מקרא
ויקרא פרק יב
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ תתעבר[1] וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת לשון נדודה ומרוחקת מבעלה[2] דְּוֹתָהּ לשון דבר הזב מגופה. לשון אחר לשון מדוה וחולי שאין אשה רואה דם שלא תחלה ראשה ואבריה כבדין עליה[3] ועוד יש מפרשים לשון צער[4] תִּטְמָא כסדר כל טומאה האמורה בנדה מטמאה בטומאת לידה ואפילו ילדה ולא יצא ממנה דם[5]:
(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב ותמתין בִּדְמֵי טָהֳרָה אע"פ שרואה טהורה לבעלה ובכל זאת בְּכָל קֹדֶשׁ אפילו תרומה לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:
(ה) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה:
(ו) וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:
(ז) וְהִקְרִיבוֹ את הכבש ואת התור או בן היונה לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה:
(ח) וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ כלומר אינו בהישג ידה דֵּי מספיק בשביל שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה: פ
ויקרא פרק יג
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן כי על פיו יהיו כל נגעי אדם מי שיטהר ומי שיטמא[6] לֵאמֹר:
(ב) אָדָם[7] כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ מחלה שהיא שְׂאֵת לשון גובה. שאינה לבנה כל כך כבהרת[8] והוא מראה בעור של לובן שהוא כהה מעט שנראה כצמר נקי של כבש בן יומו אוֹ סַפַּחַת כלומר הנספח לשאת או לבהרת והם לובן שכהה מן השאת מעט שנראה כסיד ההיכל הוא תולדת הבהרת והוא לובן שכהה מסיד ההיכל מעט והרי הוא כקרום ביצה והיא תולדת השאת אוֹ בַהֶרֶת היא המראה המבריק ביותר לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו שהוא נראה בעור הבשר כשלג וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא ברצונו ושלא ברצונו כי הרואה בו אחד מסימנים אלו יכריחנו שיבא[9] אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִיםההדיוטים שימצאו חוץ למקדש ככהני ענתות:
(ג) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר וקיבלו חז"ל שצריך שיהיה שתי שערות בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן שהשער שהיה שחור קודם שנולד בו הנגע, לאחר שבא לו הנגע נהפך לבן, טמא הוא, שהשער שנתלבן סימן שנחלש הבשר ומת, שהנגע ממית את הבשר[10] וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק נראה עמוק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ בדיבור יאמר טמא הוא[11]:
נביא
יחזקאל פרק יג
יג. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים וּבִקַּעְתִּי רוּחַ סְעָרוֹת בַּחֲמָתִי וְגֶשֶׁם שֹׁטֵף בְּאַפִּי יִהְיֶה וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ בְּחֵמָה לְכָלָה- לכן ה' אומר שיביא רוח סערה בכעסו, וגם גשם שוטף ואבני אלגביש אוריד בכעס לכלות את דברי נביאי השקר.
יד. וְהָרַסְתִּי אֶת הַקִּיר אֲשֶׁר טַחְתֶּם תָּפֵל וְהִגַּעְתִּיהוּ אֶל הָאָרֶץ וְנִגְלָה יְסֹדוֹ וְנָפְלָה וּכְלִיתֶם בְּתוֹכָהּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' - והקיר יפול לארץ עד היסודות.
טו. וְכִלֵּיתִי אֶת חֲמָתִי בַּקִּיר וּבַטָּחִים אֹתוֹ תָּפֵל - אכלה את כעסי בקיר (בדברי נביאי השקר) ובמייפים את דברי שקרם שיתקבלו על לב שומעם. וְאֹמַר לָכֶם אֵין הַקִּיר וְאֵין הַטָּחִים אֹתוֹ - ולא יהיה קיר ולא את אלו שעשו טיח.
טז. נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים אֶל יְרוּשָׁלִַם וְהַחֹזִים לָהּ חֲזוֹן שָׁלֹם וְאֵין שָׁלֹם נְאֻם ה' אלקים - הבונים והטחים, הם נביאי השקר, שיבוא האויב ותתבטל כל הנבואה, שלא יהיה השלום שהבטיחו.
יז. וְאַתָּה בֶן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ - תנבא עליהן. אֶל בְּנוֹת עַמְּךָ הַמִּתְנַבְּאוֹת מִלִּבְּהֶן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶן - היו גם נביאות שקר שנבאו מלבן.
יח. וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלקים הוֹי לִמְתַפְּרוֹת כְּסָתוֹת - אומר אוי לאלו שתפרו כעין כסתות (כריות). עַל כָּל אַצִּילֵי יָדַי - לזרועות הידים של הבאים לשאול אותם עתידות. וְעֹשׂוֹת הַמִּסְפָּחוֹת עַל רֹאשׁ כָּל קוֹמָה - ועשו מטפחות לראשים של השואלים. לְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת - לצוד את הנפשות שבאים לשאול, שהיו עושות להם קסמים ואומרות עתידות שקר. הַנְּפָשׁוֹת תְּצוֹדֵדְנָה לְעַמִּי וּנְפָשׁוֹת לָכֶנָה תְחַיֶּינָה - וכי זה הגון שאתן מחיות את נפשכן בשכר שאתן לוקחות מאלו שאתן צדות ומחטיאות אותם?
יט. וַתְּחַלֶּלְנָה אֹתִי אֶל עַמִּי בְּשַׁעֲלֵי שְׂעֹרִים וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם - חופן שעורים וחתיכות לחם. לְהָמִית נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא תְמוּתֶנָה - לומר למי שימות ולא מגיעה לו מיתה. וּלְחַיּוֹת נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא תִחְיֶינָה -ולהחיות מי שלא מגיע לו לחיות. בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי שֹׁמְעֵי כָזָב - משקרות לעמי ששומע ממכם דברי שקר ומאמין לכן.
כ. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלקים הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה - אתן את רוגזי בכסתות שלכן. אֲשֶׁר אַתֵּנָה מְצֹדְדוֹת שָׁם אֶת הַנְּפָשׁוֹת לְפֹרְחוֹת - שאתן צדות את הנפשות, שגורמות שלא ישובו בתשובה ושנפשם תצא ותפרח מהם להענש בגהנם. וְקָרַעְתִּי אֹתָם מֵעַל זְרוֹעֹתֵיכֶם - שתפסיקו עם מעשיכם הרעים. וְשִׁלַּחְתִּי אֶת הַנְּפָשׁוֹת - אשלח אותם לחפשי שלא תוכלו לרמותם. אֲשֶׁר אַתֶּם מְצֹדְדוֹת אֶת נְפָשִׁים לְפֹרְחֹת - את אלו שאמרתם עליהם שימותו - שתפרח נשמתם מהם.
כא. וְקָרַעְתִּי אֶת מִסְפְּחֹתֵיכֶם - המטפחות של הקסמים. וְהִצַּלְתִּי אֶת עַמִּי מִיֶּדְכֶן - אציל את עמ"י שלא ילכדו בקסמים. וְלֹא יִהְיוּ עוֹד בְּיֶדְכֶן לִמְצוּדָה וִידַעְתֶּן כִּי אֲנִי ה' - לתפיסה, לשון ציד.
כב. יַעַן הַכְאוֹת לֵב צַדִּיק שֶׁקֶר וַאֲנִי לֹא הִכְאַבְתִּיו- אתן מכאיבות ומשברות לב הצדיק בשקר שיקרה לו דבר רע ולא מגיע לו. וּלְחַזֵּק יְדֵי רָשָׁע לְבִלְתִּי שׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָע לְהַחֲיֹתוֹ - ולרשע אתן אומרות שלא יקרה לו כלום וימשיך ברשעו.
כג. לָכֵן שָׁוְא לֹא תֶחֱזֶינָה וְקֶסֶם לֹא תִקְסַמְנָה עוֹד - לא ינבאו עוד שקר. וְהִצַּלְתִּי אֶת עַמִּי מִיֶּדְכֶן וִידַעְתֶּן כִּי אֲנִי ה' - ובזה ידעו כי אני ה'.
יחזקאל פרק י"ד
א. וַיָּבוֹא אֵלַי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי - באו אלי אנשים מזקני ישראל והקב"ה גלה לו שהם רוצים לעבוד ע"ז.
ב. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר
ג. בֶּן אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם - הלב שלהם ומחשבותם לע"ז. וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנָם - וגם במעשיהם הם נכשלים בע"ז. נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם - שהע"ז כל הזמן למול פניהם. הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם -האם אמלא את דרישתם, בקשתם?
ד. לָכֵן דַּבֵּר אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אלקים אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת גִּלּוּלָיו אֶל לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל הַנָּבִיא - כל אחד מישראל שעובד ע"ז ובא לנביא לבקש משהו. אֲנִי ה' נַעֲנֵיתִי לוֹ בָא בְּרֹב גִּלּוּלָיו - ה' אומר שיענה לו למרות שכל מחשבותיו לע"ז.
ה. לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם - כדי לתפוס אותם שאולי ישמעו בקול ה', לכן ה' עונה להם. אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם - שפרשו מעל ה' לעבוד ע"ז.
כתובים
(טו) אֹצֶם הַשִּׁשִּׁי דָּוִיד הַשְּׁבִעִי דוד נולד ב' 2854 וחי שבעים שנים, שם אמו נצבת בת עדאל (בבא בתרא צא.), דוד המלך יצא מזרע בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה מצד הנשים: (טז) ואחיתיהם וְאַחְיוֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל וּבְנֵי צְרוּיָה אַבְשַׁי וְיוֹאָב וַעֲשָׂה אֵל שְׁלֹשָׁה: (יז) וַאֲבִיגַיִל יָלְדָה אֶת עֲמָשָׂא וַאֲבִי עֲמָשָׂא יֶתֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִי: (יח) וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן והוא כלב בן יפנה ונולד ב 2410 הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה על שם אשתו שנקראה עזובה קרא לבתו עזובה אשה כלומר שעזובה בלא אמא וזה היה עוד קודם הקמת המשכן וחוזר אחורה בסדר הדורות לבאר ייחוסו של כלב וחור וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן: (יט) וַתָּמָת עֲזוּבָה אשתו של כלב אמה של עזובה הנ"ל וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר 2428: (כ) וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל 2436 וכשהיה בן 13 בנה את המשכן: ס (כא) וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב: (כב) וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר ששפט כ"ב שנה מן ב' 2742 עד 2760 וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד ואין זה יאיר הכתוב בתור' אלא זה יאיר בן שגוב לקח אשה בארץ הגלעד ומתה וירשה ומירושת אשתו היו לו אלו עשרים ושלשה ערים: (כג) וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד: (כד) וְאַחַר מוֹת חֶצְרוֹן בְּכָלֵב אֶפְרָתָה וְאֵשֶׁת חֶצְרוֹן אֲבִיָּה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ: (כה) וַיִּהְיוּ בְנֵי יְרַחְמְאֵל בְּכוֹר חֶצְרוֹן הַבְּכוֹר רָם וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם אֲחִיָּה: (כו) וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה הִיא אֵם אוֹנָם: ס (כז) וַיִּהְיוּ בְנֵי רָם בְּכוֹר יְרַחְמְאֵל מַעַץ וְיָמִין וָעֵקֶר: (כח) וַיִּהְיוּ בְנֵי אוֹנָם שַׁמַּי וְיָדָע וּבְנֵי שַׁמַּי נָדָב וַאֲבִישׁוּר: (כט) וְשֵׁם אֵשֶׁת אֲבִישׁוּר אֲבִיהָיִל וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַחְבָּן וְאֶת מוֹלִיד: (ל) וּבְנֵי נָדָב סֶלֶד וְאַפָּיִם וַיָּמָת סֶלֶד לֹא בָנִים: ס
משנת ההלכה
כשרות המוצרים לפסח
א. על אף שבכל השנה יש להזהר בקניית מוצרים שיהיו תחת השגחה והכשר מהודר בקניית מוצרים לפסח יש לנהוג משנה זהירות ובמיוחד לקהילות האשכנזים ולנוהגים איסור באכילת קטניות מכיון שהרבה מוצרים על אף שעומדים תחת השגחה מהודרת מכל מקום יש במוצרים אלו קטניות
ב. ובמיוחד לנוהגים כדעת ר' שלמה זלמן אויארבעך זצ"ל ששמן כותנה הרי הוא קטניות יש לדאות שאין הוא חלק מהרכיבים
ג. להלן פירוט של כמה מוצרים שמצוי בהם קטניות ולא תמיד שמים לב לכך
א. מיונז – בארץ ישראל רובו קטניות או שיש בו שמן כותנה
ב. שמן קנולה וסויה – הרי הוא קטניות
ג. נקניקים למיניהם - מצוי מאד קטניות בהם
ד. ממרח שוקולד - כמעט כולם יש בהם קטניות
ה. מעדני חלב למיניהם – מצוי מאד בהם קטניות
ו. פודינג – ברובם יש קטניות
ז. שעועית לסוגיה – הרי היא קטניות
ח. חרדל – הרי הוא קטניות
ט. ביצים – יש לודאות שהחותמת שעליהם חותמת כשרה לפסח היא מכיון שהחותמת של כל השנה יש בה חשש חמץ או קטניות.
י. כמו כן יש להזהר בקניית בשר לודאות א. שהקצביה נוקתה לפסח ואין בה חשש חמץ ב. שהסכינים המשמשים לחיתוך הבשר או העוף אינם משמשים לחיתו בשר שיש בו חשש קטניות (ישנם בשרים טריים מיושנים שיש בהם חשש קטניות)
יא. סבון, שמפו – לכתחילה כדאי לחזר לקנות מאותם הכשרים לפסח
יב. משחת שיניים – חייבת הכשר לפסח
יג. סבון כלים – צריך להיות כשר לפסח
יד. מי פה – חייב הכשר לפסח
טו. מוצרי נייר חד פעמיים חייבים הכשר לפסח (יש מהם כאלה שבתהליך הייצור משתמשים בעמילנים שיש בהם חשש קטניות או אפילו חמץ
טז. לסיכום כל מוצר שאינך בטוח בכשרותו לפסח על אף שיש עליו השגחה מהודרת שהיתה מספקת אותך כל השנה יש לשאול שאלת רב או אדם המתמחה בכשרות.
[1] ת"א רשב"ם
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] רש"י
[6] אבע"ז
[7] כתב הרשב"ם "כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם אלא המדרש של חכמים וחקותיהן וקבלותיהן מפי החכמים הראשונים הוא העיקר".
[8] רשב"ם
[9] אבע"ז
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] אבע"ז
