבורההוֹלִיד אֶת קִישׁ וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת שָׁאוּל שישב בגבעון בשנת 2882 וְשָׁאוּל הוֹלִיד אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת אֶשְׁבָּעַל זהו איש בושת שמלך תחת שאול חמש שנים אחר מיתת שאול[11]2889 שנקרא גם ישוי: (לד) וּבֶן יְהוֹנָתָן מְרִיב בָּעַל וּמְרִיב בַּעַל הלא הוא מפיבשת שהיה מרבותיו של דוד המלך הוֹלִיד אֶת מִיכָה: ס (לה) וּבְנֵי מִיכָה פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ וְתַאְרֵעַ וְאָחָז: (לו) וְאָחָז הוֹלִיד אֶת יְהוֹעַדָּה וִיהוֹעַדָּה הוֹלִיד אֶת עָלֶמֶת וְאֶת עַזְמָוֶת וְאֶת זִמְרִי וְזִמְרִי הוֹלִיד אֶת מוֹצָא: (לז) וּמוֹצָא הוֹלִיד אֶת בִּנְעָא ו- רָפָה בְנוֹ של בנעא וכן אֶלְעָשָׂה בְנוֹ של רפה אָצֵל בְּנוֹ: (לח) וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה וְעֹבַדְיָה וְחָנָן כָּל אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל: (לט) וּבְנֵי עֵשֶׁק אָחִיו שהיה אחיו של עשק אוּלָם בְּכֹרוֹ יְעוּשׁ הַשֵּׁנִי וֶאֱלִיפֶלֶט הַשְּׁלִשִׁי: (מ) וַיִּהְיוּ בְנֵי אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבֹּרֵי חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי בִנְיָמִן: פ
משנת ההלכה
חמץ שעבר עליו הפסח המשך
א. כל חמץ שנשאר ברשותו של יהודי בפסח מבלי לבערו, לבטלו או למכרו לגוי נאסר באכילה ובהנאה.
ב. יש לציין שלא כל וועדי הכשרות והרבנויות מתנים מתן כשרות לכל השנה גם במכירת חמץ כדין, ואין מקפידים על מכירה של כל חומרי הגלם, מלאי סחורה מוגמרת ומחסני יבוא של יבואנים. לכן יש לוודאות שהכל נמכר במכירה גמורה.
ג. אדם שלא התכוון למכור את חמצו לגוי, ומחשיב את מכירת החמץ לטקס דתי בלבד, אין למכירה תוקף ויש לחמצו דין של חמץ שעבר עליו הפסח ברשותו של יהודי, הנאסר בהנאה.
ד. לדעת הגרי”ש אלישיב זצ"ל אדם שאינו שומר תורה ומצוות, אין תוקף למכירת החמץ שלו וצריך להחתימו על שטר מכירה בעל תוקף משפטי, וכך נוהגים בחלק מוועדי הכשרות המהדרין.
ה. יש המהדרים שלא לקנות לאחר הפסח חמץ גמור שנמכר לגוי, כגון לחם, ביסקוויטים, פסטה וכדומה, וממתינים ליצור חדש המיוצר לאחר הפסח.
ו. יש הנוהגים בחומרה זו עד חג השבועות בלבד.
ז. גם למהדרים מקובל לנהוג בחומרה זו רק לגבי מוצרים שהם חמץ גמור, כגון לחם, ביסקוויטים, איטריות וכדומה אבל לא לגבי מוצרים שרק מעורב בהם חמץ, כגון: מוצרי סויה, אבקות מרק, ממתקים וכדומה היות ומקילים יותר בתערובת חמץ.
ח. היות והקפדות אלו הם בגדר חומרות, רבים נוהגים להקל יותר לגבי ילדים, בפרט במוצרים שרק מעורב בהם חמץ, כגון: ממתקים, ממרחים וכדומה. מוצרים אלו עלולים להמצא בשווקים גם לאחר שנה וקשה מאוד להקפיד על כך.
ט. בתהליך טחינת הקמח בעבר היו רוחצים (לותתים) את החיטה במים והתעוררה שאלה האם החיטה מגיעה לכלל חימוץ לעומת זאת בימינו רק מתיזים מעט מים על החיטה. ולדעת מומחים רבים בתהליך הלתיתה הנהוג בימינו החיטה אינה מגיעה לידי חימוץ היות ובניגוד לעבר שהיו משהים את החיטה באמבט מים, בימינו מתיזים על החיטה באמצעות תרסיס מים בכמות מדויקת , עם בקרה אלקטרונית, תהליך הנמשך 5 שניות בלבד ולאחר כ- 30 שניות אין בחיטה כדי טופח על מנת להטפיח.
י. אם קמח זה נמכר לגוי זוהי חומרה על גבי חומרה באיסור דרבנן שלא להשתמש בו ועיקר הפרסומים בנושא הם תוצאה של תחרות מאפיות וסוחרים ולאו דווקא מצד ההלכה.
[1] רבינו בחיי
[2] ונראה שמכחש לעכו"ם אינו עובר בלאו זה שהרי נאמר בעמיתו וכמש"כ בחידושי הריטב"א חולין צד ע"א "וכי כתיב בסיפא דקרא איש בעמיתו דממעט גוי, ההיא אדלא תכחשו ולא תשקרו קאי, ובמקום שאין חילול השם בדבר" וכן הוא ביראים סי' קכד [דפוס ישן - רנה] ד"ה נ"ל לפרש וא"כ אם מכחש בגוי מחמת שרוצה להשתמט ממנו עד שיהיה לו מעות ואין חילול השם כגון שהגוי מסופק בדבר וסומך על דברי הישראל יהיה מותר ואין עובר משום לאו זה
[3] אלה המצוות רמח
[4] שם רמט
[5] שם סא
[6] אלה המצוות ל"ת רמז
[7] שם רמה
[8] שם רלח
[9] שם שיז
[10] שם רצט
[11] (רש"י סנהדרין ד"כ א'), אבל התוס' כתבו דחצי שנה אחר מות שאול המליכו את איש בושת ואחר מותו היו ה' שנים בלא מלך עד שמלך דוד ע"ש
